//

בחילות והקאות (Nausea and vomiting)

ראשי

תאור

בחילות והקאות הן בין התלונות השכיחות ביותר ברפואה. הביטוי הקליני אומנם במערכת העיכול אך סיבותיהן יכולות להיות קשורות בהפרעות במערכות אחרות.

מבחינים בין הקאות במצבים שונים:

- מצבים מסכני חיים כחסימת מעי, דלקת צדר (הפריטוניאום) או נקב באחד מאיברי מערכת העיכול.

- מצבים המחייבים אשפוז עקב חומרת ההקאות הגורמת לצחיחות ו/או לפגיעה במאזן מלחי הדם.

- מצבים כרוניים המחייבים אבחון לשם בחירת הטיפול.

אישה סובלת מבחילות והקאות יושבת ליד אסלה

צילום: Shutterstock


סימפטומים


בחילה (Nausea) - מוגדרת כאירוע גופני של צורך להקיא המתמקד בגרון או ברום הבטן. הקאה (Vomiting) מוגדרת כאירוע גופני ספציפי של פינוי מהיר וחזק של תוכן הקיבה.

מאמץ להקאה (Retching) - מוגדר כהתכווצויות נישנות של שרירי הבטן הגורמות לפינוי תוכן הקיבה. פליטת מזון (Regurgitation) - היא עליית מזון מהקיבה בכמות ובקצב סבילים, ופליטתו אל מחוץ לחלל הפה. העלאת גירה (Rumination) - היא פליטת מזון נישנית מהקיבה אל חלל הפה, ללא מאמץ, לעיסתו מחדש ובליעתו. תופעה זו מתחילה מספר דקות לאחר האכילה ונמשכת עד שטעם האוכל משתנה והופך לבלתי נעים.

סיבות וגורמי סיכון

לבחילה ולהקאה יכולות להיות סיבות שונות:

1. השפעות לוואי לנטילת תרופות וטיפולים - כימותרפיה לסרטן, הקרנות, משככי כאב, תרופות ללב, חומרים משתנים, הורמונים, אנטיביוטיקה, תרופות למחלות מעי דלקתיות, תרופות נגד אסתמה, חומרי הרדמה, אלכוהול, ניקוטין.

2. מחלות זיהומיות - גסטרואנטריטיס חדה, זיהומי אוזן תיכונה.

3. מחלות במערכת העיכול - חסימות מעי, שיתוק הקיבה, כיב עיכולי, דלקת חדה של כיס המרה לבלב, דלקת כבד, מחלת קרוהן, איסכמיה של דופן המעי, גרורות לרירית המעי.

4. מחלות מערכת העצבים המרכזית - מיגרנה, ממאירות, דמם במוח, דלקת מעטפת המוח, כיפיון (אפילפסיה), מחלות פסיכיאטריות, דלקת האוזן הפנימית ומחלות תעלות השמע, מחלת תנועה (Motion sickness) (הקאות בנסיעה, בטיסה ובשייט), תגובה רגשית, דיכאון, חרדה, כאב בטן.

5. מיגרנה בטנית או אפילפסיה בטנית היא תסמונת נדירה המתאפיינת באירועי בחילות והקאות מחזוריים. התופעה שכיחה בעיקר בילדות, בגיל 5. מספר ההתקפים הנישנים הוא כ-8 בממוצע לשנה.

6. אוטם בשריר הלב - ההקאה קשורה ככל הנראה לגודל האוטם יותר מאשר למיקומו האנטומי בלב (אוטם תחתון) כפי שסברו בעבר.

7. הפרעות אכילה - הקאות תפקודיות (פונקציונליות) הנובעות ברובן ממקור פסיכוגני. הפרעות האכילה יכולות להיות כתוצאה מאנורקסיה נרבוזה, מבולימיה, מדיכאון, וכתגובת התקה.

8. מחלות מטבוליות/אנדוקריניות - סוכרת, פעילות-יתר של בלוטת התריס/יותרת התריס, מחלת אדיסון, אי-ספיקה בכליות (אורמיה).

9. הריון.

תופעות נלוות וסיבוכים

התייבשות היא האיום האמיתי ברוב מקרי ההקאה. המהירות בה מתפתחת התייבשות תלויה בגודלו של האדם, בתכיפות ההקאות ובנוכחות של שלשול. כלומר, פעוטות שמקיאים בתכיפות גבוהה ומשלשלים הם בסיכון הגדול ביותר.

סימני התייבשות:

- צמא משמעותי 

- מתן שתן במרווחי זמן ארוכים או שתן צהוב כהה 

- יובש בפה או עיניים שנראות שקועות 

- אובדן הגמישות הרגילה של העור. כדי לקבוע זאת, אפשר לצבוט בעדינות את העור על הבטן תוך שימוש בכל חמש האצבעות. כאשר משחררים את העור, עליו לחזור מיד למקום. כשהעור אינו חוזר מידית למצבו הקודם, זה עשוי להיות סימן להתייבשות.

אבחון ובדיקות

אבחון ובדיקות

מתלונות החולה ניתן ללמוד על מקורה של המחלה. בנוסף דרושים: בדיקה גופנית מקיפה ובדיקות דם שנועדו להעריך את מידת אובדן הנוזלים ולסייע באבחון ספציפי, צילומים של חלל הבטן ושל מערכת העיכול, אנדוסקופיות, בדיקות להערכת התנועתיות של הקיבה ושל המעי הדק (תבחיני נשימה, מיפוי איזוטופים, אלקטרוגסטרוגרפיה, מנומטריה אנטרו-דואודנלית).

במקרים המתאימים יש לבצע טומוגרפיה מחשבית של חלל הבטן ו/או של המוח.

דימום (קיא עם דם או בצבע שחור) או כאבי בטן חמורים דורשים אף הם טיפול רפואי מיידי. כמעט כל מקרה של הקאה מלווה במידה מסוימת של אי נוחות בבטן, אך כאב חמור הוא יוצא דופן. 

חבלות ראש עשויות להיות קשורות להקאה. 

כאב ראש ונוקשות של הצוואר, במקביל להקאה, מופיעים לפעמים במקרה של דלקת קרום המוח. לפיכך יש לפנות לייעוץ רפואי בהקדם. אצל ילדים צעירים, אדישות או אי שקט ניכר הם בעלי משמעות דומה. 

בחילה מתמשכת ללא הקאה נובעת בדרך כלל מתרופות, ולעיתים מכיב או סרטן.

מניעה וטיפול

טיפולים ותרופות

במקרים קלים של הקאה אפשר לטפל בלא סיוע רפואי. מטרת הטיפול הביתי היא להכניס לגוף הכי הרבה נוזלים, בלי לשבש עוד יותר את פעילות הבטן. יש לשתות נוזלים צלולים כמו מים או מיץ. אפשר למצוץ קוביות קרח אם שום דבר אחר לא מחזיק בגוף. אין לשתות הרבה בבת אחת ויש להימנע ממזון מוצק.

כאשר המצב משתפר אפשר לנסות לאכול מרקים, ג'לי ורסק תפוחים. מוצרי חלב עלולים להחמיר את המצב. יש לחזור בהדרגה לתפריט רגיל. קרטיבים הם בדרך כלל פתרון טוב עבור ילדים. 

אם ההקאות נמשכות יותר מ-72 שעות, או אם האדם נראה מיובש כעבור אותו פרק זמן, יש לפנות לרופא. אם ייתכן שתרופה היא הסיבה להקאות יש לפנות לרופא/ה כדי לברר אם יש מקום להמשיך ליטול את התרופה. אם ייתכן שהמצב נגרם על-ידי תרופה הניטלת ללא מרשם, יש להפסיק לקחת אותה.

כאשר הריון, סוכרת או תרופות גורמים לבחילה והקאה, לרוב ניתן בשלב ראשון להסתפק בקבלת עצות מהרופא/ה בטלפון כדי לקבוע באיזו גישה לנקוט. 

אם בחילה נמשכת ארבעה שבועות יש לפנות לרופא.

לטיפול הרפואי בבחילות ובהקאות מספר מטרות: תיקון חסרים (נוזלים, מלחים, תזונה), גילוי הסיבה להקאות וניסיון לתקנה, טיפול בבחילות ובהקאות כתסמינים במקרים שבהן לא ניתן לזהות את הגורם.

קיימות שתי קבוצות עיקריות של חומרים, נוגדי הקאות וחומרים פרוקינטיים (זרזי תנועתיות).

נוגדי הקאות

1. חומרים אנטי-כולינרגיים - הטיפול באמצעותם מוגבל עקב השפעות לוואי רבות ובשל יעילותם הנמוכה. הם מנוצלים במחלות תנועה בלבד.

2. חוסמי הקולטן להיסטמין-1 - יעילים לטיפול במיגרנות בעיקר, ובמחלת תנועה עקב פעילות-על של מרכז שיווי המשקל באוזן הפנימית. הם בעלי השפעה מרכזית נוגדת הקאות.

3. פנותיאזינים - חומרים בעלי תכונות נוגדות הקאה. הם פועלים במוח על קולטנים שונים ויעילים לטיפול במיגרנה בעיקר.

4. בוטירופנונים - מקובלים כטיפול במחלות פסיכיאטריות. קיים ניסיון מועט לטפל באמצעותם במיגרנה.

5. נוגדי קולטן לסרוטונין-3 - תרופות אלו יעילות בעיקר נגד הקאות לאחר טיפולים כימותרפיים ומיגרנה.

6. נוגדי קולטן לדופמין-2 - בעלי השפעה על מערכת העצבים המרכזית (מרכז ההקאות בגזע המוח), וההיקפית. חומרים אלו פועלים כנוגדי הקאות וכזרזי תנועתיות הוושט והקיבה.

7. קנבינואידים  - חומרים דמויי מריחואנה. הדיווחים אודות השפעתם של חומרים אלו מועטים ואינם מבוססים היטב.

8. קורטיקוסטרואידים - מנוצלים להקלת בצקת מוח, במקרי חירום בלבד.

9. בנזודיאזפינים- מסייעים לטיפול בהפרעות שינה ובחרדה. תרופות אלו מדכאות את פעילות התצורה הרשתית במוח (Reticular activating system) האחראית על ערות עצבית.

חומרים פרוקינטיים (זרזי תנועתיות)

החומרים הפרוקינטיים יעילים לטיפול בעיקר במחלת הרפלוקס הקיבתי-ושטי ובשיתוק הקיבה.

1. אגוניסטים לקולטן סרוטונין-4- קבוצה זו של תרופות מזרזת את פעולת השרירים של מערכת העיכול לכל אורכה. פעולת השרירים משפיעה בדרך כלל על האצטילכולין המופרש מקצות עצבים.

2. אנטיביוטיקה מקבוצת המקרולידים - מזרזת את התרוקנות הקיבה על ידי שחרור ההורמון מוטילין מהתריסריון.

קיימים גם ניתוחים הכוללים השקת הקיבה למעי הדק, גסטרוסטומיה אנדוסקופית בניתוח (פיום הקיבה) וקיצוב הקיבה (Gastric stimulation/pacing).

ד"ר ישי רון, האנציקלופדיה הישראלית לרפואה, הוצאת ידיעות ספרים 2007.






פורומים גסטרו ומחלות כבד

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
צרבת כרונית יוסי 11/08/2020 07:55
  • שלום אני סובל תקופה ארוכה מצרבת. בחודשים האחרונים הבעיה התגברה ואני מתעורר בבוקר עם תחושה של שריפה בגרון,ובהמשך היום תחושה של גוש בגרון. בבדיקת גסטרוסקופיה נמצאו: בקע בסרעפת באורך 3 ס"מ, לשוניות רירית ורודה לגובה 5 ס"מ, ארוזיות זעירות באנטרום. טופלתי עם כדור אומפראזול וגם קונטרולוק ולא עזרו. האם במקרה שלי מומלץ ניתוח לתיקון הבקע?

  • + הוסף תגובה
צרבת עמידה לטיפול ד"ר אייל הירש 11/08/2020 08:28
  • שלום יוסי, צרבת היא בהחלט בעיה הפוגעת באיכות החיים. לרוב הטיפול בתרופות שהזכרת ממשפחת חוסמי תעלות המימן יעיל ומקל באופן משמעותי על התסמינים. הטיפול מפחית את הפרשת החומצה בקיבה וכך, גם כשיש ריפלוקס (עליה של תוכן הקיבה לושט), יש פחות תחושת צריבה. יכולות להיות מספר סיבות ליעילות פחותה של הטיפול התרופתי, למשל: - נטילה לא נכונה של הטיפול התרופתי - לעיתים תחושת הצריבה קשורה לריפלוקס לא חומצי (תוכן קיבה ללא חומצה שעולה לושט), או לתחושות אחרות. - לעיתים תחושת הצריבה אינה קשורה לריפלוקס כלל - הפרעה בתנועתיות הושט ניתן גם לעזור לטיפול התרופתי לטפל בריפלוקס על ידי הפחתת גורמי סיכון כמו: עישון, השמנת יתר ומאכלים מסויימים המגבירים ריפלוקס. לפני הפניה לניתוח יש לשקול את כל הסיבות לעיל. במידה ואכן יש צרבת עמידה לטיפול תרופתי והסיבות לעיל נבדקות, יש אכן יעילות לטיפול תרופתי. בריאות שלמה, אייל הירש

  • + הוסף תגובה
מידע נוסף לרופא יוסי 11/08/2020 09:11
  • את התרופות לקחתי לפי הנחיית הרופא ובמשך מס' חודשים כל אחת. אני מקפיד שנים על תזונה שלא מגבירה את הצרבת,לא מעשן ובמשקל 70 ק"ג. איך בודקים אם יש הפרעה בתנועתיות הושט? האם הממצאים שפרטתי מקודם מצדיקים ניתוח לתיקון הבקע? תודה

  • + הוסף תגובה
המשך תשובה ד"ר אייל הירש 11/08/2020 15:17
  • שלום יוסי, תרופות ממשפחת מעכבי תעלות מימן יש ליטול בעיתוי הנכון ביחס למזון, במינון המתאים. בהמשך יש צורך לברר אם התחושות שלך באמת קשורות לצרבת על ידי ביצוע בדיקת PH (רמת חומציות) בושט, משם יש להמשיך לפי התוצאות. אם כל הממצאים יעידו על צרבת עמידה לטיפול תרופתי יש מקום לניתוח. בריאות שלמה, אייל הירש

  • + הוסף תגובה
תודה יוסי 11/08/2020 16:40
ערכי GGTגבוהים מירי 11/08/2020 13:52
  • שלום, אני מירי בת 39. ערכי ה- GGT שלי גבוהים מאוד 200. ׁ(בדקנו גם 8 שנים אחורה- וגם שם זה היה גבוה מאוד!! בערך אותם ערכים) שלחו אותי לפיברוסקן- שיצא תקין (אין שחמת או כבד שומני) וכן US בטן עליונה שיצא תקין. איך אני ממשיכה מכאן? איך מורידים ערכים אלה? אני מבינה שזה יכול להעיד על כשל לבבי? מחלות כיס המרה? מה צריך לבדוק עכשיו?? אשמח לעזרה והכוונה בנושא...

  • + הוסף תגובה
נטילת אומפרדקס 20 מג ר 10/08/2020 22:41
  • היי אבא שלי בן 73 דמנטי לאחר אירוע מוחי וניתוח מעקפים לפני 4 וחצי שנים. בזמנו משום שקיבל אספירין ניתן לו לוסק להגנה על הקיבה במינון 20 מ"ג ביום. בהמשך הפסיק לקבל אספירין והתחיל לקבל אליקויס. ובאותו זמן אנחנו קראנו על מחקר לגבי קשר אפשרי בין לוסק לנזקים מוחיים. אבא עשה אז גם סיטי חזה (סוף 2016) שהדגים בקע סרעפתי קטן. בייעוץ שקיבלנו בזמנו הגסטרואנטרולוג אמר שבמאזן עלות מול תועלת במניעת דימום מדרכי העיכול אצל חולה עם בקע סרעפתי אל מול פרופיל תופעות הלוואי של התרופה הוא בעד המשך נטילת הלוסק. היום אנחנו כבר 4 שנים אחרי, ובייעוץ שקיבלנו מפנימאי שמטפל בו כעת וכנל יעוץ רוקחי הומלץ על הפסקת הלוסק כמו גם מספר תרופות נוספות שלטענת הרופא מהוות עומס תרופתי מיותר בגילו ומצבו של אבי ובעלות מגוון רחב של תופעות לוואי שיכולות להסביר שינויים כאלה ואחרים במצבו. מה דעתך? האם להפסיק עם הלוסק או שהסכנה בדימום ממערכת העיכול בהנתן בקע סרעפתי גדולה מספיק כדי להמשיך בנטילת התרופה? (אציין שללא קשר לאבא גם בקע משפעתי ענק שחלק גדול מדרכי העיכול שלו נמצאות בו...) תודה

  • + הוסף תגובה
נזק מאומפרדקס ועומס תרופתי ד"ר אייל הירש 11/08/2020 08:20
  • שלום, בשנים האחרונות מתפרסמים מאמרים רבים הקושרים את האומפרדקס ומשפחת התרופות (מעכבי משאבות מימן) לנזקים משניים כמו שטיון (דמנציה), פגיעה בתפקודי הכליות ואף ממאירות קיבה. מדובר בתרופות מאוד יעילות המשמשות לטיפול בצרבת ודיספפסיה ולמרות פרסום המידע הנ"ל נחשבות מאוד בטוחות לאור נסיון ארוך שנים איתן (כ30 שנה). ישנם מאמרים סותרים בנושא עם מידע רב שמצביע על בטיחות התרופות הללו, וכפי שהמליץ הגסטרואנטרולוג אלו תרופות חשובות ובטוחות במטופלים שאכן זקוקים לטיפול בצרבת, כיב קיבה או דיספפסיה. במטופלים שלא זקוקים לטיפול, ולצערנו הרבה מטופלים נוטים להמשיך בטיפול למרות שהצורך בו חלף, יש להפסיקו. בקע סרעפתי אינו גורם סיכון לדימום ממערכת העיכול ובטח שלא בקע סרעפתי קטן (גם בקע מפשעתי לא), הוא יכול בהחלט לגרום לצרבות. לבסוף, בגיל המבוגר יש סיכון בנטילת מספר רב של תרופות בשל השפעות צולבות ותופעות לוואי. אכן כדאי להתייעץ עם רוקח קליני וגריאטר ולבחון אילו תרופות נחוצות ועל אילו אפשר לוותר על מנת לשפר את איכות החיים ולהפחית את הסיכון לתופעות לוואי. השיקולים הנ"ל צריכים להלקח בחשבון כשתחליטו עם הרופא המטפל, שמכיר את כל מכלול המחלות של אביך ואת כל ההסטוריה הרפואית שלו, אם להפסיק או להמשיך את הטיפול. בריאות שלמה, אייל הירש

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!