בדיקת רשמת שרירים חשמלית ( Electromyography ) 

סיכון: אין נתונים   |  

תיאור

אלקטרומיוגרפיה (EMG) היא בדיקה של הפוטנציאלים החשמליים שנוצרים על ידי השרירים בעזרת אלקטרודת מחט. זו רק אחת מהבדיקות החשמליות של מערכת העצבים ההיקפית והשרירים. אולם, לעיתים קרובות משתמשים במונח EMG למכלול הבדיקות החשמליות הכוללות בדיקת הולכה עצבית (NCV) או גירוי עצבי נישנה (RNS).
בדיקות אלה משמשות כהרחבה של הבדיקה הנירולוגית, ובעזרתן ניתן להבדיל בין מחלת שרירים ראשונית או מישנית לפגיעה עצבית, לאבחן ולאפיין נירופתיות או לחץ מלכידה של עצבים, לאתר הפרעות בחיבור עצב-שריר ועוד. למרות שלכאורה מדובר בבדיקות פשוטות, הן דורשות מיומנות רבה במניעת טעויות טכניות ופירוש נכון של התוצאות.
פרופ' מנחם שדה

אופן ביצוע הבדיקה

בדיקת הולכה עצבית - בבדיקות ההולכה העצבית נבדקים סיבי העצבים המוטוריים והתחושתיים, בדרך כלל בחלק הרחיקני של הגפיים. העור מעל העצב הנבדק מקבל גירוי חשמלי בעזרת צמד אלקטרודות. בעזרת צמד אלקטרודות נוסף נערך רישום לבדיקה המוטורית מעל השריר שמעוצבב על ידי העצב המגורה ולבדיקה התחושתית מעל העצב עצמו.
עוצמת הגירוי מוגברת בהדרגה עד התגובה המרבית ואינה משתנה יותר.
בצורה זו, מבטיחים שכל סיבי העצבים יופעלו ויוליכו את הגירוי. הזמן בין הגירוי ובין הופעת התגובה מול השריר או העצב נקרא חביון רחיקני. גירוי בנקודה קריבנית יותר, מעוררת תגובה עם חביון ארוך יותר הנקרא חביון קריבני. ההפרש בין החביון הרחיקני והחביון הקריבני, מבטא את זמן הולכת העצב בין שתי נקודות הגירוי. המרחק בין שתי הנקודות נמדד ומהירות ההולכה העצבית המוטורית או התחושתית מחושבת (מהירות ההולכה = ההפרש בין החביונות/מרחק).
בשיטה זו, נבדקים רק הסיבים העבים עטופי המיאלין שמהירות ההולכה שלהם גבוהה.
מהירות ההולכה של סיבי העצבים הדקים עטופי המיאלין וחסרי המיאלין, איטית בהרבה ואינה נמדדת בשיטה זו.

אלקטרומיוגרפיה (EMG) - בדיקת ה-EMG מתבצעת על ידי החדרת אלקטרודת מחט לתוך השריר לצורך רישום הפוטנציאלים (החשמליים) הנוצרים בסיבי השריר. מחדירים לרוב במחט קונצנטרית אשר מרכזה מבודד מהיקפה והפוטנציאל הנמדד, הוא בין הליבה המרכזית להיקף.
הפעילות החשמלית של השריר נרשמת על צג מכשיר ה-EMG ונשמעת ברמקול. השילוב בין מראה העיניים ומשמע האוזנים עוזר לבודק להעריך את טיב הפעילות החשמלית של השריר. ההתפרקויות החשמליות של סיבי השריר נקראות בעגה המקצועית "יריות".
הפעילות החשמלית של השריר נמדדת בשלושה מצבים: מנוחה, הפעלה קלה של השריר והפעלה מאומצת של השריר. בשריר בריא אין כל פעילות חשמלית במנוחה. לאחר דנרבציה (הפרעה בעצבוב של השריר), סיבי השריר יורים באופן עצמוני במנוחה. היריות של סיבי שריר בודדים נקראות פיברילציות, או פוטנציאלים חדים חיוביים. היריות של יחידות מוטוריות (יחידה מוטורית מורכבת מתא העצב בחוט השדרה, האקסון והתפצלויותיו וסיבי השריר המעוצבבים על ידם) נקראות פסציקולציות.
בעת הפעלה רצונית קלה של השריר מופיעות על הצג התפרקויות של יחידות מוטוריות בודדות. במחלות של תאי העצב או של העצבים, גדלות היחידות המוטוריות ועל הצג נראה שהמשרעת שלהן והמשך שלהן גדלים. במחלות של השרירים, היחידות המוטוריות קטנות.
בהפעלה מאומצת של השריר נבדקת צורת גיוס היחידות המוטוריות. בשריר בריא עם הפעלתו מתרבות היחידות המוטוריות עד שהן מתאבכות ביניהן ולא ניתן לראות את קו הבסיס. במחלות של העצבים מספר היחידות המוטוריות פוחת ועל כן צפיפותן קטנה. הן אינן מתאבכות בעת גיוס מרבי, למרות שקצב היריות שלהן גדל בניסיון לפצות על היותן מעטות. לעומת זה, במחלות שרירים, אין הפחתה של מספר היחידות המוטוריות - הן קטנות. על כן הגיוס יהיה מוקדם ותיראה התארכות מלאה של יחידות קטנות כבר במאמץ קל.
בעזרת בדיקת ה-EMG, ניתן להבדיל בין מחלות ראשוניות של השריר ובין מחלות מישניות לפגיעות עצביות. לא ניתן ככלל להגיע בעזרת בדיקת ה-EMG לאבחון של סוג מחלת השריר, ויש להמשיך בבדיקות נוספות.
גירוי עצבי חוזר - בדיקה זו, משמשת להערכת מחלות של החיבור עצב-שריר, כגון מיאסתניה גרביס. שיטת הבדיקה דומה לזו של ההולכה העצבית, אולם במקום גירויים בודדים חוזרים על הגירוי העצבי מספר פעמים. באופן תקין, אין שינוי בגודל התגובה המתקבלת מהשריר. במחלות של החיבור עצב-שריר, בגירוי בתדירות של 3-2 גירויים לשנייה מתקבלת ירידה הדרגתית בגודל התגובה הנרשמת.

בדיקה נוספת של תפקוד החיבור עצב-שריר היא בדיקת EMG של סיבי שריר בודדים (Single fiber EMG). בדיקה זו, מתבצעת בעזרת אלקטרודה מיוחדת הרושמת את הפוטנציאל של סיבי שריר בודדים ולא של יחידות מוטוריות, כפי שנעשה בבדיקת EMG רגילה. הבדיקה רגישה ביותר להפרעה במעבר האותות בחיבור עצב-שריר. בכל שריר שבו קיימת חולשה עקב הפרעה בחיבור עצב-שריר בדיקת EMG של סיבי שריר בודדים של אותו שריר תגלה זאת.



פיענוח תוצאות



בדיקת הולכה עצבית- בגפיים העליונים מהירות ההולכה התקינה, היא מעל 50 מטר/שנייה, ובתחתונות מעל 45 מטר/שנייה. ההפרעה, בתפקוד של העצבים ההיקפיים, מוערכת על פי מהירות ההולכה של המשרעת (אמפליטודה) של התגובה והחביון הרחיקני. כאשר קיים נזק לסיבי העצב עצמם (נירופתיה אקסונלית) ומספרם קטן, מהירות ההולכה יורדת מעט מתחת לתקין, אך המשרעת קטנה במידה ניכרת. לעומת זה, כאשר מדובר במחלה של מעטפות המיאלין של סיבי העצב (נירופתיה דמיאלינטיבית) אזי מהירות ההולכה איטית מאוד (עד 20-10 מטר/שנייה). המשרעות, תהיינה תקינות או מעט נמוכות. החביון הרחיקני יהיה מוארך כביטוי למהירות ההולכה האיטית בקטע הרחיקני. כאשר המשרעת של התגובה לגירוי קריבני נמוכה מ-50% מזו שמתקבלת בגירוי רחיקני, הדבר מכונה, חסם הולכתי (Conduction block) ומשקף פגיעה מוקדית במיאלין המונעת את מעבר האות החשמלי של חלק מסיבי העצב. הדבר יכול לנבוע מתהליך דלקתי או מלחץ מקומי.










שאלות ותשובות לפי נושא רשמת שרירים חשמלית

שאלות נוספות בתחום
מאחר ואינני מכיר בצורה יסודית את המחלה, אני לא יכול לתת תשובה מפורטת לגבי תרגול בה. על כך אני ממליץ להתייעץ עם הרופא המטפל המכיר : 1- את הידע התיאורטי על המחלה 2- את ההתבטאות הספציפית של המחלה אצלך...
רפיון שרירים (היפוטוניה) יכול להיגרם על ידי סיבות רבות, ביניהן טראומה בלידה, חוסר מגע, רפלקס "שנתקע" במערכת, חוסר תנועתיות של האם בזמן הריון, אי-שכיבה על הבטן, וכן מחלות גנטיות מסוימות. ...

הצטרפו לאינדקס הרופאים!