אבץ (Zinc)

סוג

מקורות תזונתיים וטבעיית

אבץ מופיע בכמויות קטנות במיגוון רחב של מזונות. אבץ מן החי נספג טוב יותר מאבץ שמקורו בצומח. מזונות עתירי חלבון כגון בשר רזה ומאכלי ים הם המקורות הטובים ביותר למינרל זה. גם לחם מחיטה מלאה, דגניים וקטניות מיובשות הם מקורות טובים.

תכשירים רפואיים

תוספות אבץ ניתן להשיג ללא מרשם רפואי, לבד או בתכשירי ויטאמינים ומינרלים, כלוריד האבץ משמש להזרקה וניתן רק בהזנה תוך-ורידית הנעשית בהשגחה רפואית. אבץ הוא גם מרכיב במיגוון של תכשירי עור לטפול בגירוי קל של העור, בקשקשת ובזיהומים פטרייתיים. קיימים היום תכשירי אבץ שונים המכילים מרכיב אורגני (אספרטאט, אוקסיד ועוד).

צורך בתוספות מהמינרל/ויטמין

תזונה מאוזנת הכוללת מזונות טריים ולא-מעובדים מספקת בדרך-כלל את כמויות האבץ הדרושות. מחסור באבץ הוא נדיר, ויכול להופיע רק במצבים של חוסר תזונה, כגון אצל אנשים זקנים ותשושים שתזונתם לקויה. הרופאים עשויים להמליץ על תוספות אבץ לאנשים הסובלים מספיגה לקויה של מינרל זה בגלל הפרעות מסוימות במעי, כגון ציסטיק פיברוזיס; לאלה הזקוקים לכמות גדולה יותר של אבץ בגלל מחלת תא החרמש (sickle cell) או בגלל כוויות קשות, ולאנשים עם נזק בכבד, לדוגמה - כתוצאה מצריכה עודפת של אלכוהול.

כמות יומית מומלצת

הקיצבה היומית המומלצת (RDA) היא: 3 מ"ג (מלידה עד 6 חודשים), 5 מ"ג (6 חודשים עד שנה), 10 מ"ג (1 - 10 שנים), 15 מ"ג (מעל 10 שנים). יש להוסיף לכך 5 מ"ג בזמן ההריון ו- 10 מ"ג בתקופת ההנקה.

מינון לטיפול בחסר

המינון נקבע באופן אינדיבידואלי ותלוי בסיבת המחסור ובחומרתו. בדרך-כלל המינון נע בין 30 ל- 50 מ"ג ליום, והמינרל ניתן בצורת גופרת האבץ.

תסמיני חסר

מחסור עלול לגרום לאיבוד התיאבון ולפגום בחוש הטעם. אצל ילדים עלול מחסור להוביל לפיגור בצמיחה, ובמקרים קשים - לעכב את ההתפתחות המינית ולגרום לגמדות. מחסור חמור וממושך באבץ עלול לגרום מחלת עור נדירה הכרוכה בנשירת שיער, פריחה, דלקות מוגלתיות בעור, דלקות בפה, בלשון, בעפעפיים ומסביב לציפורניים.

תסמינים וסיכונים בנטילת כמות עודפת

הסיכון של השפעות מזיקות בנטילת כמות עודפת הוא נמוך. עם זאת, שימוש ממושך במנות גדולות עלול לפגום בספיגת ברזל ונחושת, להוביל למחסור במינרלים אלה, ולגרום אנמיה, הקאה, כאב ראש, חום, תשישות וכאב בטן.