דלג לתוכן

פרפקציוניזם – מקדם או מכשיל אותנו?

פרפקציוניזם הוא הצורך להיות מושלם, או לפחות להיראות כאדם מושלם. הוא מעודד את האדם להגיע להישגים, אבל כשהחתירה לשלמות באה על חשבון חיי ההכרה והערכה בחיי השגרה של האדם – מדובר בבעיה קשה וסבל משמעותי. על היתרונות, החסרונות וטיפול

מאת: הרב ד"ר אייל אונגר
תאריך פרסום: 07/05/2013 תאריך עדכון: 30/04/2019
6 דקות קריאה
פרפקציוניזם הוא הצורך להיות מושלם, או לפחות להיראות כאדם מושלם. פרפקציוניזם מעודד את האדם להגיע להישגים, כי האדם לא מסתפק במועט ואפילו לא בהרבה – הוא מחפש שלמות. לחתור לשלמות הוא דבר טוב, אבל כשהחתירה לשלמות באה על חשבון חיי ההכרה והערכה בחיי השגרה של האדם – זוהי בעיה, כי הפרפקציוניסט לא מעריך את חיי השגרה שלו, את מה שיש לו, אלא שם רוב הזמן דגש על מה שאין לו. 


ממקום זה, האדם יכול להגיע למצב שהוא פחות ופחות מעריך את עצמו, כי הוא מתמקד במה שאין לו. אם הוא קיבל 90 במבחן ולא 100, הוא שם דגש על ה-אין ולא על ה-יש. מי ששם שוב ושוב דגש על מה שאין, עתיד לחוות ירידה בערך העצמי שלו, עלול להגיע להפרעות כמו דיכאון והפרעות אכילה ולא פעם הוא יהיה עסוק באופן כפייתי בניסיון להגשים יעדים בלתי-אפשריים למימוש, הדימוי העצמי שלו נמדד לפי התפוקה שלו ובעיניים שלו הוא לעולם לא יעשה מספיק.


מצד שני, אין ספק שאמנים מיוחדים לא פעם נעשו כאלה בגלל שהם פרפקציוניסטים, כי הרדיפה אחר השלמות בצורתה החיובית עשויה לספק את הדרבון המוביל להישגים אדירים, כי מדען חייב להקדיש הרבה תשומת לב לפרטים שהכרחית למחקר מדעי, או המסירות שמדרבנת מלחינים להמשיך וללטש את היצירות שלהם עד שמצליחים ליצור את הלחן שכל כך מרגש אותנו המאזינים, או ההתמדה שמרתקת אמנים גדולים באומנות וכדומה – כל אלו הם נגזרת של הרדיפה אחר השלמות, אבל, מצד שני, אלו הם אנשים שהרשו לעצמם לטעות במהלך חייהם הרבה פעמים ולפרש את הטעויות שלהם – לא כהוכחה שמשהו פגום באישיותם, אלא כאמצעי למידה המוביל אותם שוב ושוב לניסיון נוסף, עד שבסוף הם מגיעים להישג.


עם זאת, בממד השלילי של הדברים, הפרפקציוניסט - אחרי טעות אחת - יוכל לומר שהפרויקט לא בשבילו, או שהוא לא יכול להתחיל פרויקט עד שכל הרקע מושלם, או שיש לו את כל האמצעים להתחיל או שהוא יודע איך הולך להיות כל שלב ושלב במהלך הדרך. מעבר לכך, הוא גם נוטה לבזבז זמן רב על דברים שוליים ולא לעסוק בעיקר, עסוק הרבה זמן בלסדר את שולחן העבודה יותר ממה שצריך, לסיים שיחות אחרונות, להכין את הקפה המתאים לעבודה בשעות הקרובות ועוד ובינתיים מאבד זמן יקר, מרגיש לא ממומש, לא מצליח, המעסיקים שלו עלולים גם להרגיש זאת וחלילה לצמצם את המשכורת שלו או אפילו לפטר אותו, מה שיכול להוביל לדיכאון וכמובן לירידה של הערך העצמי שלו בעיני עצמו.

אחד הדברים שמחזיקים את הפרפקציוניסט במקום הזה הם הגאווה שלו בכך שהוא לא עושה דברים אלא אם כן הם מושלמים, לא מתפשר, "שכשאני משקיע אז אני משקיע את כל הנשמה", כל מיני משפטים שנשמעים טוב מאד, אבל בשטח פוגעים בתפקוד של אותו אדם. כמובן שבנוסף, יהיה לו קשה להתייעץ עם אחרים או לספר על טעויות שלו, כי כה חשוב לו להראות מושלם.


מאיפה מגיע פרפקציוניזם?


אחד השורשים של האדם הפרפקציוניסט זה שהוא לא אוהב את עצמו. הרבה פעמים מדובר באדם שספג ביקורות רבה בילדותו ולכן ממקום שאין לו את האהבה הטבעית שיש לאדם כלפי עצמו (כמו שהתורה אומרת, "ואהבת לרעך כמוך"), הוא מנסה למלא את החסך של אהבה עצמית טבעית בשלמות התפקוד שלו, כי הוא מאמין שאם יגיע לעוד ועוד הישגים, בסוף הוא גם יאהב את עצמו. גם אם זה היה נכון, שבעקבות הישגיו הוא יאהב את עצמו, הבעיה היא שהעולם שלנו בנוי בצורה כזו שלהישגים לא מגיעים בבת אחת, אלא אחרי כישלונות רבים. לכן האדם חייב שתהיה לו אהבה עצמית בסיסית אשר תעזור לו לעבור את כל הכישלונות שבכל מקרה הוא עומד לפגוש בחיים. 


כמו כן, יתכן שהוא סבל בעברו מכל כך הרבה ביקורות ושהיו דברים פשוטים שהוא היה צריך לעשות ולא עשה אותם ב- 100% ושדמויות הסמכות בחייו ביקרו אותו, מה שהוביל אותו לקשר בין תחושת כאב עזה מאד לתחושת חוסר שלמות וכך הוא גדל להיות אדם שלא מסוגל להכיל רגשית טעויות וחוסר שלמות. 


במערכות משפחתיות, הפרפקציוניסט עלול להקשות על המשפחה, שכן אם הדברים הם לא 100% הוא עלול להרגיש רע ולבני המשפחה לא יהיו הרבה רגעי אושר בחיים, כי יש סיכוי גדול הרבה יותר שבחיים הדברים לא יהיו 100% כמו שאנו רוצים, אלא 80 או 90 אחוזים במקרה הטוב, אבל 100% הוא מקרה נדיר. ואצל הפרפקציוניסט, אם המצב הוא לא 100% - הוא מתוסכל. 


הפרפקציוניסט עתיד לסבול יותר מאשר להרגיש שמח עם עצמו וכמובן שזה גם ישפיע על בני המשפחה שלו, בין אם זה בגלל הציפיות שיש לו מהמשפחה אשר רוב הפעמים לא עתידות להתממש, או בגלל הציפיות המוגזמות שלו מעצמו מחוץ למעגל המשפחתי, בין אם בחברה, בעבודה, או בכל תחום אחר. 


במערך המשפחתי הפרפקציוניסט מאמין שהוא היחיד שצודק, הוא לא מוכן להתפשר, ינסה לדבר, להסביר לשכנע לדרוש ולתבוע עד שהשני פשוט "נכנע". אז בדרך כלל הוא מרגיש חזק, עוצמתי. אין זה אומר שכל מי שמנצח בוויכוח הוא פרפקציוניסט, אבל זה כן אומר שאם בכל ויכוח התסריט חוזר על עצמו, בו הפרפקציוניסט נוטה יותר לומר לא על הצעות שמציעים לו מאשר כן, זה יכול להעיד על כך שהוא רודף שלמות.


הסיבה לכך היא, שכמו שאמרנו, הפרפקציוניסט הוא לא פעם אדם שמההיבט הפסיכואנליטי לא אוהב את עצמו, שלא זכה להרבה אהבה בילדותו ולכן ביחסי גומלין עם הזולת, כשהוא מרגיש שלא מסכימים אתו, מבחינתו בתפיסה שלו זה לא אומר שלאדם השני דעה אחרת משלו וזה מנהגו של עולם, אלא מבחינתו הדעה של האחר היא לא רק דעה כי אם גם איום פסיכולוגי. כלומר, אם האדם השני לא חושב כמוני, זה אומר שהדעה שלי לא נכונה, ואם הדעה שלי לא נכונה זה אומר שאני אדם לא חשוב, לא ערכי, לא יעיל, לא אהוב בהווה וגם לא אהיה אהוב בעתיד. לכן, הדרך שלו למנוע מעצמו את כל התחושות הללו היא על ידי זה שהוא נאבק למען הדעות שלו ולכן כשהוא מרגיש מנצח במאבקי כוחות, הוא מרגיש תחושה חזקה של אישור לזהות שלו ולא רק לדעה שלו וכשהוא מרגיש שהוא הולך להפסיד במאבקי כוחות, הוא מרגיש שהוא עומד לאבד את עצמו.

אדם פרפקציוניסט מנסה להראות את עצמו כאדם חזק מאד, נחוש בדעתו, אבל האמת היא שכל מה שמניע אותו הוא הצורך להימנע מחולשה, הצורך לא להיות במקום של זה שמרגיש שלא מקבלים אותו ולא מסכימים לדעתו ולכן הוא מנסה לכפות את עצמו על מנת להיות בטוח שמקבלים אותו. הצורך הזה כה חזק שהוא מונע ממנו לראות שבדרך זו שהוא כופה את עצמו ודעתו על אחרים – אנשים אינם מקבלים אותו ויותר מכך, כבר סולדים ממנו, מה שעלול להוביל אותו לכפות את עצמו ודעתו עוד יותר על האחרים וכך נוצר מעגל קסמים שלילי. 


וכעת לפתרונות


מערכת החשיבה של האדם בנויה בצורה כזו שהיא מרבה לעשות הכללות. לדוגמא, אדם למד לנהוג ברכב מסוג מסוים. כעת הוא יכול לנהוג כמעט בכל סוגי המכוניות בעולם וכמעט בכל הארצות בעולם. מדוע? כי המוח עושה הכללה ומבין שאם ברכב זה כך נוהגים ומתקדמים ואלו הם כללי התנועה, כנראה גם ברכב אחר ובמקום אחר בעולם נוהגים כך. זו הכללה.


תהליך ההכללות שלנו הוא לא רק לגבי חפצים בעולם, אלא גם לגבי התפיסה של האדם את החברה ואת עצמו. אם בגדול, יש לאדם תפיסה שאנשים הם חיוביים, כנראה שהוא יסתדר עם רוב האנשים שהוא עתיד לפגוש, כי ההכללה שלו לפיה בני אדם הם אנשים טובים תעזור לו ליצור גשר כדי לצמצם פערים ולהגיע לפתרונות יעילים. ההכללות מניעות את המחשבה של בני האדם.


האדם חווה לא רק את המודע שלו, החשיבה שלו, אלא גם רובד פחות מודע – רובד של אמונה, הרגשה חזקה, לצורך העניין - שרוב בני האדם הם חיוביים. הכללה או תחושה זו מניעה את האדם בצורה אוטומטית לחשוב על פתרון.


כלומר, יש לנו את רובד המודע, החושב ויש לנו את הרובד הלא מודע שיוצר הכללה. אם הייתי רוצה להמשיל את זה, הייתי אומר שהאמונה – ההכללה – תחליט לאיזה כיוון נוסעים – צפון, דרום וכדומה, והמודע יבחר לעצמו את המסלול המדויק איך להגיע אל הכיוון שהאמונה – ההכללה – רוצה להגיע.


כך הוא האדם הפרפקציוניסט. הוא עושה הכללה במוחו שלו שאומרת: "אם זה לא מושלם, אז זה לא שווה". כלל זה יניע אותו לשים לב לכל הפרטים הקטנים, ולהימנע מכל מצב שיכול להוביל לידי טעות.


לכן, כדי לשנות הכללות אלו במח הפרפקציוניסט, ישנם מספר כלים שיכולים לעזור לו לשפר ולייעל את החיים שלו. הראשון הוא ליצור זוויות ראייה שונות ודרך התייחסות מחודשת למציאות.


תרגיל יעיל מאוד לפרפקציוניסט הוא לקחת דף ועט ולהתחיל לרשום כל מיני סיטואציות שבהם הוא יודע שהוא מתפקד בצורה פרפקציוניסטית ולרשום מה היה קורה אם לא היה עושה זאת בצורה מושלמת. חשוב לקחת כמה וכמה סיטואציות כאלו ולהתחיל ליצור תסריט חדש במח, כי שרירי המח מגיבים בצורה אוטומטית בהתאם למנגנון הפרפקציוניזם ואנו רוצים לתכנת את המח להגיב אחרת למנגנון זה. אנו רוצים להתחיל לאמן את המח לראות עצמו מגיב ומתפקד אחרת, למרות הצורך העז לשים דגש אך ורק על השלמות.

נקודה חשובה נוספת היא להגדיר לעצמנו מהי שלמות – האם יש דבר כזה בעולם? מי מהאנשים שנראים לנו כי חיים חיים ערכיים, טובים, בריאים ומאוזנים מכל הבחינות – האם הם היו יכולים לחיות איך שהם חיים אם היו רודפי שלמות בכל סיטואציה? 

ההבדל בין אדם שלם לאדם מושלם הוא שאדם מושלם מחפש שלמות וכל עוד היא לא שם הוא מתוסכל. זה האדם שיעבור את רוב חייו בתסכול - לפעמים במינון גבוהה ולפעמים במינון נמוך, אבל המכנה המשותף הוא התסכול.

לעומת זאת, אדם שלם הוא אדם ששלם עם עצמו, שמודע וחווה את הידיעה שבעולם אין שלמות ולכן לחפש איך לתקן את העולם או לשפר את תנאי החיים יכול להיות מניע מצוין, אבל הוא לא מדד לאיכות החיים שלו. כלומר, אם הוא הצליח לשפר את תנאי החיים שלו – מצוין - ואם לא, הוא מצליח להתמקד במה שיש ועל זה שם את רוב הדגש וכך חי בצורה שלמה עם עצמו, מצליח ליצור לעצמו את האיזון בין הצורך והרצון להשיג עוד ליכולת להתמקד במה שיש, לנצל מה שיש ולהפיק את המרב ממה שיש בהווה, לחיות ב- כאן ועכשיו ולא רק בציפייה עתידית שכשישתנו תנאי החיים שלו, ירגיש טוב יותר.

תרגיל חשוב ולא פשוט הוא לנסות ולרשום בכנות כמה פעמים בחיים שלנו פספסנו אירועים חשובים מאד רק בגלל הפרפקציוניזם שלנו, אם זה אירוע משפחתי, הרצאה חשובה, בילוי משמעותי ועוד. אני מדגיש שחשוב לעשות זאת עם דף ועט, בגלל שזה ממחיש למוח שלנו את הטעות בסגנון חשיבה אוטומטי שלילי הזה, מה שיכול ליצור אצלנו שינוי בדפוס התגובה שלנו למציאות.

בהצלחה!


הכתבה בשיתוף עם הרב ד"ר אייל אונגר (PhD), מטפל זוגי, משפחתי, ופסיכותרפיסט. הכתבה נערכה על ידי מערכת אינפומד.

האם המאמר עניין אותך?

רופאים בתחום
 רקפת סלע
רקפת סלע פסיכולוגיה קלינית
 רחל סטוור
רחל סטוור פסיכולוגיה קלינית
ד"ר כוכבי גלנטי
ד"ר כוכבי גלנטי פסיכולוגיה קלינית
הצטרפו לניוזלטר השבועי של אינפומד
X
שדות המסומנים ב-* הינם שדות חובה

צור קשר

פרטים אישיים
פרטי הפנייה
תודה על פנייתך, אנו נשוב אליך בהקדם!

חזור לעמוד הבית
באנר הצטרפות

רופא, אתה עדיין לא חלק מאינדקס המומחים שלנו?

שווה לך להצטרף!
youtube ערוץ הוידאו של
Infomed
הפייסבוק
שלנו
instagram האינסטגרם
שלנו