המשוגעים האלה: איך סטיגמות פוגעות בשיקום של חולי נפש

מחלות פסיכיאטריות והמתמודדים עמן סבלו - ועדיין סובלים - מתדמית רעה. לסטיגמה זו השלכות שליליות ניכרות על הזדמנויות החיים להן זוכים המתמודדים עם בעיות נפשיות. מי פוגע בהזדמנויות אלו? במידה רבה, אנחנו
כתבה פרסומית כתבת חסות


לאורך ההיסטוריה, מחלות פסיכיאטריות והמתמודדים עמן סבלו - ועדיין סובלים - מתדמית רעה. לסטיגמה זו השלכות שליליות משמעותיות על הזדמנויות החיים להן זוכים המתמודדים עם בעיות נפשיות. מי פוגע בהזדמנויות אלו? במידה רבה, אתה, את ואני


השיקום הפסיכיאטרי מספק שירותים קהילתיים לאנשים המתמודדים עם בעיות נפשיות, במטרה לעזור להם להשיג את מטרותיהם תוך השתלבות מלאה בקהילה. כיוון שהשיקום מתקיים בקהילה, לקהילה יש את הכוח לאפשר או למנוע את הצלחתו של תהליך השיקום. לכן, מרכיב חשוב בעבודת השיקום נוגע ליכולת להפוך את חברי הקהילה לשותפים בתהליך השיקום האישי של כל אדם.


בספרות המקצועית אפשר למצוא הגדרות רבות למונח סטיגמה, מה שמצביע על מורכבות התופעה. רוב החוקרים מסכימים על כך שסטיגמה היא תופעה רב-ממדית, לעיתים לא מודעת, בפעמים אחרות מודעת ונשלטת, המורכבת מסטראוטיפים, דעות קדומות ואפליה. 


סטראוטיפ הוא תיאור מוגזם, החל באופן גורף על האנשים השייכים או שנתפסים שייכים לקבוצה מסוימת. הסטראוטיפים הנפוצים כלפי מתמודדים עם בעיות נפשיות הם כי אלו אנשים בלתי צפויים ומסוכנים, לא אחראים, חסרי יכולת לקבל החלטות על חייהם, אשמים במחלה שלהם וחסרי סיכוי להחלים.


סטראוטיפים אלו עלולים להתקשר לרגשות שליליים כלפי חברי הקבוצה המתויגת. רגשות שליליים אלו, המוגדרים כדעות קדומות, מבטאים הסכמה עם הסטראוטיפים השליליים וגורמים לרגש שלילי (כמו, לדוגמא, פחד, גועל וסלידה) בקרב מחזיק הדעה הקדומה, ובעקבות כך להוביל לאפליה של האדם המתויג. כך, למשל, כאשר אנשים מחזיקים בסטראוטיפ לפיו מתמודדים עם בעיות נפשיות הם אלימים ומסוכנים, יש סבירות רבה שהם ירגישו פחד ממנו, וכתוצאה מכך ימנעו באופן ישיר או עקיף הזדמנויות חיים של אנשים המתויגים כחולי נפש.


תהליך זה אינו תאורטי או פילוסופי: התנגדות להקמה של דיור קהילתי למתמודדים עם בעיות נפשיות, חוסר רצון להעסיק אנשים אלו בעבודות בשוק החופשי, יחס מפלה של אנשי מקצוע מתחומי הבריאות השונים ועוד, הם בגדר מציאות לרבים מאוכלוסייה זו בישראל. 



בנוסף להשפעה של סטיגמה חברתית ומוסדית, מתמודדים רבים עם בעיות נפשיות חווים סטיגמה עצמית, הפוגעת גם היא בתהליך השיקום. סטיגמה עצמית מוגדרת כאופן בו האדם מתייחס לעצמו בהתאם לסטיגמה הקיימת כלפי הקבוצה אליה הוא משתייך: "כל מה שידעתי על מחלות פסיכיאטריות היו הדברים ששמעתי תוך כדי צפייה בטלוויזיה או בסרטים. בעיני רוחי, מי שסימלו מחלות פסיכיאטריות היו ד"ר ג'ייקל ומיסטר הייד, רוצחים פסיכופתיים, משוגעים, מפגרים, חולי נפש, מטורפים, ובעלי אישיות מפוצלת. אלו הדברים היחידים שידעתי על מחלות פסיכיאטריות, ומה שהכי הפחיד אותי היה שהרופאים אמרו לי שאני אחת מהם" (Deegan, 1997, p.371).


התפרצות של מחלה פסיכיאטרית מתרחשת לרוב בגילאי העשרה המאוחרים, כאשר האדם כבר גיבש את התפיסות והאמונות החברתיות שלו. לכן, כפי שמוצג בציטוט זה של ד"ר פטרישיה דיגן, המתמודדת עם סכיזופרניה, מתמודדים רבים עם מחלות נפש משליכים את הסטראוטיפים והדעות הקדומות שהיו להם כלפי אנשים עם מחלות פסיכיאטריות על עצמם. כתוצאה מכך, הם עלולים לחוות ירידה בערך ובביטחון העצמי שלהם. בנוסף, מתמודדים רבים המפחדים מהשלכות הסטיגמה לא רוצים להיות מתויגים כחולים פסיכיאטרים ולא להשתייך לקבוצה זו. כתוצאה מכך, מתמודדים רבים אינם ניגשים לקבלת סיוע רפואי או שיקומי, אינם מתמידים בלקיחת הטיפול התרופתי, משקיעים משאבים נפשיים רבים בשמירת סוד ההתמודדות בחייהם האישיים והמקצועיים, נמנעים מלבקש התאמות במקום העבודה וכדומה. הימנעות זו עלולה להוביל לסבל מיותר מהסימפטומים של המחלה, לאשפוזים חוזרים, ולפגיעה משמעותית בתהליך השיקומי של אותו אדם.


לכן, לאיש השיקום תפקיד חשוב באיתור הסטיגמה העצמית של המתמודד ובמקרה הצורך לסייע לו באמצעות התערבויות ממוקדות בתחום הסטיגמה העצמית, לשפר את ההגדרה העצמית שלו; להוביל להעצמה אישית אשר תחזק היבטים אישיים שאינם קשורים למחלה, לקדם אצלו תפיסת החלמה אישית שתדגיש את היכולת שלו לחיות חיים מלאים לצד המחלה, ולשקול לחשוף את העובדה כי הוא מתמודד עם מחלת נפש, בהתאם לרצונות ולצרכים שלו ובאופן שיעצים אותו בקהילה ויספק השראה ומודל למתמודדים אחרים השומרים את דבר ההתמודדות שלהם בסוד. 


פורומים פסיכיאטריה

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
זיפרקסה הפחתת מינון שלום 28/10/2018 01:32
  • שלום רב, קרוב משפחה נוטל כיום מזה 13 שנה זיפרקסה. רקע: אדם שהיה בריא בנפשו ובגופו, בגיל 50 בערך עבר ניתוח בבית חולים. היות והוא היה אדם בריא שלא הורגל בפרוצדורות רפואיות , הניתוח השפיע עליו נפשית (היפוכונדריה שכזאת). לדעתי האירוע היווה טראומה בשבילו. לאחר הניתוח החלו תסמינים נפשיים - דיבורים לעצמו, הליכה בבית מצד לצד, לא ישן, טוען ש"מרעילים אותו".. בקיצור נלקח ע"י המשפחה בכוח לפסיכיאטר היות והתנגד לכך, קיבל בהתחלה סוגים שונים של כדורים, ולאחר חצי שנה לקח זיפרקסה בלבד במינון של 2.5 מ"ג. כך במשך כ-7 שנים ללא מעקב. במהלכם היה בדיכאון. טען תמיד שהוא אינו חולה ולא רצה לקחת את הכדור אך קרוביו דאגו שייקח את הכדור מדי יום. לאחר 7 שנים הופסק מתן הטיפול בבת אחת , מחוסר ידע בנושא, חשבו שהוא אולי לא צריך את זה כבר.. יצא מהדיכאון.. ובין חצי שנה לשנה א"כ הוא חטף התקף מאניה קשה שנמשך כחודשים. קניות צעקות דיבורים לא בהירים .. בקיצור מניה מובהקת. נלקח שוב לפסיכיאטר בכוח- ואובחן על ידו עם מאניה דפרסיה. חזר לזיפרקסה במינון 5 מ"ג. לאחר שבועות המצב התייצב. ומאז כ7 שנים נותנים לו מדי ערב את הכדור, (הוא עדין לא רוצה לקחת לבד וטוען שהוא לא חולה). והמצב יציב מזה שנים. מתפקד כאחד האדם. כיום הוא כבן 62, עלה מאוד מאוד מאוד במשקל. עקב חששות למצבו הבריאותי (העליה במשקל, כאבים ברגל) אני תוהה לעצמי היום, לאחר שלמדתי קצת את התחום - האם ייתכן שהוא בכלל סבל מטראומה שהובילה לחרדות ואף להזיות בעקבות הניתוח ולתסמינים של PTSD שחלפו מזמן? הרי סביר מאוד מאוד שההתקף המאני הוא בגלל הפסקה חדה פתאומית של זיפרקסה שנלקחה 7 שנים!! קראתי שתסמיני גמילה יכולים להתעורר גם כחצי שנה עד שנה אחרי הפסקת הכדור (וזה נעשה בבת אחת), ואם מדובר בכדור מייצב מצב רוח אז ההתבטאות של תסמיני גמילה אלה תהיה באופן ההפוך - מאניה. מלבד ההתקף הממושך והתסמינים שהופיעו אחרי הניתוח לא היו עוד דברים. כואב לי מאוד שייתכן שהאדם התמים הזה אכן בריא לגמרי בנפשו והוא נוטל כדור שהוא לא צריך, רק כי מכריחים אותו לקחת אותו כל יום והוא מכבד את בני הבית. יש לציין שבאופן עקבי, פעם בשבוע בערך יוצא שלא מביאים לו את הכדור .. ולא מבחינים בשינוי במצבו - יציב.. היות והוא טוען שהוא אינו צריך את הכדור ולא צריך פסיכיאטר ושהוא בריא קשה מאוד לקחת אותו למעקב. אך לאור הרקע שקלנו להציע לו לבדוק מול הפסיכיאטר שנפגש איתו פעם אחת בלבד אז, אם אולי ניתן להפחית את המינון באופן הדרגתי מאוד עד הפסקת הטיפול לגמרי. לא פנינו אליו עדיין עם הצעה זאת עקב הרגישות שלו לנושא. רוצים לברר לפני שלא נקלע לאי נעימות, גם ככה היה מאוד קשה להוביל אותו למצב שהוא מוכן לקבל את הכדור. האם תיתכן האפשרות שהועלתה והאדם לא סובל ממאניה דפרסיה, ואם כן האם ניתן להפחית את המינון של הכדורים וכיצד באופן שלא יבואו לידי ביטוי תופעות לוואי של הפסקת הטיפול. הבריאות שלו חשובה לנו מאוד!! אודה מאוד לתשובתך, בברכה רבה.

  • + הוסף תגובה
מקרה דומה דני 01/06/2020 18:27
  • היי, אמנם זה נכתב לפני שנתיים, אך אנחנו נמצאים במצב דומה ומחפשים פתרונות על אף שאני יודעת שזה מאוד אינדיבידואלי מאדם לאדם. אשמח לדעת מה עשיתם בסוף, האם הוא עדיין לוקח זיפרקסה מידי יום?

  • + הוסף תגובה
תחליפים לנוגדי דיכאון וחרדה? איציק 09/09/2014 18:18
  • ניסיתי מספר תרופות לטיפול בדיכאון וחרדה. למרות שנתתי לגוף מספיק זמן להסתגל עדיין היה לי קשה מאוד עם תופעות הלוואי ולכן הפסקתי. האם קיימים תוספי תזונה שיכולים להיות תחליף לתרופות? האם תוספי תזונה נחשבים ליעילים באותה מידה כנגד חרדה ודיכאון או שהם נחשבים לפחות יעילים? באילו תוספי תזונה בדרך כלל נהוג להשתמש?

  • + הוסף תגובה
מדברים על אומגה 3 במינון גבוה אני 10/09/2014 00:26
  • וויטמיבים במיוחד בי 12 ומקבוצת בי קומפלקס אבל לדעתי תרופה תעשה את העבודה בצורה יעילה ולא ויטמינים

  • + הוסף תגובה
לאיציק ר.צ. 10/09/2014 20:04
  • אין תחליף ראוי, אולם שילוב של 2 תרופות יכול לבטל את תופעות הלוואי. האם ניסית שילוב כזה?

  • + הוסף תגובה
לא רק אומגה אלא גם חני 10/09/2014 21:55
  • קומפלקס של ויטמין בי וסי ושמעתי גם על גאבא כיעיל.. בנושא הזה של תוספים כדאי להתייעץ עם נטורפתית, אני אישית נוהגת להתייעץ באתר אתר יש לי שאלה http://www.ask-supherb.co.il/?tab=1671 הן עונות מהר ולעניין.

  • + הוסף תגובה
דיכאון ותוספי תזונה אלינור שילק - אלטמן 11/09/2014 12:13
  • שלום, בסקירה סטטיסטית גדולה שערך ד"ר מן (מהפסיכיאטרים המובילים בעולם בתחום הדיכאון), הוא מצא שכאשר אנשים הסובלים מדיכאון קליני נטלו כמוסות ששיעור חומצות השומן EPA מקבוצת אומגה 3 היה גבוה בהן מאוד, ניכרה הפחתה ברורה בתסמיני הדיכאון. ומכאן ההמלצה ליטול כמוסות אומגה 3 בעלות יחס גבוה של EPA. בברכת בריאות שלמה, אלינור שילק מחלקת הדרכה-אלטמן.

  • + הוסף תגובה
זהירות! - אומגה 3 אינה תרופה יעילה לדכאון ר.צ. 11/09/2014 19:12
  • המדובר בתוסף תזונה, שיתכן ויכול לסייע מעט (אם בכלל) ליד נוגדי דיכאון אך לא במקומם. עלול להשתמע מההודעה של אלטמן, שהמדובר בפתרון לדיכאון, אולם אין זה כך.

  • + הוסף תגובה
אומגה 3 ודיכאון אלינור שילק - אלטמן 14/09/2014 11:45
  • אומגה 3 נחקרה בתחום בריאות הנפש והמחקרים תומכים בחומצת שומן זו כחלק ממערך טיפולי, במקרים אלו חשוב להיוועץ ברופא המטפל. בברכה, אלינור שילק מחלקת הדרכה-אלטמן.

  • + הוסף תגובה
תשובה ד"ר קרני רובין 18/09/2014 22:40
  • לאיציק שלום, כשאתה אומר שניסית את התרופות ונתת להן מספיק זמן על מה אתה מדבר? בדרך כלל תופעות הלוואי חולפות תוך שלושה-ארבעה שבועות. תוספי תזונה יכולים לשפר את התגובה לנוגדי דיכאון אך לא להחליף אותם מאחר והם הרבה פחות יעילים. אומגה 3 הינו תוסף תזונה שכזה. בברכה, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה
לקחתי כדור אחד סמבלטה אילנית 29/05/2020 22:48
  • לקחתי כדור אחד סימבלטה תופעות לואי עיפות חוסר תיאבון סחרחורות עבר כבר 16 שעות וההשפעה לא עברה כמה זמן לוקח לכדור לצאת מהגוף לא לוקחת יותר אשמח לקבל תשובה תודה

  • + הוסף תגובה
ציפרלקס, אלפרליד וואבן בר 17/09/2018 21:45
  • שלום רב, היום התחלתי (שוב) טיפול של ציפרלקס עקב חזרת חרדות ודכאון באופן קשה וחזק במהלך השבוע וחצי האחרונים,עד לפני כחצי שנה הייתי מטופלת בציפרלקס בלבד (10 מ"ג) במשך כ5 שנים והפסקתי בהדרגה, לאחר מכן חזרו לי החרדות והתחלתי טיפול מול פסיכולוג וטיפול תרופתי טבעי שמסתבר לפי המצב הירוד בשבוע האחרון שלא עזר לי. בנוסף למצב הרוח הירוד והחרדות המתמשכות אני לא מצליחה לישון כמו שצריך בלילות וזה יצר אצלי תשישות איומה. המליצו לי לקחת בנתיים עד שהציפרלקס יעבוד עוד כדור הרגעה במידת הצורך ולפני שינה או כדור הרגעה או זופיקלון (מה שממש מוזר לי כי חלק מהתופעות לוואי של זופיקלון הם דיכאון וכו) החלטתי שלא אקח את הזופיקלון כי זה נשמע לי ניגוד אינטרסים למטרה שלשמה פניתי לטיפול. השאלה היא מה ניתן לקחת במקביל לציפרלקס? האם מותר לקחת במהלך היום אלפרליד ובלילה ואבן שלם לפנח השינה? כי הבנתי שבעייתי לשלב ביניהם.. אם כן כמה זמן לחכות בין אלפרליד לואבן ובין ואבן לאלפרליד? או שבכלל לקחת ואבן בבוקר וואבן בלילה? ואם כן מה המינון? חשוב לי שביום אהיה רגועה ועירנית ובלילה רגועה ושאצליח לישון.. יצאתי נורא מבולבלת מה שהוסיף לי יותר לחץ למצב.. רק מציינת שיש לי קרישיות יתר ברמה הכי נמוכה (פקטור פייב ליידן הטרו זיגוטית) ולא בהריון. תודה רבה מראש!

  • + הוסף תגובה
תשובה הפרשן 18/09/2018 10:44
  • לפני השינה מומלץ כדור שינה: זופיקלון, זולפידם, בונדורמין. הסיכוי לתופעות הלוואי שציינת הוא תיאורטי בלבד. במהלך היום: אלפרליד כדור מצוין. לגבי ציפרלקס: מומלץ להגיע ל 15 מג ולפעמים ל 20 מג. 10 מג זה מינון מינימלי שמסייע. כמובן שלהקשיב לרופא מומחה שיתחשב במאפיינים הייחודיים שלך, כמו עניין הקרישיות.

  • + הוסף תגובה
תשובה דוקטור דוליטל 21/09/2018 14:59
  • זמן ההסתגלות לתרופות נוגדות הדיכאון הוא 8 שבועות פחות או יותר אפילו. בתקופה הראשונה מן הסתם גורם לחוסר שינה,חרדות וכו.. לקחת כדור הרגעה לכל מצב שהוא חריג מהרגיל וכדי שתיהי ערנית ביום ובלילה תתפקדי תרדי מכל תרופות ההרגעה עם עצמך ותישארי עם הציפרלקס ויהיה בסדר

  • + הוסף תגובה
תודה.. עוד משהו מוזר שקורה לי בר 21/09/2018 16:03
  • יש לי תחושת זרמים במח.. כמו חשמל וזה מציק.. זה תופעות של הכדור?

  • + הוסף תגובה
ציפרלקס וואבן ניקו 29/05/2020 13:10
  • התחלתי לקחת חצי כדור ציפרלקס בשילוב עם חצי כדור וואבן, האם זה תקין או שעדיף שאקח כדור ציפרלקס שלם עם הואבן?

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!