זוגיות בצל החולי: מתמודדים עם מחלה כרונית

כשם שאי אפשר לחזות בעיות בריאותיות ומחלות, כך אי אפשר לחזות את השפעתן על הזוגיות. בעוד שתמיכה של בן או בת הזוג חיוניים בהתמודדות עם מחלה כרונית, היא אינה קלה בהכרח לצד השני. על החיים הזוגיים בצד המחלה
כתבה פרסומית כתבת חסות


כשם שאי אפשר לחזות בעיות בריאותיות ומחלות, כך אי אפשר לחזות את השפעתן על הזוגיות. בעוד שתמיכה של בן או בת הזוג חיוניים בהתמודדות עם מחלה כרונית, היא אינה קלה בהכרח לצד השני. על החיים הזוגיים בצד המחלה


כשחושבים על האהבה התמונה הרגילה שעולה בעיני רוחנו היא בדרך כלל ורודה, במובן של מושלמת. בני הזוג צועדים יד ביד אל מול השקיעה, ולא צולעים אליה, חלילה. הם מתחבקים צמודים על ספה רגילה ואינם מופרדים בגלל ציוד הנשמה או כיסא גלגלים, למשל. בתמונות האינטימיות ממש הם במיטה רגילה, אינם מוגבלים בתנוחות שהם יכולים לממש או שאינם נתקלים כלל בבעיה לקיים יחסי מין.


אהבה היא מערכת יחסים מורכבת, הדורשת מרחב אינטימי מוגן שבו התקשורת נעשית בפתיחות ובגילוי לב, וכרוכה במתן אמון. היא נחשבת למלאכת מחשבת עדינה וממושכת עוד לפני שחושפים אותה למשברים פתאומיים באמצע החיים, וגם מבלי שמעמידים אותה במבחן תנאים מגבילים כלשהם. מה קורה, אם כך, כשבני הזוג עצמם סובלים מלקות או מגבלה כלשהי שמחייבת אותם להתמודד אתה קודם בעצמם עוד לפני שהם חושפים אותה לפני בני הזוג הפוטנציאליים? ומה קורה כשהמחלה הכרונית פורצת באמצע האהבה?


עצות לכרוניקה חדשה של זוגיות ואהבה


אי אפשר לעולם לחזות בריאות טובה ולכן גם אי אפשר לצפות תגובות של בני זוג למשבר הנובע ממחלה כרונית המתפרצת במהלך מערכת היחסים. ידוע כי קשיי הבריאות מעיקים גם על הקשר עצמו עד כדי כך שהם עלולים להכשיל אותם ולגרום לפרידה, או לדיכאון וסטרס נפשי לבני הזוג המטפלים בבני זוג חולים. אולם, יש צעדים מעשיים שעשויים לעזור ולתת תקווה גם למי שמרגיש אבוד באהבה כזאת, אם רק יגייסו בעצמם מעט יותר סבלנות ומחויבות לתהליך המאתגר.


תקשורת פתוחה במידה


הבסיס לכל קשר טוב הוא תקשורת זורמת ללא מעצורים. כשלא מדברים על בעיה הריחוק הוא בלתי נמנע, וממנו נובעים גם חוסר ביטחון והיעדר אינטימיות. רצוי לזכור שהחולה מתוסכל קודם כל בגלל המוגבלות שלו ולא תמיד יצליח להסביר זאת לבן זוגו. מכך נובעות אי הבנות לא מעטות שהבהרות יכולות לפתור בזמן, כדי להבין מתי כדאי לדבר על כך ומתי החולים כועסים על המחלה ולא על בני זוגם. עם זאת, יותר מדי תקשורת עלול להזיק בדיוק כמו פחות מדי. הציפו בעיות, אבל אל תישארו באזור המוצף רגשית תמיד. קחו מרחק כדי לנשום מדי פעם.


העומס הרגשי דורש הכרה


מחלות כרוניות מלוות לרוב בעומס רגשי מהסוג הכאוב והמדכא. חשוב מאוד לא להתעלם מכך ולא להדחיק זאת בשגרה. אי אפשר להימנע מדיכאון, עצב, ייאוש, אי נעימות, חרדה וכעס בגלל החמרה או תופעות גופניות בלתי צפויות במחלות אלה. אולם היכרות עם עצמכם בזמן כזה והכרה מלאה בזכותכם להרגיש זאת הן צעד נכון לקראת הקלה בעומס. אל תילחמו בעצמכם כשזה קורה. אין טעם להדחיק את המועקה הטבעית הבלתי נמנעת, ובכך אולי תצליחו לנטרל את העוקץ שבה ולהפחית אותה.





כשמאזן הצרכים מופר


מסרים סותרים של בני זוג חולים עלולים לגרום לתסכול לשניכם. אם החולה מרגיש טוב ורוצה לנסות לעשות יותר הוא עלול להתאכזב מכך שלא עוזרים לו כשהוא מרגיש טוב פחות. אם לא מבטאים את הצרכים האמיתיים העלולים להשתנות במהירות אפילו מדי יום, כיצד יבינו אתכם? הרי גם במערכת יחסים אין שוויון מוחלט בנשיאה בנטל החובות, ובמערכת יחסים עם חולה כרוני ברור שיהיה מי שיידרש לעשות יותר. הוא רק צריך לדעת בפני מה הוא עומד ולקבל הנחיות.


התעלמות מסוכנת שמובילה לקריסה


כשמחלה כרונית נמצאת במוקד העניין יש נטייה להמעיט בערך המצוקה הנפשית ומצב הבריאות של בן הזוג המטפל. זה נשמע כמעט קטנוני להתלונן על נדודי שינה, כאבים קלים או להפסיק לעסוק בתחביב שלכם כשבני הזוג שלכם סובלים כל כך ממחלה קשה, אבל ההיגיון טוען אחרת. אם תזניחו את עצמכם ולא תדאגו לרווחתכם הנפשית והפיזית תקרסו, ואז מי יטפל באהוביכם? שימו לב לסימנים המעידים על תשישות גופנית ונפשית, שינויים בתיאבון, במשקל ובהרגלי השינה, דיכאון ועצב, נטייה לחלות בתכיפות גוברת, עצבנות, ייאוש, חוסר תקווה. כל זה אמור להניע אתכם לפנות לטיפול בעצמכם, כדי לא ללכת לאיבוד בתקופה קשה כל כך.


הסתגרות מרצון מבודדת מתמיכה

מחלה כרונית עלולה להוביל לבידוד חברתי מסיבות שונות, בעיקר פיזיות, אם החולה מרותק למתקנים ולביתו. יש קשרים חברתיים ששורדים במהלך המחלה, יש כאלה שניזוקים מהבידוד. אולם אין סיבה שבני הזוג ירגישו אשמים על כך שהם עצמן יכולים לפתח קשרים כאלה בחופשיות יחסית. חשוב לזכור שיש להם צורך בתמיכה בעצמכם, באוזן קשבת וביציאה מהשגרה מדי פעם כדי לשוב בכוחות מחודשים ולא לאבד את הזהות שלהם. כמו כן, היעזרו בחבריכם מדי פעם. אם אתם לא יכולים להגיע אליהם הם ישמחו לבוא אליכם ולהטות כתף לעזרה.


כסף, הבעיה שלא נעים לדבר עליה


אבל מוכרחים, כמובן, לדבר על משאבים ותכנון פיננסי, ולכן רצוי להיעזר בייעוץ מקצועי, גם כדי לדעת את זכויותיכם הסוציאליות. גם אם אתם מבוססים מספיק כדי לאפשר ליקיריכם את כל הנוחות מבלי להיות מוטרדים, רצוי לתכנן לטווח ארוך, משום שהבלתי צפוי עלול לטרוף את הקלפים במקרים של מחלות כרוניות. אם אינם בעלי אמצעים, על אחת כמה וכמה עליכם לתכנן את צעדיכם ולקבל החלטות קשות בנוגע לעבודה, מגורים נשיאה בנטל וכל מה שקשור בפנסיה שלכם. אל תשתהו, משום שכל יום מרחיק אתכם מפתרון כלכלי.


חיזוקים חיוביים להמתיק את החיים


החיים הגישו לכם שקית לימונים, ואין לכם ברירה אלא להוסיף את הסוכר ללימונדה הביתית. חזקו אחד את השני, החמיאו ויצבו את הקשר ביניכם בשיחות ובאהבה, קבעו יחד את סדר העדיפויות החדש שלכם והתייחסו בנדיבות לבני הזוג שלכם, למען הזוגיות שלכם. הרבה יותר קל לעבור הכל כצוות מאוחד ומלוכד.


פורומים טיפול זוגי, טיפול משפחתי

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
ריב מאד קשה עם בן הזוג מיכל 25/09/2020 22:10
  • הי אנחנו מכירים כבר 3 שנים ודי מהר הרצנו הכל.. הכרנו ואחרי כחצי שנה התחלנו לעבוד על ילד כי שנינו לא צעירים והכל רץ. הקשיים החלו כשנכנסתי להריון - חלק בשל הדינמיקה בינינו, ההורמונים וחלק מדברים שהחלו לצוץ. אחרי הלידה היה משבר נוראי בינינו ובכל זאת אחרי ייעוץ זוגי החלטנו לתת לזה צאנס. היו ימים חביבים וימים פחות. אין בינינו קרבה, מגע. כלום אפילו מתחלקים בהוצאות. מרגישה כמו שותפים לדירה. כשיום אחד צץ משהו ופניתי אליו. הוא ענה בחריפות על משהו שאמרתי לטובת הבית/הילד ואני התחלתי לבכות. כשראה שאל למה ואמרתי שנמאס לי לריב ושזו לא זוגיות. הוא הודה בזה ויותר מאוחר פתחנו הכל ובאמת עלו דברים מהעבר, המשבר שהיה. ואמרתי לו שלא נתקדם אם לא נתקרב. ואז ענה משהו שככ נפגעתי ממנו... את צריכה להשקיע בעצמך.. לשנות את סגנון הלבוש. כדי להיות אינטימי אני צריך לראות בשר. במילים האלה ואני הייתי בשוק. לא שיניתי כלום בלבוש שלי. אני רזה, נראית טוב. מה גם אני קמה לילד מהבוקר ומטפלת בו 90% מהיום למעט כשעובדת והוא בגן. גם אם אתה חושב ככה, לא מדברים ככה למישהי שאתה רוצה לקרב חזרה, לאמא של הבן שלך. זה ככ מעליב, לא מכבד. מי ישמע הוא לובש טישירט וגינס... לא המתלבש הכי... זה הגיע למצב שנאמר שאם לא הולך אז שנחתוך. הוא שאל אותי אם מנסים שוב ועניתי בכנות שאני לא יודעת. קשה לי להתנער מזה הוא עוד למחרת פתאום יש לו זמן להתקשר... לסמס.. לשאול לשלומי. מה שבעבר לא קורה וזה אחד הדברים שעלו. בקושי עניתי, נותנת כתף קרה כי כרגע לא מסוגלת לדבר איתו הרבה. עוד שאל ממה נפגעתי ככ... מה, הוא באמת לא יודע. לא יודעת איך להתקדם מפה..

  • + הוסף תגובה
אכזבה מטיפול אני 13/09/2020 23:41
  • אני ובעלי בטיפול זוגי אך לחוד אצל אותה המטפלת שנינו מאוד התחברנו ואהבנו אותה. זו המטפלת הראשונה שאי פעם סמכתי והתחברתי אליה יחד עם זאת אני מאוד רשמית ושומרת על גבול לעומת בעלי בקשר חברי איתה פתוח יותר...יש להם שפה אחרת כי הוא כזה .כמובן הכל בגבול הדוק וטיפולי . מעבר לשעת טיפול היא מעניקה גם שיחות טלפוניות כשאנו זקוקים לכך . זה הרקע... הערב אני ובעלי רבנו התקשרתי כדי להתייעץ איתה ושאלתי אם אוכל לחזור אליה כעבור כמה דקות . אמרה שתהיה פנויה . חזרתי אליה כמתוכנן אך היא לא ענתה וגם לא חזרה הרגשתי אכזבה כי בכל זאת להתקשר אליה זה מאמץ עבורי הנחתי שכנראה עסוקה כעבור שעתיים התקשרה לבעלי ואלי עדין לא חזרה. ממש נפגעתי מזה , מרגישה נבגדת מצד אחד היא לא חייבת לי מצד שני אם היא התקשרה אליו מבלי שהתקשר אליה ולא חזרה אלי . אני מרגישה שאין לי ברירות היא האדם היחיד שיודעת את בעלי , היא האדם היחיד שאני יכולה לפנות אליה אבל מצד שני היא פגעה בי ומצד אחד שוב היא לא חייבת לי . מה דעתך בנושא?? בא לי לא ללכת לשיחות איתה אבל אני צריכה את השיחות האלו ורואה בכך שהיא גם של בעלי יתרון

  • + הוסף תגובה
המטפל הזוגי כמי שמחזיק את הסיפור הזוגי, בשירות שני בני הזוג עדית רונן סתר 20/09/2020 12:09
  • שלום לך וחג שמח, אחד האתגרים של המטפל הזוגי הוא להיות אוזן קשבת וטיפולית, ללא יצירת תחושה של נטייה לאדם אחד בקשר, להיות בעמדה שמחזיקה את הקשר הזוגי, לטובת שני בני הזוג, ולסייע לבני הזוג לפתח הקשבה והכלה לשני. ייתכן שהמטפלת מצליחה לחוות את שניכם באופן אמפתי, ייתכן שהיא מצליחה לראות את נקודות הפגיעות של שניכם ולהעריך את החוזק והיכולות של כל אחד מכם. ולצד זאת, עדיין יכולה להיווצר אצלך תחושה של אפליה, של נטייה לבן זוגך ופחות אליך. התחושה יכולה לנבוע מפעולות שקורות בשטח (כמו אלה שתיארת) ויכולה גם לנבוע או להתעצם על ידי חוויות קודמות שלך עם אנשים אחרים. הדבר הנכון שיוכל לפתוח את הקשר שלכם למקום יותר פתוח, ועל כן יותר בטוח, הוא להביא את הקושי והחוויה שלך, אל הטיפול. לפתוח איתה באומץ ובפתיחות את מה שאת חווה וחווית, להסביר מה נוצר אצלך ומה זה מעורר בך. אז האחריות תעבור אל המטפלת הזוגית, להכיל את הקושי והכאב שלך, לקחת אחריות על חלקה, להבין כיצד ניתן לתקן, על מנת לחזוק לטיפול אפקטיבי הטוב עבור שניכם. בהצלחה!

  • + הוסף תגובה
משבר בזוגיות נועה 13/09/2020 13:37
  • הי אני בזוגיות כבר 3 שנים.. הכרנו והחלטנו מפאת גילי להביא ילד לעולם - שהיא היום בת שנתיים. תחילת ההיכרות היתה מדהימה ועם הזמן התחילו הקשיים במהלך ההריון ובמיוחד אחרי הלידה שהובילו לכך שבחודשים הראשונים לחייה של בתנו המשותפת, לא גרנו יחד. היינו בייעץ והחלטנו לתת לזה הזדמנות שנייה ולגור יחד. מאז עברה שנה ויש דברים שצפים כל הזמן. דיברנו תמיד שנביא עוד ילד בסמיכות שלא תגדל לבד בעולם והוא אומר שלילד צריך כסף ולחשב עם אקסלים וכו', הכל נאמר בצורה מאד קרה. שנינו עובדים, שוכרים דירה, משתכרים יפה. אני מכירה אנשים עם הרבה פחות שמביאים עוד ילדים. מה גם אמא שלי טיפלה בה שנה וחצי ללא עלות וחסכה לנו עלויות גן.. בכלל הוריי מאד עוזרים לנו בניגוד להוריו. בנוסף, הוא נמנע ממגע ... הוא אף פעם לא היה בנאדם חם אבל עכשיו בכלל, אין בינינו כלום. אני מרגישה שאנחנו נטו שותפים לדירה. כל העלויות חצי חצי רק במה שקשור אליו... טיפולי פוריות ובדיקת רופא מומחית לילדה למשהו אני שילמתי (כי הוא קמצן) וזהו. בהתחלה בטיפולים אמר שישלם חצי וכמובן שלא עשה זאת ועלק אמר שהבעיה היתה שלי ושנכנס לתהליך שכבר החלטתי אצל מי מטפלת וכו.. אני אומרת לו שהיה עדיף אם היה אומר את זה אז ולא עכשיו אחרי שזה כבר נעשה. אולי אז הייתי שוקלת אם להיות עם בנאדם כזה בכלל. לא חיבוק.. מילה טובה.. נשיקה.. כלום. כשניסיתי פעם להעלות את הנושא אמר שקשה לו להיות אינטימי עם מישהי שנגעלת ממני. עכשיו הוא מגזים ואני אסביר.. יש לו מדי פעם הרפס בשפה ואני שומרת על עצמי כשיש לו התפרצות כי הוא לא שומר - מכרסם ציפורניים, כל הזמן נוגע בפה ובעוד דברים גם בזמן ההתפרצות. ואני צריכה לשמור שהילדה ואני לא נידבק. אם באמת הייתי נגעלת, כנראה שלא הייתי גרה איתו.. אוכלת ממה שמכין וכו.. לדעתי, הוא לא מתקרב אינטימית כי הוא חושש שאכנס בטעות להריון או שהוא מושך זמן שיהיה לו שותף להוצאות וכשהקורונה תירגע ויתייצב בעבודה, יתקדם הלאה.. אני לא חייבת אותו.. כרגע גם לא בא לי עליו בכלל כי הוא רק מוריד לי כל הזמן. אבל כן חיפשתי להתקרב שיהיה יותר נעים בינינו ושזה יקרב והקשר יהיה כמו בעבר. אני רוצה לעשות את המאמץ בשביל הילדה. השאלה איך להעלות את זה מולו. אני רוצה לדעת מה הסיבה האמיתית שהוא לא מנסה להתקרב.. אם הוא רוצה עוד ילד או לא. אני לא רוצה שיצא שיש לו יד על העליונה (שהוא יקבע ילד כן/לא) אבל כן רוצה לדעת איפה אני עומדת ולהחליט למשל אם חותכת ומביאה לבד. כל התחושות שלי אומרת לי להעיף אותו אבל שוב הילדה היא בראש העדיפויות שלי. ואני גם לא מסוגלת לחשוב שלא תהיה איתי חלק מהזמן. אני מרגישה שלפני שעושה צעד קיצוני, שאני חייבת ליזום שיחה כי הוא לא יעשה את זה. לא טוב לי לחיות באוויר מצד שני גם אני דוחה את זה מחשש של מה שזה יוליד אבל זה לא חיים.. זו לא זוגיות. אני חייבת למצוא דרך להעלות את זה בצורה חכמה. תודה

  • + הוסף תגובה
תחושות בלבול ואי-בהירות בזוגיות עדית רונן סתר 13/09/2020 15:52
  • שלום לך, את מתארת תחושות בלבול ועמימות, חוסר בהירות שלך עם עצמך, לגבי רצונך להיות איתו. נשמע ששניכם נמצאים בהתלבטויות לגבי קירבה ומרחק. במקרה כזה, ועל מנת שלכל אחד מכם יהיה ברור יותר מה אתם רוצים וצריכים, רצוי לפנות לטיפול זוגי. בטיפול זוגי, תוכלו לייצר מרחב בטוח יותר, מרחב שיאפשר לכם לחוות רגעים של חיבור ושל "ביחד"ת להתמודד עם הדברים שמפריעים ולייצר שינויים. רצוי לפנות למטפל זוגי ומשפחתי מוסמך (או מטפל הנמצא בהכשרה הרשמית) של האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. בברכה, עדית.

  • + הוסף תגובה
ובכל זאת... נועה 13/09/2020 20:46
  • הוא קמצן וספק אם יוציא בתקופה כזו ייעוץ (והיינו בייעוץ אחרי הלידה וזה לא ממש עזר כי כל מה שנאמר שם לא הופנם מבחינתו) אני חייבת לפתוח את הנושא איכשהו.אני בת 41 ומטיפולי הפוריות ידוע לשנינו שהשעון שלי טס, לא רץ. טס... ובכלל לדעת איפה אני עומדת בקשר הזה. יש לך רעיון הכל זאת איך לגשת לנושא מולו?

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!