זוללים בעצבים: כיצד מטפלים באכילה רגשית?

מדוע אנחנו משתמשים באוכל כפיצוי רגשי, מדוע דיאטה היא לא הפתרון וכיצד מטפלים במקור הבעיה המסכלת את תהליך הירידה במשקל? התשובה: טיפול התנהגותי קוגניטיבי
כתבה פרסומית כתבת חסות


מדוע אנחנו משתמשים באוכל כפיצוי רגשי, מדוע דיאטה היא לא הפתרון וכיצד מטפלים במקור הבעיה המסכלת את תהליך הירידה במשקל? התשובה: טיפול התנהגותי קוגניטיבי  


אלו מאתנו שמתמודדים עם בעיות משקל, שואלים את עצמם כיצד יתכן שדווקא בתחום אכילת יתר, אנחנו לא מצליחים לעמוד בהחלטות שלנו לאכול מה שנכון לנו, לאכול בריא ובכמויות קטנות ו"לעשות דיאטה" כמו שצריך? הרי בתחומים רבים בחיינו היכולת שלנו לעמוד בהחלטות הינה סבירה פלוס ולעיתים אף מצוינת, אז למה דווקא בעניין האוכל והמשקל אנחנו לא מצליחים לעמוד ביעדים שלנו?


איך זה שאחרי הסתערות על דיאטות שונות ומשונות, שהבטיחו להביא אותנו ליעד המיוחל, ביקורים אצל דיאטניות, השתתפות בקבוצות תמיכה ודם-יזע-ודמעות בחדר הכושר, אנחנו עדיין תקועים במשקל שכבד עלינו? והכי מפתיע, כיצד יתכן שגם אם הצלחנו להגיע ליעד בזכות כל ההשקעה והמאמצים -  הדבר לא החזיק לטווח הארוך ושוב נמצא את עצמנו בנקודת ההתחלה, כבדים ומתוסכלים? מה קרה? או יותר נכון, מה לא קרה?


מושיטים את היד לעוגה


אלה בעלי רמת המודעות הגבוהה יחסית, יודעים שלפעמים האכילה הינה אכילה רגשית, ונועדה למלא את הבור בנשמה, כדי לא להרגיש את הכאב, הקושי, האכזבה, הריקנות, החרדה, העצבות, הבדידות , הכעס (תרגישו חופשי לבחור את הרגש הנכון לכם במיוחד). 


אנחנו יודעים היטב שסלט עדיף על פיצה ושג'ינס מידה 40 הרבה יותר "טעים" מבורקס,  אבל זה לא ממש עוזר לנו ולא תמיד יש את היכולת לעצור את היד שמושטת לעוגה  או אל חפיסת השוקולד.


אנחנו ממלאים את עצמנו בדברים, שעשויים, אומנם, להעניק לנו תחושת נחת רגעית, אבל עלולים גם לגרום לנו לחוש מלאות יתר ואי נוחות פיזית מנטלית ורגשית. אחרי האוכל יגיעו תחושות של אשמה, כעס עצמי, תסכול, ואכזבה מעצמנו, עד ששוב נשלח את היד לעוד חתיכת עוגת גבינת שמנת כדי להרגיע את אותן תחושות קשות שהתעוררו בנו מחדש. אז מה קורה פה? מה מניע את מעגל ההרס הזה והכי חשוב – מה יכול להפסיק אותו?


טעות בחשבון פשוט


לפעמים אנו נוטים לנתח באופן שגוי אירועים שונים שאנו חווים בחיינו ושגורם לנו לתחושות שליליות. תחושות אלו הולכות ומתעצמות מיום ליום על ידי הניתוח האוטומטי המעוות והשגוי של המתרחש מסביבנו. 


במצבים בהם אנו חשים תחושות שליליות אלו, אנו נוטים לחפש גורם שישפר את מצב רוחנו - מקור פיצוי. מכיוון שיצרנו במהלך השנים קשר לוגי מוטעה, לא פחות מטעות בחשבון פשוט, שעל פיו האוכל יכול לשמש אותו גורם מפצה, אנו פונים אליו ברגעים אלו, עולים במשקל ונכנסים שוב ושוב לאותו מעגל אכילה הרסני.


שיטת הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי מתבססת על ההבנה שבעיית עודף משקל יכולה להיפתר רק דרך טיפול במקור הבעיה – דרך הראש ולא דרך הבטן. המוח שלנו הוא "מפעל", שקולט גירויים מבחוץ, מעבד אותם ומייצר דפוסי חשיבה בהתאם לפרשנות שאנו מפעילים במודע או שלא במודע. דפוסי החשיבה המוטעים  שהמוח  מייצר גורמים לנו לנתח אירועים בחיים באופן שלילי, וכך גורמים להרגשה שלילית שמובילה לאכילה מתוך מנגנון של פיצוי . באותו אופן המוח מזהה צרכים נפשיים, מצב רוח ירוד, מתח, עצבנות, שעמום..ומכאן  מפנה אותנו לאכילה בלתי מבוקרת מתוך מנגנון של פיצוי.


אם נפסיק להשתמש באוכל כפיצוי – נצליח לרדת במשקל. שכן, אנו לא עולים במשקל כתוצאה מאכילה ברגעי רעב פיזיולוגי, ולפיכך "דיאטה" המתמקדת באוכל מפספסת את מקור הבעיה האמיתי. 


שיטת הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי, שמותאמת לטיפול באוכלוסיה בריאה הסובלת מעודף משקל, מתמקדת בזיהוי אכילה כמנגנון של פיצוי, מקנה דרכי התמודדות חלופיות למצבים בהם חשים דכדוך ומשפרת את האופן בו חושבים ומנתחים את החיים. שינוי דפוסי חשיבה שליליים ומוטעים מוביל בהכרח לניתוח נכון של המציאות, לשיפור מצב הרוח ומכאן לצמצום הפנייה לאוכל.


להלן עשרה דפוסי חשיבה נפוצים, שמכשילים את תהליך הירידה במשקל: 


אנשים שתופסים את הדיאטה כ"מבצע" -  מה שאומר בצורה לא מודעת שלמבצע הזה יש התחלה אמצע וסוף. (בדרך כלל הם אלה שמומחים ,שעברו כבר את כול הדיאטות בעולם).


אנשים בעלי חשיבה פסימית – "אני אף פעם לא מצליח אני חלש אופי".


אנשים בעלי חשיבה פרפקציוניסטית -  חשיבה של הכול או לא כלום, המתרגמת כול שגיאה קטנה לחוסר שלמות וכישלון.


אנשים עם חשיבה של "מגיע לי" - שבעבורם האוכל הוא פיצוי; "הצלחתי במבחן אז מגיע לי עוגה".


אנשים עם חשיבה לא מציאותית -  אדם שרוצה לרדת 10 קילוגרמים בעשרה ימים או מישהי שרוצה להיכנס לג'ינס מגיל 18, בלי קשר לגילה, להריונות שעברה וכו'.


אלה שמשליכים את כל האחריות על כוח עליון -  "יש לי גנים כאלה; זה הטבע שלי, לכן זה לא בשליטתי".


אנשים בעלי נטייה להסקת מסקנות -  במקום לבדוק את הבעיה הקונקרטית:  "בכל פעם שאני עושה דיאטה, אני נהיית עצבנית"  או "בכל פעם שאני מתחיל ללכת, יש לי שלפוחיות ברגליים".


זה שמתחיל במצווה ואומרים לו גמור - "כבר התחלתי לאכול חתיכה מהעוגה והנזק נגרם, אז אוכל כבר את כולה ואהנה כי הדיאטה כבר ממילא נכשלה".


אנשים בעלי הערכה עצמית נמוכה - הנוהגים להפחית מערכו של כל הישג שלהם: "במקרה הייתי חזקה השבוע...זה רק במקרה.."


בעלי הראייה הקטסטרופאלית - שבטוחים שכל חריגה פגעה להם בבריאות ובתהליך כולו. 


הטענה כי עלינו במשקל כיוון שאכלנו יותר ממה שהותר לנו היא נכונה, אולם לא מתמודדת ישירות עם הבעיה. ההתמקדות לפיכך בתפריט בלבד היא שולית, תורמת להעצמת הייאוש ולהעמקת חוסר ההבנה של שורש הבעיה.


איננו אוכלים ועולים במשקל בגלל רעב פיזיולוגי, כשאנו רעבים פיזיולוגית אנחנו אוכלים ושבעים!  אנחנו לא עולים במשקל בגלל מה שאנו אוכלים – אנחנו עולים במשקל בגלל מה שאוכל אותנו. 


התמקדות בתפריט בלבד הינה שולית. אכילה רגשית


אנחנו עולים במשקל בכל אותם מצבים טעונים ולא נוחים; כשאנו מצוברחים, שהיה לנו יום קשה, כשאנחנו בודדים, עצובים, כועסים ,ריקניים או לא נאהבים. חלקנו אוכלים ברגעי עייפות, התרגשויות כישלונות וגם אחרי הצלחות; עבור חלק מאתנו האוכל מהווה  "החבר האמיתי" - זה שבשעת צרה הוא המנחם, המושיע הגואל, שמשמש "פתרון לבעיה".


הדרך להתמודדות עם אכילת יתר מתחילה אם כך, בהפחתת הרגשות המכאיבים המפנים אותנו לאיתור מקור פיצוי- האוכל. הפחתת רגשות אלו אפשרית רק לאחר זיהוי האופן שבו אנו חושבים, ושינויי הרגלי החשיבה המוטעים שלנו.



מאת: אורלי שלח - פסיכותרפיסטית התנהגותית-קוגניטיבית (C.B.T)

עדיין מתלבטים? להתייעצות עם אורלי שלח השאירו פרטים

שם מלא: טלפון:
קראתי והסכמתי לתקנון שלחו עכשיו >




פורומים פסיכותרפיה

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
טיפול לשוהה בחו"ל בדוי 09/05/2020 08:25
  • שלום למומחים. רציתי להתייעץ לגבי הטיפול הנכון עבורי אני אספר בקצרה-שוהה בחו"ל למעלה מ4 שנים רצוף בשנה וחצי אחרונות עברתי מסע מייגע ומתיש מאוד בחיי ולפי מה שקראתי באינטרנט ההבחנה שלי שאני סובל מטראומה של ניתוק ריגשי(דה פרסונליזציה) שקרתה לי כתוצאה מעישון יתר של גראס בבת אחת שגרם לי להכנס להרבה מאוד חרדות מחשבות לא טובות ולפעמים בלתי נשלטות במחשבות שלי טופלתי בנוגדי דכאון מסוג ZOLOFT למשך כמה חודשים והפסקתי וכרגע אני מרגיש עדיין שההרגשות האלה לא חלפו לגמרי ואני מעוניין להתחיל טיפול פסיכולוגי מכיוון שאני נמצא בחו"ל הפסיכולוגים המקומיים מדברים אנגלית והעדיפות שלי היא כמובן מישהו שדובר שפת אם,האם תוכלו על להמליץ מה הדבר הנכון לעשות עבורי כרגע מבחינת טיפול?

  • + הוסף תגובה
שיחות בזום.. שרון 05/07/2020 05:32
  • ישנה אפשרות דרך שיחות זום טלפון וכו'.. שזה מאוד מקובל בפרט בעידן הקורנה.. בנוסף ישנם מטפלים ישראלים או דוברי עברית גם בחו"ל חפש בגוגל .. בהצלחה.

  • + הוסף תגובה
פחד מטיפול פסיכיאטרי ראשוני במרפאה אנונימית 10/03/2020 07:35
  • שלום רב. אשמח לעזרה ועידוד. אני מתחילה עוד חודש טיפול פסיכיאטרי ראשוני במרפאה. אני התלבטתי רבות עם ללכת לטיפול כזה,והחזקתי המון זמן כדי לחשוב עם באמת כדאי לי. זאת פעם ראשונה שלי שאני הולכת למפגש ראשוני אני לא מכירה את התחום, אני עוברת משבר בגלל מחלה קשה של סבתא שלי ועברתי גם פרידה מבן זוג. אחרי שהזמנתי תור וקבעו לי תור, אני ממש מצטערת ואני לא יודעת עם לבטל. יש לי חרדות איומות מפסיכיאטרים אני הולכת לטיפול כי המשפחה המליצה לי ואמרה שאני הולכת לדבר טוב. בכל אופן אני בבית עד הטיפול עם חרדות לגבי הפגישה לא יודעת מה הולך להיות, בנוסף אני גם יודעת לעזור לעצמי לבד, אבל בגלל המשבר הגדול אני הולכת לטיפול. רציתי לשאול ואני ממש אשמח עם תוכלי לא לכתוב לי על אשפוזים וכאלה חס וחלילה כי זה הפחד הכי גדול שלי זה הסיוט שלי חברה שלי עברה את זה והיא סיפרה לי שזה סבל וטראומה נוראית. אני ממש שאת סולחת לי על הבקשה ומבינה אותי. אני מאוד אשמח עם תוכלי לתת טיפ קטן או עצה איך להתמודד עם החרדה הזאת ואולי להפנות אותי לאתר באינטרנט או להמליץ לי על ספר כדי להקל על החרדה שלי והמשבר שאני עוברת אני ממש אשמח למענה מהיר ואודה לך על זה תבורכי מכל הלב ומאחלת לך יום מקסים והמשך שבוע מקסים

  • + הוסף תגובה
לא יודעת למי פונים ומה עושים! נעמי 21/06/2020 12:42
  • הי אני בת 18 נמצאת בטיפול פסיכותרפי חצי שנה (בגלל שקצת קשה בבית) קראתי הרבה על פיצול אישיות-הפרעת זהות אני פשוט רואה את עצמי שם, הבעיה שאני נותנת הרגשה בטיפול שאני מספרת את כל מה שמפריע לי, אבל באמת את רב הדברים המפחידים לא המטפלת יודעת שאני חוששת שיש לי הפרעה אבל היא לא אומרת לי אם כן או לא(היא לא אומרת דעות שלה אף פעם...) התסמינים שקראתי מפריעם לי מאד איך אני יכולה לדעת אם יש לי או לא? אני בן אדם שמבחוץ הכל נראה יותר בסדר! אבל אני נהרגת מבמחשבה הזאת מבפנים מה עושים? ואם אנ יידע שאכן אני סובלת ממהפרעה יש לזה דרך ריפוי? או שאני רק יתוייג בכותרת של פיצול? תודה רבה!!

  • + הוסף תגובה
כדאי שתשתפי אותה בכך !! שרון 05/07/2020 05:28
  • הדרך הנכונה לעזור לעצמך היא לספר גם על הדברים שאת מרגישה כלפי עצמך וכלפי המטפלת, הכנות היא המפתח לחלקים הפנמים שלך.. אגב את לא חיבת לספר את התוכן עצמו אלא רק את התחושה .. בהצלחה.

  • + הוסף תגובה
רעד מאיה 03/04/2020 19:24
  • באמצע שיחה והתייחסות לחלק בנפש הגוף מתחיל לרעוד למה

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!