יום המשפחה: מהדקים את הקשר בין ההורים לילדים

יום המשפחה הוא הזדמנות מצוינת להידוק הקשר המשפחתי, יזום שיחה על שינוי המבנה המשפחתי ואף עידוד התקשורת הזוגית. איך עושים זאת? בכתבה שלפניכם

כתבה פרסומית כתבת חסות


תאריך עדכון: 10/02/2015

יום המשפחה הוא הזדמנות מצוינת להידוק הקשר המשפחתי, יזום שיחה על שינוי המבנה המשפחתי ואף עידוד התקשורת הזוגית. איך עושים זאת? בכתבה שלפניכם


משפחה שונה


בעבר, התא המשפחתי המקובל היה אמא, אבא, ילדים ואולי גם חיית מחמד. במקרים חריגים, היו משפחות עם הורים גרושים או משפחות של פרק ב'. כיום, המצב הוא שונה ואנו עדים לתאים משפחתיים מגוונים, הורים חד מיניים, הורות משותפת ללא נישואין, חד הורות דרך בנק הזרע, משפחות אומנה והורות מאוחרת. נצלו את יום המשפחה לשיחות עם הילדים על הרב גוניות הקיימת כיום במושג משפחה והסבירו להם כי לכל סוג משפחה קיימת לגיטימציה חברתית אם כי לא דתית.


אם אתם שייכים למשפחה מודרנית חדשה וייחודית כזו, הקפידו בשיחה לחזק את הילד על כך שלמרות שיתכן והוא רואה עצמו כשונה הוא ילד עם שוני חיובי. עזרו לילד לראות את יתרונות המשפחה הפרטית שלו ועודדו אותו לבטא את מה שקשה לו בנושא. מומלץ להפגיש את הילד עם משפחות המצויות במבנה משפחתי דומה ולחשוב ביחד על מה יקל על הילד בתחושותיו והוא בר ביצוע מבחינה מעשית על ידי ההורים.


תקשורת משפחתית


יום המשפחה הוא הזדמנות נהדרת לילד להכיר, להודות ולהעריך את המשפחה המיוחדת שלו, ולהורים הזדמנות ליצור זמן איכות משפחתי. זכרו שהמפתח לתחושת משפחתיות מוצלחת היא בילוי משותף. זמן איכות יכול לכלול כמה שעות של פעילות מיוחדת שכל המשפחה עושה יחדיו או פעילות שגרתית שתאחד את המשפחה. הפעילות יכולה להיות בישול ארוחת ערב ביחד, משחק משותף במשחקי קופסה, יום היפוך תפקידים, בו הילדים מכינים ארוחת ערב להורים או אפילו בילוי משותף מחוץ לבית. עשו מאמץ ממשי להתפנות בשעות אלו, הנמיכו את צלצול הטלפון הנייד ודחו עיסוקים אחרים הקשורים לעבודה. הפעילות המשותפת יוצרת תקשורת ישירה ועבודת צוות ביניכם לבין הילדים החשובים למבנה המשפחתי.


ארוחה משפחתית


לרגל יום המשפחה התחילו במסורת משפחתית ארוכת טווח, השתדלו פעם בשבוע לשבת בארוחה משותפת בה יהיה מקום להקשבה ושיתוף בין בני המשפחה. כבו טלוויזיה ושבו ליד השולחן יחד. בארוחה המשותפת עודדו את הילדים לשתף אתכם בחוויות היומיומיות העוברות עליהם. רצוי שתשאלו בעיקר שאלות פתוחות, גם אם הם מסרבים לשתף פעולה אל תדאגו עם הזמן הם יבינו ששיתוף הוא כיפי וטוב, וגם יתחילו לספר. כך תיווצר תחושה של פתיחות בין הילדים להורה ובין האחים עצמם. בזמן זה שתפו גם אתם את הילדים באירועי השבוע. תהליך עריכת השולחן והפינוי יכול גם הוא להיות משותף לכולם ולמשקיענים גם הכנה ביחד של הארוחה יכולה להוות חוויה ארוכה ומהנה. המשפטים: ״אצלנו בבית בכל ערב שישי הייתה בבית חלה שריח האפייה זכור לי עד היום״ או ״אצלנו במשפחה בכל אביב היינו יוצאים לפיקניק בטבע עם מחצלת וסל מלא הפתעות טעימות״, הם תוצאה של מסורת משפחתית ותרבותית שתשאיר זיכרון חיים ותוריש חוויה להתרפק עליה ותגרום לנו, ההורים נחת בעתיד.


אוהבים בסנדוויץ'


ביום המשפחה תוכלו לתת לילד חיבוק סנדוויץ' שירגיש מיוחד ואהוב. את חיבוק הסנדוויץ' עושים כאשר אחד ההורים מרים את הילד על הידיים ומהווה פרוסה אחת. ההורה השני מחבק את הילד מהצד השני ומהווה את הפרוסה השנייה והילד שבאמצע הוא המילוי. אפשר לשאול את הילד מה הוא הכי אוהב בעולם לאכול בסנדוויץ', ומיד הוא הופך לאותו דבר. כך שילד שאוהב שוקולד, יהיה שוקולד וזה שאוהב טונה יהיה טונה. זה הוא חיבוק צמוד ונעים. עם ילדים גדולים יותר אין צורך להרים אותם על הידיים, ניתן לבצע את החיבוק בעמידה או ישיבה ולהשיג את אותה תוצאה. להורים יחידניים ניתן לערוך חיבוק סנדוויץ' עם סבא, סבתא, דודים או אפילו אחים, כאשר בכל פעם אח אחר זוכה להיות המילוי של הסנדוויץ'. כמובן שאפשר לתת חיבוק סנדוויץ' גם בשאר ימות השנה.



יום המשפחה

אפשר לתת חיבוק סנדוויץ' גם בשאר ימות השנה


חוזרים לפתק


בעבר כתבנו מכתבים קצרים או ארוכים לאלו שאנו אוהבים. יש משהו בכתב היד ובנייר שמעיר אצל כולם תחושה אחרת, שונה. כתבו לבני המשפחה פתק או מכתב אוהב ומפרגן ומסרו האחד לשני את המכתב ביום המשפחה. יש לדאוג שכל בני הבית מקבלים מכתב.


זמן זוגי


כאשר הילדים כבר הולכים לישון, אתם ההורים נשארים לבד אחרי יום משפחתי ועמוס. את הערב הנותר נצלו לזמן איכותי ורומנטי משלכם. שבו על כוס יין או כוס קפה, ספרו אחד לשנייה את חוויות אותו היום וציינו בפני בן או בת הזוג שלושה דברים חיוביים וטובים עליהם כבני זוג וכהורים. פידבק חיובי בין בני זוג יכול לשפר ולחזק את הזוגיות לטווח ארוך, והכל באמצעות כמה מילים חמות ואוהבות.



פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

 עדית רונן סתר

עדית רונן סתר
עדית רונן-סתר הינה מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. את הכשרתה (תואר שני ולימודי הטיפול המשפחתי) עברה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז אלומה. כמו כן, עברה הכשרה עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • חוסר משיכה בזוגיות
  • יסמין
  • 19/05/2019 16:38
  • שלום, אני בקשר זוגי במשך שבע שנים, מתוכן נשואה שנה. שנינו בגילאי 30+. יש פער ביני ובין בעלי יחסית מהרגע הראשון - לי מאוד חשוב לדאוג לאיך שאני נראית, מאוד לא מזניחה את עצמי, לא מתה על אימונים אבל נהנת מהתוצאות ולכן מקפידה על תדירות גבוהה של ספורט. אוהבת אוכל וכל מה שקשור אליו אך יודעת לעצור את עצמי כשצריך ויודעת לעמוד בפיתויים. הוא - בדיוק ההיפך, ממש בכל רמח איבריו. אנחנו חברים מאוד מאוד טובים, התקשורת מצויינת, אבל בכל מה שקשור למשיכה - פחות. מבחינתי כמובן. במשך שנים רבות סחבתי אותו לאימונים, עשינו דברים ביחד אבל תמיד הרגיש לי שאם אני לא אזום - הוא לא יעשה שום דבר מיוזמתו. אחרי שנים רבות של טיפולים פסיכולוגיים הצלחתי להניח לו ובאמת להבין שזו אחריות מלאה שלו. מהרגע ששוחרר הרסן - הוא עלה בערך 20 קילו. וזה רק הולך ומחמיר. מיותר לציין שאני מתוסכלת מזה ברמות קשות. נורא קשה לנו לחשוב על פרידה בגלל שאנחנו מסתדרים מצויין, ואין איזה פיצוץ או בגידה, אבל אני בטוחה ב - 99% שאני לא אוכל להיות מאושרת או שלמה עם הקשר הזה אף פעם. ואני בטוחה שגם הוא לא רוצה לחיות חיים של שיפוטיות לגבי כל מה שקשור לאוכל. ועדיין, קיים האחוז הבודד הזה בתוך תוכי שמקווה שיקרה אחרת, שהוא כן ירצה בחיים אחרים בשביל עצמו.. ואז מזכירה לעצמי שאם אחרי כל כך הרבה שנים לא קרה כלום.. כנראה גם לא יקרה.. :( אני חושבת שסוג של התרגלתי לחיים בתסכולים, כי ברגע שאני חושבת שלא אראה אותו יותר, אפילו במחיר של השקט הנפשי שארוויח מכך (ובהחלט גם הוא) - מתכווץ לי הלב, ממש כואב. זה מרגיש כאילו אני צריכה להחליט על איזה איבר בא לי לוותר. ואני כבר מותשת מלבכות, כל כך.. כל סופ"ש מתחיל בשיחות על מה עושים, על זה שאנחנו לא רוצים חיים שכאלה, ובסוף בוכים אחד עם השניה, מתוסכלים מהעובדה שאף אחד לא מסוגל לקום וללכת. אני כל כך אוהבת ומעריכה אותו, הוא ממש אדם נדיר, אוהב, מכיל, מפרגן, לא עוקץ, מייעץ, תומך, תמיד תמיד שם בשבילי.. לא היינו בייעוץ זוגי כי התקשורת בינינו מאוד טובה וכל יועצ.ת שניסיתי לשאול אותה האם יש טעם להגיע - אמרה שאם אנחנו מתקשרים אז אין ממש בשביל מה. מסכן הוא ומסכנה אני. החיים שלנו לא זזים מטר קדימה כי הדבר הזה כל הזמן עוצר אותנו. כל הקשר הזה נע סביב האם הוא עולה במשקל או לא. קשה לי עם המחשבה שאני עוצרת אותו (והוא אותי), שיכול להיות שאם היה עם מישהי אחרת כבר היו לו ילדים בשלב זה של החיים. אני מאוד רוצה לפרק את הקשר, לטובת שנינו, אבל אני לא מסוגלת לתאר כמה זה קשה. יחד עם זאת, אני לא רוצה חיים ללא משיכה ותשוקה. אשמח לעצות איך לעשות את זה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • בעיות בזוגיות
  • אני
  • 11/05/2019 20:27
  • שלום רב, אני ובעלי נשואים כשלוש שנים + תינוקת בת חצי שנה. בעלי בן בכור הגדל בבית שהאב לא מתפקד והוא לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי. חמתי מקפיצה את בעלי על כל דבר, מהפרטים הקטנים כמו נשרפה לי נורה, תיקח לי את האוטו לטסט ועד ללכת איתה לרופא. חמתי טיפוס קשה לעיגול, יש לה תמיד הערות על כל דבר, היא לא מכבדת בקשות המגיעות ממני הקשורות לילדה, מרשה לעצמה להגיע אלי בלי להודיע, מתקשרת לצרוח על בעלי כאשר לא מקבלת את מבוקשה (לדוגמא שנבוא כל שבוע לארוחת צהריים בשבת) ומכניסה הרבה "רעל" אלינו הביתה. חמתי הקדישה את חייה לטיפול בסבתא וכעת כשהסבתא נפטרה נראה שהיא מחפשת למלא את החלל שנוצר (היא זרקה לי בשבעה שהיא מתכוונת לבוא אלי כמעט כל יום). בעלי אשר לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי מצפה ממני למלא את החלל החסר הזה ואני מרגישה כי הציפייה ממני גדולה מידי ולא ראלית. לאחר מחשבות רבות החלטתי שאני מסוגלת להכיל אותה פעמיים בשבוע (היא באה כשבעלי לא בבית) ואמרתי לבעלי שבמידה והיא תרצה לבוא יותר היא מוזמנת לקפה בשעות הערב כשהוא בבית. כמו כן אמרתי לו שעליו לעשות איתה שיחת תיאום ציפיות כדי שלא תחווה עוגמת נפש ולהימנע מהריבים. בעלי אשר מפחד מהתגובות שלה הולך בשיטת היהיה בסדר ומניסיון העבר זה לא עובד. איני יודעת מה לעשות על מנת שבעלי יבין שהוא צריך לכבד את רגשותיי והחלטותיי, נראה כי חמתי מפעילה עליו לחצים שפשוט קל לו להעביר אותם אליי מאשר להתעמת איתה. אשמח לעזרה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • כאב ועצב
  • יעל
  • 08/05/2019 18:54
  • נשואה ואם לשלושה בנים. הבכור בן 31,האמצעי בן 28 נשוי מזה חצי שנה,והצעיר בן 19. עלי לציין שעברנו טיפול משפחתי בעקבות זה שהבכור והאמצעי לא מדברים מזה 10 שנים,הבכור הגיע לדקה וחצי לחתונה והלך. מלפני חתונת הבן האמצעי הבן הבכור הפסיק לבוא הביתה,נמנע מלהיפגש איתנו,לא מגיע לחגים ולאירועים משפחתיים. היום לאחר שצפיתי בטלויזיה ושמעתי משפחות שכולות,מרגישה כמוהם,הבן הבכור השאיר חלל ריק,לא מגיע לחגים,לסופי שבוע ולאירועים משפחתיים. מה עלי לעשות?

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת לפורום. אחחח, המפגש עם החלל הריק של יום הזיכרון, הידהד את החלל הריק שאת חווה במשפחתך. אכן כל כך הרבה עצב וכאב. וזה נמשך זמן רב, ובוודאי מכאיב מאד. כדי שנוכל להבין ולהמליץ על המשך הדרך, אם תוכלי לספר קצת יותר על הטיפול המשפחתי שעברתם: כמה זמן ארך הטיפול, מי מהמשפחה היה שותף לטיפול, האם השתנו דברים בעקבות או בזמן הטיפול. בשלב זה, ניתן כבר להעלות את האפשרות של טיפול נוסף, בין אם עבורך באופן פרטני, או משפחתי, בכדי לעבד את תהליכי האובדן שאת ואתם חווים, ולנסות להתחיל לעבוד על ריפוי. אולי תוכלי להסביר את מידת הנכונות לטיפול של בני המשפחה. בינתיים מחזקת את ידיך, ובתקווה לימים של שינוי, עדית וצוות הפורום.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
מידע וכלים שימושיים

אינפומד בריאות דיגיטלית בע"מ