מילדות עד בגרות: כיצד צריך לטפל בשיניים

השמירה על בריאות השן חשובה בכל שלב, אך משתנה ככל שמתבגרים. למה חשוב לשים לב בכל גיל? מדריך לציון יום השן הבינלאומי

"אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" הוא לא רק משפט תנ"כי חשוב. מסתבר שיש לו משמעות גם בכל הקשור לתורשה ולמידת הטיפול שמשקיעים הורים בשיני הילדים.

טיפול בחניכיים ובשיניים חשוב בכל גיל. הוא מתחיל בגיל חצי שנה לערך, עם בקיעת השן הראשונה, ונמשך לאורך כל חיינו. ככל שהדברים ייעשו מוקדם יותר - כך נרוויח בריאות טובה בחלל הפה, פחות שיניים חסרות ופחות עוגמת נפש והוצאה כספית נכבדה.

ילדים עד גיל 12

חשוב לדאוג לבריאות השיניים כבר מהשלב בו מתחילה לצמוח השן הראשונה. מהרגע שבו צמחו לילדיכם שיניים, השתדלו לוותר על האכלת הלילה וגם על בקבוק עם משקה ממותק. האכלת לילה גורמת למצב בו הסוכרים נותרים בפה שעות רבות ויוצרים כר נוח לעששת. אם הילד עדיין קטן וההאכלה בלילה בלתי נמנעת, נגבו לאחר ההאכלה את החניכיים והשיניים בחיתול רטוב או בגזה רטובה כדי למחות את שאריות החלב המתוק.

בנוסף, כשהילדים גדלים וכבר ניזונים מאוכל מוצק חשוב שהאכילה תהיה מושכלת: פירות, ירקות, דגנים וקטניות. זה לא שאסור ממתקים מדי פעם, אבל חשוב לצחצח שיניים לאחר אכילת ממתקים, ויש עדיפות לממתקים "נשטפים" ולא "נדבקים". 

הקפידו לצחצח את שיני הילדים, על מנת להימנע ממקרי עששת. בנוסף, חשוב להקפיד על ביקורים סדירים עם הילדים אצל רופא שיניים מומחה לילדים, בהתאם לצורך. רופא שיניים לילדים יהיה לא רק בעל גישה נכונה יותר לילדי אלא יידע לטפל בדברים שמאפיינים ילדים. 

גילאי 13 עד 20

50% מהצעירים שהוריהם לא הקפידו שיצחצחו את שיניהם כילדים או כבני נוער מגיעים בדרך כלל לגילאי ה-20 שלהם עם פה עתיר מוקדי עששת, מלא חורים, סתימות מתפרקות ואף שיניים חסרות. בגילאים הצעירים מתחלפות השיניים, ושן חלבית (נשירה) שלא טופלה יוצרת מוקד דלקתי ומדביקה את השן הקבועה שבוקעת במקומה.

בגיל 12 לערך יש "שיא" חדש של חוסר שימת לב לצחצוח, כשהילדים הופכים לבני נוער מרדנים, שלא מבינים על מה ולמה עליהם לצחצח שיניים. "השיא" הבא מגיע בתקופת הצבא, שבה בגלל עייפות ולו"ז עמוס לא תמיד שומרים על היגיינת הפה. 

צעירים שמגיעים למצב טעון שיפור שכזה זקוקים לתחזוקה שוטפת ותחלופה של טיפולים שנעשו לעתים לפני שנים רבות, בילדות. 20% מהם סובלים מהזנחה קשה שמתבטאת בעששת רבה, שיניים שעברו תשעה עד עשרה שחזורים ובמקרים קשים טיפולים נוספים, כמו טיפולי שורש.

לעומת זאת, 50% לערך הם צעירים שהתבגרו בבתים שהמודעות בהם הייתה טובה, לא נרדמו עם בקבוק ובו משקה ממותק ולמדו לצחצח שיניים עוד בתקופה שבה היו פעוטות. אלה מגיעים לגילאי ה-20 שלהם עם פה נטול כל הצרות הנ"ל, או לפחות מרביתן, ויוכלו להשקיע את כספם בלימודים - במקום בטיפולי שיניים.

גילאי 20 עד 30

יש מי שמרגישים טוב בגילאים הצעירים: הם בריאים, העצמאות מחוץ לבית מפתה והחיים הסטודנטיאליים מהנים, למרות שהמצב הכספי קצת חסר. המעבר מגילאי ה-20 ל-30 מביא עימו הזנחה מסוג אחר: מגיל הטוויסט והבמבה עוברים הצעירים לאוכל מהיר, עתיר פחמימות וסוכרים, שהופך להיות מזון עיקרי עבורם. גם האלכוהול והשתייה הממותקת לא מסייעים למצב, והעובדה שכסטודנטים לא מרוויחים שכר רב - גורמת לרבים לוותר על ביקור אצל רופא השיניים, מחשש שמדובר בהוצאה כספית ניכרת. 

סטודנטים וצעירים רבים, אם כן, מזניחים את היגיינת הפה, לא מגיעים לשיננית ולא לבדיקת רופא. הם לא מרגישים את מחלות החניכיים, כי לא מדובר בתופעה כואבת. יש קצת דימום מהחניכיים? אם זה לא מפריע, מוותרים על הביקור. אלא שהתוצאות לא נעימות, שכן העששת לא נעלמת אם לא מטפלים בה והם מגיעים לגילאי ה-30 שלהם עם מחלת חניכיים, חורים ונסיגה, וגם עם שיניים מתנדנדות. כיוון שמדובר במצב בלתי הפיך, אם המצב לא ייעצר בשלב זה - הבעיה תימשך ותחריף בגילאי 40-50.

יש מי שלא ביצעו טיפולים ליישור שיניים בגיל הנערות, ועתה, כשהחיוך כה חשוב ליצירת קשר חברתי, נזכרים שאולי כדאי היה לבצע יישור שיניים. הדבר אפשרי כמובן, אך משך הזמן שנדרש ליישור השיניים לעתים ארוך יותר מאחר והרופא לא יכול לנצל ולכוון את פרצי הגדילה שמאפיינים את גיל ההתבגרות. 

ומשהו לנשים: אירוע משמח בגילאים אלה הוא ההריונות והקמת המשפחה. הריון הופך את הגוף לרגיש יותר, ובכלל זה גם את החניכיים. ההורמונים המציפים את הגוף גורמים לדלקות להיווצר ביתר קלות וכל חוסר הקפדה וחוסר צחצוח גורם לנפיחות דלקתית ולדימום. כיוון שיותר כואב וקשה לשמור על ניקיון החניכיים הנפוחות - יש נשים שנמנעות מלצחצח שיניים, מה שגורר עוד יותר נפיחות ועוד יותר דלקת. 

נשים שסובלות מהקאות עלולות להציף את פיהן בסביבה חומצית - שגורמת להתגברות העששת. מה עושים? מצחצחים בעדינות ונעזרים בשטיפות פה. והכי חשוב: לא מוותרים בשום אופן על שמירה על היגיינת הפה. זכרו: לא ההריון גורם לפה להידרדר, אלא ההזנחה.

גילאי 30 עד 40

מי שממשיכים להזניח את הפה בגילאים אלה יגיעו לגיל ההתבגרות והזקנה עם מצב רע מאוד. בגילאים הללו, פה שלא טופל כבר סובל ממחסור בשיניים. לעומת זאת, פה שטופל כהלכה מאפשר שמירה תקינה על מצב החניכיים והשיניים.

בגילאים אלה, קיימת נטייה ליותר טיפולים אסתטיים. השיניים מצהיבות בגלל עישון או חומרי צבע במאכלי היום יום, ואנשים עם מודעות אסתטית עוברים תהליכי הבהרה וניקיון. חשוב מאוד בגילאים הללו להקפיד על בדיקה אחת למספר חודשים במרפאה ואצל שיננית - גם אם מצב השיניים תקין.

גילאי 40 עד 50

באמצע שנות ה-40 ולקראת שנות ה-50 מתחילים לחוש את הנפילה: עור הפנים צונח, השפה העליונה מתחילה לרדת וטונוס השרירים משתנה. ככל שמתבגרים הצניחה גורמת לכך שבעת דיבור או חיוך - נחשפות יותר ויותר השיניים התחתונות, במקום העליונות. מצב זה יוצר צורת פנים "צנוחה" ומבוגרת. 

כדי למנוע זאת רבים מטפלים בפנים בזריקות מילוי (בוטוקס) ובמקביל ישנם כיום אמצעים להבהיר את השיניים ולהאריך את השיניים בלסת העליונה באופן מלאכותי, באמצעות ציפויי חרסינה או חומרי שחזור, מה שמעניק לפנים מראה צעיר יותר.  

גילאי 50 ומעלה

גם ובעיקר בגילאים אלה יש להעניק להיגיינת ומצב הפה תשומת לב מרובה. הזקנה מחלישה את הגוף ובכלל זה את החניכיים - ועל כן יש לשמור על מצב הפה שבעתיים. הזנחתם עד כה את השיניים? מהרו לתקן את העניין, כדי שלא תצטרכו בקרוב שיניים תותבות.

בגילאים אלה אנשים מאוזנים יותר כלכלית ונוטים לטפל טיפול גורף בשיניהם: השתלה במקום כל שן שנעקרה, שיקום שיניים מקיף, וכדומה. הנטייה היא לטפל ולא לעקור, לשמר את השיניים המקוריות ולא להחליפן בתותבות.

האוכלוסייה הקשישה מגיעה כיום לגיל הזקנה במצב טוב יותר מבעבר בשל מודעות גוברת וההתפתחות בטיפולי השיניים בעשורים האחרונים, אבל עדיין - חלק חשוב מהשמירה על בריאות הפה תלויה במטופלים עצמם. המודעות שלהם היא שתקבע עם אילו שיניים יחיו בזקנתם, אם בכלל.

הכותב הוא מומחה ברפואת שיניים ציבורית, רופא שיניים ראשי ברשת מרפאות "כללית סמייל"