יוצאים לחופש: איך נפרדים נכון מהגננת והמורה

שנת הלימודים מגיעה לסיומה, ועבור רבים זהו גם זמן של פרידה מהגננת והמורה. מדוע חשוב להיפרד "נכון" ואיך עושים זאת בפועל? מדריך

כתבה פרסומית כתבת חסות


תאריך עדכון: 22/06/2015

שנת הלימודים עומדת להסתיים, ובאוויר כבר עולה ריח הים, הכלור בבריכה והשמש המתחממת. עם הקיץ אנו נפרדים גם מהמסגרות השונות: מהגננת או המחנכת, נפרדים מבית הספר, מסיימים חוגים, קורסים וכדומה.


הפרידה חשובה עבורנו, כמעבר בין תקופות. מחשבה מודעת על הפרידה מאפשרת עבודה עצמית. כך אנו יכולים לבחון את התקופה על הצדדים הטובים והמצמיחים בה, ולחדד לעצמנו את חלקים שהיינו רוצים לשנות. זהו מבט לאחור (רפלקציה), המאפשר לנו להסתכל על עצמנו ועל הסובבים אותנו, לעצור לרגע את המשימות היום-יומיות ולהביט על התמונה הכללית יותר. 


קראו עוד: האם לתת לילד ריטלין גם בקיץ?


היום, בהיותנו הורים, תפקידנו מתרחב גם לחינוך ילדנו לתהליך פרידה מובנה. זו ההזדמנות ללמד את הילדים, גם הקטנים שבהם, להתייחס לעצם הפרידה, להשקיע בה ובאנשים שאנו צפויים להתרחק מהם מחשבה. ללמד אותם  לעשות רפלקציה על הזמן המשותף, על התרומה של התקופה עבורנו ועל מילות הערכה שהיינו רוצים להביע. 


חשוב לזכור כי פרידות הינן חלק מתהליך טבעי של כניסה ויציאה ממסגרות, לאורך כל מעגל החיים. היכולת להתעכב על הפרידה בצורה מודעת תורמת לכל הצדדים הנפרדים, הן תחושה שהתקופה הסתיימה בהשלמה והן הזדמנות לקבל פידבק חיובי ולקחת משהו מהפרידה ומהיחסים - הלאה. 


כולנו צריכים תזכורת שהפרידות עומדות בפתח. לעתים ילדינו נוטים להתעלם מהן, עד שהן ממש מתרחשות. במקרים אלה הפרידות מתבצעות בחטף ומותירות לעתים תחושה של קטיעה והחמצה. זו ההזדמנות שלנו, כהורים, להקנות להם הרגל חשוב: להתכונן לפרידה, להתעכב עליה, לתת משהו מעצמך בפרידה ולמצוא מה לקחת לעתיד. בדרך היפה הזו, סביר שהם גם יקבלו חיזוקים על יוזמות הפרידה ויחושו את הכוח בנתינה. 


ההכנה לפרידה: מסר ברור, עם מקום לביטוי רגשות

ראשית, רצוי להתחיל את תהליך הפרידה בהכרה שאנו עומדים בתחילתו של תהליך כזה. מגיל שנתיים (ולעתים אף לפני כן), אפשר לשבת ולהסביר לילד מה בדיוק הולך לקרות ומתי ומהן ההשלכות של הפרידה הצפויה. כך, למשל, כשמדובר בילד בגיל הגן, בן ארבע-חמש שנים (ולעתים אף לילדים בגילאי בית ספר) ניתן לומר לו "כששנת הלימודים תסתיים הגננת רבקה תצא לחופשה. אנחנו נמשיך ללכת לקייטנה של הגן, אך ניפרד מרבקה".


פרידה. תהליך טבעי של כניסה ויציאה ממסגרות


רצוי להאיר את הפרידה באור "רך" ולא דרמטי, כדי שהפרידה לא תקבל צבע "סופי, מוחלט וקר", ומצד שני, שהמסר יהיה ברור ולא מבלבל. ניתן לומר, למשל: "בשנה הבאה אנחנו נלך לגן אחר, גן של גדולים, בו נכיר גננת חדשה. אבל בימי שישי נוכל מדי פעם לבקר את רבקה, לספר לה מה קורה בגן החדש ולהראות לה כמה אנחנו גדלנו".


בהסבר לגבי הפרידה ניתן כבר לרמוז מה יתרחש במקום השגרה המוכרת לנו. בדוגמה שנתתי כבר נרמז כי תהיה גננת חדשה וגן חדש. 


בשלב ההסבר סביר שהילדים יעלו שאלות הקשורות במה שאמרנו או יביעו תחושות כלשהן. זו ההזדמנות הראשונה המסודרת עבור הילד להבין מה צפוי - ולהגיב לכך. חשוב שבשלב זה ניתן לילדים להביע כל תחושה שתהיה להם, ולעודד אותם להיפתח ולפרט מה הם מרגישים על ידי שאלות. חשוב לא להתווכח או לבטל את דבריהם.


קראו עוד: כאבי בטן בילדים: מה הסיבות - וכיצד מטפלים


ניתן לסיים את השיחה בכך שנזמין את הילדים לחשוב ולתכנן איך היו רוצים להיפרד, האם הם רוצים לתת או להכין משהו. ילדים מסוימים ישתתקו ואחרים יזרקו אינספור רעיונות. כל ילד מעכל את הפרידה בקצב אחר וכאן אנו, ההורים, צריכים "לקרוא את המפה", כלומר לנסות לחוש באיזה קצב הילד שלנו צריך לעבד זאת. ייתכן שהחלק המעשי, למשל, הכנת מתנת פרידה, תידחה לזמן אחר.  


בהמשך רצוי לתכנן עם הילד (ואף לממש) את הפרידה בדרך שתתאים לו. קניית תשומת לב היא אפשרית אך לא הכרחית: ניתן להכין עבודת יצירה מעניינת, להכין מזכרת עם תמונה, להתבטא בכתב על ידי ברכה, שיר וכדומה. ילדים גדולים יותר, על סף כניסתם לגיל ההתבגרות (גילאי תשע ומעלה) ייטו אולי להכין דבר מה במשותף עם חברים או לרצות לבטא בפרידה את כשרונותיהם (בנגינה, ריקוד וכו'). 


במקרים רבים ייתכן ותהליך הפרידה יגרום גם לכם, ההורים, לרצות להוסיף כמה מילים משלכם. תוכלו לחוש על ילדכם האם הוא ירצה ויקבל את הרעיון שמילותיכם ישולבו בפרידה שלו, או שמא יעדיף לשמור לעצמו את "הבמה" ושתמצאו דרך אחרת, נפרדת, לבוא לידי ביטוי.



פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

 עדית רונן סתר

עדית רונן סתר
עדית רונן-סתר הינה מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. את הכשרתה (תואר שני ולימודי הטיפול המשפחתי) עברה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז אלומה. כמו כן, עברה הכשרה עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • חוסר משיכה בזוגיות
  • יסמין
  • 19/05/2019 16:38
  • שלום, אני בקשר זוגי במשך שבע שנים, מתוכן נשואה שנה. שנינו בגילאי 30+. יש פער ביני ובין בעלי יחסית מהרגע הראשון - לי מאוד חשוב לדאוג לאיך שאני נראית, מאוד לא מזניחה את עצמי, לא מתה על אימונים אבל נהנת מהתוצאות ולכן מקפידה על תדירות גבוהה של ספורט. אוהבת אוכל וכל מה שקשור אליו אך יודעת לעצור את עצמי כשצריך ויודעת לעמוד בפיתויים. הוא - בדיוק ההיפך, ממש בכל רמח איבריו. אנחנו חברים מאוד מאוד טובים, התקשורת מצויינת, אבל בכל מה שקשור למשיכה - פחות. מבחינתי כמובן. במשך שנים רבות סחבתי אותו לאימונים, עשינו דברים ביחד אבל תמיד הרגיש לי שאם אני לא אזום - הוא לא יעשה שום דבר מיוזמתו. אחרי שנים רבות של טיפולים פסיכולוגיים הצלחתי להניח לו ובאמת להבין שזו אחריות מלאה שלו. מהרגע ששוחרר הרסן - הוא עלה בערך 20 קילו. וזה רק הולך ומחמיר. מיותר לציין שאני מתוסכלת מזה ברמות קשות. נורא קשה לנו לחשוב על פרידה בגלל שאנחנו מסתדרים מצויין, ואין איזה פיצוץ או בגידה, אבל אני בטוחה ב - 99% שאני לא אוכל להיות מאושרת או שלמה עם הקשר הזה אף פעם. ואני בטוחה שגם הוא לא רוצה לחיות חיים של שיפוטיות לגבי כל מה שקשור לאוכל. ועדיין, קיים האחוז הבודד הזה בתוך תוכי שמקווה שיקרה אחרת, שהוא כן ירצה בחיים אחרים בשביל עצמו.. ואז מזכירה לעצמי שאם אחרי כל כך הרבה שנים לא קרה כלום.. כנראה גם לא יקרה.. :( אני חושבת שסוג של התרגלתי לחיים בתסכולים, כי ברגע שאני חושבת שלא אראה אותו יותר, אפילו במחיר של השקט הנפשי שארוויח מכך (ובהחלט גם הוא) - מתכווץ לי הלב, ממש כואב. זה מרגיש כאילו אני צריכה להחליט על איזה איבר בא לי לוותר. ואני כבר מותשת מלבכות, כל כך.. כל סופ"ש מתחיל בשיחות על מה עושים, על זה שאנחנו לא רוצים חיים שכאלה, ובסוף בוכים אחד עם השניה, מתוסכלים מהעובדה שאף אחד לא מסוגל לקום וללכת. אני כל כך אוהבת ומעריכה אותו, הוא ממש אדם נדיר, אוהב, מכיל, מפרגן, לא עוקץ, מייעץ, תומך, תמיד תמיד שם בשבילי.. לא היינו בייעוץ זוגי כי התקשורת בינינו מאוד טובה וכל יועצ.ת שניסיתי לשאול אותה האם יש טעם להגיע - אמרה שאם אנחנו מתקשרים אז אין ממש בשביל מה. מסכן הוא ומסכנה אני. החיים שלנו לא זזים מטר קדימה כי הדבר הזה כל הזמן עוצר אותנו. כל הקשר הזה נע סביב האם הוא עולה במשקל או לא. קשה לי עם המחשבה שאני עוצרת אותו (והוא אותי), שיכול להיות שאם היה עם מישהי אחרת כבר היו לו ילדים בשלב זה של החיים. אני מאוד רוצה לפרק את הקשר, לטובת שנינו, אבל אני לא מסוגלת לתאר כמה זה קשה. יחד עם זאת, אני לא רוצה חיים ללא משיכה ותשוקה. אשמח לעצות איך לעשות את זה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, מהתיאור שלך, נשמע שישנם חלקים טובים מאד בקשר שלכם, חלקים ששניכם מעריכים. משיכה מינית ומשיכה כללית חשובים מאד בקשר זוגי, אך אלה מושפעים מגורמים רבים ויכולים לעתים להשתנות. טיפול זוגי הוא הכתובת שלך, באופן ברור. בטיפול מעין זה, תוכלו להכיר אחד את השני יותר לעומק, תוכלו לעבור תהליכים אישיים בתמיכת השני, ואולי למצוא את הדרך חזרה. גם אם לא, דרך הטיפול תוכלו לקבל החלטות בצורה מסודרת יותר. חשוב מאד לבחור מטפל זוגי מוסמך , וזאת תוכלו לעשות דרך האגודה הישראלית לטיפול זוגי, בקישור זה: http://www.mishpaha.org.il/ איני מכירה מטפלים שיגידו לכם שאין טעם להגיע. ייתכן וישנם מטפלים עמוסים שאינם פנויים, אך בקישור המצורף תוכלו לקבל רשימה ארוכה של מטפלים מוסמכים, שיוכלו לעזור לכם לעבור ממצב של תקיעות למצב של תנועה והתפתחות. בהצלחה

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • בעיות בזוגיות
  • אני
  • 11/05/2019 20:27
  • שלום רב, אני ובעלי נשואים כשלוש שנים + תינוקת בת חצי שנה. בעלי בן בכור הגדל בבית שהאב לא מתפקד והוא לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי. חמתי מקפיצה את בעלי על כל דבר, מהפרטים הקטנים כמו נשרפה לי נורה, תיקח לי את האוטו לטסט ועד ללכת איתה לרופא. חמתי טיפוס קשה לעיגול, יש לה תמיד הערות על כל דבר, היא לא מכבדת בקשות המגיעות ממני הקשורות לילדה, מרשה לעצמה להגיע אלי בלי להודיע, מתקשרת לצרוח על בעלי כאשר לא מקבלת את מבוקשה (לדוגמא שנבוא כל שבוע לארוחת צהריים בשבת) ומכניסה הרבה "רעל" אלינו הביתה. חמתי הקדישה את חייה לטיפול בסבתא וכעת כשהסבתא נפטרה נראה שהיא מחפשת למלא את החלל שנוצר (היא זרקה לי בשבעה שהיא מתכוונת לבוא אלי כמעט כל יום). בעלי אשר לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי מצפה ממני למלא את החלל החסר הזה ואני מרגישה כי הציפייה ממני גדולה מידי ולא ראלית. לאחר מחשבות רבות החלטתי שאני מסוגלת להכיל אותה פעמיים בשבוע (היא באה כשבעלי לא בבית) ואמרתי לבעלי שבמידה והיא תרצה לבוא יותר היא מוזמנת לקפה בשעות הערב כשהוא בבית. כמו כן אמרתי לו שעליו לעשות איתה שיחת תיאום ציפיות כדי שלא תחווה עוגמת נפש ולהימנע מהריבים. בעלי אשר מפחד מהתגובות שלה הולך בשיטת היהיה בסדר ומניסיון העבר זה לא עובד. איני יודעת מה לעשות על מנת שבעלי יבין שהוא צריך לכבד את רגשותיי והחלטותיי, נראה כי חמתי מפעילה עליו לחצים שפשוט קל לו להעביר אותם אליי מאשר להתעמת איתה. אשמח לעזרה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, אפשר לחלוטין להבין את הקושי שלך להכיל מצבים כאלה, הדורשים ממך השקעה רבה מאד ביחסים עם חמותך, ובתדירות גבוהה מאד. וזאת, כמו שאת רואה בעינים נבונות ורגישות, מתוך היחסים שהתפתחו עם השנים, בין בעלך לבין אמו. כן, כמו שאת כנראה מעריכה, יחסי התלות הייחודיים בין בעלך לאמו, זולגים אל הקשר שלכם ואל משפחתכם החדשה. חשוב לראות איך ניתן לתת לאימו מקום ומביטחון בחיים שלכם, תוך יצירת גבולות חדשים למשפחה החדשה שלכם. אמו צמאה לקשר, תלויה בנוכחות שלכם. ייאמר לזכותך ולזכותה, שהיא נהנית להיות במחיצתך. ובכל זאת, מאד ברור ומובן שאת צריכה את המרחב שלך. כמו כן, למען עתיד רגוע יותר לכולם, היה נהדר עם בעלך היה מוכן לעשות תהליך עם עצמו, בו הוא יצליח לשמור על קשר אוהב וטוב עם אמו, תוך היפרדות, שעד עתה לא התרחשה. בנוסף, המשפחה החדשה שלכם עדיין נמצאת בתהליך הסתגלות למצב החדש, בתכם. חצי שנה אולי נראית כמו זמן רב, אך זו עדיין ההתחלה, ואתם בתקופת הסתכלות: כלומר, שניהם מסתגלים לתפקידי ההורות שלכם, חמותך צריכה להסתגל לתפקידיה כסבתא. הצעתי כזו: 1. תוכלי להתייעץ עם איש מקצוע למשך מספר פגישות, על מנת לקבל כלים להתמודדות. את יכולה לפנות למטפל משפחתי או להדרכת הורים. ייעוץ והדרכת הורים יסייעו לכם ליצור גבולות בין המשפחה שלכם לבין המשפחה המורחבת, ולהחזיר לעצמך את החיים שלך. 2. בינתיים, אוסיף מספר טיפים שיסייעו: - בתכם קטנה ומצריכה את מלוא תשומת הלב, כאשר היא ערה. עכשיו כשהימים חמים, תוכלי לתכנן כיצד את ממלאת חלק מהימים בפעילות בחוץ: בטיול, בגינת משחקים וכדומה. לעתים את והיא תהיו זמינות לביקור, ולעתים לא. חשוב שיהיו ימים שאת מבלה איתה לבדך. - אם החלטת שיומיים בשבוע הם ביכולת שלך לארח את חמותך, קבעי איתה ימי ביקור קבועים. תוכלי להסביר לה שלעתים אתן מטיילות, וחשוב לך לקבוע איתה ימים קבועים על מנת שאכן תיפגשו. - בימים בהם חמותך מבקרת, אם את חשה שאת יכולה לסמוך עליה בשמירה על בתכם, נצלי את זמן הביקור להספיק מטלות, בזמן שסבתא עם נכדתה (מקלחת, בישול, קריאת מיילים, וכדומה). כך, סבתא תתחיל ליצור זמן איכות אישי עם נכדתה, ואת תהיי חופשיה (אפילו בבית) לעשות דברים אחרים. כך תוכלי להרגיש שכולכן מרוויחות. - בהמשך, בתכם תגדל והמציאות תשתנה יותר מהר מהצפוי: בתכם תלך לגן, אולי לעתים תרצו את עזרתה של חמותך, יהיו לבתכם חברים למפגשי אחר הצהריים. המציאות תשתנה וחוקי המשפחה המשפחתיים ישתנו גם הם. בתקווה שתוכלו לחוש שינוי כבר מטיפים אלה, וכל הכבוד על הסבלנות וההבנה שאת מגלה לכל בני המשפחה, בהצלחה

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • כאב ועצב
  • יעל
  • 08/05/2019 18:54
  • נשואה ואם לשלושה בנים. הבכור בן 31,האמצעי בן 28 נשוי מזה חצי שנה,והצעיר בן 19. עלי לציין שעברנו טיפול משפחתי בעקבות זה שהבכור והאמצעי לא מדברים מזה 10 שנים,הבכור הגיע לדקה וחצי לחתונה והלך. מלפני חתונת הבן האמצעי הבן הבכור הפסיק לבוא הביתה,נמנע מלהיפגש איתנו,לא מגיע לחגים ולאירועים משפחתיים. היום לאחר שצפיתי בטלויזיה ושמעתי משפחות שכולות,מרגישה כמוהם,הבן הבכור השאיר חלל ריק,לא מגיע לחגים,לסופי שבוע ולאירועים משפחתיים. מה עלי לעשות?

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת לפורום. אחחח, המפגש עם החלל הריק של יום הזיכרון, הידהד את החלל הריק שאת חווה במשפחתך. אכן כל כך הרבה עצב וכאב. וזה נמשך זמן רב, ובוודאי מכאיב מאד. כדי שנוכל להבין ולהמליץ על המשך הדרך, אם תוכלי לספר קצת יותר על הטיפול המשפחתי שעברתם: כמה זמן ארך הטיפול, מי מהמשפחה היה שותף לטיפול, האם השתנו דברים בעקבות או בזמן הטיפול. בשלב זה, ניתן כבר להעלות את האפשרות של טיפול נוסף, בין אם עבורך באופן פרטני, או משפחתי, בכדי לעבד את תהליכי האובדן שאת ואתם חווים, ולנסות להתחיל לעבוד על ריפוי. אולי תוכלי להסביר את מידת הנכונות לטיפול של בני המשפחה. בינתיים מחזקת את ידיך, ובתקווה לימים של שינוי, עדית וצוות הפורום.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
רופאים בתחום
אורלי שלח אורלי שלח
פסיכותרפיסטית התנהגותית-קוגניטיבית (C.B.T). קרא עוד
תהילה גיגי הראל תהילה גיגי הראל
פסיכולוגית קלינית קרא עוד
מידע וכלים שימושיים

אינפומד בריאות דיגיטלית בע"מ