זוגיות במבחן: כך תשרדו את משבר הילד הראשון

לידת התינוק הראשון מציבה את הזוגיות במבחן. מדוע עלול להיווצר קרע בין בני הזוג? איך מתמודדים? ומה הסבירות שזה יקרה לכם? מטפלת זוגית מוסמכת מסבירה

כתבה פרסומית כתבת חסות


תאריך עדכון: 26/01/2016

תינוק ראשון מביא עמו הרבה שמחה לבית, אבל הוא גם משנה את התא המשפחתי, מפר את האיזון בין בני הזוג ומצריך הסתגלות והיערכות מחודשת. מסיבה זו, התקופה שלאחר הלידה עלולה להפוך למאתגרת ומרובת התמודדויות עבור הקשר הזוגי. בדומה לכל משבר, גם במקרים אלו אפשר להישבר ואף לשבור את הכלים, אך ניתן גם לצמוח ולצאת מחוזקים.  



קראו עוד: המדריך המלא: כיצד מזהים ומטפלים בדיכאון אחרי לידה



באיזה אופן התינוק החדש משפיע על היחסים בין בני הזוג? 

עם כניסת התינוק הראשון לתא המשפחתי, בני הזוג נדרשים להסתגל לתפקידם החדש כהורים ולוותר, לפחות באופן חלקי, על החופש האישי ועל העיסוק בזוגיות שלהם. התינוק הוא גורם חדש ותובעני אשר מערער את האיזון בין בני הזוג, שהתרגלו לחיות בשניים, והם נאלצים להסתגל למערכת המשפחתית החדשה והמורחבת. כמו כן, כצרכן תשומת לב די משמעותי, התינוק מקבל את רוב תשומת הלב, שעד כה הופנתה אחד כלפיי השני, ורוב המשאבים של בני הזוג מושקעים בו. מסיבה זו האיזון בין בני הזוג מופר באופן אוטומטי ונוצר מצב שבו היחסים ש"בינו לבינה" יורדים בסדר העדיפויות ואף סובלים מ"הזנחה".  


במקביל, לאור היחסים החדשים והאינטימיים הנבנים בין האם לתינוק, האב עלול להרגיש כי הוא "נשאר בחוץ", מוזנח ואף מקנא בתינוק על היחס ה"מועדף". מצב נפוץ זה מוביל לנתק וריחוק בין בני הזוג, במסגרתו האב ינסה לתפוס מרחק תוך שימוש בשלל תרגילי התחמקות, כמו "מריחת" הזמן בעבודה והמצאת תירוצים המונעים ממנו לקחת חלק בטיפול השוטף, דבר אשר מייצר חלוקת נטל לא שוויונית. במידה ובן הזוג צובר משקעים רגשיים מימים עברו, כגון חרדת נטישה, הוא עלול לחוות את חווית הילד הראשון בצורה שלילית מאוד, שתבוא לידי ביטוי בהתנהגויות קיצוניות יותר, כמו ניסיונות לזכות בתשומת הלב של בת הזוג על חשבון התינוק ואף לפתח אדישות כלפיו. 


תרחיש נפוץ נוסף הינו מתח על רקע חופשת הלידה: השהות הממושכת של בת הזוג בבית עלולה להיתפס באופן שלילי בעיני הבעל ולעורר ביקורת מצדו בנוגע לניצול הזמן שלה, ההספק שלה במטלות הבית וכן הלאה. 


במקרים אחרים נראה אבות שחשים בחוסר ביטחון בכל הנוגע לטיפול בילד, ואף נמנעים מלגשת אליו, להרים או לחתל אותו בחודשים הראשונים לחייו מפני שהם חשים חסרי אונים או שאין להם את המיומנות הנדרשת. זאת בשונה מנשים ש"הורגלו" לשחק ולטפל בבובות ועברו "הכנה" על ידי החברה במידה מסוימת. על הרקע הזה נוצרת קרקע פורייה לריבים ומתחים בין בני הזוג. 



קרקע פורייה לריבים ומתחים בין בני הזוג

כניסת התינוק הראשון לתא המשפחתי: קרקע פורייה לריבים ומתחים בין בני הזוג


האם גם מי שנמצאים במערכת יחסים תקינה יכולים להיקלע למשבר?

בשלב שאחרי החתונה, כשאין ילדים, הכול נראה ורוד. אך במבחן המציאות תינוק חדש טורף את הקלפים, גם עבור אלה אשר מנהלים מערכת זוגית יציבה ובריאה: בני הזוג מצפים ליותר מעצמם, מצפים ליותר אחד מהשני וכן הם מושפעים מציפיות החברה מהם. וכידוע, כגדול הציפייה כך גודל האכזבה. 


אם מוסיפים לכך את הפגיעה בניהול הבית, השינויים בסדר היום והיעדר בזמן פנוי, כל אלה תורמים להתנפצות הפנטזיה, ולכן משבר בזוגיות לאחר לידה ראשונה יכול לקרות לכל אחד. במידה ובני הזוג בשלים נפשית להורות ובוחרים להיכנס להריון תוך הפעלת שיקול דעת, ולא משיקולים חברתיים, פיזיים או נפשיים, ייתכן כי זה יקל עליהם במעט בהתמודדות עם הסיטואציה המורכבת.



איך מתמודדים עם השינויים ומצליחים לשמור על זוגיות בריאה?

אין תרופת פלא שעוזרת להורים צעירים לעבור את מבחן הילד הראשון בקלות וללא מתחים וריבים בכלל. כדי לנסות בכל זאת למזער את הנזק לזוגיות עד כמה שניתן נדרשים שני תנאים מקדימים: ראשית כל, להביא ילד לעולם מתוך בחירה ורצון, תוך הבנת גודל האחריות הנדרשת ולא מתוך ברירת מחדל. שנית, ביצוע שיחה כנה ופתוחה בין בני הזוג, הכוללת תיאום ציפיות, תוך התייחסות לכל ההיבטים הכלולים בתהליך ההורות, כגון חלוקת תפקידים, חלוקת זמן וגישות חינוכיות. 


המפתח ליחסים טובים בין בני זוג הוא גמישות. אף אחד לא יקבל תמיד בדיוק את מה שהוא רוצה ולכן צריך למצוא את דרך האמצע ולגלות גמישות, הבנה והיעדר שיפוטיות כלפיי הצד השני. הכי קל "להיות צודקים" כל הזמן, "לחפש" את הצד השני ולהעמיד אותו על טעותו - אך זה לא באמת מוביל למקום טוב. 



באיזה מקרים מומלץ לפנות לייעוץ זוגי?

אם בני הזוג רואים רמזים לכך שיהיו מוקשים בדרך, עדיף להקדים תרופה למכה ולגשת לטיפול זוגי. במקרים רבים זוגות מגיעים לייעוץ לאחר שיחסיהם כבר עלו על שרטון, הריבים מגיעים לדציבלים גבוהים, וכבר אין את מה להציל. לא צריך להמתין לפיצוץ כדי לבקש עזרה או לחילופין לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח ולקוות שהכול יעבור מעצמו. הבעיות לא נפתרות או נעלמות אם מתעלמים מהן, ואם לא מתמודדים איתן הן פשוט עולות וצפות כל פעם מחדש לאורך כל החיים הזוגיים. אם אתם חשים שהמתחים ביניכם עולים מדרגה ואתם לא מצליחים לפתור זאת בשיחה בארבע עיניים, פנו לייעוץ - ויפה שעה אחת קודם. 



קראו עוד: 4 דרכים שיעזרו לכם להעלות את החשק המיני



פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

 עדית רונן סתר

עדית רונן סתר
עדית רונן-סתר הינה מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. את הכשרתה (תואר שני ולימודי הטיפול המשפחתי) עברה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז אלומה. כמו כן, עברה הכשרה עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • חוסר משיכה בזוגיות
  • יסמין
  • 19/05/2019 16:38
  • שלום, אני בקשר זוגי במשך שבע שנים, מתוכן נשואה שנה. שנינו בגילאי 30+. יש פער ביני ובין בעלי יחסית מהרגע הראשון - לי מאוד חשוב לדאוג לאיך שאני נראית, מאוד לא מזניחה את עצמי, לא מתה על אימונים אבל נהנת מהתוצאות ולכן מקפידה על תדירות גבוהה של ספורט. אוהבת אוכל וכל מה שקשור אליו אך יודעת לעצור את עצמי כשצריך ויודעת לעמוד בפיתויים. הוא - בדיוק ההיפך, ממש בכל רמח איבריו. אנחנו חברים מאוד מאוד טובים, התקשורת מצויינת, אבל בכל מה שקשור למשיכה - פחות. מבחינתי כמובן. במשך שנים רבות סחבתי אותו לאימונים, עשינו דברים ביחד אבל תמיד הרגיש לי שאם אני לא אזום - הוא לא יעשה שום דבר מיוזמתו. אחרי שנים רבות של טיפולים פסיכולוגיים הצלחתי להניח לו ובאמת להבין שזו אחריות מלאה שלו. מהרגע ששוחרר הרסן - הוא עלה בערך 20 קילו. וזה רק הולך ומחמיר. מיותר לציין שאני מתוסכלת מזה ברמות קשות. נורא קשה לנו לחשוב על פרידה בגלל שאנחנו מסתדרים מצויין, ואין איזה פיצוץ או בגידה, אבל אני בטוחה ב - 99% שאני לא אוכל להיות מאושרת או שלמה עם הקשר הזה אף פעם. ואני בטוחה שגם הוא לא רוצה לחיות חיים של שיפוטיות לגבי כל מה שקשור לאוכל. ועדיין, קיים האחוז הבודד הזה בתוך תוכי שמקווה שיקרה אחרת, שהוא כן ירצה בחיים אחרים בשביל עצמו.. ואז מזכירה לעצמי שאם אחרי כל כך הרבה שנים לא קרה כלום.. כנראה גם לא יקרה.. :( אני חושבת שסוג של התרגלתי לחיים בתסכולים, כי ברגע שאני חושבת שלא אראה אותו יותר, אפילו במחיר של השקט הנפשי שארוויח מכך (ובהחלט גם הוא) - מתכווץ לי הלב, ממש כואב. זה מרגיש כאילו אני צריכה להחליט על איזה איבר בא לי לוותר. ואני כבר מותשת מלבכות, כל כך.. כל סופ"ש מתחיל בשיחות על מה עושים, על זה שאנחנו לא רוצים חיים שכאלה, ובסוף בוכים אחד עם השניה, מתוסכלים מהעובדה שאף אחד לא מסוגל לקום וללכת. אני כל כך אוהבת ומעריכה אותו, הוא ממש אדם נדיר, אוהב, מכיל, מפרגן, לא עוקץ, מייעץ, תומך, תמיד תמיד שם בשבילי.. לא היינו בייעוץ זוגי כי התקשורת בינינו מאוד טובה וכל יועצ.ת שניסיתי לשאול אותה האם יש טעם להגיע - אמרה שאם אנחנו מתקשרים אז אין ממש בשביל מה. מסכן הוא ומסכנה אני. החיים שלנו לא זזים מטר קדימה כי הדבר הזה כל הזמן עוצר אותנו. כל הקשר הזה נע סביב האם הוא עולה במשקל או לא. קשה לי עם המחשבה שאני עוצרת אותו (והוא אותי), שיכול להיות שאם היה עם מישהי אחרת כבר היו לו ילדים בשלב זה של החיים. אני מאוד רוצה לפרק את הקשר, לטובת שנינו, אבל אני לא מסוגלת לתאר כמה זה קשה. יחד עם זאת, אני לא רוצה חיים ללא משיכה ותשוקה. אשמח לעצות איך לעשות את זה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • בעיות בזוגיות
  • אני
  • 11/05/2019 20:27
  • שלום רב, אני ובעלי נשואים כשלוש שנים + תינוקת בת חצי שנה. בעלי בן בכור הגדל בבית שהאב לא מתפקד והוא לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי. חמתי מקפיצה את בעלי על כל דבר, מהפרטים הקטנים כמו נשרפה לי נורה, תיקח לי את האוטו לטסט ועד ללכת איתה לרופא. חמתי טיפוס קשה לעיגול, יש לה תמיד הערות על כל דבר, היא לא מכבדת בקשות המגיעות ממני הקשורות לילדה, מרשה לעצמה להגיע אלי בלי להודיע, מתקשרת לצרוח על בעלי כאשר לא מקבלת את מבוקשה (לדוגמא שנבוא כל שבוע לארוחת צהריים בשבת) ומכניסה הרבה "רעל" אלינו הביתה. חמתי הקדישה את חייה לטיפול בסבתא וכעת כשהסבתא נפטרה נראה שהיא מחפשת למלא את החלל שנוצר (היא זרקה לי בשבעה שהיא מתכוונת לבוא אלי כמעט כל יום). בעלי אשר לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי מצפה ממני למלא את החלל החסר הזה ואני מרגישה כי הציפייה ממני גדולה מידי ולא ראלית. לאחר מחשבות רבות החלטתי שאני מסוגלת להכיל אותה פעמיים בשבוע (היא באה כשבעלי לא בבית) ואמרתי לבעלי שבמידה והיא תרצה לבוא יותר היא מוזמנת לקפה בשעות הערב כשהוא בבית. כמו כן אמרתי לו שעליו לעשות איתה שיחת תיאום ציפיות כדי שלא תחווה עוגמת נפש ולהימנע מהריבים. בעלי אשר מפחד מהתגובות שלה הולך בשיטת היהיה בסדר ומניסיון העבר זה לא עובד. איני יודעת מה לעשות על מנת שבעלי יבין שהוא צריך לכבד את רגשותיי והחלטותיי, נראה כי חמתי מפעילה עליו לחצים שפשוט קל לו להעביר אותם אליי מאשר להתעמת איתה. אשמח לעזרה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • כאב ועצב
  • יעל
  • 08/05/2019 18:54
  • נשואה ואם לשלושה בנים. הבכור בן 31,האמצעי בן 28 נשוי מזה חצי שנה,והצעיר בן 19. עלי לציין שעברנו טיפול משפחתי בעקבות זה שהבכור והאמצעי לא מדברים מזה 10 שנים,הבכור הגיע לדקה וחצי לחתונה והלך. מלפני חתונת הבן האמצעי הבן הבכור הפסיק לבוא הביתה,נמנע מלהיפגש איתנו,לא מגיע לחגים ולאירועים משפחתיים. היום לאחר שצפיתי בטלויזיה ושמעתי משפחות שכולות,מרגישה כמוהם,הבן הבכור השאיר חלל ריק,לא מגיע לחגים,לסופי שבוע ולאירועים משפחתיים. מה עלי לעשות?

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת לפורום. אחחח, המפגש עם החלל הריק של יום הזיכרון, הידהד את החלל הריק שאת חווה במשפחתך. אכן כל כך הרבה עצב וכאב. וזה נמשך זמן רב, ובוודאי מכאיב מאד. כדי שנוכל להבין ולהמליץ על המשך הדרך, אם תוכלי לספר קצת יותר על הטיפול המשפחתי שעברתם: כמה זמן ארך הטיפול, מי מהמשפחה היה שותף לטיפול, האם השתנו דברים בעקבות או בזמן הטיפול. בשלב זה, ניתן כבר להעלות את האפשרות של טיפול נוסף, בין אם עבורך באופן פרטני, או משפחתי, בכדי לעבד את תהליכי האובדן שאת ואתם חווים, ולנסות להתחיל לעבוד על ריפוי. אולי תוכלי להסביר את מידת הנכונות לטיפול של בני המשפחה. בינתיים מחזקת את ידיך, ובתקווה לימים של שינוי, עדית וצוות הפורום.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
רופאים בתחום
אורלי שלח אורלי שלח
פסיכותרפיסטית התנהגותית-קוגניטיבית (C.B.T). קרא עוד
תהילה גיגי הראל תהילה גיגי הראל
פסיכולוגית קלינית קרא עוד
מחלות קשורות
בדיקות קשורות
מידע וכלים שימושיים

אינפומד בריאות דיגיטלית בע"מ