5 בעיות חברתיות של ילדים - וכיצד ניתן לפתור אותן

למה לילד שלי אין יותר חברים? למה מנצלים אותו בכיתה? ומדוע הוא בוכה בכל פעם שהוא נתקל בקושי חברתי? 5 בעיות חברתיות נפוצות שילדים נתקלים בהן - והפתרונות

כתבה פרסומית כתבת חסות


תאריך עדכון: 16/05/2016

1. למה לילד שלי אין יותר חברים?

רחל היא אדם חברותי והיא מוקפת בחברות רבות. היא מודאגת מכך שלילדתה יש "רק" שתי חברות טובות בגן ומכך שהיא אינה מעוניינת לקבוע מפגשים חברתיים בשעות אחר הצהריים ומעדיפה לשחק עם עצמה או עם אחיותיה בבית. רחל שמה לב שככל שהיא מנסה לתאם לבתה מפגשים אחר הצהריים - כך היא יותר מתנגדת ומסתגרת 


לכל ילד יש טמפרמנט ועוצמת צורך חברתי משלו. יש ילדים שזקוקים לחברת ילדים רק בשעות הבוקר, במסגרת החינוכית, ואינם זקוקים לחברה גם בשעות אחר הצהריים ואילו אחרים תמיד רוצים להיפגש עם חברים וזה אף פעם לא מספיק להם. יש ילדים שזקוקים לחבר אחד או שניים עם תחומי עניין דומים לשלהם ומסופקים מכך, ויש ילדים אחרים שנהנים להיות מוקפים במספר רב של חברים.


קראו עוד: המדריך להורה המודאג: כך תדריכו את ילדכם לשימוש נכון באינטרנט


חשוב לכבד ולקבל את עוצמת הצורך החברתי של הילד. הפעלת לחץ הורי בתחום החברתי ("תתקשר, תיזום, תצא")  עלולה לגרום לילד לפתח דווקא מאבק כוחות, התנגדות והסתגרות. כל עוד הילד עם מצב רוח טוב, שמח ומתפקד היטב - אין צורך להיבהל וחשוב לאפשר לו לקבוע מתי ואם ברצונו להיפגש אחר הצהריים. אולם אם הילד דחוי, מדוכדך, מביע סבל ותסכול מהמצב - אז כדאי להתערב ולעזור לו. 



2. למה כולם מנצלים את הילד שלי? 

רוני וגלית הם הורים לילד בן עשר. הם מוטרדים מכך שהוא "חסר עמוד שידרה", תמיד מוותר לאחרים ולעתים אף מנוצל על ידי בני כיתתו. הם מספרים כי גם הם אנשים המתקשים לעמוד על שלהם ולהיות אסרטיביים ולא פעם גם הם חשים שבני משפחתם מנצלים את טוב ליבם.


ילדים לומדים מהתבוננות בהוריהם, שמהווים פעמים רבות מודל עבורם. הם לומדים כיצד לחוש ולהגיב בסיטואציות שונות, הם רואים מהו הסגנון החברתי של הוריהם, האם הם מתבודדים או חברותיים, אסרטיביים או מרצים, תוקפניים או סבלניים, שתלטניים או מכבדים.


בעיות חברתיות אצל ילדים. פעמים רבות מדובר בהתנהגויות שנלמדות מההורים


קשה לילד להיות סבלני כלפי אחרים אם הוא רואה את הוריו חסרי סבלנות. קשה לו גם שלא להיות חשדן אם אלו המסרים שהוא סופג מהוריו ("אי אפשר לסמוך על אנשים, בסוף אתה תפגע"). וקשה להפסיק תופעת אלימות אצל הילד אם ההורים נוקטים בגישה אלימה וכוחנית בבית. 


לכן, הורה המעוניין לראות שינוי אצל ילדו כדאי שקודם כל יעשה שינוי אצל עצמו, ישים לב כיצד הוא מתנהל בבית ובחברה, ויבדוק האם הוא מעביר מסרים גלויים וסמויים חינוכיים התורמים להשתלבותו החברתית התקינה של ילדו.



3. למה הילד שלי בוכה מכל קושי חברתי?

מיכל ויוני הם הורים לילד בן שבע. הם הגיעו להדרכת הורים וסיפרו שהוא מתקשה להיפרד מהם בבוקר ובוכה מכל תסכול. בהדרכה ההורים האשימו זה את זה בפינוק יתר של הילד, בעשיית פעולות שהוא מסוגל לעשות בכוחות עצמו (הלבשה, נעילת נעליים) ובקושי של שניהם לראות אותו בוכה או מתוסכל. 


הורים רבים מתקשים לראות את ילדם סובל או מתקשה. הם רוצים לעטוף אותו ולמנוע ממנו לחוש פגיעה או כאב, הם חוששים שלא יסתדר בלעדיהם או לא שיעמוד נפשית ופיזית באתגרים שונים שהחיים מזמנים לו. לכן הם פותרים או מרככים עבורו מצבים והתנסויות שחשוב שיתנסה בהם בכוחות עצמו. 


גם בעיות חברתיות נורמטיביות הם רוצים לפתור עבורו, ולכן ופונים למורה או לגננת בכל קושי שהילד נתקל בו. אולם בכך ההורים מעבירים לילד מסר שהם לא מספיק סומכים עליו שיוכל להתמודד בכוחות עצמו, הם משדרים לו את חוסר הביטחון שלהם ומפתחים גם אצלו חוסר ביטחון ביכולותיו החברתיות. 


תפקיד ההורים אינו להגן על הילד ולסדר עבורו את החיים, אלא ללמד אותו כיצד להתמודד עם אתגרי המציאות. לכן הגנת יתר רק מחלישה את הילד.


כל עוד המצב אינו מסוכן או קיצוני (חרם, אלימות וכדומה) כדאי לראות באתגרים חברתיים ורגשיים הזדמנות להתנסות ולמידה.



4. למה הילד שלי כל כך אומלל וסובל בחברה?

רונן, אב לילד בן 10, חווה חרם בילדותו, דבר שהשאיר בו צלקת רגשית. בעקבות זאת כיום הוא מגיב בכאב, חרדה ועוצמה רגשית לכל מקרה חברתי נורמטיבי שהילד שלו נתקל בו. למעשה, הוא כל כך מתמלא בכאב של עצמו וחרד שילדו יחווה ויסבול כפי שהוא סבל עד שהוא מתקשה להכיל את הקושי של הילד. 


בעיות חברתיות אצל ילדים גורמות להוריהם לחזור לחוויות הילדות שלהם ולהזדהות יתר. דרך הקשיים של הילד הם חווים מחדש קשיים חברתיים של עצמם, מעברם. בגלל הזדהותם הגדולה עם ילדם הם רואים בכישלון החברתי שלו כישלון שלהם, מתקשים להכיל את סבלו ופועלים בצורה לא יעילה ולא שקולה. הם לוחצים ומתערבים מדי, מעצימים או מכחישים את הקשיים ומגיבים בעוצמה לא מתאימה. 


במצב זה הילד חווה את קשייו כאיומים וקטסטרופליים באמת, את עצמו כנכשל בכך שלא עמד בציפיות ההורה ואת ההורה כחלש וכמי שלא ניתן להיעזר ולהיתמך בו במצבים דומים. הילד יעדיף שלא לספר להורה בעתיד על קשיים חברתיים כדי לא להדאיג ולהחליש אותו. 


חשוב שההורה יפתח מודעות לכך, שיבין שתגובתו משקפת את קשייו ולא תמיד את קשיי הילד ומכאן שכדאי שהתגובה שלו תהיה יותר שקולה ופחות רגשית, אימפולסיבית וחרדתית. 



5. למה הילדים שלי רבים כל כך הרבה?

יוסי ומאיה הם הורים לילדים בני שבע ותשע. הם מספרים שהם מרבים לריב, להציק, להלשין ולהתלונן זה על זה. בשל הקושי של ההורים לשמוע זאת הם נחלצים מיד לעזרתם, מתערבים ופותרים את הקונפליקט. בבית הספר הילדים בכיתתם מתרחקים מהם היות שהם מרבים לגשת למורה להתלונן ולהלשין על ילדים אחרים. 


הורים יכולים לעזור לילדם לרכוש מיומנויות חברתיות במסגרת מערכת היחסים בין האחים, אולם לשם כך כדאי להתייחס למריבות שלהם לא כבעיה שצריך לפתור מיד, אלא כאל הזדמנויות ללמידה והקניית כלים חשובים ופרקטיים לחיים. מריבות אחים הן סיטואציות שתורמות להתפתחות הילדים בכך שהן מאמנות ומכינות אותם לחיים החברתיים מחוץ לבית. 


אחים המתנסים במריבות, קונפליקטים, קנאה ושאר רגשות משפחתיים לומדים ומפתחים יכולות חברתיות חשובות שיעזרו להם בהתמודדויות שונות בחיים כגון: פשרה, שיתוף פעולה, מציאת דרכים לפתרון בעיות וחילוקי דעות ועוד. 


חשוב לסייג ולומר שיש להפסיק באופן מוחלט מריבות בין אחים המסכנות את בריאותו של מי מהם.


פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

 עדית רונן סתר

עדית רונן סתר
עדית רונן-סתר הינה מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. את הכשרתה (תואר שני ולימודי הטיפול המשפחתי) עברה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז אלומה. כמו כן, עברה הכשרה עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • חוסר משיכה בזוגיות
  • יסמין
  • 19/05/2019 16:38
  • שלום, אני בקשר זוגי במשך שבע שנים, מתוכן נשואה שנה. שנינו בגילאי 30+. יש פער ביני ובין בעלי יחסית מהרגע הראשון - לי מאוד חשוב לדאוג לאיך שאני נראית, מאוד לא מזניחה את עצמי, לא מתה על אימונים אבל נהנת מהתוצאות ולכן מקפידה על תדירות גבוהה של ספורט. אוהבת אוכל וכל מה שקשור אליו אך יודעת לעצור את עצמי כשצריך ויודעת לעמוד בפיתויים. הוא - בדיוק ההיפך, ממש בכל רמח איבריו. אנחנו חברים מאוד מאוד טובים, התקשורת מצויינת, אבל בכל מה שקשור למשיכה - פחות. מבחינתי כמובן. במשך שנים רבות סחבתי אותו לאימונים, עשינו דברים ביחד אבל תמיד הרגיש לי שאם אני לא אזום - הוא לא יעשה שום דבר מיוזמתו. אחרי שנים רבות של טיפולים פסיכולוגיים הצלחתי להניח לו ובאמת להבין שזו אחריות מלאה שלו. מהרגע ששוחרר הרסן - הוא עלה בערך 20 קילו. וזה רק הולך ומחמיר. מיותר לציין שאני מתוסכלת מזה ברמות קשות. נורא קשה לנו לחשוב על פרידה בגלל שאנחנו מסתדרים מצויין, ואין איזה פיצוץ או בגידה, אבל אני בטוחה ב - 99% שאני לא אוכל להיות מאושרת או שלמה עם הקשר הזה אף פעם. ואני בטוחה שגם הוא לא רוצה לחיות חיים של שיפוטיות לגבי כל מה שקשור לאוכל. ועדיין, קיים האחוז הבודד הזה בתוך תוכי שמקווה שיקרה אחרת, שהוא כן ירצה בחיים אחרים בשביל עצמו.. ואז מזכירה לעצמי שאם אחרי כל כך הרבה שנים לא קרה כלום.. כנראה גם לא יקרה.. :( אני חושבת שסוג של התרגלתי לחיים בתסכולים, כי ברגע שאני חושבת שלא אראה אותו יותר, אפילו במחיר של השקט הנפשי שארוויח מכך (ובהחלט גם הוא) - מתכווץ לי הלב, ממש כואב. זה מרגיש כאילו אני צריכה להחליט על איזה איבר בא לי לוותר. ואני כבר מותשת מלבכות, כל כך.. כל סופ"ש מתחיל בשיחות על מה עושים, על זה שאנחנו לא רוצים חיים שכאלה, ובסוף בוכים אחד עם השניה, מתוסכלים מהעובדה שאף אחד לא מסוגל לקום וללכת. אני כל כך אוהבת ומעריכה אותו, הוא ממש אדם נדיר, אוהב, מכיל, מפרגן, לא עוקץ, מייעץ, תומך, תמיד תמיד שם בשבילי.. לא היינו בייעוץ זוגי כי התקשורת בינינו מאוד טובה וכל יועצ.ת שניסיתי לשאול אותה האם יש טעם להגיע - אמרה שאם אנחנו מתקשרים אז אין ממש בשביל מה. מסכן הוא ומסכנה אני. החיים שלנו לא זזים מטר קדימה כי הדבר הזה כל הזמן עוצר אותנו. כל הקשר הזה נע סביב האם הוא עולה במשקל או לא. קשה לי עם המחשבה שאני עוצרת אותו (והוא אותי), שיכול להיות שאם היה עם מישהי אחרת כבר היו לו ילדים בשלב זה של החיים. אני מאוד רוצה לפרק את הקשר, לטובת שנינו, אבל אני לא מסוגלת לתאר כמה זה קשה. יחד עם זאת, אני לא רוצה חיים ללא משיכה ותשוקה. אשמח לעצות איך לעשות את זה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, מהתיאור שלך, נשמע שישנם חלקים טובים מאד בקשר שלכם, חלקים ששניכם מעריכים. משיכה מינית ומשיכה כללית חשובים מאד בקשר זוגי, אך אלה מושפעים מגורמים רבים ויכולים לעתים להשתנות. טיפול זוגי הוא הכתובת שלך, באופן ברור. בטיפול מעין זה, תוכלו להכיר אחד את השני יותר לעומק, תוכלו לעבור תהליכים אישיים בתמיכת השני, ואולי למצוא את הדרך חזרה. גם אם לא, דרך הטיפול תוכלו לקבל החלטות בצורה מסודרת יותר. חשוב מאד לבחור מטפל זוגי מוסמך , וזאת תוכלו לעשות דרך האגודה הישראלית לטיפול זוגי, בקישור זה: http://www.mishpaha.org.il/ איני מכירה מטפלים שיגידו לכם שאין טעם להגיע. ייתכן וישנם מטפלים עמוסים שאינם פנויים, אך בקישור המצורף תוכלו לקבל רשימה ארוכה של מטפלים מוסמכים, שיוכלו לעזור לכם לעבור ממצב של תקיעות למצב של תנועה והתפתחות. בהצלחה

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • בעיות בזוגיות
  • אני
  • 11/05/2019 20:27
  • שלום רב, אני ובעלי נשואים כשלוש שנים + תינוקת בת חצי שנה. בעלי בן בכור הגדל בבית שהאב לא מתפקד והוא לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי. חמתי מקפיצה את בעלי על כל דבר, מהפרטים הקטנים כמו נשרפה לי נורה, תיקח לי את האוטו לטסט ועד ללכת איתה לרופא. חמתי טיפוס קשה לעיגול, יש לה תמיד הערות על כל דבר, היא לא מכבדת בקשות המגיעות ממני הקשורות לילדה, מרשה לעצמה להגיע אלי בלי להודיע, מתקשרת לצרוח על בעלי כאשר לא מקבלת את מבוקשה (לדוגמא שנבוא כל שבוע לארוחת צהריים בשבת) ומכניסה הרבה "רעל" אלינו הביתה. חמתי הקדישה את חייה לטיפול בסבתא וכעת כשהסבתא נפטרה נראה שהיא מחפשת למלא את החלל שנוצר (היא זרקה לי בשבעה שהיא מתכוונת לבוא אלי כמעט כל יום). בעלי אשר לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי מצפה ממני למלא את החלל החסר הזה ואני מרגישה כי הציפייה ממני גדולה מידי ולא ראלית. לאחר מחשבות רבות החלטתי שאני מסוגלת להכיל אותה פעמיים בשבוע (היא באה כשבעלי לא בבית) ואמרתי לבעלי שבמידה והיא תרצה לבוא יותר היא מוזמנת לקפה בשעות הערב כשהוא בבית. כמו כן אמרתי לו שעליו לעשות איתה שיחת תיאום ציפיות כדי שלא תחווה עוגמת נפש ולהימנע מהריבים. בעלי אשר מפחד מהתגובות שלה הולך בשיטת היהיה בסדר ומניסיון העבר זה לא עובד. איני יודעת מה לעשות על מנת שבעלי יבין שהוא צריך לכבד את רגשותיי והחלטותיי, נראה כי חמתי מפעילה עליו לחצים שפשוט קל לו להעביר אותם אליי מאשר להתעמת איתה. אשמח לעזרה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, אפשר לחלוטין להבין את הקושי שלך להכיל מצבים כאלה, הדורשים ממך השקעה רבה מאד ביחסים עם חמותך, ובתדירות גבוהה מאד. וזאת, כמו שאת רואה בעינים נבונות ורגישות, מתוך היחסים שהתפתחו עם השנים, בין בעלך לבין אמו. כן, כמו שאת כנראה מעריכה, יחסי התלות הייחודיים בין בעלך לאמו, זולגים אל הקשר שלכם ואל משפחתכם החדשה. חשוב לראות איך ניתן לתת לאימו מקום ומביטחון בחיים שלכם, תוך יצירת גבולות חדשים למשפחה החדשה שלכם. אמו צמאה לקשר, תלויה בנוכחות שלכם. ייאמר לזכותך ולזכותה, שהיא נהנית להיות במחיצתך. ובכל זאת, מאד ברור ומובן שאת צריכה את המרחב שלך. כמו כן, למען עתיד רגוע יותר לכולם, היה נהדר עם בעלך היה מוכן לעשות תהליך עם עצמו, בו הוא יצליח לשמור על קשר אוהב וטוב עם אמו, תוך היפרדות, שעד עתה לא התרחשה. בנוסף, המשפחה החדשה שלכם עדיין נמצאת בתהליך הסתגלות למצב החדש, בתכם. חצי שנה אולי נראית כמו זמן רב, אך זו עדיין ההתחלה, ואתם בתקופת הסתכלות: כלומר, שניהם מסתגלים לתפקידי ההורות שלכם, חמותך צריכה להסתגל לתפקידיה כסבתא. הצעתי כזו: 1. תוכלי להתייעץ עם איש מקצוע למשך מספר פגישות, על מנת לקבל כלים להתמודדות. את יכולה לפנות למטפל משפחתי או להדרכת הורים. ייעוץ והדרכת הורים יסייעו לכם ליצור גבולות בין המשפחה שלכם לבין המשפחה המורחבת, ולהחזיר לעצמך את החיים שלך. 2. בינתיים, אוסיף מספר טיפים שיסייעו: - בתכם קטנה ומצריכה את מלוא תשומת הלב, כאשר היא ערה. עכשיו כשהימים חמים, תוכלי לתכנן כיצד את ממלאת חלק מהימים בפעילות בחוץ: בטיול, בגינת משחקים וכדומה. לעתים את והיא תהיו זמינות לביקור, ולעתים לא. חשוב שיהיו ימים שאת מבלה איתה לבדך. - אם החלטת שיומיים בשבוע הם ביכולת שלך לארח את חמותך, קבעי איתה ימי ביקור קבועים. תוכלי להסביר לה שלעתים אתן מטיילות, וחשוב לך לקבוע איתה ימים קבועים על מנת שאכן תיפגשו. - בימים בהם חמותך מבקרת, אם את חשה שאת יכולה לסמוך עליה בשמירה על בתכם, נצלי את זמן הביקור להספיק מטלות, בזמן שסבתא עם נכדתה (מקלחת, בישול, קריאת מיילים, וכדומה). כך, סבתא תתחיל ליצור זמן איכות אישי עם נכדתה, ואת תהיי חופשיה (אפילו בבית) לעשות דברים אחרים. כך תוכלי להרגיש שכולכן מרוויחות. - בהמשך, בתכם תגדל והמציאות תשתנה יותר מהר מהצפוי: בתכם תלך לגן, אולי לעתים תרצו את עזרתה של חמותך, יהיו לבתכם חברים למפגשי אחר הצהריים. המציאות תשתנה וחוקי המשפחה המשפחתיים ישתנו גם הם. בתקווה שתוכלו לחוש שינוי כבר מטיפים אלה, וכל הכבוד על הסבלנות וההבנה שאת מגלה לכל בני המשפחה, בהצלחה

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • כאב ועצב
  • יעל
  • 08/05/2019 18:54
  • נשואה ואם לשלושה בנים. הבכור בן 31,האמצעי בן 28 נשוי מזה חצי שנה,והצעיר בן 19. עלי לציין שעברנו טיפול משפחתי בעקבות זה שהבכור והאמצעי לא מדברים מזה 10 שנים,הבכור הגיע לדקה וחצי לחתונה והלך. מלפני חתונת הבן האמצעי הבן הבכור הפסיק לבוא הביתה,נמנע מלהיפגש איתנו,לא מגיע לחגים ולאירועים משפחתיים. היום לאחר שצפיתי בטלויזיה ושמעתי משפחות שכולות,מרגישה כמוהם,הבן הבכור השאיר חלל ריק,לא מגיע לחגים,לסופי שבוע ולאירועים משפחתיים. מה עלי לעשות?

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת לפורום. אחחח, המפגש עם החלל הריק של יום הזיכרון, הידהד את החלל הריק שאת חווה במשפחתך. אכן כל כך הרבה עצב וכאב. וזה נמשך זמן רב, ובוודאי מכאיב מאד. כדי שנוכל להבין ולהמליץ על המשך הדרך, אם תוכלי לספר קצת יותר על הטיפול המשפחתי שעברתם: כמה זמן ארך הטיפול, מי מהמשפחה היה שותף לטיפול, האם השתנו דברים בעקבות או בזמן הטיפול. בשלב זה, ניתן כבר להעלות את האפשרות של טיפול נוסף, בין אם עבורך באופן פרטני, או משפחתי, בכדי לעבד את תהליכי האובדן שאת ואתם חווים, ולנסות להתחיל לעבוד על ריפוי. אולי תוכלי להסביר את מידת הנכונות לטיפול של בני המשפחה. בינתיים מחזקת את ידיך, ובתקווה לימים של שינוי, עדית וצוות הפורום.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
מחלות קשורות
בדיקות קשורות
מידע וכלים שימושיים

אינפומד בריאות דיגיטלית בע"מ