מתחשבנים או אולי משימתיים? בדקו איזה סוג של זוג אתם

את יודעת בדיוק מתי הוא חזר מאוחר השבוע ופספס את המקלחות של הילדים? אתם מחלקים ביניכם את כל התפקידים בבית – אבל כבר חודשים שלא ביליתם ביחד ערב רומנטי? רגע לפני הפסח ד"ר יעל עזרא מגלה לכם איזה סוג של זוג אתם – וכיצד תנערו את האבק מהזוגיות

כתבה פרסומית כתבת חסות


תאריך עדכון: 19/04/2016

לקראת פסח יצא לי להרהר בארבעה טיפוסי זוגות בהם אני נפגשת: חכמים, רשעים, תמימים וכאלו שאינם יודעים לשאול. 


קראו עוד: המשמרת השלישית: כך תגרמו לשוויון אמיתי בזוגיות שלכם


רשע, מה הוא אומר?

זוגות "רשעים" הם זוגות מתחשבנים. הם מתנהלים בתוך הזוגיות מתוך תחרות מתמדת על משאבים ועסוקים כל הזמן ב"מגיע לי" במקום ב"איך אני יכול לעזור". הם מבזבזים את כל האנרגיות שלהם במאבקי כוח ובלהוכיח לאחר שהם עושים יותר או שקשה להם יותר. לו היו משקיעים מחצית מהאנרגיה לעבוד אחד עם השנייה במקום אחד נגד השנייה, הם היו משמעותית פחות עייפים - והרבה יותר מאושרים.


עם זוגות אלה אני מתרגלת עבודת צוות ומלמדת אותם לעבוד כשותפים באמצעות תקשורת מגייסת. כלומר, להחליף את הביקורת, הפנקסנות והזלזול במאמצי האחר, בהערכה, התחשבות הדדית ותאום ציפיות. הם צריכים ללמוד לפעול מתוך מחשבה שכל מה שאני לא עושה, בן/בת הזוג שלי צריך לעשות - ולהיפך. אני מלמדת אותם לבדוק בסוף כל יום את עצמם - האם הם היו הוגנים כלפי בן/בת הזוג שלהם? כתחליף למחשבה האוטומטית שלהם על מה בן/בת הזוג שלהם לא עשו בסדר או לא עשו מספיק.  



תם, מה הוא אומר?

זוגות "תמימים" הם זוגות ששוקעים בלהיות משימתיים ולנהל את המשפחה ומשק הבית, ושוכחים לעצור ולפנות זמן להנאה שבזוגיות. הם נותנים לעומס המטלות להכריע אותם ונותרים עייפים מדי מכדי ליזום בילויים ולהעשיר את הקשר הזוגי. הם all work and no fun. 


זוגיות. אל תתחשבנו


בניגוד לזוגות ה"רשעים", הם עשויים להיות שותפים מצויינים, בעלי חלוקת תפקידים הוגנת ומתוקתקת, אבל הם בני זוג ומאהבים די גרועים. הם שוכחים לחזר אחד אחרי השניה, התשוקה שלהם דעכה עד כדי כך שהיא לא קיימת והם לא דואגים לפנות זמן ולהשקיע בזוגיות. בתמימותם הם חושבים שעכשיו זהו שלב "הישרדותי" במעגל החיים, שבו עושים את מה שצריך לעשות וכשהילדים יגדלו הם יחזרו להתפנות לחברות ולזוגיות שלהם. אבל אז הם מתעוררים יום אחד ומבינים שהם מתנהלים כמו שותפים לדירה או למפעל שנקרא משפחה - ולא יותר מזה. האהבה שהייתה הבסיס לקשר נשחקה והשבר גדול.


עם זוגות אלה אני עושה ארגון מחדש של סדרי עדיפויות. לפעמים יותר חשוב להיכנס יחד מחובקים למיטה, מאשר שהבית יהיה נקי ומסודר. אני מזכירה להם לחזר אחד אחרי השניה, החל מפתקים קטנים, הפתעות, בילויים זוגיים וכלה בלהחזיר את הגיוון והתשוקה לחדר המיטות. אני ממליצה על שיגרה של דייט שבועי בתוך הבית ודייט חודשי מחוץ לבית כשהילדים קטנים. כשהילדים גדלים קל יותר לנהל דייטים שבועיים מחוץ לבית. 



הזוג שאינו יודע לשאול

זוגות שאינם יודעים לשאול הינם זוגות בעלי דפוסי תקשורת לא יעילים ולא מדוייקים. הם מתנהלים מתוך מיתוס שגוי שאם יש אהבה ונמצאים יחד המון שנים, אז כבר אפשר לתקשר אחד עם השניה כמעט ללא מילים. הם מתבססים על תקשורת לא מילולית ומתאכזבים לגלות שבן/בת הזוג לא יודעים כבר לבד מה חשוב להם ומה הם צריכים. כמו כן, תקשורת לא יעילה הינה תקשורת לא מדוייקת שמכילה אי הבנות ופרשנויות שגויות, המובילות לתסכול, אכזבה וכעס. 


לזוגות אלה אני נותנת תרגילים של תקשורת זוגית יעילה, המבוססת על תקשורת מילולית ברורה ומדוייקת, הכוללת תאום ציפיות. אני מלמדת אותם להתחיל משפטים ב"אני צריך/ה ש..." או "חשוב לי ש...", במקום בהאשמות בסגנון "את/ה אף פעם לא..." או "את/ה תמיד...". כמו כן, אני מלמדת אותם כיצד לנהל ריב באופן מכבד ומקדם וכיצד לנהל משא ומתן.



מי הם הזוגות החכמים?

זוגות שמנהלים בחוכמה זוגיות הם זוגות מפרגנים שאינם מתפנקסים. הם זוגות שמשקיעים בתשוקה ובזוגיות ומתקשרים באופן מכבד ויעיל. זה לא אומר שהם לא רבים ושהכול אצלם דבש, אבל הם יודעים לקחת אחריות במקום לחפש אשמים, הם לא מתביישים לבקש סליחה והם זוכרים ללבן את הריבים ולהתפייס, במקום לתת לזמן להשכיח את הכעס. אבל הכי חשוב - הם יודעים לפנות לקבל עזרה אם הם מרגישים שהזוגיות שלהם נקלעה למשבר ולא נותנים לדברים לשקוע ולהצטבר. הם מבינים שככל שהם יקדימו לטפל בבעיות, כך השיפור יהיה מהיר והתהליך קצר.  


אז אם פתאום אתם מרגישים שנהייתם קצת "רשעים" או קצת "תמימים" או קצת שכחתם איך לשאול -תהיו חכמים ופנו לקבל עזרה. פסח זו הזדמנות מצויינת לבער את החמץ גם בזוגיות.


חג אביב שמח ופורח!



פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

 עדית רונן סתר

עדית רונן סתר
עדית רונן-סתר הינה מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. את הכשרתה (תואר שני ולימודי הטיפול המשפחתי) עברה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז אלומה. כמו כן, עברה הכשרה עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • חוסר משיכה בזוגיות
  • יסמין
  • 19/05/2019 16:38
  • שלום, אני בקשר זוגי במשך שבע שנים, מתוכן נשואה שנה. שנינו בגילאי 30+. יש פער ביני ובין בעלי יחסית מהרגע הראשון - לי מאוד חשוב לדאוג לאיך שאני נראית, מאוד לא מזניחה את עצמי, לא מתה על אימונים אבל נהנת מהתוצאות ולכן מקפידה על תדירות גבוהה של ספורט. אוהבת אוכל וכל מה שקשור אליו אך יודעת לעצור את עצמי כשצריך ויודעת לעמוד בפיתויים. הוא - בדיוק ההיפך, ממש בכל רמח איבריו. אנחנו חברים מאוד מאוד טובים, התקשורת מצויינת, אבל בכל מה שקשור למשיכה - פחות. מבחינתי כמובן. במשך שנים רבות סחבתי אותו לאימונים, עשינו דברים ביחד אבל תמיד הרגיש לי שאם אני לא אזום - הוא לא יעשה שום דבר מיוזמתו. אחרי שנים רבות של טיפולים פסיכולוגיים הצלחתי להניח לו ובאמת להבין שזו אחריות מלאה שלו. מהרגע ששוחרר הרסן - הוא עלה בערך 20 קילו. וזה רק הולך ומחמיר. מיותר לציין שאני מתוסכלת מזה ברמות קשות. נורא קשה לנו לחשוב על פרידה בגלל שאנחנו מסתדרים מצויין, ואין איזה פיצוץ או בגידה, אבל אני בטוחה ב - 99% שאני לא אוכל להיות מאושרת או שלמה עם הקשר הזה אף פעם. ואני בטוחה שגם הוא לא רוצה לחיות חיים של שיפוטיות לגבי כל מה שקשור לאוכל. ועדיין, קיים האחוז הבודד הזה בתוך תוכי שמקווה שיקרה אחרת, שהוא כן ירצה בחיים אחרים בשביל עצמו.. ואז מזכירה לעצמי שאם אחרי כל כך הרבה שנים לא קרה כלום.. כנראה גם לא יקרה.. :( אני חושבת שסוג של התרגלתי לחיים בתסכולים, כי ברגע שאני חושבת שלא אראה אותו יותר, אפילו במחיר של השקט הנפשי שארוויח מכך (ובהחלט גם הוא) - מתכווץ לי הלב, ממש כואב. זה מרגיש כאילו אני צריכה להחליט על איזה איבר בא לי לוותר. ואני כבר מותשת מלבכות, כל כך.. כל סופ"ש מתחיל בשיחות על מה עושים, על זה שאנחנו לא רוצים חיים שכאלה, ובסוף בוכים אחד עם השניה, מתוסכלים מהעובדה שאף אחד לא מסוגל לקום וללכת. אני כל כך אוהבת ומעריכה אותו, הוא ממש אדם נדיר, אוהב, מכיל, מפרגן, לא עוקץ, מייעץ, תומך, תמיד תמיד שם בשבילי.. לא היינו בייעוץ זוגי כי התקשורת בינינו מאוד טובה וכל יועצ.ת שניסיתי לשאול אותה האם יש טעם להגיע - אמרה שאם אנחנו מתקשרים אז אין ממש בשביל מה. מסכן הוא ומסכנה אני. החיים שלנו לא זזים מטר קדימה כי הדבר הזה כל הזמן עוצר אותנו. כל הקשר הזה נע סביב האם הוא עולה במשקל או לא. קשה לי עם המחשבה שאני עוצרת אותו (והוא אותי), שיכול להיות שאם היה עם מישהי אחרת כבר היו לו ילדים בשלב זה של החיים. אני מאוד רוצה לפרק את הקשר, לטובת שנינו, אבל אני לא מסוגלת לתאר כמה זה קשה. יחד עם זאת, אני לא רוצה חיים ללא משיכה ותשוקה. אשמח לעצות איך לעשות את זה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • בעיות בזוגיות
  • אני
  • 11/05/2019 20:27
  • שלום רב, אני ובעלי נשואים כשלוש שנים + תינוקת בת חצי שנה. בעלי בן בכור הגדל בבית שהאב לא מתפקד והוא לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי. חמתי מקפיצה את בעלי על כל דבר, מהפרטים הקטנים כמו נשרפה לי נורה, תיקח לי את האוטו לטסט ועד ללכת איתה לרופא. חמתי טיפוס קשה לעיגול, יש לה תמיד הערות על כל דבר, היא לא מכבדת בקשות המגיעות ממני הקשורות לילדה, מרשה לעצמה להגיע אלי בלי להודיע, מתקשרת לצרוח על בעלי כאשר לא מקבלת את מבוקשה (לדוגמא שנבוא כל שבוע לארוחת צהריים בשבת) ומכניסה הרבה "רעל" אלינו הביתה. חמתי הקדישה את חייה לטיפול בסבתא וכעת כשהסבתא נפטרה נראה שהיא מחפשת למלא את החלל שנוצר (היא זרקה לי בשבעה שהיא מתכוונת לבוא אלי כמעט כל יום). בעלי אשר לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי מצפה ממני למלא את החלל החסר הזה ואני מרגישה כי הציפייה ממני גדולה מידי ולא ראלית. לאחר מחשבות רבות החלטתי שאני מסוגלת להכיל אותה פעמיים בשבוע (היא באה כשבעלי לא בבית) ואמרתי לבעלי שבמידה והיא תרצה לבוא יותר היא מוזמנת לקפה בשעות הערב כשהוא בבית. כמו כן אמרתי לו שעליו לעשות איתה שיחת תיאום ציפיות כדי שלא תחווה עוגמת נפש ולהימנע מהריבים. בעלי אשר מפחד מהתגובות שלה הולך בשיטת היהיה בסדר ומניסיון העבר זה לא עובד. איני יודעת מה לעשות על מנת שבעלי יבין שהוא צריך לכבד את רגשותיי והחלטותיי, נראה כי חמתי מפעילה עליו לחצים שפשוט קל לו להעביר אותם אליי מאשר להתעמת איתה. אשמח לעזרה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • כאב ועצב
  • יעל
  • 08/05/2019 18:54
  • נשואה ואם לשלושה בנים. הבכור בן 31,האמצעי בן 28 נשוי מזה חצי שנה,והצעיר בן 19. עלי לציין שעברנו טיפול משפחתי בעקבות זה שהבכור והאמצעי לא מדברים מזה 10 שנים,הבכור הגיע לדקה וחצי לחתונה והלך. מלפני חתונת הבן האמצעי הבן הבכור הפסיק לבוא הביתה,נמנע מלהיפגש איתנו,לא מגיע לחגים ולאירועים משפחתיים. היום לאחר שצפיתי בטלויזיה ושמעתי משפחות שכולות,מרגישה כמוהם,הבן הבכור השאיר חלל ריק,לא מגיע לחגים,לסופי שבוע ולאירועים משפחתיים. מה עלי לעשות?

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת לפורום. אחחח, המפגש עם החלל הריק של יום הזיכרון, הידהד את החלל הריק שאת חווה במשפחתך. אכן כל כך הרבה עצב וכאב. וזה נמשך זמן רב, ובוודאי מכאיב מאד. כדי שנוכל להבין ולהמליץ על המשך הדרך, אם תוכלי לספר קצת יותר על הטיפול המשפחתי שעברתם: כמה זמן ארך הטיפול, מי מהמשפחה היה שותף לטיפול, האם השתנו דברים בעקבות או בזמן הטיפול. בשלב זה, ניתן כבר להעלות את האפשרות של טיפול נוסף, בין אם עבורך באופן פרטני, או משפחתי, בכדי לעבד את תהליכי האובדן שאת ואתם חווים, ולנסות להתחיל לעבוד על ריפוי. אולי תוכלי להסביר את מידת הנכונות לטיפול של בני המשפחה. בינתיים מחזקת את ידיך, ובתקווה לימים של שינוי, עדית וצוות הפורום.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
מידע וכלים שימושיים

אינפומד בריאות דיגיטלית בע"מ