האם אתם זקוקים לטיפול זוגי? כך תדעו

רוב הזוגות רבים מידי פעם, אבל מתי מגיע הרגע שבו כדאי להתייעץ עם מומחה, למי הכי כדאי לפנות, וגם: מתי ההתנהגות של הילד עלולה לרמז על משבר ביחסים?

כתבה פרסומית כתבת חסות


תאריך עדכון: 26/09/2016

כשהתחתנתם העתיד נראה ורוד, הרומנטיקה הייתה בשיאה ואתם הייתם מאושרים לאין שיעור. אבל אז הגיעו הילדים, המשכנתא, שעות העבודה התובעניות, ואפילו הקניות בסופר שנעשו יקרות יותר, והזוגיות שלכם? נראה שזמן הבילוי המשותף הפך לזמן לסידורים, רגשי החיבה הופנו לילדים וריבים הפכו לעניין שבשגרה. אז איך יוצאים מהמעגל הזה?


קראו עוד: המשמרת השלישית: כך תגרמו לשוויון אמתי בזוגיות שלכם


"כשנוצרת זוגיות, כל אחד מבני הזוג מביא עימו תכונות והרגלים שונים שחלקם שייכים למבנה האישיות שלו וחלקם התגבשו על ידי דפוסי התמודדות שונים, חוויות בבית ההורים וכן הלאה", מסביר נדב הריס, פסיכולוג קליני, מטפל זוגי ומשפחתי. "העובדה הזאת יכולה להוביל לחיבורים יפים ומעניינים בין אנשים, אבל הסיכוי שהזוגיות תחזיק שנים ללא תקלות וריבים - מזערי", הוא מוסיף.


החיים זה לא ירח דבש

"כל זוגיות עוברת שלבי התפתחות שונים: החל מהשלב הראשוני המכונה 'ירח הדבש', שבמהלכו רוב בני הזוג יחושו מאוהבים ונטולי דאגות משמעותיות, דרך שלבי הכרה והתפכחות לנוכח העובדה שהחיים טומנים בחובם מורכבויות", מסביר הריס. 


אז מה עושים? "ראשית חשוב לזכור שלגיטימי לריב, ומרבית מערכות היחסים הבריאות כוללות, באופן טבעי, גם אי הסכמות ותסכולים שבאים לידי ביטוי במריבות. הבעיה נוצרת כאשר הריב מלווה בפוגעניות המתבטאת באלימות מילולית (ולעתים גם פיזית), או לחילופין קיימת במערכת הזוגית תחושה של דלות ותקיעות, כאשר ניסיונות לגשר על הפערים לא צולחים ואין חוויית צמיחה והתפתחות משותפת. להבדיל מכך, גם מצב של זוגיות נטולת ריבים עלול להעיד על מצב שבו הרגשות כלפי בן הזוג מצומצמים ולא באים לידי ביטוי, או שהתסכול והמצוקה הרגשית מנתבים את בני הזוג או אחד מהם להשקיע בצורה לא פרופורציונלית בקריירה או בתחביבים, וזאת על חשבון המערכת הזוגית".


טיפול זוגי: לא כדאי לחכות לרגע האחרון



מתי לגשת לטיפול?

הריס מציין שלא מומלץ להגיע למצב שבו מאוחר מידי לגשת לטיפול וכי רצוי לעשות זאת עוד לפני שצצות מחשבות על גירושין ופירוק התא המשפחתי. "למרות החשיבות שבנושא, בפועל זוגות לא תמיד ממהרים לגשת לטיפול: מלבד הזמן והמשאבים הדרושים לכך, לפעמים הרתיעה מהטיפול נובעת מחשש שמא התהליך עלול להעלות נושאים בעייתיים שיובילו לסכסוך גדול אף יותר. לעתים בן זוג אחד מעוניין בטיפול בעוד שהשני מסרב לשתף פעולה – ובמקרה של טיפול זוגי, נדרשים שניים לטנגו".


קראו עוד: זוגיות במבחן: כך תשרדו את משבר הילד הראשון


אז איך יודעים שהגיע הרגע להתייעץ? היו כנים עם עצמכם: אם המצב לא נעשה קל יותר ונושאי המחלוקות שבים וחוזרים על עצמם שוב ושוב, או שחווית העמידה במקום וחוסר ההתקדמות מרכזיים בחייכם או בחיי הזוגיות, אל תהססו להתייעץ עם איש מקצוע.


שימו לב להפרעות התנהגות של הילדים

"לעתים גם בעיות התנהגות או תופעות חריגות אצל הילדים עלולות להעיד על בעיות בזוגיות של ההורים. כך למשל, העצמה של חרדות הילד או עידוד סמוי של בעיות ההתנהגות, עלולים להופיע כתוצאה מתסכולים שקיימים בקרב ההורים. גם הפרעת קשב וריכוז משמעותית שמאתגרת את המשאבים של הסביבה והמשפחה, יכולה להשתפר כתוצאה מטיפול זוגי של ההורים, שיוכלו לבחון כיצד להעצים את המשאבים הרגשיים והתקשורתיים שלהם לצורך ליווי הילד. לכן, במקרים שחושבים על פניה לטיפול רגשי עבור הילד או הילדה, כדאי לחשוב על האפשרות לבחון את מצב הזוגיות בנוסף לעבודה פרטנית של איש מקצוע מול הילד. דבר שיכול לסייע לילדים, להורים ולמשפחה כולה".


למי פונים?

כשמדובר בטיפול זוגי קיימת חשיבות להכשרה מקיפה של המטפל בתחום וכן לניסיון שצבר. העובדה שאיש מקצוע הוא פסיכולוג או פסיכותרפיסט, אינה ערובה למיומנות ולניסיון בעבודה הזוגית המורכבת שדורשת ראייה רב ממדית וטכניקות טיפוליות מגוונות. לרוב, הטיפול יכלול מפגש שבועי זוגי עם בני הזוג, ולעתים יכולה להתקיים פגישה פרטנית עם אחד מבני הזוג, על פי הצורך והדרישה. "כדי שהטיפול יהיה יעיל ומוצלח, נדרשת מחויבות והשקעה מעשית ונפשית מבני הזוג", מציין הריס. 


ואמנם, לא כל טיפול יסתיים בהצלחה ובשמירה על הקשר. "האופציה להיפרד תמיד קיימת, אך גם במצב כזה טיפול זוגי עשוי לתרום ולמזער נזקים בין בני הזוג ובקרב המשפחה. עם זאת, חשוב לזכור, שבמקרים רבים – הטיפול הזוגי יסייע לזוג להתגבר יחדיו על מכשולים וקשיים שספק אם היו יכולים להיפתר בדרך אחרת", מסכם הריס.



פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

 עדית רונן סתר

עדית רונן סתר
עדית רונן-סתר הינה מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. את הכשרתה (תואר שני ולימודי הטיפול המשפחתי) עברה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז אלומה. כמו כן, עברה הכשרה עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • חוסר משיכה בזוגיות
  • יסמין
  • 19/05/2019 16:38
  • שלום, אני בקשר זוגי במשך שבע שנים, מתוכן נשואה שנה. שנינו בגילאי 30+. יש פער ביני ובין בעלי יחסית מהרגע הראשון - לי מאוד חשוב לדאוג לאיך שאני נראית, מאוד לא מזניחה את עצמי, לא מתה על אימונים אבל נהנת מהתוצאות ולכן מקפידה על תדירות גבוהה של ספורט. אוהבת אוכל וכל מה שקשור אליו אך יודעת לעצור את עצמי כשצריך ויודעת לעמוד בפיתויים. הוא - בדיוק ההיפך, ממש בכל רמח איבריו. אנחנו חברים מאוד מאוד טובים, התקשורת מצויינת, אבל בכל מה שקשור למשיכה - פחות. מבחינתי כמובן. במשך שנים רבות סחבתי אותו לאימונים, עשינו דברים ביחד אבל תמיד הרגיש לי שאם אני לא אזום - הוא לא יעשה שום דבר מיוזמתו. אחרי שנים רבות של טיפולים פסיכולוגיים הצלחתי להניח לו ובאמת להבין שזו אחריות מלאה שלו. מהרגע ששוחרר הרסן - הוא עלה בערך 20 קילו. וזה רק הולך ומחמיר. מיותר לציין שאני מתוסכלת מזה ברמות קשות. נורא קשה לנו לחשוב על פרידה בגלל שאנחנו מסתדרים מצויין, ואין איזה פיצוץ או בגידה, אבל אני בטוחה ב - 99% שאני לא אוכל להיות מאושרת או שלמה עם הקשר הזה אף פעם. ואני בטוחה שגם הוא לא רוצה לחיות חיים של שיפוטיות לגבי כל מה שקשור לאוכל. ועדיין, קיים האחוז הבודד הזה בתוך תוכי שמקווה שיקרה אחרת, שהוא כן ירצה בחיים אחרים בשביל עצמו.. ואז מזכירה לעצמי שאם אחרי כל כך הרבה שנים לא קרה כלום.. כנראה גם לא יקרה.. :( אני חושבת שסוג של התרגלתי לחיים בתסכולים, כי ברגע שאני חושבת שלא אראה אותו יותר, אפילו במחיר של השקט הנפשי שארוויח מכך (ובהחלט גם הוא) - מתכווץ לי הלב, ממש כואב. זה מרגיש כאילו אני צריכה להחליט על איזה איבר בא לי לוותר. ואני כבר מותשת מלבכות, כל כך.. כל סופ"ש מתחיל בשיחות על מה עושים, על זה שאנחנו לא רוצים חיים שכאלה, ובסוף בוכים אחד עם השניה, מתוסכלים מהעובדה שאף אחד לא מסוגל לקום וללכת. אני כל כך אוהבת ומעריכה אותו, הוא ממש אדם נדיר, אוהב, מכיל, מפרגן, לא עוקץ, מייעץ, תומך, תמיד תמיד שם בשבילי.. לא היינו בייעוץ זוגי כי התקשורת בינינו מאוד טובה וכל יועצ.ת שניסיתי לשאול אותה האם יש טעם להגיע - אמרה שאם אנחנו מתקשרים אז אין ממש בשביל מה. מסכן הוא ומסכנה אני. החיים שלנו לא זזים מטר קדימה כי הדבר הזה כל הזמן עוצר אותנו. כל הקשר הזה נע סביב האם הוא עולה במשקל או לא. קשה לי עם המחשבה שאני עוצרת אותו (והוא אותי), שיכול להיות שאם היה עם מישהי אחרת כבר היו לו ילדים בשלב זה של החיים. אני מאוד רוצה לפרק את הקשר, לטובת שנינו, אבל אני לא מסוגלת לתאר כמה זה קשה. יחד עם זאת, אני לא רוצה חיים ללא משיכה ותשוקה. אשמח לעצות איך לעשות את זה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, מהתיאור שלך, נשמע שישנם חלקים טובים מאד בקשר שלכם, חלקים ששניכם מעריכים. משיכה מינית ומשיכה כללית חשובים מאד בקשר זוגי, אך אלה מושפעים מגורמים רבים ויכולים לעתים להשתנות. טיפול זוגי הוא הכתובת שלך, באופן ברור. בטיפול מעין זה, תוכלו להכיר אחד את השני יותר לעומק, תוכלו לעבור תהליכים אישיים בתמיכת השני, ואולי למצוא את הדרך חזרה. גם אם לא, דרך הטיפול תוכלו לקבל החלטות בצורה מסודרת יותר. חשוב מאד לבחור מטפל זוגי מוסמך , וזאת תוכלו לעשות דרך האגודה הישראלית לטיפול זוגי, בקישור זה: http://www.mishpaha.org.il/ איני מכירה מטפלים שיגידו לכם שאין טעם להגיע. ייתכן וישנם מטפלים עמוסים שאינם פנויים, אך בקישור המצורף תוכלו לקבל רשימה ארוכה של מטפלים מוסמכים, שיוכלו לעזור לכם לעבור ממצב של תקיעות למצב של תנועה והתפתחות. בהצלחה

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • בעיות בזוגיות
  • אני
  • 11/05/2019 20:27
  • שלום רב, אני ובעלי נשואים כשלוש שנים + תינוקת בת חצי שנה. בעלי בן בכור הגדל בבית שהאב לא מתפקד והוא לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי. חמתי מקפיצה את בעלי על כל דבר, מהפרטים הקטנים כמו נשרפה לי נורה, תיקח לי את האוטו לטסט ועד ללכת איתה לרופא. חמתי טיפוס קשה לעיגול, יש לה תמיד הערות על כל דבר, היא לא מכבדת בקשות המגיעות ממני הקשורות לילדה, מרשה לעצמה להגיע אלי בלי להודיע, מתקשרת לצרוח על בעלי כאשר לא מקבלת את מבוקשה (לדוגמא שנבוא כל שבוע לארוחת צהריים בשבת) ומכניסה הרבה "רעל" אלינו הביתה. חמתי הקדישה את חייה לטיפול בסבתא וכעת כשהסבתא נפטרה נראה שהיא מחפשת למלא את החלל שנוצר (היא זרקה לי בשבעה שהיא מתכוונת לבוא אלי כמעט כל יום). בעלי אשר לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי מצפה ממני למלא את החלל החסר הזה ואני מרגישה כי הציפייה ממני גדולה מידי ולא ראלית. לאחר מחשבות רבות החלטתי שאני מסוגלת להכיל אותה פעמיים בשבוע (היא באה כשבעלי לא בבית) ואמרתי לבעלי שבמידה והיא תרצה לבוא יותר היא מוזמנת לקפה בשעות הערב כשהוא בבית. כמו כן אמרתי לו שעליו לעשות איתה שיחת תיאום ציפיות כדי שלא תחווה עוגמת נפש ולהימנע מהריבים. בעלי אשר מפחד מהתגובות שלה הולך בשיטת היהיה בסדר ומניסיון העבר זה לא עובד. איני יודעת מה לעשות על מנת שבעלי יבין שהוא צריך לכבד את רגשותיי והחלטותיי, נראה כי חמתי מפעילה עליו לחצים שפשוט קל לו להעביר אותם אליי מאשר להתעמת איתה. אשמח לעזרה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, אפשר לחלוטין להבין את הקושי שלך להכיל מצבים כאלה, הדורשים ממך השקעה רבה מאד ביחסים עם חמותך, ובתדירות גבוהה מאד. וזאת, כמו שאת רואה בעינים נבונות ורגישות, מתוך היחסים שהתפתחו עם השנים, בין בעלך לבין אמו. כן, כמו שאת כנראה מעריכה, יחסי התלות הייחודיים בין בעלך לאמו, זולגים אל הקשר שלכם ואל משפחתכם החדשה. חשוב לראות איך ניתן לתת לאימו מקום ומביטחון בחיים שלכם, תוך יצירת גבולות חדשים למשפחה החדשה שלכם. אמו צמאה לקשר, תלויה בנוכחות שלכם. ייאמר לזכותך ולזכותה, שהיא נהנית להיות במחיצתך. ובכל זאת, מאד ברור ומובן שאת צריכה את המרחב שלך. כמו כן, למען עתיד רגוע יותר לכולם, היה נהדר עם בעלך היה מוכן לעשות תהליך עם עצמו, בו הוא יצליח לשמור על קשר אוהב וטוב עם אמו, תוך היפרדות, שעד עתה לא התרחשה. בנוסף, המשפחה החדשה שלכם עדיין נמצאת בתהליך הסתגלות למצב החדש, בתכם. חצי שנה אולי נראית כמו זמן רב, אך זו עדיין ההתחלה, ואתם בתקופת הסתכלות: כלומר, שניהם מסתגלים לתפקידי ההורות שלכם, חמותך צריכה להסתגל לתפקידיה כסבתא. הצעתי כזו: 1. תוכלי להתייעץ עם איש מקצוע למשך מספר פגישות, על מנת לקבל כלים להתמודדות. את יכולה לפנות למטפל משפחתי או להדרכת הורים. ייעוץ והדרכת הורים יסייעו לכם ליצור גבולות בין המשפחה שלכם לבין המשפחה המורחבת, ולהחזיר לעצמך את החיים שלך. 2. בינתיים, אוסיף מספר טיפים שיסייעו: - בתכם קטנה ומצריכה את מלוא תשומת הלב, כאשר היא ערה. עכשיו כשהימים חמים, תוכלי לתכנן כיצד את ממלאת חלק מהימים בפעילות בחוץ: בטיול, בגינת משחקים וכדומה. לעתים את והיא תהיו זמינות לביקור, ולעתים לא. חשוב שיהיו ימים שאת מבלה איתה לבדך. - אם החלטת שיומיים בשבוע הם ביכולת שלך לארח את חמותך, קבעי איתה ימי ביקור קבועים. תוכלי להסביר לה שלעתים אתן מטיילות, וחשוב לך לקבוע איתה ימים קבועים על מנת שאכן תיפגשו. - בימים בהם חמותך מבקרת, אם את חשה שאת יכולה לסמוך עליה בשמירה על בתכם, נצלי את זמן הביקור להספיק מטלות, בזמן שסבתא עם נכדתה (מקלחת, בישול, קריאת מיילים, וכדומה). כך, סבתא תתחיל ליצור זמן איכות אישי עם נכדתה, ואת תהיי חופשיה (אפילו בבית) לעשות דברים אחרים. כך תוכלי להרגיש שכולכן מרוויחות. - בהמשך, בתכם תגדל והמציאות תשתנה יותר מהר מהצפוי: בתכם תלך לגן, אולי לעתים תרצו את עזרתה של חמותך, יהיו לבתכם חברים למפגשי אחר הצהריים. המציאות תשתנה וחוקי המשפחה המשפחתיים ישתנו גם הם. בתקווה שתוכלו לחוש שינוי כבר מטיפים אלה, וכל הכבוד על הסבלנות וההבנה שאת מגלה לכל בני המשפחה, בהצלחה

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • כאב ועצב
  • יעל
  • 08/05/2019 18:54
  • נשואה ואם לשלושה בנים. הבכור בן 31,האמצעי בן 28 נשוי מזה חצי שנה,והצעיר בן 19. עלי לציין שעברנו טיפול משפחתי בעקבות זה שהבכור והאמצעי לא מדברים מזה 10 שנים,הבכור הגיע לדקה וחצי לחתונה והלך. מלפני חתונת הבן האמצעי הבן הבכור הפסיק לבוא הביתה,נמנע מלהיפגש איתנו,לא מגיע לחגים ולאירועים משפחתיים. היום לאחר שצפיתי בטלויזיה ושמעתי משפחות שכולות,מרגישה כמוהם,הבן הבכור השאיר חלל ריק,לא מגיע לחגים,לסופי שבוע ולאירועים משפחתיים. מה עלי לעשות?

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת לפורום. אחחח, המפגש עם החלל הריק של יום הזיכרון, הידהד את החלל הריק שאת חווה במשפחתך. אכן כל כך הרבה עצב וכאב. וזה נמשך זמן רב, ובוודאי מכאיב מאד. כדי שנוכל להבין ולהמליץ על המשך הדרך, אם תוכלי לספר קצת יותר על הטיפול המשפחתי שעברתם: כמה זמן ארך הטיפול, מי מהמשפחה היה שותף לטיפול, האם השתנו דברים בעקבות או בזמן הטיפול. בשלב זה, ניתן כבר להעלות את האפשרות של טיפול נוסף, בין אם עבורך באופן פרטני, או משפחתי, בכדי לעבד את תהליכי האובדן שאת ואתם חווים, ולנסות להתחיל לעבוד על ריפוי. אולי תוכלי להסביר את מידת הנכונות לטיפול של בני המשפחה. בינתיים מחזקת את ידיך, ובתקווה לימים של שינוי, עדית וצוות הפורום.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
מחלות קשורות
בדיקות קשורות
מידע וכלים שימושיים

אינפומד בריאות דיגיטלית בע"מ