מטופלי פוריות? כך תשרדו את ארוחת החג בשלום

שאלות חסרות טאקט, ילדים מתרוצצים וסביבה משפחתית לוחצת: מדוע ארוחות החג קשות במיוחד עבור אלה שמתקשים להביא ילדים לעולם ואילו אסטרטגיות מסייעות לעבור זאת בשלום? מטפלת מסבירה

כתבה פרסומית כתבת חסות


תאריך עדכון: 05/10/2016

עבור אנשים רבים ארוחת החג היא הזדמנות להתלבש בבגדים חגיגיים, לבשל מאכלים מיוחדים ולשמוח בחיק המשפחה וחברים, אך לא כולם חולקים את אותה ציפייה ושמחה לפגוש קרובי משפחה רחוקים ולהתעדכן בשלומם: ישנם זוגות ויחידים שארוחת החג עבורם הינה אתגר קשה מנשוא. אותם זוגות ויחידים שעוברים טיפולי פוריות ו/או חוו אובדן הריון, חרדים ונרתעים מארוחת החג, המפגישה אותם פנים מול פנים עם שאלות חטטניות ועם העובדה שלאחרים יש שפע שכרגע ידם אינה משגת.


קראו עוד: המשמרת השלישית: כך תגרמו לשוויון אמיתי בזוגיות שלכם


מטופלות ומטופלי פוריות עוברים תהליכים רגשיים מטלטלים הנעים בקיצוניות בין תקווה לייאוש, בין אופטימיות לאובדן. לעתים האובדן הוא של תקווה וחלום שנופצו בעקבות סבב שלא הניב את ההריון המיוחל, ולעתים זהו אובדן הריון יקר שהושג בדם יזע ודמעות. ארוחת החג מפגישה אותם עם הצורך לחייך לסביבה למרות הסערה הפנימית שהם חווים. הם מעדיפים שלא להיפגש פנים מול פנים עם הריון טרי או תינוק חדש של בני משפחה אחרים, הם מעדיפים שלא להתמודד עם הקושי שלהם לפרגן ולשמוח בשמחתם של קרובי משפחה אהובים ויקרים, והם מעדיפים שלא להתכווץ אל מול שאלות מביכות וחטטניות של קרובי משפחה חסרי טאקט. הם היו מעדיפים להיות בכל מקום אחר ולהיעלם, מאשר לגייס את כל תעצומות הנפש שלהם כדי לשרוד מספר שעות של ארוחת חג.    



אז מהן האסטרטגיות שעומדות לרשותנו כשאנחנו מתמודדים עם ארוחת החג?


1. הכנה מראש

ראשית כל, נכין את עצמנו מבחינה רגשית ומנטאלית לקראת ערב החג. נבחר מבין האופציות את המקום בו נרגיש הכי בנוח להתארח. נחשוב מראש, מה המשאבים שעומדים לרשותנו שיכולים לסייע לנו להעביר את ערב החג באופן הכי טוב שאפשר. נכין את עצמו לדבר שהכי קשה לנו להתמודד איתו ונערך מראש לקראתו. לדוגמא, אם זה תינוק חדש במשפחה שכרגע קשה לנו להתייחס אליו (ולא משנה כמה אנחנו אוהבים אותו או את ההורים שלו וכמה הוא חמוד), נערך מראש למצב שבו "ידחפו" לנו אותו לידיים ונכין מראש תגובה שתהיה לנו לעזר. נכין מראש תשובה מוכנה לשאלה הידוע לשמצה "נו...מה אתכם? אתם לא רוצים ילדים?".


מומלץ לעשות גם שיחה זוגית לפני ערב החג, בה נגדיר לבן/בת הזוג שלנו מה קשה לנו, מה הציפיות שלנו ממנו/ה וכיצד הוא/היא יכולים לעזור לנו לעבור ביחד את ארוחת החג. אם נשכיל לנהל תקשורת זוגית פתוחה, הזוגיות שלנו תהה לנו אחד המשאבים המשמעותיים ביותר. לדוגמא, אפשר להחליט מראש כמה זמן נשארים ומתי חוזרים הביתה. 


לעתים כדאי לשתף גם את המארחים שלנו, במידה ואנו חשים קרובים מספיק. לדוגמא, ניתן לומר להם שיתכן ויהיו רגעים בהם תלכו הצידה ותצטרכו לקבל את המרחב וההבנה לעשות זאת ללא שאלות מיותרות ודאגת יתר. תוכלו גם לומר להם שאתם מגיעים למעט זמן ושלא יעלבו או ינסו ללחוץ עליכם להישאר יותר.


ככל שתכינו את עצמכם ואת הסביבה הקרובה אליכם יותר טוב, כך תהיה הבנה טובה יותר של הצרכים שלהם וחווית ערב החג תהיה קשה פחות. 



ארוחת החג מפגישה את מטופלי הפוריות עם הצורך לחייך לסביבה למרות הסערה הפנימית שהם חווים



2. תעסוקה ועבודות שירות

אחת האסטרטגיות היעילות ביותר היא להישאר עסוקים: לעזור בהגשה ובפינוי, לקרוא את עיתון החג או להביא משחק או כל תעסוקה אחרת אשר תעזור למיסוך. יש מי שמעדיף להיות דווקא בחברת הילדים ולהשגיח עליהם, כדי להימנע משאלות חטטניות של מבוגרים ויש מי שמתקשה להיות בחברת ילדים, אשר מזכירים לו את ה"אין". חשבו מראש, איזו תעסוקה תהיה לכם הכי נעימה ויעילה במקום בו אתם מתארחים. 



3. התמודדות ישירה

לעתים הדרך הטובה ביותר להתמודד היא דווקא להגיב באופן ישיר לשאלות. זה לא תמיד מתאים לכל אחד או בכל מצב, אך כאשר כן מתאים, עשוי להשיג את השקט הרצוי מצד הסביבה. לעתים אף מוביל לשיחה משמעותית עם עצות טובות ממקור לא צפוי. 


קראו עוד: עודף משקל: המגפה שמאיימת על פוריות האישה והגבר


חשוב לזכור ששאלות הסביבה נובעות מבורות ו/או מרצון טוב ואכפתיות המלווה לעתים בחוסר טאקט. יש מי שמעדיף להגיב לשאלות אלו באופן בוטה, הממחיש לצד השני את חוסר הטאקט שלו, ויש מי שבוחר לענות באופן קורקטי. אין דרך אחת נכונה לעשות את הדברים. כל אחד צריך לבחור מה הכי מתאים לו בכל מצב. אפשר לענות גם "אני מעריך/ה את הדאגה שלך, אך מעדיף/ה לא לדבר על זה", מבלי לפרט.  



4. הימנעות

אפשר לבחור שלא להיות נוכחים בערב החג. בין אם טסים לחו"ל או פשוט נשארים בבית, לעתים ההתמודדות עם ארוחת החג קשה מנשוא והימנעות היא הפתרון הטוב ביותר. לעתים גם כאן יש צורך בהכנת המשפחה המורחבת יחד עם בקשה לכבד את הבחירה שלכם. יתכן מצב בו שני בני הזוג ימנעו מלהגיע לארוחת החג או רק אחד/ת. תזכרו שהתמיכה הזוגית משמעותית ביותר במצבים אלה. הימנעות במקרה זה אינה בהכרח סימן לחוסר תפקוד, אלא דרך לגיטימית להתמודדות עם מצוקה וקושי. נדרשת כאן הכלה ולא ביקורת או שיפוטיות. 


לסיכום, ארוחת החג היא אתגר לא פשוט עבור זוגות ויחידים בטיפולי פוריות. מחשבה והערכות מקדימים עשויים להקל על ההתמודדות עמה. תקשורת טובה מאפשרת מתן לגיטימציה למגוון הרגשות הצפים במצבים אלה. אין דרך אחת נכונה לעשות את הדברים. כל אחד ואחת צריכים למצוא את הדרך המתאימה להם באופן אישי. זכרו – אתם לא לבד. יש באפשרותכם לגייס תמיכה זוגית ומשפחתית. כמו כן, סביר להניח שסביב שולחן האוכל נמצאים עוד אנשים שארוחת החג מפגישה אותם עם קושי, בין אם הם רווקים שנמצאים תחת זכוכית מגדלת או גרושים שנמצאים ללא ילדיהם או כל סיבה אחרת. 



מילה אחרונה למשפחה וחברים שמתכוונים רק לטוב – היו רגישים, הימנעו משאלות חטטניות או הערות חסרות טאקט, גם אם אתם פשוט רוצים לדרוש לשלומם. מצאו דרכים מועילות לבטא את הדאגה שלכם. והכי חשוב, הימנעו משיפוטיות וביקורת.  



הכותבת היא מטפלת אישית זוגית ומשפחתית מוסמכת




פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

 עדית רונן סתר

עדית רונן סתר
עדית רונן-סתר הינה מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. את הכשרתה (תואר שני ולימודי הטיפול המשפחתי) עברה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז אלומה. כמו כן, עברה הכשרה עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • חוסר משיכה בזוגיות
  • יסמין
  • 19/05/2019 16:38
  • שלום, אני בקשר זוגי במשך שבע שנים, מתוכן נשואה שנה. שנינו בגילאי 30+. יש פער ביני ובין בעלי יחסית מהרגע הראשון - לי מאוד חשוב לדאוג לאיך שאני נראית, מאוד לא מזניחה את עצמי, לא מתה על אימונים אבל נהנת מהתוצאות ולכן מקפידה על תדירות גבוהה של ספורט. אוהבת אוכל וכל מה שקשור אליו אך יודעת לעצור את עצמי כשצריך ויודעת לעמוד בפיתויים. הוא - בדיוק ההיפך, ממש בכל רמח איבריו. אנחנו חברים מאוד מאוד טובים, התקשורת מצויינת, אבל בכל מה שקשור למשיכה - פחות. מבחינתי כמובן. במשך שנים רבות סחבתי אותו לאימונים, עשינו דברים ביחד אבל תמיד הרגיש לי שאם אני לא אזום - הוא לא יעשה שום דבר מיוזמתו. אחרי שנים רבות של טיפולים פסיכולוגיים הצלחתי להניח לו ובאמת להבין שזו אחריות מלאה שלו. מהרגע ששוחרר הרסן - הוא עלה בערך 20 קילו. וזה רק הולך ומחמיר. מיותר לציין שאני מתוסכלת מזה ברמות קשות. נורא קשה לנו לחשוב על פרידה בגלל שאנחנו מסתדרים מצויין, ואין איזה פיצוץ או בגידה, אבל אני בטוחה ב - 99% שאני לא אוכל להיות מאושרת או שלמה עם הקשר הזה אף פעם. ואני בטוחה שגם הוא לא רוצה לחיות חיים של שיפוטיות לגבי כל מה שקשור לאוכל. ועדיין, קיים האחוז הבודד הזה בתוך תוכי שמקווה שיקרה אחרת, שהוא כן ירצה בחיים אחרים בשביל עצמו.. ואז מזכירה לעצמי שאם אחרי כל כך הרבה שנים לא קרה כלום.. כנראה גם לא יקרה.. :( אני חושבת שסוג של התרגלתי לחיים בתסכולים, כי ברגע שאני חושבת שלא אראה אותו יותר, אפילו במחיר של השקט הנפשי שארוויח מכך (ובהחלט גם הוא) - מתכווץ לי הלב, ממש כואב. זה מרגיש כאילו אני צריכה להחליט על איזה איבר בא לי לוותר. ואני כבר מותשת מלבכות, כל כך.. כל סופ"ש מתחיל בשיחות על מה עושים, על זה שאנחנו לא רוצים חיים שכאלה, ובסוף בוכים אחד עם השניה, מתוסכלים מהעובדה שאף אחד לא מסוגל לקום וללכת. אני כל כך אוהבת ומעריכה אותו, הוא ממש אדם נדיר, אוהב, מכיל, מפרגן, לא עוקץ, מייעץ, תומך, תמיד תמיד שם בשבילי.. לא היינו בייעוץ זוגי כי התקשורת בינינו מאוד טובה וכל יועצ.ת שניסיתי לשאול אותה האם יש טעם להגיע - אמרה שאם אנחנו מתקשרים אז אין ממש בשביל מה. מסכן הוא ומסכנה אני. החיים שלנו לא זזים מטר קדימה כי הדבר הזה כל הזמן עוצר אותנו. כל הקשר הזה נע סביב האם הוא עולה במשקל או לא. קשה לי עם המחשבה שאני עוצרת אותו (והוא אותי), שיכול להיות שאם היה עם מישהי אחרת כבר היו לו ילדים בשלב זה של החיים. אני מאוד רוצה לפרק את הקשר, לטובת שנינו, אבל אני לא מסוגלת לתאר כמה זה קשה. יחד עם זאת, אני לא רוצה חיים ללא משיכה ותשוקה. אשמח לעצות איך לעשות את זה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • בעיות בזוגיות
  • אני
  • 11/05/2019 20:27
  • שלום רב, אני ובעלי נשואים כשלוש שנים + תינוקת בת חצי שנה. בעלי בן בכור הגדל בבית שהאב לא מתפקד והוא לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי. חמתי מקפיצה את בעלי על כל דבר, מהפרטים הקטנים כמו נשרפה לי נורה, תיקח לי את האוטו לטסט ועד ללכת איתה לרופא. חמתי טיפוס קשה לעיגול, יש לה תמיד הערות על כל דבר, היא לא מכבדת בקשות המגיעות ממני הקשורות לילדה, מרשה לעצמה להגיע אלי בלי להודיע, מתקשרת לצרוח על בעלי כאשר לא מקבלת את מבוקשה (לדוגמא שנבוא כל שבוע לארוחת צהריים בשבת) ומכניסה הרבה "רעל" אלינו הביתה. חמתי הקדישה את חייה לטיפול בסבתא וכעת כשהסבתא נפטרה נראה שהיא מחפשת למלא את החלל שנוצר (היא זרקה לי בשבעה שהיא מתכוונת לבוא אלי כמעט כל יום). בעלי אשר לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי מצפה ממני למלא את החלל החסר הזה ואני מרגישה כי הציפייה ממני גדולה מידי ולא ראלית. לאחר מחשבות רבות החלטתי שאני מסוגלת להכיל אותה פעמיים בשבוע (היא באה כשבעלי לא בבית) ואמרתי לבעלי שבמידה והיא תרצה לבוא יותר היא מוזמנת לקפה בשעות הערב כשהוא בבית. כמו כן אמרתי לו שעליו לעשות איתה שיחת תיאום ציפיות כדי שלא תחווה עוגמת נפש ולהימנע מהריבים. בעלי אשר מפחד מהתגובות שלה הולך בשיטת היהיה בסדר ומניסיון העבר זה לא עובד. איני יודעת מה לעשות על מנת שבעלי יבין שהוא צריך לכבד את רגשותיי והחלטותיי, נראה כי חמתי מפעילה עליו לחצים שפשוט קל לו להעביר אותם אליי מאשר להתעמת איתה. אשמח לעזרה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • כאב ועצב
  • יעל
  • 08/05/2019 18:54
  • נשואה ואם לשלושה בנים. הבכור בן 31,האמצעי בן 28 נשוי מזה חצי שנה,והצעיר בן 19. עלי לציין שעברנו טיפול משפחתי בעקבות זה שהבכור והאמצעי לא מדברים מזה 10 שנים,הבכור הגיע לדקה וחצי לחתונה והלך. מלפני חתונת הבן האמצעי הבן הבכור הפסיק לבוא הביתה,נמנע מלהיפגש איתנו,לא מגיע לחגים ולאירועים משפחתיים. היום לאחר שצפיתי בטלויזיה ושמעתי משפחות שכולות,מרגישה כמוהם,הבן הבכור השאיר חלל ריק,לא מגיע לחגים,לסופי שבוע ולאירועים משפחתיים. מה עלי לעשות?

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת לפורום. אחחח, המפגש עם החלל הריק של יום הזיכרון, הידהד את החלל הריק שאת חווה במשפחתך. אכן כל כך הרבה עצב וכאב. וזה נמשך זמן רב, ובוודאי מכאיב מאד. כדי שנוכל להבין ולהמליץ על המשך הדרך, אם תוכלי לספר קצת יותר על הטיפול המשפחתי שעברתם: כמה זמן ארך הטיפול, מי מהמשפחה היה שותף לטיפול, האם השתנו דברים בעקבות או בזמן הטיפול. בשלב זה, ניתן כבר להעלות את האפשרות של טיפול נוסף, בין אם עבורך באופן פרטני, או משפחתי, בכדי לעבד את תהליכי האובדן שאת ואתם חווים, ולנסות להתחיל לעבוד על ריפוי. אולי תוכלי להסביר את מידת הנכונות לטיפול של בני המשפחה. בינתיים מחזקת את ידיך, ובתקווה לימים של שינוי, עדית וצוות הפורום.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
רופאים בתחום
גב' אריאלה בר דויד גב' אריאלה בר דויד
MA , פסיכולוגית מומחית להפרעות אכילה, מרפאה... קרא עוד
מחלות קשורות
בדיקות קשורות
מידע וכלים שימושיים

אינפומד בריאות דיגיטלית בע"מ