מי החלטי יותר- גברים או נשים? 9 טיפים לקבלת החלטות מוצלחת

החלטות הינן חלק בלתי נפרד משגרת יומנו, אך חלקן עוסקות בנושאים מהותיים בלי השפעה משמעותית על מהלך חיינו. מהם השלבים בקבלת החלטה מושכלת והאם אופיו של אדם משפיע על אופן קבלת ההחלטות על ידו? כל התשובות

כתבה פרסומית כתבת חסות


תאריך עדכון: 07/03/2017


מידי יום אנו נדרשים לקיים אינספור החלטות כחלק בלתי נפרד משגרת יומנו: היכן נשתה את הקפה של הבוקר בבית או בדרך לעבודה? האם נקבע עם חבר או שנשלים התחייבויות קודמות? מהו הזמן הנכון לבקש העלאה בשכר? ישנן החלטות אותן אנו מבצעים באופן אוטומטי ואילו אחרות, דורשות מאיתנו כוחות גדולים ותעצומות נפש, במיוחד כאשר אנו מעוניינים להוביל לשינוי המצב הקיים בתחום מסוים בחיינו. מה מונע מאתנו לנוע קדימה ולבצע את השינוי המיוחל? מהם השלבים בתהליך קבלת החלטה וכיצד עושים זאת בתנאי אי ודאות? מומחית מסבירה.


"אדם הנמנע מקבלת החלטה כתוצאה מפחד, חוסר ודאות וכדומה יוצר מצב בו ההחלטה מתקבלת עבורו, ולו עצמו יש מעט מאוד השפעה אם בכלל, על התוצאה על כל המשתמע מכך" מסבירה אודליה אלכסנדרוביץ מאמנת אישית ועסקית, מרצה ומגשרת מוסמכת, מחברת הספר 'להיות אני במיטבי - המדריך למציאת הייעוד', ומוסיפה: "החשש לקבל החלטה נובע מהאפשרות שלא נקבל את התוצאה הרצויה וגם מהלא נודע. אדם שאינו מאושר במקום עבודתו ואינו מסופק מבחינה אישית, כלכלית ומקצועית מעוניין לעזוב, אבל יותר חושש מהשינוי ולכן נשאר במקומו. חוסר הסיפוק עלול לגרום להיעדר מוטיבציה המובילה לתפקוד לקוי, שבסופו של דבר יכול ליצור מצב בו העובד יפוטר ללא כל יכולת להשפיע על המצב החדש. במידה והיה מחליט בעצמו להתחיל תהליך של שינוי, היה יכול לבצע תהליכים מקבילים בזמן שהוא עדיין שייך למקום העבודה הנוכחי כגון: חיפוש במודעות דרושים, חישוב מצבו הכספי ובחינת האפשרויות העומדות בפניו מבחינה מקצועית". 


כולנו מקבלים עשרות החלטות ביום רובן נעשות באופן אוטומטי ונובעות כתוצאה משיקול דעת שהפעלנו בעבר, מוסיפה אלכסנדרוביץ ומבהירה: "הבעיה מתעוררת כאשר החלטה שקיבלתי או שמישהו אחר קיבל עבורי בעבר, שירתה אותי בנקודת זמן מסוימת וכיום אינה מתאימה לי יותר. במטרה להתמודד עם קיבעון, מומלץ מידי תקופה לעצור, לחשב מסלול מחדש ולבדוק מספר פרמטרים: באיזו מידה ההחלטה משרתת אותי כיום, האם היא אכן נאמנה לערכים שלי ומתאימה לנסיבות חיי נכון לרגע זה".



החלטה על שינוי: איך עושים זאת נכון?

תהליך של קבלת החלטה משמש כמנוף לשינוי, במטרה להשיג תוצאה אחרת מהמצב בו אני נמצא כיום. אלכסנדרוביץ מציגה תשעה שלבים כחלק מתהליך קבלת החלטה - שיאפשרו לצמצם עד כמה שניתן את אי הודאות ולקיחת סיכון מחושב.


1. דמיינו את התוצאה הרצויה 

לפני שמתחילים להכין טבלאות של 'בעד' ו'נגד' או 'יתרונות' ו'חסרונות', חשוב להבין מה אני רוצה לשנות ומהי התוצאה שאני רוצה להשיג, מה אני מייחלת שיקרה. 


במידה ואני מעוניינת לעזוב את מקום עבודתי עלי לדמיין קודם כל את המצב החדש בו אני רוצה להיות. במידה ואני מרוצה מהעבודה אבל מעוניין בהעלאה בשכר או בשעות גמישות יותר, חשוב שאבדוק האם ניתן לעשות זאת במסגרת לה אני שייכת, לפני שאני מחליטה עבור למקום אחר. בשלב הזה חשוב להתייחס לעובדות האובייקטיביות: האם אני מעוניין בקידום? בהעלאת שכר? בשינוי בתפקיד? 



קראו עוד: מדריך מעשי לקבלת החלטות טובות יותר



2. איסוף העובדות האובייקטיביות 

כעת עלי לערוך תחקיר רחב ואובייקטיבי על המצב הקיים, כבסיס לפעולה עתידית. כך לדוגמה, כאשר אני מעוניין לקבל העלאה בשכר עלי לבדוק האם התוספת שאני מבקשת אכן ריאלית ביחס לשוק ולתפקידים דומים לשלי, בנוסף להתחשבות במצבה הכלכלי של החברה בנקודת הזמן בה אני מעוניין לפנות לממונה עלי. 


3. קביעת מספר תרחישים אפשריים

קיימות מספר דרכים להשיג את התוצאה הרצויה. חשוב לבחון שניים שלושה תרחישים אפשריים במטרה להכין לעצמנו מגוון אפשרויות לפעולה ולתגובה וגם כתוכנית מגירה, במידה והתרחיש האופטימלי לא מתאפשר.





דוגמה למספר תרחישים במקרה הנדון: קבלת העלאה בטווח של שלושה חודשים מהיום בו פניתי למנהל, מעבר לחברה אחרת במטרה להשתכר טוב יותר או שילוב בתפקיד נוסף בחברה הקיימת. 


4. בחירת התרחיש שיביא אותי הכי קרוב לתוצאה הרצויה 

לאחר שדמיינתי מספר תרחישים אפשריים והקדשתי לנושא חשיבה נוספת, עלי לבחור את הדרך הטובה ביותר אשר סבירות גבוהה כי תביא לתוצאה הרצויה.


5. תחושת הבטן כמנגנון נוסף בתהליך קבלת ההחלטה

חשוב לתת מקום, בנוסף להגיון גם לרגש ולאינטואיציה. גם אם קיבלנו החלטה הגיונית המבוססת על עובדות אובייקטיביות, ייתכן ולא נרגיש נוח עם התרחיש האופטימאלי ולכן, נחליט לבחור בתרחיש השני עליו חשבנו. 


לדוגמה, גם אם החלטתי להציב אולטימאטום המתנה את המשך עבודתי בהעלאת שכר, ייתכן כי הוותק שלי בחברה ואהבתי לתפקיד ולקולגות שלי, יגרמו לי לפנות לבוס בצורה מתונה יותר ולגלות גמישות. 


6. בחירה וקבלת ההחלטה 

 בשלב הזה החשש והפחד מפנים את מקומם ולו במעט, להרגשה טובה ונוחה לגבי הבחירה אותה עשיתי. כעת אני יודעת מהי התוצאה הרצויה, מהו התרחיש שיקרב אותי ליעד הסופי וכיצד אני פועלת במטרה להתחיל בדרך בה בחרתי ללכת. 


7. שלב הביצוע

גם אם נראה שדרכנו מעתה סלולה, רוב האנשים נעצרים ומנסים לבדוק שוב את ההחלטה שהתקבלה, החל מגילוי עובדות אובייקטיביות חדשות ועד בחינת תרחישים אפשריים נוספים.


חשוב לזכור, במיוחד בשלב הזה, כי החיים דינמיים ולאורך הדרך נמשיך לפגוש במידע חדש, דעות מגוונות ותרחישים נוספים ולכן, לאחר שעברנו את ששת השלבים הראשונים, הצגנו את כל העובדות האובייקטיביות, בחנו מספר תרחישים ועברנו תהליך המשלב הגיון, אינטואיציה ורגש, קיבלנו החלטה שקולה ומחושבת ולכן עלינו ולנוע איתה קדימה. החלטה טובה לא בהכרח תנבא תוצאה טובה וזאת בשל העובדה כי אין לנו שליטה מוחלטת על כל מה שמתרחש. המציאות דינאמית ולעיתים ישנן עובדות להן לא היינו מודעים אותן לא יכולנו לנבא בשלב ההחלטה.


8. בחינה לאחור 

לאחר שקבלנו את ההחלטה והתחלנו ליישם את השינוי, עלינו לבדוק תוך כדי תנועה כי הדבר אכן משרת אותנו. במידה ועולה הצורך או שנכנסו נתונים חדשים, חשוב שנפעל בהתאם ונשנה מעט את המסלול אותו בחרנו.


9. שלב  אחרון – מקצה שיפורים

בשלב זה, נקיים מקצה שיפורים ונהיה עם היד על הדופק, במטרה לוודא שההחלטה שקיבלנו  מתאימה בכל שלב בחיינו. 


"הימנעות מקבלת החלטות נובעת גם מהחשש לחרטה מאוחרת או חשש מקבלת אחראיות על התוצאה " ממשיכה אלכסנדרוביץ ומעניקה טיפ חשוב כחלק בלתי נפרד מהתהליך: "במסגרת תהליך קבלת ההחלטה, תקבלו עצות רבות בין אם תשאלו או לא. חשוב שתלמדו להפריד בין דעות לעובדות. ישנם אנשים שללא כוונה רעה נוטים לייעץ מתוך המצב האישי בו הם נמצאים, שלא בהכרח מתאים לכם, דבר שעלול לערער את ההחלטה שאתם עומדים לקבל. עדיף להיעזר באנשי מקצוע החל מיועץ עסקי מאמן אישי, פסיכולוג או יועץ תעסוקתי, במטרה לקבל החלטות טובות כמנוף לשינוי משמעותי בחיים, שיאפשר לחיות בסיפוק והגשמה".



קראו עוד: מחקר: מצב רוח טוב משפר את יכולת קבלת ההחלטות שלכם



"כך לדוגמה, כאשר אדם מעוניין לעזוב את מקום עבודתו, יהיו שייעצו לו להמשיך הלאה ואחרים דווקא יתמכו במסגרת הקיימת, כל אחד בהתאם ליחסו למקום שלו בעבודה ולמעמדו המקצועי והאישי. אתם מוזמנים תמיד להקשיב לאנשים שאתם מעריכים את עמדתם תוך סינון העובדות האובייקטיביות". מציינת אלכסנדרוביץ ומוסיפה: "לפני שאנו נגשים לשלב קבלת ההחלטה, חשוב שנחיה על פי הייעוד ומהות שלנו, דהיינו, תמצית האישיות שלנו כיחידים, אליה אנו נאמנים. ישנן החלטות שעשויות להיות נכונות באופן אובייקטיבי אך הן אינן מתאימות לכל אחד באופן אישי.



האם ההחלטיות תלויה בגיל או מגדר?

אלכסנדרוביץ מספרת כי הניסיון המקצועי והאישי שלה לימד אותה כי לא קיים הבדל משמעותי ובסופו של דבר - כולם מביעים חשש ופחד מתהליך של שינוי. עם זאת, גברים נוטים יותר להמר על עצמם ולקחת סיכון גדול יותר ובאופן שכיח יותר מנשים, שאינן נוטות לשים עצמם במקום הראשון וחוששות לקבל החלטה שתהיה בעל השפעה טובה פחות על סביבתן. גם הגבר שם את המשפחה במקום הראשון אך מאמין בוודאות גדולה יותר, שכל שינוי שיהיה טוב עבורו, ישפיע לטובה גם על הסביבה.  


"אם נדבר על גיל, אין ספק כי הביטוי 'משבר גיל 40' אינו בהכרח קלישאה ולעיתים יכול למנף לטובה שינויים. שלב הזה רבים עוצרים ובוחנים היכן הם נמצאים בכל אחד מהתחומים של חייהם הבוגרים ומה השינויים ההכרחיים בנקודת זמן זו של חייהם".


כיצד אופן קבלת ההחלטה משתנה בהתאם לאופיו של האדם הרוצה בשינוי?


האימפולסיביים
בדרך כלל ישלפו מהמותן את ההחלטה, לא יתכננו את התוצאה הרצויה ולכן עלולים להגיע למצבי קיצון לטובה או לרעה.

הנמנעים
 אלו שלא מקבלים החלטות אלא מתאימים את עצמם אל המציאות חיים עם ההחלטות שהתקבלו עבורם. הם בבחינת שורדים שעלולים להפסיד הזדמנויות רבות לצמיחה.

הרובוטים
קיבלו החלטה לפני זמן רב או יותר איתה הם חיים גם כאשר נסיבות חייהם משתנות ונוספות עובדות חדשות.



אלכסנדרוביץ מסכמת ואומרת כי כל אחד מאיתנו יקבל אינספור החלטות במהלך חייו, משמעותיות פחות או יותר. חשוב שנהיה נאמנים לעצמנו, נחשוב בהיגיון וגם נקשיב לתחושות הבטן וזאת במטרה לאפשר לעצמנו לפעול ולשנות, במצבים בהם אנו רוצים לכבוש יעדים שירשתו אותנו באופן אישי ומקצועי. זכרו כי לא תמיד ניתן לצפות את התוצאה ויחד עם זאת, כדאי לקבל יתרון של שחקן ולעלות למגרש במקום לעמוד ביציע.




פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

 עדית רונן סתר

עדית רונן סתר
עדית רונן-סתר הינה מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. את הכשרתה (תואר שני ולימודי הטיפול המשפחתי) עברה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז אלומה. כמו כן, עברה הכשרה עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • חוסר משיכה בזוגיות
  • יסמין
  • 19/05/2019 16:38
  • שלום, אני בקשר זוגי במשך שבע שנים, מתוכן נשואה שנה. שנינו בגילאי 30+. יש פער ביני ובין בעלי יחסית מהרגע הראשון - לי מאוד חשוב לדאוג לאיך שאני נראית, מאוד לא מזניחה את עצמי, לא מתה על אימונים אבל נהנת מהתוצאות ולכן מקפידה על תדירות גבוהה של ספורט. אוהבת אוכל וכל מה שקשור אליו אך יודעת לעצור את עצמי כשצריך ויודעת לעמוד בפיתויים. הוא - בדיוק ההיפך, ממש בכל רמח איבריו. אנחנו חברים מאוד מאוד טובים, התקשורת מצויינת, אבל בכל מה שקשור למשיכה - פחות. מבחינתי כמובן. במשך שנים רבות סחבתי אותו לאימונים, עשינו דברים ביחד אבל תמיד הרגיש לי שאם אני לא אזום - הוא לא יעשה שום דבר מיוזמתו. אחרי שנים רבות של טיפולים פסיכולוגיים הצלחתי להניח לו ובאמת להבין שזו אחריות מלאה שלו. מהרגע ששוחרר הרסן - הוא עלה בערך 20 קילו. וזה רק הולך ומחמיר. מיותר לציין שאני מתוסכלת מזה ברמות קשות. נורא קשה לנו לחשוב על פרידה בגלל שאנחנו מסתדרים מצויין, ואין איזה פיצוץ או בגידה, אבל אני בטוחה ב - 99% שאני לא אוכל להיות מאושרת או שלמה עם הקשר הזה אף פעם. ואני בטוחה שגם הוא לא רוצה לחיות חיים של שיפוטיות לגבי כל מה שקשור לאוכל. ועדיין, קיים האחוז הבודד הזה בתוך תוכי שמקווה שיקרה אחרת, שהוא כן ירצה בחיים אחרים בשביל עצמו.. ואז מזכירה לעצמי שאם אחרי כל כך הרבה שנים לא קרה כלום.. כנראה גם לא יקרה.. :( אני חושבת שסוג של התרגלתי לחיים בתסכולים, כי ברגע שאני חושבת שלא אראה אותו יותר, אפילו במחיר של השקט הנפשי שארוויח מכך (ובהחלט גם הוא) - מתכווץ לי הלב, ממש כואב. זה מרגיש כאילו אני צריכה להחליט על איזה איבר בא לי לוותר. ואני כבר מותשת מלבכות, כל כך.. כל סופ"ש מתחיל בשיחות על מה עושים, על זה שאנחנו לא רוצים חיים שכאלה, ובסוף בוכים אחד עם השניה, מתוסכלים מהעובדה שאף אחד לא מסוגל לקום וללכת. אני כל כך אוהבת ומעריכה אותו, הוא ממש אדם נדיר, אוהב, מכיל, מפרגן, לא עוקץ, מייעץ, תומך, תמיד תמיד שם בשבילי.. לא היינו בייעוץ זוגי כי התקשורת בינינו מאוד טובה וכל יועצ.ת שניסיתי לשאול אותה האם יש טעם להגיע - אמרה שאם אנחנו מתקשרים אז אין ממש בשביל מה. מסכן הוא ומסכנה אני. החיים שלנו לא זזים מטר קדימה כי הדבר הזה כל הזמן עוצר אותנו. כל הקשר הזה נע סביב האם הוא עולה במשקל או לא. קשה לי עם המחשבה שאני עוצרת אותו (והוא אותי), שיכול להיות שאם היה עם מישהי אחרת כבר היו לו ילדים בשלב זה של החיים. אני מאוד רוצה לפרק את הקשר, לטובת שנינו, אבל אני לא מסוגלת לתאר כמה זה קשה. יחד עם זאת, אני לא רוצה חיים ללא משיכה ותשוקה. אשמח לעצות איך לעשות את זה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, מהתיאור שלך, נשמע שישנם חלקים טובים מאד בקשר שלכם, חלקים ששניכם מעריכים. משיכה מינית ומשיכה כללית חשובים מאד בקשר זוגי, אך אלה מושפעים מגורמים רבים ויכולים לעתים להשתנות. טיפול זוגי הוא הכתובת שלך, באופן ברור. בטיפול מעין זה, תוכלו להכיר אחד את השני יותר לעומק, תוכלו לעבור תהליכים אישיים בתמיכת השני, ואולי למצוא את הדרך חזרה. גם אם לא, דרך הטיפול תוכלו לקבל החלטות בצורה מסודרת יותר. חשוב מאד לבחור מטפל זוגי מוסמך , וזאת תוכלו לעשות דרך האגודה הישראלית לטיפול זוגי, בקישור זה: http://www.mishpaha.org.il/ איני מכירה מטפלים שיגידו לכם שאין טעם להגיע. ייתכן וישנם מטפלים עמוסים שאינם פנויים, אך בקישור המצורף תוכלו לקבל רשימה ארוכה של מטפלים מוסמכים, שיוכלו לעזור לכם לעבור ממצב של תקיעות למצב של תנועה והתפתחות. בהצלחה

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • בעיות בזוגיות
  • אני
  • 11/05/2019 20:27
  • שלום רב, אני ובעלי נשואים כשלוש שנים + תינוקת בת חצי שנה. בעלי בן בכור הגדל בבית שהאב לא מתפקד והוא לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי. חמתי מקפיצה את בעלי על כל דבר, מהפרטים הקטנים כמו נשרפה לי נורה, תיקח לי את האוטו לטסט ועד ללכת איתה לרופא. חמתי טיפוס קשה לעיגול, יש לה תמיד הערות על כל דבר, היא לא מכבדת בקשות המגיעות ממני הקשורות לילדה, מרשה לעצמה להגיע אלי בלי להודיע, מתקשרת לצרוח על בעלי כאשר לא מקבלת את מבוקשה (לדוגמא שנבוא כל שבוע לארוחת צהריים בשבת) ומכניסה הרבה "רעל" אלינו הביתה. חמתי הקדישה את חייה לטיפול בסבתא וכעת כשהסבתא נפטרה נראה שהיא מחפשת למלא את החלל שנוצר (היא זרקה לי בשבעה שהיא מתכוונת לבוא אלי כמעט כל יום). בעלי אשר לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי מצפה ממני למלא את החלל החסר הזה ואני מרגישה כי הציפייה ממני גדולה מידי ולא ראלית. לאחר מחשבות רבות החלטתי שאני מסוגלת להכיל אותה פעמיים בשבוע (היא באה כשבעלי לא בבית) ואמרתי לבעלי שבמידה והיא תרצה לבוא יותר היא מוזמנת לקפה בשעות הערב כשהוא בבית. כמו כן אמרתי לו שעליו לעשות איתה שיחת תיאום ציפיות כדי שלא תחווה עוגמת נפש ולהימנע מהריבים. בעלי אשר מפחד מהתגובות שלה הולך בשיטת היהיה בסדר ומניסיון העבר זה לא עובד. איני יודעת מה לעשות על מנת שבעלי יבין שהוא צריך לכבד את רגשותיי והחלטותיי, נראה כי חמתי מפעילה עליו לחצים שפשוט קל לו להעביר אותם אליי מאשר להתעמת איתה. אשמח לעזרה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, אפשר לחלוטין להבין את הקושי שלך להכיל מצבים כאלה, הדורשים ממך השקעה רבה מאד ביחסים עם חמותך, ובתדירות גבוהה מאד. וזאת, כמו שאת רואה בעינים נבונות ורגישות, מתוך היחסים שהתפתחו עם השנים, בין בעלך לבין אמו. כן, כמו שאת כנראה מעריכה, יחסי התלות הייחודיים בין בעלך לאמו, זולגים אל הקשר שלכם ואל משפחתכם החדשה. חשוב לראות איך ניתן לתת לאימו מקום ומביטחון בחיים שלכם, תוך יצירת גבולות חדשים למשפחה החדשה שלכם. אמו צמאה לקשר, תלויה בנוכחות שלכם. ייאמר לזכותך ולזכותה, שהיא נהנית להיות במחיצתך. ובכל זאת, מאד ברור ומובן שאת צריכה את המרחב שלך. כמו כן, למען עתיד רגוע יותר לכולם, היה נהדר עם בעלך היה מוכן לעשות תהליך עם עצמו, בו הוא יצליח לשמור על קשר אוהב וטוב עם אמו, תוך היפרדות, שעד עתה לא התרחשה. בנוסף, המשפחה החדשה שלכם עדיין נמצאת בתהליך הסתגלות למצב החדש, בתכם. חצי שנה אולי נראית כמו זמן רב, אך זו עדיין ההתחלה, ואתם בתקופת הסתכלות: כלומר, שניהם מסתגלים לתפקידי ההורות שלכם, חמותך צריכה להסתגל לתפקידיה כסבתא. הצעתי כזו: 1. תוכלי להתייעץ עם איש מקצוע למשך מספר פגישות, על מנת לקבל כלים להתמודדות. את יכולה לפנות למטפל משפחתי או להדרכת הורים. ייעוץ והדרכת הורים יסייעו לכם ליצור גבולות בין המשפחה שלכם לבין המשפחה המורחבת, ולהחזיר לעצמך את החיים שלך. 2. בינתיים, אוסיף מספר טיפים שיסייעו: - בתכם קטנה ומצריכה את מלוא תשומת הלב, כאשר היא ערה. עכשיו כשהימים חמים, תוכלי לתכנן כיצד את ממלאת חלק מהימים בפעילות בחוץ: בטיול, בגינת משחקים וכדומה. לעתים את והיא תהיו זמינות לביקור, ולעתים לא. חשוב שיהיו ימים שאת מבלה איתה לבדך. - אם החלטת שיומיים בשבוע הם ביכולת שלך לארח את חמותך, קבעי איתה ימי ביקור קבועים. תוכלי להסביר לה שלעתים אתן מטיילות, וחשוב לך לקבוע איתה ימים קבועים על מנת שאכן תיפגשו. - בימים בהם חמותך מבקרת, אם את חשה שאת יכולה לסמוך עליה בשמירה על בתכם, נצלי את זמן הביקור להספיק מטלות, בזמן שסבתא עם נכדתה (מקלחת, בישול, קריאת מיילים, וכדומה). כך, סבתא תתחיל ליצור זמן איכות אישי עם נכדתה, ואת תהיי חופשיה (אפילו בבית) לעשות דברים אחרים. כך תוכלי להרגיש שכולכן מרוויחות. - בהמשך, בתכם תגדל והמציאות תשתנה יותר מהר מהצפוי: בתכם תלך לגן, אולי לעתים תרצו את עזרתה של חמותך, יהיו לבתכם חברים למפגשי אחר הצהריים. המציאות תשתנה וחוקי המשפחה המשפחתיים ישתנו גם הם. בתקווה שתוכלו לחוש שינוי כבר מטיפים אלה, וכל הכבוד על הסבלנות וההבנה שאת מגלה לכל בני המשפחה, בהצלחה

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • כאב ועצב
  • יעל
  • 08/05/2019 18:54
  • נשואה ואם לשלושה בנים. הבכור בן 31,האמצעי בן 28 נשוי מזה חצי שנה,והצעיר בן 19. עלי לציין שעברנו טיפול משפחתי בעקבות זה שהבכור והאמצעי לא מדברים מזה 10 שנים,הבכור הגיע לדקה וחצי לחתונה והלך. מלפני חתונת הבן האמצעי הבן הבכור הפסיק לבוא הביתה,נמנע מלהיפגש איתנו,לא מגיע לחגים ולאירועים משפחתיים. היום לאחר שצפיתי בטלויזיה ושמעתי משפחות שכולות,מרגישה כמוהם,הבן הבכור השאיר חלל ריק,לא מגיע לחגים,לסופי שבוע ולאירועים משפחתיים. מה עלי לעשות?

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת לפורום. אחחח, המפגש עם החלל הריק של יום הזיכרון, הידהד את החלל הריק שאת חווה במשפחתך. אכן כל כך הרבה עצב וכאב. וזה נמשך זמן רב, ובוודאי מכאיב מאד. כדי שנוכל להבין ולהמליץ על המשך הדרך, אם תוכלי לספר קצת יותר על הטיפול המשפחתי שעברתם: כמה זמן ארך הטיפול, מי מהמשפחה היה שותף לטיפול, האם השתנו דברים בעקבות או בזמן הטיפול. בשלב זה, ניתן כבר להעלות את האפשרות של טיפול נוסף, בין אם עבורך באופן פרטני, או משפחתי, בכדי לעבד את תהליכי האובדן שאת ואתם חווים, ולנסות להתחיל לעבוד על ריפוי. אולי תוכלי להסביר את מידת הנכונות לטיפול של בני המשפחה. בינתיים מחזקת את ידיך, ובתקווה לימים של שינוי, עדית וצוות הפורום.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
מידע וכלים שימושיים

אינפומד בריאות דיגיטלית בע"מ