10 נשים מאובחנות בכל יום: כל הגורמים – ודרכי הטיפול בסרטן השד

מידי שנה מאובחנות בישראל כ-4,000 נשים כחולות בסרטן השד -  המחלה הממארת הנפוצה ביותר בישראל ובעולם המערבי. השד, בדומה לכל איבר בגופנו, מורכב מאבני בניין רבות הנקראות תאים. לכל תא תפקוד וצורה מסוימים. מדי יום מתים תאים מסוימים והתאים הנותרים יוצרים תאים חדשים זהים על ידי מנגנון של התחלקות. כאשר מנגנון החלוקה משתבש, יכולים להיווצר פגמים בחומר הגנטי שנקראים מוטציות. המוטציות יכולות לגרום למצב שבו התאים ממשיכים להתחלק ללא בקרה וללא שליטה וכך מתחיל התהליך הסרטני. מצב זה עלול להתרחש ברקמות שונות בשד- ברקמה הבלוטית בשד, בצינוריות החלב, ברקמה החיבורית או בעור סביב הפטמה. כמו כן, במקרים מסוימים חלק מהתאים הממאירים עוברים באמצעות נוזל הלימפה או מערכת הדם לאיברים אחרים בגוף, מצב המכונה גרורות- שם הם מתיישבים ומשגשגים עד להיווצרותו של גוש תאים נוסף, המהווה גידול חדש ופוגע בתפקוד האיבר.

מהם הגורמים לסרטן השד?

במרוץ השנים בוצעו מחקרים רבים אודות מחלת הסרטן בכלל, וסרטן השד בפרט, ונעשו ניסיונות להתחקות אחר הגורמים למחלה. הגורמים כולם אינם מוכרים, אולם זוהו מספר מאפיינים החשודים כגורמים לסרטן השד ומי שנושאת אחד או יותר מהם מצויה בקבוצת סיכון מוגבר ללקות במחלה. חשוב לציין, כי בקרב רוב החולות במחלה לא אותרו מאפיינים אלה. 

קראו עוד: טור אישי: לא קל להיות חולת סרטן ורווקה

במקביל לפריצות הדרך בהבנת גורמי המחלה והמנגנונים שבהם היא נוצרת, התגלו גם תרופות חדשות היודעות לנטרל את המנגנונים הללו. בין הגורמים הנפוצים זוהתה נטייה גנטית לחלות בסרטן השד; כמו כן, נשים שלא ילדו מעולם, או שילדו בגיל מבוגר הן בעלות סיכון מוגבר לחלות; נשים שלא קיבלו טיפול הורמונלי חלופי, הניתן במשך חמש שנים ויותר אחר הפסקת המחזור החודשי, מגדיל את הסיכון ללקות בסרטן שד, אורח חיים לקוי, הכולל, השמנה, היעדר פעילות גופנית וצריכת סיגריות ואלכוהול מגבירים אף הם את הסיכון לחלות;  זאת ועוד, עם העלייה בגיל, הנטייה ללקות בסרטן השד גוברת, כאשר 76% מהחולות מאובחנות מעל גיל 50.

מהן דרכי הטיפול בסרטן השד?

עד היום הדרך הטובה ביותר להילחם בסרטן השד והחלופה אשר מבטיחה 90% סיכוי להירפא היא גילוי מוקדם של המחלה. כאשר מאותר הגידול, רופאים רבים בעלי מומחיות מגוונת בוחנים את שלב המחלה ומתאימים את הטיפול בהתחשב בו ובמאפיינים נוספים של האישה. הטיפול בסרטן השד הוא רב תחומי וכולל: הדמית השד, פתולוגיה, רפואה גרעינית, כירורגיה, אונקולוגיה וצוות פרה רפואי שתומך באשה.

גילוי מוקדם של סרטן השד מבטיח 90% ריפוי מהמחלה הממאירה

מהם שלבי המחלה?

קיימים ארבעה שלבים של מחלת סרטן השד: סרטן השד בשלב 0 הוא הסרטן "הקל" ביותר, אשר ניתן, ברוב המקרים לריפוי מלא ולהחלמה מוחלטת של האישה. כאשר המחלה מאותרת בשלב כה מוקדם, בו מאותר גידול לא חודרני, המוגבל לחלל צינוריות החלב ולא מערב כלל איברים אחרים, מדובר במצב אופטימלי המשפר משמעותית את הסיכוי להביס את המחלה. סרטן שלב 1 מתאר מצב בו הגידול הוא חודרני אולם קטן, כלומר, כזה שקוטרו פחות מ-2 ס"מ, והוא לא התפשט לבלוטות הלימפה, או אל מחוץ לשד. בשלב 2 מצויים גידולים גדולים, שלב 3 מתייחס לסרטן שד דלקתי שהוא נדיר מאד או לסרטן שד שאותר והגידול הינו חודרני וקוטרו קטן מ5 ס"מ, ומערב קשריות לימפה בבית השחי שהינן מקובעות, או שנצמדו האחת לשנייה, או כזה שקוטרו גדול מ-5 ס"מ ומערב קשריות לימפה בבית השחי באותו צד, הניתנות להזזה, או כזה שהתפשט לרקמות המקיפות את השד או לבלוטות הלימפה. בשלב 4 מאותר סרטן מפותח מאד, גדול בדרך כלל וכזה שהספיק לשלוח גרורות לאיברים אחרים בגוף, כשהאופייניים בהם כוללים את העצמות, הריאות, הכבד או המוח.

סוג הטיפול מותאם לכל חולה בהתאם לסוג הסרטן, לשלב המחלה, לגילה ולמצבה הבריאותי הכללי. הטיפול, לרוב, כולל אחד או יותר מהטיפולים הבאים: טיפול כירורגי, הכולל הסרת הגידול בניתוח ובדיקה של מערבות של בלוטות לימפה; טיפול קרינתי, הכולל הקרנות לאזורים הנגועים והסמוכים, לאחר הניתוח; טיפול כימי וטיפול הורמונלי- מתן תרופות כימותרפיות או הורמונליות המסייעות לעצור את התפשטות הגידול ולמנוע את הישנותו. ניתן לתת את הטיפול לפני הניתוח כדי לצמצם את גודלו ולאפשר שימור השד.ככל ששלב המחלה מוקדם, כך סיכויי החלמה גבוהים, והטיפול קל ומקומי יותר וגורם לתופעות לוואי מועטות יותר.

מהן הבדיקות השגרתיות אותן כדאי לבצע לאיתור מוקדם של סרטן השד?

כדי לאתר את סרטן השד עוד לפני הופעת התסמינים, הכוללים, אחד או יותר מאלה - הופעת גוש בשד, הפרשה מהפטמה, פטמה שקועה, שינוי בצורה או בגודל השד, הופעת ורידים מורחבים או בולטים, גירוד בפטמה שלא חולף, כאב, נפיחות בזרוע העליונה או בבית השחי ועוד, מומלץ לכל אישה להקפיד על שגרת בדיקות. הבדיקות המומלצות הן, בדיקת שד עצמית, החל מגיל 20, הכולל מישוש השדיים תוך ניסיון להבחין בשינויים; בדיקה שד על ידי רופא מומחה שיבדוק ידנית באופן יסודי את השדיים, בתי השחי והצוואר וכן בדיקת ממוגרפיה, פעם בשנה מעל גיל 40 (לפי המלצה של האיגוד האמריקאי לאונקולוגיה, כירורגיה וגינקולוגיה). לאחר הממוגרפיה או במקביל אליה מומלץ לחלק מהנשים לבצע בדיקות נוספות כגון ואולטרה סאונד ו- MRI. כמובן שהופעת תסמין או חשד מצדיק פניה מהירה וישירה לרופא המטפל שיפנה להמשך אבחון וטיפול, ללא קשר לשגרת הבדיקות הזו.  

הכותבת היא מומחית לכירורגיה, מנהלת מרפאת השד במרכז הרפואי בני ציון, חיפה. הכתבה בשיתוף פעולה עם ערוץ הרופאים ב-YouTube. הרופאים המתנדבים בערוץ הינם מומחים מובילים ממרכזים רפואיים בכל רחבי הארץ.