כך תזהו אם ילדיכם נחשף להתעללות מינית

הקיץ כאן, והילדים, שנמצאים מחוץ למסגרת, עשויים להיות חשופים יותר להתעללות מינית, הנעשית פעמים רבות על ידי דמות אמינה ומוכרת. כיצד תזהו אם הילד שלכם נפגע ומה עושים כדי לטפל בטראומה? פסיכאטרית מסבירה

כתבה פרסומית כתבת חסות
מאת:


תאריך עדכון: 01/08/2017


בתקופה זו של השנה ילדים מכל שכבות הגיל יוצאים לחופשת הקיץ. רבים מהם נמצאים ללא מסגרת, בזמן שהמבוגרים נמצאים בעבודה, ולצערנו חשופים הרבה יותר לפגיעות מיניות. לכן חשוב מאוד להיות ערניים וקשובים לסימני מצוקה ושינויים בהתנהגות או בהרגלים. אקלים משפחתי פתוח, המאפשר שיחת תמיכה ללא ביקורת, יתרום לגילוי פגיעה כלשהי שיתכן והילד נחשף אליה ויעזור לו להתמודד עמה. התעללות מינית בילדים הנה תופעה הנשארת עטופה במעטה סודיות על אף שהחברה מוקיעה אותה והנושא עולה לכותרות לעתים קרובות ומעורר עניין ציבורי. 


האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר מעריכה כי אחת מכל שלוש נשים עוברת אונס לפני גיל 18, ושיעור הנפגעים בקרב גברים בגילאים אלה דומה לשיעור הבנות. נתונים אלה מראים עד כמה התופעה נפוצה. 




85% מהפגיעות המיניות נעשות על ידי דמות מוכרת ואמינה

בעוד שקיימת נטייה לחשוש מזרים, הסטטיסטיקה מראה שכ- 85% הפגיעות המיניות בילדים נעשו על ידי דמות מוכרת ואמינה, כשבמקרים רבים קיימים יחסי תלות ומרות בין המבוגר הפוגע לבין הילד הנפגע. המשמעות היא שמרבית הפגיעות מתרחשות בסביבה שנחשבת למוכרת ובטוחה, כשהילד נמצא לבד עם המבוגר הפוגע, במצב של חוסר אונים. 


כמחצית מהילדים מדווחים על פגיעות מסוג כזה או אחר, מתוכן כ-36% הן פגיעות מיניות. עם זאת, מוערך כי השיעור גבוה יותר, שכן לא כולם מגישים תלונה ומקרי ההתעללות רבים אינם מתגלים כלל. מרבית הפגיעות מתרחשות בילדים מתחת לגיל שמונה, וכרבע מהן מתחת לגיל חמש. 




סטטיסטיקה מראה שכ- 85% מפגיעות מיניות בילדים נעשו על ידי דמות מוכרת ואמינה



מדוע הילד לא מספר כי עבר התעללות?

המבוגר הפוגע מעביר מסרים שונים אל הילד הנפגע, כשאחד מהם הוא מסר של סוד, כשההסברים על שמירתו עשויים להיות עדינים ולכלול מתן פיצויים עבור השמירה עליו, או מפחידים ומאיימים. 


שמירה על הסוד מהווה עבור הילד הבטחה לביטחון, שכן המבוגר מעביר לו מסר שהוא לא ייפגע אם הסוד לא יתגלה. גילוי הסוד מעורר פחדים כה עמוקים בילד, עד שהוא מקבל משמעויות מפלצתיות. משמעויות אלו קיימות גם כאשר הילד אינו מבין או מודע לכך שהוא עובר התעללות מינית, וגם כאשר הוא אינו חווה כאב או בושה מהחוויה עצמה. הילד מקבל מסרים הסותרים את ערכי המוסר המקובלים, שכן עליו להיות זמין ללא תלונות לדרישות המיניות המוצגות בפניו. כמו כן, שמירה על סודיות היא ערך עליון, בעוד שאמירת האמת נחשבת לחטא גדול.



ילד החווה התעללות מתמשכת ממשיג את החוויות באופן שמאפשר לו לשרוד, והוא מקווה כי על ידי ריצוי המבוגר הוא יוכל להרוויח את אהבתו וקבלתו. הילד מניח שהוא אחראי על המתרחש, ולמרות המאמצים, אינו מצליח להשיג הקלה ולמנוע את המעשים, ולכן הוא חווה אשמה ושנאה עצמית.



מהם התסמינים המעידים על התעללות מינית?

התסמינים עשויים לכלול סימנים פיזיים של הפגיעה עצמה, ערך עצמי פגוע, פחדים, דיכאון, התנהגות אובדנית, תוקפנות, עבריינות, הרס עצמי, התמכרות לחומרים, התנהגויות מיניות ותסמינים סומטיים. כמו כן, תסמינים נפשיים עשויים להתבטא כגופניים ובמקרים מסוימים הילדים מפגינים התנהגות מינית לא תואמת את השלב ההתפתחותי שיכול לרמוז על חשיפה לפגיעה מינית: למשל, אוננות מוגזמת או חשיפה בפומבי של האיברים האינטימיים. הורים רבים, מזהים ואף מדווחים על היום בו התחיל להופיע השינוי, דבר זה מרמז על אירוע טראומטי שקדם לכך.

 


קראו עוד: חשוב שתכירו: כיצד לזהות דיכאון אצל ילדים ובני נוער



דפוס התסמינים אינו אחיד ואינו ייחודי להתעללות מינית. כמו כן, כשליש מהקורבנות כלל לא מראים תסמינים, בעוד ששני השליש הנותרים מראים תסמין אחד או יותר, העשויים להתאים לסוגי טראומה שונים או להתפתחות של הפרעה פסיכיאטרית אחרת, דבר המקשה על האבחון. 


בנים העוברים התעללות מינית מתקשים להתמודד עם תחושת חוסר האונים שהם חווים, ונוטים להפנות את מצוקתם כלפי חוץ בתור התנהגות אגרסיבית ואנטי-חברתית. בנות העוברות התעללות מינית עשויות לפתח קווי אישיות גבולית או מפוצלת, ובאמצעות מנגנון נפשי  זה להתמודד עם חוויות ההתעללות הקשות. מנגנונים אלו המאפשרים את הישרדותם הנפשית בגיל הילדות, אך בבגרותם פוגעים באינטגרציה נפשית יעילה, שכן התעללות מינית פוגעת בהתפתחות ובתפקוד הפיזי והנפשי של הילד הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך.



כיצד להתמודד עם תסמיני מצוקה המעידים על התעללות מינית?

כאשר מקור התסמינים מזוהה על ידי רופא המשפחה או הילדים כרגשי, מומלץ להפנות את הילד לאבחון אצל פסיכיאטר ילדים לצורך אבחנה מבדלת.



גילוי ההתעללות המינית

הילד העובר התעללות מינית ניצב בפני החלטות קשות האם לגלות עצם הפגיעה ולמי, כשבמחצית המקרים, הילדים ידווחו לאמם. גילוי על ההתעללות אינה פעולה חד פעמית, אלא תהליך דינמי המורכב משלבים שונים הכוללים הדחקה, גילוי חלקי וגילוי מלא, שלאחריו עשוי להגיע שלב שבו הילד מכחיש את הדברים. לבסוף, אך לא בכל המקרים, הילד מגלה בפני הסובבים אותו את הפגיעה מחדש באופן חלקי או מלא.



התנהגות ההורה ודפוס ההסתגלות של הילד לאחר גילוי על התעללות מינית 

תגובות המבוגרים לגילוי משפיעות על התמודדותו של הילד, וקיומה של דמות הורית מכילה ותומכת חיוני להתמודדותו של הילד, שכן ילדים שקיבלו תמיכה מלאה ממשפחותיהם הראו רמה נמוכה יותר של פסיכופתולוגיה מאשר ילדים שקיבלו רמה חלקית או העדר של תמיכה.


לאחר הגילוי, הילד המתלונן עשוי להראות דפוסי הסתגלות שונים. לעתים הוא עשוי להיראות כועס, חרד ופגוע, אך במקרים אחרים הוא עשוי גם לא להראות סימנים חריגים, ובמצב כזה יחביא כל סימן של פגיעה. במקרה כזה המבוגרים עשויים לחשוב כי אין לילד סיבה ממשית להתלונן, ויתכן לא קרה כלום, ואם קרה, אזי כנראה שהפגיעה לא הייתה כל כך קשה. כלומר דפוס ההסתגלות של הילד, במידה והוא שליו ומסתגל בצורה מעולה, עלולה להתפרש על ידי המבוגרים כתלונת שווא. 


כאשר מבוגרים משמעותיים מגיבים לגילוי הסוד בחוסר אמונה, דחייה והאשמה ובידודו של הילד, מתפתחים אצלו ביתר שאת ההיבטים הקשים ביותר של הטראומה. קושי של ההורה לקבל את הגילוי, תחושת ההורה שמדובר במניפולציה או דמיון מצדו של הילד, נחוות ע"י הילד כנטישה ומחמירה עוד יותר האשמה ושנאה עצמית, ופוגעת בהתפתחותו הנפשית ויכולותיו החברתיות והזוגיות. במצב כזה, צפוי הילד לסגת מהסיפור. הסיבה לכך היא שהילד מתוודע לכך שהפחדים והאיומים אליהם נחשף היו נכונים.    


במקרה של פגיעה על ידי אב או דמות אב, קיימת תקנת הוצאת ילדים מהבית, המשפחה נכנסת לתלתלה רגשית ולעיתים דווקא הילד מואשם בגרימה לכך. הילד נחקר שוב ושוב ועליו לבחור האם לספר את האמת או לשקר ולשמור על המשפחה. אם ייסוג מהגילוי, יאשר את ציפיות המבוגר שלא ניתן לבטוח בו. הרשויות לומדות לא להאמין לילד, ורואות אותו כילד מניפולטיבי המנסה להשתמש בכוח על מנת להרוס "הורים טובים".


מבוגרים שנוצלו מינית בילדותם מעידים כי כעסו הרבה יותר על דמויות הוריות/אנשי מקצוע וכדומה שדחו אותם לאחר גילוי על ההתעללות המינית, מאשר על הפוגע עצמו. 



תסמינים להתעללות מינית בגיל הרך

בגיל מוקדם זה, התסמינים משתנים על פי השלב ההתפתחותי של הילד, כשלאווירה המשפחתית ישנה השפעה ניכרת. 

אחד מסימני האזהרה למצוקה בגיל הרך הינו רגרסיה בכל תחומי החיים של הפעוט: הופעת קשיי פרידה, הצמדות מוגזמת להורים, סימני פחד/ אדישות, פסיביות והיעדר סקרנות ושמחת חיים, נסיגה בהתפתחות קוגניטיבית, שפתית או גופנית, למשל הרטבה או לכלוך התחתון בצואה, לאחר שנגמלו. לעיתים, חזרה למציצת אצבע או מוצץ או לבקבוק. במקרים קשים מופיעים אף תסמינים דמויי אוטיזם. 



ילדים בגיל בי"ס יסודי (6-12)

סימנים למצוקה בגיל זה מתבטאים אף הם באופן גופני, התנהגותי והרגשי. תתכן ירידה בתפקוד הלימודי בביה"ס, לרבות פגיעה בריכוז ובזיכרון, חוסר שקט וכן סירוב נשנה להגיע לביה"ס. במצבים קשים עלול להתפתח מצב פסיכוטי המתחזה למחלת נפש. כמו כן, תתכן העדפה להישאר בבית וחוסר עניין בחברויות ובתחביבים. בורחים לשינה ולמסכים. יתכן גם תרחיש הפוך, העדפה להיות בבית כמה שפחות. ייתכנו רגזנות והתפרצויות, קושי בקבלת גבולות וכן הצפה של פחדים, כמו הפחד להישאר לבד בבית או בחדר ודרישה להישארות של אחד מבני המשפחה. מבחינה גופנית ידווח על שינוי בתיאבון (ירידה או עלייה), תלונות גופניות נשנות וכן קשיי שינה, פחד לישון לבד ומעבר למיטת ההורים וסיוטי לילה.  


אצל חלק מהילדים הפגיעה יכולה לבוא לידי ביטוי בחוסר שקט, לכן חשוב לעשות אבחנה מבדלת עם הפרעת קשב והריכוז- ADHD.



גיל ההתבגרות

חלק מהמתבגרים מדווחים על הפגיעה לאיש המקצוע, בני גילם או באמצעות רשתות חברתיות. רובם מביעים זאת בהתנהגותם דרך התכנסות והתרחקות מהמשפחה ומחברת בני גילם. חלק מתסמינים כוללים דיכאון המתבטא בהפרעות התנהגות ועוינות, מה שמוביל לריבוי קונפליקטים עם הסובבים. נפוצה פגיעה בתפקודם החברתי והלימודי, עם תלונות על חוסר ריכוז. ייתכנו קשיי שינה הכוללים עייפות המלווה קושי להירדם או יקיצות נשנות וסיוטים. חשוב לציין, כי למרות שסימנים אלה עשויים לרמוז על דפוס התנהגות האופייני לקבוצת גיל זו, במקרים אלה עוצמת התחושות קיצונית הרבה יותר.


ירידה או עלייה בתיאבון ובמשקל, תלונות גופניות רבות, היעדר אנרגיה וחוסר עניין במתרחש. יכולה להיות התנהגות מסוכנת או נטייה לפגיעה עצמית, מחשבות אובדניות והתמודדות דרך שימוש בחומרים ממכרים. בכל שכבת גיל  יכולים להופיע סימפטומים של פוסט טראומה והתנהגות אובדנית. 


על מנת להתמודד עם פגיעה מכל סוג שהוא, חשוב להישאר ערניים ולשים לב לשינויי התנהגות והרגלים אצל הילד. במידה והתעורר חשד לפגיעה, חשוב לפנות באופן מידי לפסיכיאטר ילדים לצורך אבחון וקבלת טיפול אינטנסיבי. 



עדיין מתלבטים? להתייעצות עם ד"ר מאשה קרני קמינסקי השאירו פרטים

שם מלא: טלפון:
קראתי והסכמתי לתקנון שלחו עכשיו >




פורומים, חרדה

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
מציפארלקס ללוסטרול גלעד 03/12/2019 19:24
  • ד"ר שלום , אני בן 50 מטופל בציפרלקס 13 שנים ו(ללא תופעות לואי) עקב התקפי חרדה/פאניקה קשים שהחלו לאחר סיום השירות הצבאי. בכל מהלך הטיפול עדיין יש סטרס ברמות שונות בהתאם ללחצים חיצוניים אך התקפי החרדה פסקו ובנוסף יש קשיי שינה שמאוד מפריעים . *האם אתה ממליץ לנסות להחליף ללוסטרול ? * האם ניתן לקחת את שני התרופות במקביל בתקופת המעבר ? מספר שנים לפני כן היה ניסיון 6 חודשים עם סרוקסט ( תופעות השמנה ועצבנות יתר )

  • + הוסף תגובה
מציפארלקס ללוסטרול גלעד 03/12/2019 19:48
  • * האם אתה ממליץ לעבור SNRI מאוד הייתי רוצה להגיע למצב של רוגע ללא סטרס ובעיות שינה

  • + הוסף תגובה
מציפארלקס ללוסטרול ד"ר יששכר הרמן 06/12/2019 16:02
  • מה שאתה מתאר הוא שעם הטיפול יש שיפור חלקי, אך זה לא מספיק טוב. לא ציינת את מינון הציפרלקס. אם אתה מטופל במינון פחות מהמינון המקסימלי (פחות מ- 20 מ"ג ביום) ראוי תחילה להעלות למינון זה, ולהשאר כך למשך 6-12 שבועות, ולראות אם ניתן כך להשיג שיפור משביע רצון. אם גם לאחר 2-3 חודשי טיפול אין שיפור מספיק ניתן לקול כמה אפשרויות: העלאת מינון ציפרלקס מעבר ל- 20 מ"ג (מסתבר שיש מקרים בהם זה עוזר מאד). החלפה ל- SSRI אחר, או ל- SNRI (ויאפקס, סימבלטה) - צעד של החלפת תרופה כרוך בהרעה זמנית במצב. תוספת טיפול לחיזוק - וכאן יש כמה אפשרויות: - ריספרדל, או נוגד פסיכוזה אחר במינון נמוך. - למיקטל או מייצב מצב רוח אחר במינוו נמוך. - תרופה מרגיעה, קלונקס או בנזודיאזפין אחר (לא מומלץ, לרוב ההשפעה המיידית טובה, אבל היעילות פוחתת ונעלמת די מהר). לכל אחת מהדרכים יש יתרונות וחסרונות, ולכן חובה להתייעץ עם הפסיכיאטר שלך מה נכון עבורך.

  • + הוסף תגובה
מציפראלקס ללוסטרול גלעד 06/12/2019 19:35
  • לקוחתי 20 מ"ג במשך 11 שנים עדיין היה סטרס והשינה הייתה לא טובה לפניי שנתיים הורדתי ל 15 מ"ג ללא שינוי לרעה ולפני חצי שנה ירדתי ל 10 מ"ג מרגיש יותר אנרגתי אבל הסטרס עדיין מלווה אותי וגם בעיות השינה ... האם יש אפשרות לשלב מינון נמוך של 5 מ"ג ציפראלקס ו 50 מ"ג לוסטרול יחד ?

  • + הוסף תגובה
מעבר מאסציטלופרם לציפרלקס המקורי רעות 05/12/2019 15:42
  • אני חזרתי לציפרלקס לפני חודשיים לאחר הפסקה של חצי שנה ולקיחה של 7 שנים בגין הפרעת ניתוק נראה לי דה דירליזציה/דה פרסונליזציה. חודשיים על אסציטלופרם שזה תחליף לציפרלקס ועכשיו שבוע וחצי אני על המקורי ואני מרגישה ניתוק חזק בלבול טשטוש ואובדנות לצערי. שאלתי היא אם המעבר לכדור המקורי זה כאלו התחלתי מחדש את הנטילה? והאם סביר שתופענה אובדנות כה חזקה ופחד שהמציאות לא אמיתית? כמה זמן אסבול ככה?

  • + הוסף תגובה
מעבר מאסציטלופרם לציפרלקס המקורי ד"ר יששכר הרמן 06/12/2019 16:10
  • לאחר שבוע וחצי טיפול מוקדם מלצפות לשיפור. יכולה אף להיות תחושה של הרעה - זה זמני וחולף. תחילת שיפור צפויה רק לאחר 6-12 שבועות של טיפול.

  • + הוסף תגובה
תגובה רעות 06/12/2019 17:12
  • עצם זה שעברתי לכדור המקורי מעיד על כך שכאלו התחלתי את הנטילה מההתחלה? במחשבות טורדניות אין מספיק 10 מג של ציפרלקס? מתי יש לשקול העלאה במינוןת?

  • + הוסף תגובה
תסמונת האימה ציפרלקס 06/12/2019 11:52
  • לדר הרמן היקר אני סובל מהתקפי פאניקה קשים,תחושת אימה במשך כמעט כל היום שמשתקת אותי.לפני חודש וחצי התחלתי טיפול בציפרלקס 5 מיל היו ימים אם שיפור ניכר וימים פחות, עליות וירידות. שלשום העלאתי את המינון ל10 מיל ותקפה אותי חרדה קשה מאוד מאוד,והיום אני מרגיש קצת יותר רגוע,יש לי את הפחד מהפחד המוח שלי אטום אני לא מרגיש את עצמי,כאילו המוח רדום קושי בלפתח מחשבה הכל נראה אפור בלי לחוש את המציאות. האם הציפרלקס ישפיע ויעביר לי את התחושות האלה?ותוך כמה זמן אמור להיות השפעתו?

  • + הוסף תגובה
תסמונת האימה ד"ר יששכר הרמן 06/12/2019 16:12
  • בתחילת טיפול, ועם כל העלאת מינון יכולה להיות החמרה, וזה חולף. שיפור צפוי לרוב לאחר 6 שבועות ויותר של טיפול במינון המוגבר.

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!