לא לפחד מהפחד: כך תתמודדו עם הפחדים והחששות לגבי הסרטן

הפחד מהווה חלק מרכזי ממנעד הרגשות שלנו. בין אם אנו מודעים לו או שהוא מתבטא דרך תגובות שונות, מדובר בתחושה שגובה מאתנו מחיר נפשי ולעיתים גם פיזי כבד. ההתמודדות עם מחלת הסרטן שומטת את הקרקע מתחת לרגליהם של החולים ומעמתת אותם עם חרדות שונות. כיצד מזהים את רגעי הפחד ואיך ניתן להתמודד עמם? טור שלישי בסדרה

כתבה פרסומית כתבת חסות


תאריך עדכון: 24/10/2017


כולנו חיים בידיעה, שבזמן מסוים, בעתיד הרחוק, זה יקרה -  אנחנו נסיים את תפקידינו בעולם ונמות. אך אצל רובינו מדובר בחשש רחוק ומנותק מאתנו, אנחנו סומכים על הגוף שלנו בעיניים עצומות ומתנהלים בחופשיות ללא כל מגבלה. הגילוי על הסרטן מערער את המחשבה שטבועה בכולנו והפחדים והחששות הופכים לאחד מההיבטים המרכזיים של ההתמודדות עם המחלה. 


למעשה, עם הגילוי על המחלה, האמון בגוף שלנו, בחוזק המערכות הפיזיות וביכולת תפקודן נסדק. הגוף כבר לא מסוגל להתמודד עם כל דבר שנקרה בדרכו וצץ מעין קול חדש בראש "קול הפחד", אותו קול אותו לא הכרנו קודם, מתחיל להופיע בשלל סיטואציות ולעמת אותנו עם פחדים וחששות שכלל לא היינו מודעים אליהם. 



"פחדתי להפוך לחולה הקיצוני והסובל" 

אחד החששות הראשונים שעלו בי לאחר הגילוי על הסרטן היה הפחד מהכימותרפיה. כשבועיים לאחר ביצוע הביופסיה וקבלת האבחון הסופי התחלתי סבב של טיפולים כימותרפיים, 12 טיפולים אחת לשבועיים במשך כחצי שנה. אז, בכלל לא ידעתי מה המשמעות של כימותרפיה והיא נשמעה לי תמיד כמו התרופה המאיימת שמביאה להתקרחות ולהקאות בלתי פוסקות, הדימוי שעלה לי בראש היה של החולה הקיצוני והסובל. הפחד שלי מהמחשבה על העתיד לבוא ומחוסר הוודאות היה קשה מנשוא עבורי והדרך לקראתה אני צועד הייתה מעורפלת מתמיד. 



הטורים הנוספים של גיא תבורי: 

סמכו על האינטואיציה שלכם: כך תתמודדו עם הגילוי שחליתם בסרטן

אל תגידו "זה קטן עליך": כך תגיבו לבשורה שקרוב לכם חלה בסרטן


פעמים רבות אנחנו מדברים על הפחד מאי הוודאות, אך למעשה לא מדובר בחשש מהלא נודע, אלא מכך שהסיטואציה הגרועה ביותר תתממש – במקרה שלי שתקופת הכימותרפיה תהיה נוראית ותלווה בתופעות לוואי מורכבות וקשות. 


את הפחד ניתן לחלק לשני סוגים עיקריים: פחד ממשי שמתרחש כאן ועכשיו במצבים בהם אני עומד בפני סכנה ממשית ומוחשית. כאשר אנו חווים אותו אנחנו מגיבים באופן מידי ואינסטינקטיבי. הסוג השני הוא הפחד התפישתי והמחשבתי – אנו לא חוששים מדבר מה המתקיים באופן פיזי כאן ועכשיו, אלא מסיטואציה אפשרית שעלולה להתממש, כמו לדוגמה איך אתמודד עם נשירת השיער בעקבות טיפולי הכימותרפיה.




את הפחד ניתן לחלק לשני סוגים: פחד מהמתרחש במצבים של סכנה ממשית ופחד תפישתי ומחשבתי 



הפחד העתידי מעורר אצל רובינו התנגדות, מדובר בתחושה מעורפלת ולא נעימה שעשויה להיות כה קשה לעיתים עד שהיא גורמת לתגובות פיזיות. כך, כל אחד מאתנו מפתח טכניקות שונות כדי להימנע מהתעמתות עם הפחד. יהיו כאלה שימלאו את כל זמנם בעשייה כדי שלא להיפגש בתחושה המבעיתה, ואחרים אף ירחיקו לכת ויפנו לתרופות ומטשטשים שונים שירחיקו את המחשבות המאיימות. 



איך מזהים את הפחד העתידי?

ההגדרה המדויקת ביותר לפחד, היא המחשבה על תרחיש עתידי לא רצוי. פעמים רבות אנו לא מזהים את נקודת הזמן המסוימת בה אנו מפחדים, כתוצאה מכך התחושה הקשה מודחקת ומתבטאת בתופעות לוואי פיזיות, כמו נשימות מהירות ושטחיות, כיווץ פיזי או הרגשה שהראש פועל מהר מאוד והמחשבות רצות בו. 


תגובות אלה ורבות אחרות הן סממנים שמסייעים בזיהוי מצב של פחד. ברגע שאני מודע אליו, אני נמצא מחוץ לתחושה המאיימת וכך מסוגל לבחון את הסיטואציה בצורה שקולה ובהירה. 


כאמור, הפחדים שנלווים למחלה הם רבים ומגוונים ויכולים להתקשר לכיווני מחשבה רבים. אחד החששות הגדולים ביותר שהיו לי, עוד טרם לגילוי על הסרטן, היה הפחד ממחטים. לפני כל טיפול או בדיקה, המחשבה על דקירת המחט הייתה מבעיתה והבנתי שאצטרך להתגבר עליה. אט אט, שמתי לב כי בסמוך לסיטואציה המפחידה, הלחץ הופיע באמצעות מגוון  ביטויים פיזיולוגיים. המודעות לפחד גרמה לי להבחין בפעולות אותן אני עושה טרם לבדיקה, בחנתי את צורת הישיבה שלי, שמתי לב לנשימות ולמחשבות שרצות במוחי, פעולות שסייעו לי להתמודד עם הפחד. למעשה, זיהיתי את הנקודה שעוררה אצלי חרדה ואת התגובות המתפתחות כתוצאה ממנה וכך מצאתי גם דרך להתמודדות איתה. 



זהו את הפחד והבינו כיצד ניתן להעלים אותו: 3 שלבים להתמודדות

1. הביטו על הפחד מבחוץ

כאשר עולה בנו תחושת חרדה, התגובה האוטומטית היא היאטמות והתמקדות בפחד. הצעד הראשון עם זיהוי התחושה הוא "לצאת" מהפחד, להתייחס לתגובות השליליות הנלוות לו ולנסות לשנות אותן. שחררו את הכיווץ הפיזי, התמקדו בנשימות והאטו את הקצב של המחשבות. 


בפעם השנייה בה חליתי בסרטן הייתי צריך לעבור הליך של איסוף תאי אב לקראת השתלת מח עצם עצמית. בעקבות טיפולי הכימותרפיה הרבים היה קשה לקחת דם מוורידי הידיים ועל כן החליטו לשים לי צנתר במפשעה. המחשבה על ההליך עוררה בי חרדה ושכנעתי את האחות לנסות ולקחת לי דם מהזרוע במקום. באותו רגע, הייתי מודע לפחד, התמקדתי בנשימות והרפיתי את הגוף וכך לקחו את דגימת הדם מהזרוע והתהליך הטראומטי נחסך. השתדלו ללכת נגד התגובה האוטומטית לפחד, היו נוכחים ומודעים לו וכך תעברו תהליך של קבלה או הרפיה. 



2. הבינו ממה אתם מפחדים

אחת השאלות הראשונות שצריכות להישאל כאשר עולה תחושת חרדה היא "ממה בעצם אני מפחד?" התשובה לשאלה עשויה להיות תרחיש עתידי לא רצוי, כמו שהטיפולים לא יצלחו, שיהיו קשיים ועוד, או לחלופין ממצב המתרחש כעת כמו בדיקת דם שעומדת להתבצע. 



3. מצאו את הפתרון לפחד

השלב השלישי והאחרון הוא מציאת פתרון לתחושה הקשה, חשוב לשאול את עצמכם מה אני יכול לעשות בהקשר לפחד. לדוגמה, אם אני מפחד שלא יצליחו לקחת דם מוורידי הידיים ועקב כך אעבור הליך קשה יותר, אנסה לברר האם יש אפשרות לרפא את הוורידים. גם במצבים בהם לפחד אין פתרון קונקרטי, כמו חשש שהסרטן יחזור ניתן למצוא פתרון ולהשקיט את המחשבות. במצבים אלה אפשר להשתמש בשיטות הרפיה, כמו דמיון מודרך. זהו את הפחד, הסתכלו לו בעיניים ושחררו אותו. חשוב שלא להתנגד אליו או להסתיר אותו, אלא למצבו כמו כל מחשבה אחרת. 



"תחיו את הפחד בכל פעם והתמודדו אתו בדרכים אותן סיגלתם לעצמכם"

כמו כל התמודדות עם רגשות, כך גם בנוגע לפחד, על כל אחד למצוא את הטכניקה והדרך הייחודית המסייעת לו. בעוד שאחדים ימצאו נחמה ופורקן בשיתוף, אחרים יעדיפו להתמודד לבד. ההמלצה הגורפת היא לבטא את התחושה הכללית. 


באחד מימי הטיפול ניגשה אלי העובדת הסוציאלית של בית החולים ושאלה לשלומי. סיפרתי לה על בהלת המחטים ועל חווית הפחד והיא ציינה כי הייתה בטוחה שזהו דבר אליו מתרגלים אחרי זמן מה. בתגובה, אמרתי לה שאני לא רוצה להתרגל לפחד ושהוא יהפוך לחלק מהשגרה. בדומה להתרגשות ושמחה, הפחד הוא חלק ממנעד הרגשות שלנו ואין דרך "לכבות" אותו ולמעשה, ברגע שנעשה זאת נפתח מעין קהות רגשית. תחיו את הפחד בכל פעם מחדש והתמודדו עמו בדרכים אותן סיגלתם לעצמכם.


חשוב לזכור כי התמודדות עם פחדים היא דבר מורכב המשתנה מאדם לאדם ועל כן על כל אחד למצוא את הדרך הנכונה לו. אין כאן פתרון גורף או תשובה חד משמעית, אלא ניסיון לשפוך אור על הנושא המאיים וכך לבחור את צורת ההתמודדות המתאימה. 


גיא תבורי הוא עובד סוציאלי, המאמן ומלווה מתמודדים על מחלות קשות, מנכ"ל הקרן ע"ש רות ורובל ועובד סוציאלי במרפאת המחלימים בבית החולים איכילוב


פורומים, סרטן השד

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
הישנות מחלת סרטן השד וחשש לגרורה לאה 09/11/2019 12:24
  • ת 74 ברקע סרטן שד לפני 20 שנה – טופל בכריתה של הגידול כולל 3 בלוטות נגועות כולל הקרנות וכימוטרפיה- במעקב כל השנים. בנוסף לפני 7 שנים סרטן ראשוני בבלוטת התריס ובאונה בריאה ניתן טיפול ניתוחי בלבד לאחרונה חלה עלייה בסמנים C125 מ25 ל30 ל40 במהלך חצי שנה(יש לציין בגיל 47 עברתי כריתת רחם ושחלות). נשלחתי לpet ct. בסריקה נמצאו הממצאים הבאים: 1. מצב לאחר למפקטומיה משד ימין עם קליטה פתולוגית במלאות גודל 3.9 ס"מ עומק 2.2 כנראה במיטת הניתוח שנעשה לפני 20 שנה ועבר הקרנות.ללא קשרי לימפה מוגדלים 2. שלד רקמות רכות- קליטה פתלוגית בגוף T7 ללא ממצא- יחד עם זאת מודגמת חוסר הומוגניות קל בקליטה בשלד מרכזי ופריפרי ללא קליטת פתולוגיות מוקדיות נוספות# לא ספסיפי- לא ניתן לשלול גרורה שאלות: 1. האם כל קליטה פטלוגית בפט סיטי – באיזור צלקת- מיטת הניתוח משמעותה ממאירות או לא ניתן לדעת ללא ביופסיה? יש צורך בכריתה השד? 2. מה משמעות סעיף 2- קליטה פתלוגית בגוף T7 ללא ממצא וכו.. כיצד ניתן לאבחן שמדובר בגרורה(כתוב שלא ניתן לשלול)? האם עושים ביופסיה בחוליה?האם יש צורך בהדמיות נוספות?איך ניתן לדעת? תודה רבה על תגובתך

  • + הוסף תגובה
הישנות ד"ר נעה אפרת בן ברוך 10/11/2019 09:19
  • הדרך הודאית לדעת היא ביופסיה מהשד אין בעיה לבצע מחוליה גם כן ניתן לבצע, אך יש קושי אם רואים רק בפט/סיטי ולא בסיטי. אפשר לבצע MRI של החוליה המדוברת ואז להתקדם.

  • + הוסף תגובה
מינון טמוקסיפן שרון 07/11/2019 11:59
  • שלום ד"ר בן ברוך לפני 3 שנים היה לי סרטן מסוג פאג'ט בשד שמאל. עברתי ניתוח למפקטומי והקרנות. לפני חודשיים עשיתי שיחזור של השד והקטנה של השד השני ליצירת סימטרייה. בפתולוגיה שנלקחה נמצא ריבוי של תאים מסוג LCIS . האונקולוגית שהייתי אצלה המליצה על על טיפול מניעתי בטמוקסיפן 20 מ"ג. קראתי על מחקר שנעשה ב- 2018 והראה שניתן לקחת מינון של 5 מ"ג ולהגיע לתוצאות דומות במניעה עם הרבה פחות תופעות לוואי. מה עמדתך? תודה רבה

  • + הוסף תגובה
טמוקסיפן ד"ר נעה אפרת בן ברוך 07/11/2019 15:55
  • אכן המחקר העלה ש 5 מ"ג מספק האם לא קיבלת כל טיפול תרופתי אחרי אבחון פאג'ט

  • + הוסף תגובה
טמוקסיפן שרון 07/11/2019 20:53
  • תודה רבה על תשובתך. לא קיבלתי כל טיפול תרופתי אלא רק הקרנות

  • + הוסף תגובה
בדיקה מולקולרית חנה55 07/11/2019 13:56
  • שלום רב. רקע: אני בת 55. עברתי כריתת רחם לפני 7 שנים. מזה 3 שנים גלי חום ללא כל טיפול. אבחנה: ILC 1.3cm grade 2 LCIS er 100% pr 50% her2 negativ ki 5% אחרי הביופסה נמסר לי שאצטרך סידרה של הקרנות אחרי הלמפקטומי. עברתי למפקטומי + כריתת בלוטת הזקיף.  בבלוטת הזקיף נמצא ממצא ממאיר בגודל 0.25 ס"מ. ללא חדירת קופסית.  לאחר קבלת תוצאות מהפתולוגיה, הוחלט לשלוח דגימה מהבלוטה לבדיקה מולקולרית בארה"ב.  השאלה שלי היא מדוע שולחים לבדיקה זו? מה המשמעות?

  • + הוסף תגובה
בדיקה ד"ר נעה אפרת בן ברוך 07/11/2019 15:58
  • אני מניחה ששלחו בדיקת אונקוטייפ הבדיקה תעזור בהחלטה באם יש לתת טיפול כימי וטיפול הורמונלי, או שטיפול הורמונלי מספק כטיפול יחיד בנוסף תקבלי הערכה של מידת סיכון להופעת גרורות ב 10 שנים

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!