קנאה יכולה גם להועיל? כך תתמודדו עם קנאה בזוגיות או במשפחה

כשנולד אח קטן, כשמישהו מקבל קידום לפנינו בעבודה או סתם כי הדשא של השכן יותר ירוק: כולנו מקנאים לפעמים. מדוע כל כך קשה לנו להודות ברגש הזה וכיצד ניתן להתמודד עם קנאה המתעוררת בתוך המשפחה? פסיכולוגית מסבירה
כתבה פרסומית כתבת חסות



קנאה - בואו נדבר על זה רגע. באופן טבעי, סביר להניח שכולנו נחוש את הרגש הזה בשלב כזה או אחר במהלך החיים. ובכל זאת – לא תמיד פשוט להודות שאנחנו מקנאים. מה יש בתחושות הללו שגורם לנו להתבייש בהן ואיך מתמודדים עם העניין בתוך המשפחה? שוחחנו על העניין עם עדי שמיע- עצמון, פסיכולוגית קלינית במכון להתפתחות הילד ב"מרכז שניידר לרפואת ילדים".


"קנאה היא רגש אוניברסלי וראשוני אותו אנו חווים מגיל מוקדם", מסבירה שמיע-עצמון. "הוא לרוב מתעורר כשאנחנו חשים מאוימים על ידי אחר או כאשר נדמה לנו שמשהו עומד להילקח מאתנו.


למעשה, מדובר באחד הרגשות העוצמתיים ביותר וגם, השכיחים ביותר. הוא משפיע על תהליכי עיבוד המידע שלנו ומשליך על תפיסתנו העצמית ועולמנו הרגשי ".


ובכל זאת, רבים מאתנו מתקשים לדבר על הרגש הזה, וזה ההסבר לדברי שמיע- עצמון: "לרוב הקנאה נתפסת כרגש שלילי, המקושר לחוויות של חוסר בטחון או לתחושת נחיתות, כאשר המסר החברתי הוא לרוב - קנאה היא רגש שיש לדכא ולהסתיר. לכן, פעמים רבות מתעוררת בנו תחושת בושה ואשמה על כך שאנו חשים כך. עם זאת, ניתן וחשוב לראות בקנאה גם רגש העשוי להוות כוח מניע, וכן להבין כי אם ניתן לו מקום בחיינו הרגשיים, נברר את מקורו ואת מושא הקנאה, נוכל גם לצמוח ולהתפתח בזכותו מבחינה רגשית. 



הכל מתחיל בפרויד

שמיע – עצמון מסבירה שזיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה התייחס לנושא רגש הקנאה במשפחה: לפי גרסתו, רגש זה, מתעורר באופן טבעי כבר במהלך הילדות, כאשר הילד למעשה 'מתחרה' על אהבת ההורה מהמין השני, עם דמות הורית שניה. ואכן, לא נדיר לשמוע ילדות שאומרות שהן 'מאוהבות' באביהן והיו רוצות להתחתן אתו או ההפך – סיפורי אהבה רומנטית כביכול בין אימהות לבנים שכיחים מאוד בדמיונם של ילדים, ומבטאים את המאבק המדומיין עם האב על מקומם בקשר עם אמם בסולם האהבה המשפחתית.


גם מלני קליין, תלמידתו של פרויד, התייחסה בפירוט לתופעת הקנאה, והדגישה את חשיבות יחסיו המוקדמים של התינוק עם אמו בשנת החיים הראשונה, כזמן בו הוא חווה לראשונה את רגש הקנאה באופן חזק ועוצמתי ולומד לווסת ולהשלים אתו בהדרגה. ובאופן ספציפי יותר, לשיטתה של קליין - התינוק חש חסר שליטה ונתון לחסדי אמו אשר מחזיקה בידה את כל מה שהוא רוצה באמצעות שדה. לעיתים הוא עשוי להגיב אף בתוקפנות  כלפי שד האם, המבטאת את קנאתו בשליטתה, מסבירה שמיע- עצמון. 




קנאה נתפסת לרוב כרגש שלילי, המקושר לתחושת חוסר ביטחון או נחיתות 



הטובה והמכוערת: סוגי הקנאה

שמיע – עצמון מסבירה שנהוג להתייחס לשני היבטים מרכזיים של קנאה: כזו המיוחסת כלפי אדם אחר, אשר לרוב מתעוררת כמישהו נתפס כמאיים לקחת או לפגוע בדבר השייך לנו או כזה שהיינו רוצים -  כדוגמת אובדן אהבת ההורה, בן זוג, תפקיד בעבודה וכדומה. 


סוג אחר של קנאה מתעורר כשאנחנו מעוניינים במשהו כגון תכונה, רכוש או קשר שלמישהו אחר יש. לרוב העניין מלווה בתחושת נחיתות ביחס לאחר ולפעמים מעורר את הרצון להרוס או לקחת ממנו את הדבר אותו היינו מעוניינים לשייך או להשיג לעצמנו. במצבים קיצוניים הדבר עשוי אף להוביל לפגיעה פיזית במושא הקנאה מתוך רצון למנוע מצב שבו מושא הקנאה בעצמו שייך למישהו אחר.


שמיע- עצמון  מסבירה שלהבדיל ממצבים הרסניים כאלה, הקנאה עשויה כאמור להיות  דווקא הזדמנות משמעותית להתמודד עם דברים מהותיים בחיינו: "כשאנחנו מזהים את מקור הרגשות שלנו, קל לנו יותר גם לטפל בהם. תחושת חוסר ביטחון במקום העבודה או בזוגיות, עשויה לעודד את האדם להעמיק בברור תחושותיו ולטפל בהם. לעיתים, קנאה מהווה חלון הזדמנויות המאפשר הצצה לתוך נפשנו, ואם נדע לנתב אותה למקומות הנכונים, נוכל להתפתח והתקדם גם בזכותה.  . 


כאשר אדם מזהה כי הוא מקנא באחר, בתכונות או בהתנהגויות מסוימות שהיה מעוניין להשיג בעצמו,  הרי שזו הזדמנות עבורו להכיר את עולמו הפנימי טוב יותר: מה היה רוצה עבור עצמו, לאן היה מעוניין להגיע, מה היה מעוניין לעשות אחרת בחייו ומה חשוב לו. כך יוכל לנצל את העניין לטובת למידה ושיפור מיומנויות או תכונות שחשובות לו בעצמו. בצורה זו, רגש הקנאה משמש כזרז בידי המקנא. 



קנאה בין אחים: גם במשפחות הכי טובות

כל הורה לילדים מכיר את הסיטואציה: אח נוסף מצטרף למשפחה והשמחה רבה, בכל המובנים. הילד הבכור שעד כה היה מרכז תשומת הלב בבית, מבין שכללי המשחק השתנו ובאופן טבעי, הוא לא תמיד מקבל את העובדה הזאת באהבה. שמיע- עצמון מסבירה כמה חשוב לאפשר לילד לבטא את רגשותיו, גם את השליליים ביניהם, ולא לנסות לטאטא אותם מתחת לשטיח: "בד"כ כשיש משפחה הכוללת מספר ילדים, גם הקנאה תהיה נוכחת בבית. המסר העיקרי שחשוב להעביר לילדים בנושא הזה הוא שמדובר ברגש טבעי ונורמלי שיש לו מקום ושניתן להביע ולדבר עליו ללא חשש. 


בנוסף, פעמים רבות, הורים יוצאים מגדרם כדי שהילד חלילה לא יחווה רגש כזה, ועושים כל שביכולתם על מנת לפצות אותו בדרכים שונות. שמיע- עצמון מסבירה שלרוב תהיה זו טעות לנהוג כך: הורים רבים שואפים להרמוניה בבית, אך דווקא סיטואציות בהן מתעוררים מאבקים וכאשר עולה קנאה בין אחים, הן ההזדמנות של הילד להתמודד עם הרגש הזה במגרש הביתי שלו, במקום הבטוח והנעים ביותר עבורו. במקום לומר משפטים כמו 'אתה לא צריך לקנא', חשוב לשוחח עם הילד על תחושת הקנאה מבלי לשפוט את הרגש כשלילי או מאיים. חשוב להסביר שזה בסדר לחוש כך במצבים מסוימים, ואף לנסות ולזהות יחד אתו מתי הוא מתעורר בדרך כלל ומה אפשר לעשות כשמרגישים כך. חשוב להבין כי לרוב לצד רגש הקנאה בין אחים, מתקיימים במקביל גם רגשות של דאגה לזולת ואהבה, וכי ביטויי קנאה בין אחים אינם מלמדים בהכרח על יחס לא הוגן מצד ההורים, או על יחסים לא טובים בין האחים. 


שמיע -עצמון מסבירה את חשיבות הדיאלוג עם הילד: "חשוב להבין במה הוא בדיוק מקנא ולשמוע את הדברים מפיו. אין צורך להיכנס לבהלה כאשר הוא אומר משפטים כמו 'אני שונא את האח החדש', כי עצם העובדה שהילד מבטא אותם, מעידה על כך שהוא חש בנוח לבטא את רגשותיו וזה בהחלט חיובי. מעבר לכך, על מנת לתת לגיטימציה לרגש מסוג זה, אפשר לשתף את הילד ולספר לו על מצבים שבהם ההורים מצאו את עצמם מתמודדים עם סיטואציות דומות בחיים שלהם בהווה או בעבר.


לצד זה, חשוב להימנע מהשוואת אחים ומהענקת תארים כגון 'אתה הכי יפה, הכי חכם, אני הכי אוהב אותך', מאחר שהם עלולים לעודד את תחושת ההשוואה והתחרותיות ולהותיר את הרושם  שיש רק מקום עבור ילד אחד על הפודיום.


מעבר לכך, חשוב לתת לילד הזדמנות להתמודד עם הרגש גם במצבים שבהם נדרש להעניק תשומת לב רבה יותר לילד אחר. אפשר להסביר לו שלפעמים אתם יותר איתו ולפעמים עם ילד אחר שיש לו צורך שונה משלו, כמו למשל במצב שבו מגיח תינוק חדש לעולם.


"רוב הילדים ידרשו תשומת לב שלילית כאשר הם מקנאים", מוסיפה נטע לוי, מאמנת אישית, מנחת קבוצות ומרצה לאורח חיים מיטבי לילדים ונוער. " זה יכול להתבטא במרדנות, בכעס ואגרסיביות. לעומתם, ילדים אחרים יעדיפו להסתגר או יבטאו זאת על ידי רגרסיה בתחום מסוים בחייהם, למשל חזרה להרגל של מוצץ או קשיי הרדמות בלילה. חשוב לדבר עם הילד באופן ברור על רגשותיו. משפטים כגון: אני רואה שאתה כועס. 'איך אני יכולה לעזור?' או 'מה אתה מבקש ממני?', יכולים לסייע לו לבטא את תחושותיו וגם להבין שיש מי שמקשיב לו. תופתעו לגלות שלעיתים כל מה שהילד זקוק לו זה חיבוק. ברגע שהוא ירגיש שמקשיבים לו, הוא ימנף את תחושת הקנאה לחוויית פרגון ולקיחת אחריות.


שמיע- עצמון מציינת שלצד המלצות אלה חשוב להעביר גם מסרים ברורים ועקביים ביחס לאופן שבוא אפשר לבטא את הקנאה ולשים גבול בכל הנוגע לפגיעה באחר או הרס של השייך לו:"חשוב לעודד שיתוף ופרגון הדדי, אפשר למשל לאפשר לילד הגדול לסייע במשימות קטנות שקשורות לאח הקטן, כגון נדנוד מיטה, הרגעה וליטוף או הבאת מוצץ.


כשילד אחד חוגג יומולדת למשל, אפשר להכין את האח השני ולהסביר לו שהיום החוגג צפוי לקבל הרבה מתנות, ושגם הוא יחגוג בבוא העת. 


ומה עושים כשהילד מסתגר ולא מביע את תחושותיו? "חשוב  תמיד לדבר באופן פתוח על הילדים ו'לשים את רגשות הקנאה על השולחן'. חשוב לבחון כיצד הוא מגיב לדברים ולעודד אותו לדבר על רגשותיו בצורה פתוחה ולא שיפוטית. גם ספרי ילדים שעוסקים בנושא עשויים לסייע רבות בעניין ולאפשר פתח לשיחה בנושא".


ושוב, שמיע- עצמון מדגישה כי חשוב לאפשר לילדים לחוות תחרות, קנאה ותחושות שלא תמיד קל להתמודד איתן, וכל זה בזירה הכי בריאה שיש. תפקידינו ההורי אינו למנוע מהם להרגיש את תחושת הקנאה, אלא לצייד אותם בכלים כיצד יוכלו להתמודד ולשאת רגש זה, כמו רגשות אחרים עמם יתמודדו במהלך חייהם, בבית ומחוצה לו. 



מתי כדאי להתייעץ עם מומחה?

שמיע- עצמון מסבירה כי במצבים בהם הקנאה של אחד הילדים באחיו תופיע באופן תדיר וטורדני, כמעט בכל היבטי הקשר של היחסים עם האח, לצד מעט גילויי רגשות מסוג אחר,  יש מקום לחשוב ולטפל במצב היחסים בבית. כמו כן, חשוב לזהות מצבים בהם החוויה העיקרית שמלווה את הילד היא חוויית קיפוח וקנאה, כאשר מופיעה תוקפנות כלפי האח או תוקפנות עצמית. גם כאשר הילד מעביר רגשות של קנאה מהבית לסביבה החיצונית וחש מקופח ומקנא גם בחבריו, (עד כדי שהדבר פוגע ביכולתו לשחק וליצור קשר תקין עם בני גילו), יש מקום להתייעץ עם גורם מוסמך".



בין בני זוג

גם כשמדובר במערכת זוגית, שמיע – עצמון מציינת שקנאה היא רגש טבעי ולגיטימי: "דווקא בהיבט הרומנטי, היעדר קנאה עשוי להעיד על אדישות או על חוסר אכפתיות מצד בן הזוג, ולכן בדרך כלל כאשר רגש כזה נוכח במערכות יחסים והוא נורמלי ובריא.


פעמים רבות רגש הקנאה יתעורר בעוצמות גבוהות יותר על רקע איום על הזוגיות. איום כזה עשוי להיות מציאותי, כך למשל בן זוג שנחשב לפלרטטן יכול לעורר רגש של קנאה מצד בת הזוג, ומאידך הוא עלול לנבוע מתוך עולמו הפנימי של המקנא. יש אנשים מסוימים שהמבנה האישיותי שלהם מוביל לנטייה גבוהה יותר לתחושות של חשדנות וקנאה ולעיתים הדבר עשוי להיות מלווה גם בקושי לזאת ולווסת רגש זה. 


לדברי שמיע- עצמון במקרים כאלה, רגש הקנאה עלול להשפיע על ההתנהגות שלהם ביחס לסביבה, ובמקרים מסוימים להוביל לתחושות של  כעס, לאובססיביות או ואף לפגיעה בכושר השיפוט שלהם. 


בדומה להתמודדות עם קנאה מסוג אחר במשפחה, שמיע – עצמון מסבירה שגם במקרה שמדובר בבני זוג, שם המשחק הוא תקשורת: חשוב לדבר על הנושא ולא לשמור רגשות מסוג זה בבטן, כי דינם להתעצם ולהפוך פעמים רבות לעיסוק טורדני המוביל לרגשות שליליים , לפגיעה בתפיסת היחסים ובמקרים קיצוניים, אף לפגיעה בתפיסת המציאות. זוגיות, כמו כל קשר בינאישי אחר, מכילה באופן טבעי קנאה, כמו רגשות אחרים כדוגמת כעס ואהבה. 


עם זאת, חשוב לפנות לטיפול כאשר חשים טרודים, כשהדבר פוגע באיכות ובתפקוד היומיומי וכאשר הוא מופיע גם במקומות נוספים כמו למשל במקום העבודה, במהלך יחסים עם חברים וכדומה. 


"זכרו כי בכל אדם קיים 'ילד קטן' שרוצה שיקשיבו לו. התייחסו אל הילד הקטן שבכם, וכשאתם מקנאים, היו קשובים לו. כשבן הזוג מקנא בכם, זכרו שגם בו יש 'ילד קטן' ותנו לכל רגש את המקום הראוי לו", מוסיפה לוי לסיכום.



פורומים טיפול זוגי, טיפול משפחתי

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
ריב מאד קשה עם בן הזוג מיכל 25/09/2020 22:10
  • הי אנחנו מכירים כבר 3 שנים ודי מהר הרצנו הכל.. הכרנו ואחרי כחצי שנה התחלנו לעבוד על ילד כי שנינו לא צעירים והכל רץ. הקשיים החלו כשנכנסתי להריון - חלק בשל הדינמיקה בינינו, ההורמונים וחלק מדברים שהחלו לצוץ. אחרי הלידה היה משבר נוראי בינינו ובכל זאת אחרי ייעוץ זוגי החלטנו לתת לזה צאנס. היו ימים חביבים וימים פחות. אין בינינו קרבה, מגע. כלום אפילו מתחלקים בהוצאות. מרגישה כמו שותפים לדירה. כשיום אחד צץ משהו ופניתי אליו. הוא ענה בחריפות על משהו שאמרתי לטובת הבית/הילד ואני התחלתי לבכות. כשראה שאל למה ואמרתי שנמאס לי לריב ושזו לא זוגיות. הוא הודה בזה ויותר מאוחר פתחנו הכל ובאמת עלו דברים מהעבר, המשבר שהיה. ואמרתי לו שלא נתקדם אם לא נתקרב. ואז ענה משהו שככ נפגעתי ממנו... את צריכה להשקיע בעצמך.. לשנות את סגנון הלבוש. כדי להיות אינטימי אני צריך לראות בשר. במילים האלה ואני הייתי בשוק. לא שיניתי כלום בלבוש שלי. אני רזה, נראית טוב. מה גם אני קמה לילד מהבוקר ומטפלת בו 90% מהיום למעט כשעובדת והוא בגן. גם אם אתה חושב ככה, לא מדברים ככה למישהי שאתה רוצה לקרב חזרה, לאמא של הבן שלך. זה ככ מעליב, לא מכבד. מי ישמע הוא לובש טישירט וגינס... לא המתלבש הכי... זה הגיע למצב שנאמר שאם לא הולך אז שנחתוך. הוא שאל אותי אם מנסים שוב ועניתי בכנות שאני לא יודעת. קשה לי להתנער מזה הוא עוד למחרת פתאום יש לו זמן להתקשר... לסמס.. לשאול לשלומי. מה שבעבר לא קורה וזה אחד הדברים שעלו. בקושי עניתי, נותנת כתף קרה כי כרגע לא מסוגלת לדבר איתו הרבה. עוד שאל ממה נפגעתי ככ... מה, הוא באמת לא יודע. לא יודעת איך להתקדם מפה..

  • + הוסף תגובה
אכזבה מטיפול אני 13/09/2020 23:41
  • אני ובעלי בטיפול זוגי אך לחוד אצל אותה המטפלת שנינו מאוד התחברנו ואהבנו אותה. זו המטפלת הראשונה שאי פעם סמכתי והתחברתי אליה יחד עם זאת אני מאוד רשמית ושומרת על גבול לעומת בעלי בקשר חברי איתה פתוח יותר...יש להם שפה אחרת כי הוא כזה .כמובן הכל בגבול הדוק וטיפולי . מעבר לשעת טיפול היא מעניקה גם שיחות טלפוניות כשאנו זקוקים לכך . זה הרקע... הערב אני ובעלי רבנו התקשרתי כדי להתייעץ איתה ושאלתי אם אוכל לחזור אליה כעבור כמה דקות . אמרה שתהיה פנויה . חזרתי אליה כמתוכנן אך היא לא ענתה וגם לא חזרה הרגשתי אכזבה כי בכל זאת להתקשר אליה זה מאמץ עבורי הנחתי שכנראה עסוקה כעבור שעתיים התקשרה לבעלי ואלי עדין לא חזרה. ממש נפגעתי מזה , מרגישה נבגדת מצד אחד היא לא חייבת לי מצד שני אם היא התקשרה אליו מבלי שהתקשר אליה ולא חזרה אלי . אני מרגישה שאין לי ברירות היא האדם היחיד שיודעת את בעלי , היא האדם היחיד שאני יכולה לפנות אליה אבל מצד שני היא פגעה בי ומצד אחד שוב היא לא חייבת לי . מה דעתך בנושא?? בא לי לא ללכת לשיחות איתה אבל אני צריכה את השיחות האלו ורואה בכך שהיא גם של בעלי יתרון

  • + הוסף תגובה
המטפל הזוגי כמי שמחזיק את הסיפור הזוגי, בשירות שני בני הזוג עדית רונן סתר 20/09/2020 12:09
  • שלום לך וחג שמח, אחד האתגרים של המטפל הזוגי הוא להיות אוזן קשבת וטיפולית, ללא יצירת תחושה של נטייה לאדם אחד בקשר, להיות בעמדה שמחזיקה את הקשר הזוגי, לטובת שני בני הזוג, ולסייע לבני הזוג לפתח הקשבה והכלה לשני. ייתכן שהמטפלת מצליחה לחוות את שניכם באופן אמפתי, ייתכן שהיא מצליחה לראות את נקודות הפגיעות של שניכם ולהעריך את החוזק והיכולות של כל אחד מכם. ולצד זאת, עדיין יכולה להיווצר אצלך תחושה של אפליה, של נטייה לבן זוגך ופחות אליך. התחושה יכולה לנבוע מפעולות שקורות בשטח (כמו אלה שתיארת) ויכולה גם לנבוע או להתעצם על ידי חוויות קודמות שלך עם אנשים אחרים. הדבר הנכון שיוכל לפתוח את הקשר שלכם למקום יותר פתוח, ועל כן יותר בטוח, הוא להביא את הקושי והחוויה שלך, אל הטיפול. לפתוח איתה באומץ ובפתיחות את מה שאת חווה וחווית, להסביר מה נוצר אצלך ומה זה מעורר בך. אז האחריות תעבור אל המטפלת הזוגית, להכיל את הקושי והכאב שלך, לקחת אחריות על חלקה, להבין כיצד ניתן לתקן, על מנת לחזוק לטיפול אפקטיבי הטוב עבור שניכם. בהצלחה!

  • + הוסף תגובה
משבר בזוגיות נועה 13/09/2020 13:37
  • הי אני בזוגיות כבר 3 שנים.. הכרנו והחלטנו מפאת גילי להביא ילד לעולם - שהיא היום בת שנתיים. תחילת ההיכרות היתה מדהימה ועם הזמן התחילו הקשיים במהלך ההריון ובמיוחד אחרי הלידה שהובילו לכך שבחודשים הראשונים לחייה של בתנו המשותפת, לא גרנו יחד. היינו בייעץ והחלטנו לתת לזה הזדמנות שנייה ולגור יחד. מאז עברה שנה ויש דברים שצפים כל הזמן. דיברנו תמיד שנביא עוד ילד בסמיכות שלא תגדל לבד בעולם והוא אומר שלילד צריך כסף ולחשב עם אקסלים וכו', הכל נאמר בצורה מאד קרה. שנינו עובדים, שוכרים דירה, משתכרים יפה. אני מכירה אנשים עם הרבה פחות שמביאים עוד ילדים. מה גם אמא שלי טיפלה בה שנה וחצי ללא עלות וחסכה לנו עלויות גן.. בכלל הוריי מאד עוזרים לנו בניגוד להוריו. בנוסף, הוא נמנע ממגע ... הוא אף פעם לא היה בנאדם חם אבל עכשיו בכלל, אין בינינו כלום. אני מרגישה שאנחנו נטו שותפים לדירה. כל העלויות חצי חצי רק במה שקשור אליו... טיפולי פוריות ובדיקת רופא מומחית לילדה למשהו אני שילמתי (כי הוא קמצן) וזהו. בהתחלה בטיפולים אמר שישלם חצי וכמובן שלא עשה זאת ועלק אמר שהבעיה היתה שלי ושנכנס לתהליך שכבר החלטתי אצל מי מטפלת וכו.. אני אומרת לו שהיה עדיף אם היה אומר את זה אז ולא עכשיו אחרי שזה כבר נעשה. אולי אז הייתי שוקלת אם להיות עם בנאדם כזה בכלל. לא חיבוק.. מילה טובה.. נשיקה.. כלום. כשניסיתי פעם להעלות את הנושא אמר שקשה לו להיות אינטימי עם מישהי שנגעלת ממני. עכשיו הוא מגזים ואני אסביר.. יש לו מדי פעם הרפס בשפה ואני שומרת על עצמי כשיש לו התפרצות כי הוא לא שומר - מכרסם ציפורניים, כל הזמן נוגע בפה ובעוד דברים גם בזמן ההתפרצות. ואני צריכה לשמור שהילדה ואני לא נידבק. אם באמת הייתי נגעלת, כנראה שלא הייתי גרה איתו.. אוכלת ממה שמכין וכו.. לדעתי, הוא לא מתקרב אינטימית כי הוא חושש שאכנס בטעות להריון או שהוא מושך זמן שיהיה לו שותף להוצאות וכשהקורונה תירגע ויתייצב בעבודה, יתקדם הלאה.. אני לא חייבת אותו.. כרגע גם לא בא לי עליו בכלל כי הוא רק מוריד לי כל הזמן. אבל כן חיפשתי להתקרב שיהיה יותר נעים בינינו ושזה יקרב והקשר יהיה כמו בעבר. אני רוצה לעשות את המאמץ בשביל הילדה. השאלה איך להעלות את זה מולו. אני רוצה לדעת מה הסיבה האמיתית שהוא לא מנסה להתקרב.. אם הוא רוצה עוד ילד או לא. אני לא רוצה שיצא שיש לו יד על העליונה (שהוא יקבע ילד כן/לא) אבל כן רוצה לדעת איפה אני עומדת ולהחליט למשל אם חותכת ומביאה לבד. כל התחושות שלי אומרת לי להעיף אותו אבל שוב הילדה היא בראש העדיפויות שלי. ואני גם לא מסוגלת לחשוב שלא תהיה איתי חלק מהזמן. אני מרגישה שלפני שעושה צעד קיצוני, שאני חייבת ליזום שיחה כי הוא לא יעשה את זה. לא טוב לי לחיות באוויר מצד שני גם אני דוחה את זה מחשש של מה שזה יוליד אבל זה לא חיים.. זו לא זוגיות. אני חייבת למצוא דרך להעלות את זה בצורה חכמה. תודה

  • + הוסף תגובה
תחושות בלבול ואי-בהירות בזוגיות עדית רונן סתר 13/09/2020 15:52
  • שלום לך, את מתארת תחושות בלבול ועמימות, חוסר בהירות שלך עם עצמך, לגבי רצונך להיות איתו. נשמע ששניכם נמצאים בהתלבטויות לגבי קירבה ומרחק. במקרה כזה, ועל מנת שלכל אחד מכם יהיה ברור יותר מה אתם רוצים וצריכים, רצוי לפנות לטיפול זוגי. בטיפול זוגי, תוכלו לייצר מרחב בטוח יותר, מרחב שיאפשר לכם לחוות רגעים של חיבור ושל "ביחד"ת להתמודד עם הדברים שמפריעים ולייצר שינויים. רצוי לפנות למטפל זוגי ומשפחתי מוסמך (או מטפל הנמצא בהכשרה הרשמית) של האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. בברכה, עדית.

  • + הוסף תגובה
ובכל זאת... נועה 13/09/2020 20:46
  • הוא קמצן וספק אם יוציא בתקופה כזו ייעוץ (והיינו בייעוץ אחרי הלידה וזה לא ממש עזר כי כל מה שנאמר שם לא הופנם מבחינתו) אני חייבת לפתוח את הנושא איכשהו.אני בת 41 ומטיפולי הפוריות ידוע לשנינו שהשעון שלי טס, לא רץ. טס... ובכלל לדעת איפה אני עומדת בקשר הזה. יש לך רעיון הכל זאת איך לגשת לנושא מולו?

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!