קנאה יכולה גם להועיל? כך תתמודדו עם קנאה בזוגיות או במשפחה

כשנולד אח קטן, כשמישהו מקבל קידום לפנינו בעבודה או סתם כי הדשא של השכן יותר ירוק: כולנו מקנאים לפעמים. מדוע כל כך קשה לנו להודות ברגש הזה וכיצד ניתן להתמודד עם קנאה המתעוררת בתוך המשפחה? פסיכולוגית מסבירה

כתבה פרסומית כתבת חסות


תאריך עדכון: 13/12/2017


קנאה - בואו נדבר על זה רגע. באופן טבעי, סביר להניח שכולנו נחוש את הרגש הזה בשלב כזה או אחר במהלך החיים. ובכל זאת – לא תמיד פשוט להודות שאנחנו מקנאים. מה יש בתחושות הללו שגורם לנו להתבייש בהן ואיך מתמודדים עם העניין בתוך המשפחה? שוחחנו על העניין עם עדי שמיע- עצמון, פסיכולוגית קלינית במכון להתפתחות הילד ב"מרכז שניידר לרפואת ילדים".


"קנאה היא רגש אוניברסלי וראשוני אותו אנו חווים מגיל מוקדם", מסבירה שמיע-עצמון. "הוא לרוב מתעורר כשאנחנו חשים מאוימים על ידי אחר או כאשר נדמה לנו שמשהו עומד להילקח מאתנו.


למעשה, מדובר באחד הרגשות העוצמתיים ביותר וגם, השכיחים ביותר. הוא משפיע על תהליכי עיבוד המידע שלנו ומשליך על תפיסתנו העצמית ועולמנו הרגשי ".


ובכל זאת, רבים מאתנו מתקשים לדבר על הרגש הזה, וזה ההסבר לדברי שמיע- עצמון: "לרוב הקנאה נתפסת כרגש שלילי, המקושר לחוויות של חוסר בטחון או לתחושת נחיתות, כאשר המסר החברתי הוא לרוב - קנאה היא רגש שיש לדכא ולהסתיר. לכן, פעמים רבות מתעוררת בנו תחושת בושה ואשמה על כך שאנו חשים כך. עם זאת, ניתן וחשוב לראות בקנאה גם רגש העשוי להוות כוח מניע, וכן להבין כי אם ניתן לו מקום בחיינו הרגשיים, נברר את מקורו ואת מושא הקנאה, נוכל גם לצמוח ולהתפתח בזכותו מבחינה רגשית. 



הכל מתחיל בפרויד

שמיע – עצמון מסבירה שזיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה התייחס לנושא רגש הקנאה במשפחה: לפי גרסתו, רגש זה, מתעורר באופן טבעי כבר במהלך הילדות, כאשר הילד למעשה 'מתחרה' על אהבת ההורה מהמין השני, עם דמות הורית שניה. ואכן, לא נדיר לשמוע ילדות שאומרות שהן 'מאוהבות' באביהן והיו רוצות להתחתן אתו או ההפך – סיפורי אהבה רומנטית כביכול בין אימהות לבנים שכיחים מאוד בדמיונם של ילדים, ומבטאים את המאבק המדומיין עם האב על מקומם בקשר עם אמם בסולם האהבה המשפחתית.


גם מלני קליין, תלמידתו של פרויד, התייחסה בפירוט לתופעת הקנאה, והדגישה את חשיבות יחסיו המוקדמים של התינוק עם אמו בשנת החיים הראשונה, כזמן בו הוא חווה לראשונה את רגש הקנאה באופן חזק ועוצמתי ולומד לווסת ולהשלים אתו בהדרגה. ובאופן ספציפי יותר, לשיטתה של קליין - התינוק חש חסר שליטה ונתון לחסדי אמו אשר מחזיקה בידה את כל מה שהוא רוצה באמצעות שדה. לעיתים הוא עשוי להגיב אף בתוקפנות  כלפי שד האם, המבטאת את קנאתו בשליטתה, מסבירה שמיע- עצמון. 




קנאה נתפסת לרוב כרגש שלילי, המקושר לתחושת חוסר ביטחון או נחיתות 



הטובה והמכוערת: סוגי הקנאה

שמיע – עצמון מסבירה שנהוג להתייחס לשני היבטים מרכזיים של קנאה: כזו המיוחסת כלפי אדם אחר, אשר לרוב מתעוררת כמישהו נתפס כמאיים לקחת או לפגוע בדבר השייך לנו או כזה שהיינו רוצים -  כדוגמת אובדן אהבת ההורה, בן זוג, תפקיד בעבודה וכדומה. 


סוג אחר של קנאה מתעורר כשאנחנו מעוניינים במשהו כגון תכונה, רכוש או קשר שלמישהו אחר יש. לרוב העניין מלווה בתחושת נחיתות ביחס לאחר ולפעמים מעורר את הרצון להרוס או לקחת ממנו את הדבר אותו היינו מעוניינים לשייך או להשיג לעצמנו. במצבים קיצוניים הדבר עשוי אף להוביל לפגיעה פיזית במושא הקנאה מתוך רצון למנוע מצב שבו מושא הקנאה בעצמו שייך למישהו אחר.


שמיע- עצמון  מסבירה שלהבדיל ממצבים הרסניים כאלה, הקנאה עשויה כאמור להיות  דווקא הזדמנות משמעותית להתמודד עם דברים מהותיים בחיינו: "כשאנחנו מזהים את מקור הרגשות שלנו, קל לנו יותר גם לטפל בהם. תחושת חוסר ביטחון במקום העבודה או בזוגיות, עשויה לעודד את האדם להעמיק בברור תחושותיו ולטפל בהם. לעיתים, קנאה מהווה חלון הזדמנויות המאפשר הצצה לתוך נפשנו, ואם נדע לנתב אותה למקומות הנכונים, נוכל להתפתח והתקדם גם בזכותה.  . 


כאשר אדם מזהה כי הוא מקנא באחר, בתכונות או בהתנהגויות מסוימות שהיה מעוניין להשיג בעצמו,  הרי שזו הזדמנות עבורו להכיר את עולמו הפנימי טוב יותר: מה היה רוצה עבור עצמו, לאן היה מעוניין להגיע, מה היה מעוניין לעשות אחרת בחייו ומה חשוב לו. כך יוכל לנצל את העניין לטובת למידה ושיפור מיומנויות או תכונות שחשובות לו בעצמו. בצורה זו, רגש הקנאה משמש כזרז בידי המקנא. 



קנאה בין אחים: גם במשפחות הכי טובות

כל הורה לילדים מכיר את הסיטואציה: אח נוסף מצטרף למשפחה והשמחה רבה, בכל המובנים. הילד הבכור שעד כה היה מרכז תשומת הלב בבית, מבין שכללי המשחק השתנו ובאופן טבעי, הוא לא תמיד מקבל את העובדה הזאת באהבה. שמיע- עצמון מסבירה כמה חשוב לאפשר לילד לבטא את רגשותיו, גם את השליליים ביניהם, ולא לנסות לטאטא אותם מתחת לשטיח: "בד"כ כשיש משפחה הכוללת מספר ילדים, גם הקנאה תהיה נוכחת בבית. המסר העיקרי שחשוב להעביר לילדים בנושא הזה הוא שמדובר ברגש טבעי ונורמלי שיש לו מקום ושניתן להביע ולדבר עליו ללא חשש. 


בנוסף, פעמים רבות, הורים יוצאים מגדרם כדי שהילד חלילה לא יחווה רגש כזה, ועושים כל שביכולתם על מנת לפצות אותו בדרכים שונות. שמיע- עצמון מסבירה שלרוב תהיה זו טעות לנהוג כך: הורים רבים שואפים להרמוניה בבית, אך דווקא סיטואציות בהן מתעוררים מאבקים וכאשר עולה קנאה בין אחים, הן ההזדמנות של הילד להתמודד עם הרגש הזה במגרש הביתי שלו, במקום הבטוח והנעים ביותר עבורו. במקום לומר משפטים כמו 'אתה לא צריך לקנא', חשוב לשוחח עם הילד על תחושת הקנאה מבלי לשפוט את הרגש כשלילי או מאיים. חשוב להסביר שזה בסדר לחוש כך במצבים מסוימים, ואף לנסות ולזהות יחד אתו מתי הוא מתעורר בדרך כלל ומה אפשר לעשות כשמרגישים כך. חשוב להבין כי לרוב לצד רגש הקנאה בין אחים, מתקיימים במקביל גם רגשות של דאגה לזולת ואהבה, וכי ביטויי קנאה בין אחים אינם מלמדים בהכרח על יחס לא הוגן מצד ההורים, או על יחסים לא טובים בין האחים. 


שמיע -עצמון מסבירה את חשיבות הדיאלוג עם הילד: "חשוב להבין במה הוא בדיוק מקנא ולשמוע את הדברים מפיו. אין צורך להיכנס לבהלה כאשר הוא אומר משפטים כמו 'אני שונא את האח החדש', כי עצם העובדה שהילד מבטא אותם, מעידה על כך שהוא חש בנוח לבטא את רגשותיו וזה בהחלט חיובי. מעבר לכך, על מנת לתת לגיטימציה לרגש מסוג זה, אפשר לשתף את הילד ולספר לו על מצבים שבהם ההורים מצאו את עצמם מתמודדים עם סיטואציות דומות בחיים שלהם בהווה או בעבר.


לצד זה, חשוב להימנע מהשוואת אחים ומהענקת תארים כגון 'אתה הכי יפה, הכי חכם, אני הכי אוהב אותך', מאחר שהם עלולים לעודד את תחושת ההשוואה והתחרותיות ולהותיר את הרושם  שיש רק מקום עבור ילד אחד על הפודיום.


מעבר לכך, חשוב לתת לילד הזדמנות להתמודד עם הרגש גם במצבים שבהם נדרש להעניק תשומת לב רבה יותר לילד אחר. אפשר להסביר לו שלפעמים אתם יותר איתו ולפעמים עם ילד אחר שיש לו צורך שונה משלו, כמו למשל במצב שבו מגיח תינוק חדש לעולם.


"רוב הילדים ידרשו תשומת לב שלילית כאשר הם מקנאים", מוסיפה נטע לוי, מאמנת אישית, מנחת קבוצות ומרצה לאורח חיים מיטבי לילדים ונוער. " זה יכול להתבטא במרדנות, בכעס ואגרסיביות. לעומתם, ילדים אחרים יעדיפו להסתגר או יבטאו זאת על ידי רגרסיה בתחום מסוים בחייהם, למשל חזרה להרגל של מוצץ או קשיי הרדמות בלילה. חשוב לדבר עם הילד באופן ברור על רגשותיו. משפטים כגון: אני רואה שאתה כועס. 'איך אני יכולה לעזור?' או 'מה אתה מבקש ממני?', יכולים לסייע לו לבטא את תחושותיו וגם להבין שיש מי שמקשיב לו. תופתעו לגלות שלעיתים כל מה שהילד זקוק לו זה חיבוק. ברגע שהוא ירגיש שמקשיבים לו, הוא ימנף את תחושת הקנאה לחוויית פרגון ולקיחת אחריות.


שמיע- עצמון מציינת שלצד המלצות אלה חשוב להעביר גם מסרים ברורים ועקביים ביחס לאופן שבוא אפשר לבטא את הקנאה ולשים גבול בכל הנוגע לפגיעה באחר או הרס של השייך לו:"חשוב לעודד שיתוף ופרגון הדדי, אפשר למשל לאפשר לילד הגדול לסייע במשימות קטנות שקשורות לאח הקטן, כגון נדנוד מיטה, הרגעה וליטוף או הבאת מוצץ.


כשילד אחד חוגג יומולדת למשל, אפשר להכין את האח השני ולהסביר לו שהיום החוגג צפוי לקבל הרבה מתנות, ושגם הוא יחגוג בבוא העת. 


ומה עושים כשהילד מסתגר ולא מביע את תחושותיו? "חשוב  תמיד לדבר באופן פתוח על הילדים ו'לשים את רגשות הקנאה על השולחן'. חשוב לבחון כיצד הוא מגיב לדברים ולעודד אותו לדבר על רגשותיו בצורה פתוחה ולא שיפוטית. גם ספרי ילדים שעוסקים בנושא עשויים לסייע רבות בעניין ולאפשר פתח לשיחה בנושא".


ושוב, שמיע- עצמון מדגישה כי חשוב לאפשר לילדים לחוות תחרות, קנאה ותחושות שלא תמיד קל להתמודד איתן, וכל זה בזירה הכי בריאה שיש. תפקידינו ההורי אינו למנוע מהם להרגיש את תחושת הקנאה, אלא לצייד אותם בכלים כיצד יוכלו להתמודד ולשאת רגש זה, כמו רגשות אחרים עמם יתמודדו במהלך חייהם, בבית ומחוצה לו. 



מתי כדאי להתייעץ עם מומחה?

שמיע- עצמון מסבירה כי במצבים בהם הקנאה של אחד הילדים באחיו תופיע באופן תדיר וטורדני, כמעט בכל היבטי הקשר של היחסים עם האח, לצד מעט גילויי רגשות מסוג אחר,  יש מקום לחשוב ולטפל במצב היחסים בבית. כמו כן, חשוב לזהות מצבים בהם החוויה העיקרית שמלווה את הילד היא חוויית קיפוח וקנאה, כאשר מופיעה תוקפנות כלפי האח או תוקפנות עצמית. גם כאשר הילד מעביר רגשות של קנאה מהבית לסביבה החיצונית וחש מקופח ומקנא גם בחבריו, (עד כדי שהדבר פוגע ביכולתו לשחק וליצור קשר תקין עם בני גילו), יש מקום להתייעץ עם גורם מוסמך".



בין בני זוג

גם כשמדובר במערכת זוגית, שמיע – עצמון מציינת שקנאה היא רגש טבעי ולגיטימי: "דווקא בהיבט הרומנטי, היעדר קנאה עשוי להעיד על אדישות או על חוסר אכפתיות מצד בן הזוג, ולכן בדרך כלל כאשר רגש כזה נוכח במערכות יחסים והוא נורמלי ובריא.


פעמים רבות רגש הקנאה יתעורר בעוצמות גבוהות יותר על רקע איום על הזוגיות. איום כזה עשוי להיות מציאותי, כך למשל בן זוג שנחשב לפלרטטן יכול לעורר רגש של קנאה מצד בת הזוג, ומאידך הוא עלול לנבוע מתוך עולמו הפנימי של המקנא. יש אנשים מסוימים שהמבנה האישיותי שלהם מוביל לנטייה גבוהה יותר לתחושות של חשדנות וקנאה ולעיתים הדבר עשוי להיות מלווה גם בקושי לזאת ולווסת רגש זה. 


לדברי שמיע- עצמון במקרים כאלה, רגש הקנאה עלול להשפיע על ההתנהגות שלהם ביחס לסביבה, ובמקרים מסוימים להוביל לתחושות של  כעס, לאובססיביות או ואף לפגיעה בכושר השיפוט שלהם. 


בדומה להתמודדות עם קנאה מסוג אחר במשפחה, שמיע – עצמון מסבירה שגם במקרה שמדובר בבני זוג, שם המשחק הוא תקשורת: חשוב לדבר על הנושא ולא לשמור רגשות מסוג זה בבטן, כי דינם להתעצם ולהפוך פעמים רבות לעיסוק טורדני המוביל לרגשות שליליים , לפגיעה בתפיסת היחסים ובמקרים קיצוניים, אף לפגיעה בתפיסת המציאות. זוגיות, כמו כל קשר בינאישי אחר, מכילה באופן טבעי קנאה, כמו רגשות אחרים כדוגמת כעס ואהבה. 


עם זאת, חשוב לפנות לטיפול כאשר חשים טרודים, כשהדבר פוגע באיכות ובתפקוד היומיומי וכאשר הוא מופיע גם במקומות נוספים כמו למשל במקום העבודה, במהלך יחסים עם חברים וכדומה. 


"זכרו כי בכל אדם קיים 'ילד קטן' שרוצה שיקשיבו לו. התייחסו אל הילד הקטן שבכם, וכשאתם מקנאים, היו קשובים לו. כשבן הזוג מקנא בכם, זכרו שגם בו יש 'ילד קטן' ותנו לכל רגש את המקום הראוי לו", מוסיפה לוי לסיכום.



פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

 עדית רונן סתר

עדית רונן סתר
עדית רונן-סתר הינה מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. את הכשרתה (תואר שני ולימודי הטיפול המשפחתי) עברה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז אלומה. כמו כן, עברה הכשרה עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • חוסר משיכה בזוגיות
  • יסמין
  • 19/05/2019 16:38
  • שלום, אני בקשר זוגי במשך שבע שנים, מתוכן נשואה שנה. שנינו בגילאי 30+. יש פער ביני ובין בעלי יחסית מהרגע הראשון - לי מאוד חשוב לדאוג לאיך שאני נראית, מאוד לא מזניחה את עצמי, לא מתה על אימונים אבל נהנת מהתוצאות ולכן מקפידה על תדירות גבוהה של ספורט. אוהבת אוכל וכל מה שקשור אליו אך יודעת לעצור את עצמי כשצריך ויודעת לעמוד בפיתויים. הוא - בדיוק ההיפך, ממש בכל רמח איבריו. אנחנו חברים מאוד מאוד טובים, התקשורת מצויינת, אבל בכל מה שקשור למשיכה - פחות. מבחינתי כמובן. במשך שנים רבות סחבתי אותו לאימונים, עשינו דברים ביחד אבל תמיד הרגיש לי שאם אני לא אזום - הוא לא יעשה שום דבר מיוזמתו. אחרי שנים רבות של טיפולים פסיכולוגיים הצלחתי להניח לו ובאמת להבין שזו אחריות מלאה שלו. מהרגע ששוחרר הרסן - הוא עלה בערך 20 קילו. וזה רק הולך ומחמיר. מיותר לציין שאני מתוסכלת מזה ברמות קשות. נורא קשה לנו לחשוב על פרידה בגלל שאנחנו מסתדרים מצויין, ואין איזה פיצוץ או בגידה, אבל אני בטוחה ב - 99% שאני לא אוכל להיות מאושרת או שלמה עם הקשר הזה אף פעם. ואני בטוחה שגם הוא לא רוצה לחיות חיים של שיפוטיות לגבי כל מה שקשור לאוכל. ועדיין, קיים האחוז הבודד הזה בתוך תוכי שמקווה שיקרה אחרת, שהוא כן ירצה בחיים אחרים בשביל עצמו.. ואז מזכירה לעצמי שאם אחרי כל כך הרבה שנים לא קרה כלום.. כנראה גם לא יקרה.. :( אני חושבת שסוג של התרגלתי לחיים בתסכולים, כי ברגע שאני חושבת שלא אראה אותו יותר, אפילו במחיר של השקט הנפשי שארוויח מכך (ובהחלט גם הוא) - מתכווץ לי הלב, ממש כואב. זה מרגיש כאילו אני צריכה להחליט על איזה איבר בא לי לוותר. ואני כבר מותשת מלבכות, כל כך.. כל סופ"ש מתחיל בשיחות על מה עושים, על זה שאנחנו לא רוצים חיים שכאלה, ובסוף בוכים אחד עם השניה, מתוסכלים מהעובדה שאף אחד לא מסוגל לקום וללכת. אני כל כך אוהבת ומעריכה אותו, הוא ממש אדם נדיר, אוהב, מכיל, מפרגן, לא עוקץ, מייעץ, תומך, תמיד תמיד שם בשבילי.. לא היינו בייעוץ זוגי כי התקשורת בינינו מאוד טובה וכל יועצ.ת שניסיתי לשאול אותה האם יש טעם להגיע - אמרה שאם אנחנו מתקשרים אז אין ממש בשביל מה. מסכן הוא ומסכנה אני. החיים שלנו לא זזים מטר קדימה כי הדבר הזה כל הזמן עוצר אותנו. כל הקשר הזה נע סביב האם הוא עולה במשקל או לא. קשה לי עם המחשבה שאני עוצרת אותו (והוא אותי), שיכול להיות שאם היה עם מישהי אחרת כבר היו לו ילדים בשלב זה של החיים. אני מאוד רוצה לפרק את הקשר, לטובת שנינו, אבל אני לא מסוגלת לתאר כמה זה קשה. יחד עם זאת, אני לא רוצה חיים ללא משיכה ותשוקה. אשמח לעצות איך לעשות את זה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, מהתיאור שלך, נשמע שישנם חלקים טובים מאד בקשר שלכם, חלקים ששניכם מעריכים. משיכה מינית ומשיכה כללית חשובים מאד בקשר זוגי, אך אלה מושפעים מגורמים רבים ויכולים לעתים להשתנות. טיפול זוגי הוא הכתובת שלך, באופן ברור. בטיפול מעין זה, תוכלו להכיר אחד את השני יותר לעומק, תוכלו לעבור תהליכים אישיים בתמיכת השני, ואולי למצוא את הדרך חזרה. גם אם לא, דרך הטיפול תוכלו לקבל החלטות בצורה מסודרת יותר. חשוב מאד לבחור מטפל זוגי מוסמך , וזאת תוכלו לעשות דרך האגודה הישראלית לטיפול זוגי, בקישור זה: http://www.mishpaha.org.il/ איני מכירה מטפלים שיגידו לכם שאין טעם להגיע. ייתכן וישנם מטפלים עמוסים שאינם פנויים, אך בקישור המצורף תוכלו לקבל רשימה ארוכה של מטפלים מוסמכים, שיוכלו לעזור לכם לעבור ממצב של תקיעות למצב של תנועה והתפתחות. בהצלחה

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • בעיות בזוגיות
  • אני
  • 11/05/2019 20:27
  • שלום רב, אני ובעלי נשואים כשלוש שנים + תינוקת בת חצי שנה. בעלי בן בכור הגדל בבית שהאב לא מתפקד והוא לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי. חמתי מקפיצה את בעלי על כל דבר, מהפרטים הקטנים כמו נשרפה לי נורה, תיקח לי את האוטו לטסט ועד ללכת איתה לרופא. חמתי טיפוס קשה לעיגול, יש לה תמיד הערות על כל דבר, היא לא מכבדת בקשות המגיעות ממני הקשורות לילדה, מרשה לעצמה להגיע אלי בלי להודיע, מתקשרת לצרוח על בעלי כאשר לא מקבלת את מבוקשה (לדוגמא שנבוא כל שבוע לארוחת צהריים בשבת) ומכניסה הרבה "רעל" אלינו הביתה. חמתי הקדישה את חייה לטיפול בסבתא וכעת כשהסבתא נפטרה נראה שהיא מחפשת למלא את החלל שנוצר (היא זרקה לי בשבעה שהיא מתכוונת לבוא אלי כמעט כל יום). בעלי אשר לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי מצפה ממני למלא את החלל החסר הזה ואני מרגישה כי הציפייה ממני גדולה מידי ולא ראלית. לאחר מחשבות רבות החלטתי שאני מסוגלת להכיל אותה פעמיים בשבוע (היא באה כשבעלי לא בבית) ואמרתי לבעלי שבמידה והיא תרצה לבוא יותר היא מוזמנת לקפה בשעות הערב כשהוא בבית. כמו כן אמרתי לו שעליו לעשות איתה שיחת תיאום ציפיות כדי שלא תחווה עוגמת נפש ולהימנע מהריבים. בעלי אשר מפחד מהתגובות שלה הולך בשיטת היהיה בסדר ומניסיון העבר זה לא עובד. איני יודעת מה לעשות על מנת שבעלי יבין שהוא צריך לכבד את רגשותיי והחלטותיי, נראה כי חמתי מפעילה עליו לחצים שפשוט קל לו להעביר אותם אליי מאשר להתעמת איתה. אשמח לעזרה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, אפשר לחלוטין להבין את הקושי שלך להכיל מצבים כאלה, הדורשים ממך השקעה רבה מאד ביחסים עם חמותך, ובתדירות גבוהה מאד. וזאת, כמו שאת רואה בעינים נבונות ורגישות, מתוך היחסים שהתפתחו עם השנים, בין בעלך לבין אמו. כן, כמו שאת כנראה מעריכה, יחסי התלות הייחודיים בין בעלך לאמו, זולגים אל הקשר שלכם ואל משפחתכם החדשה. חשוב לראות איך ניתן לתת לאימו מקום ומביטחון בחיים שלכם, תוך יצירת גבולות חדשים למשפחה החדשה שלכם. אמו צמאה לקשר, תלויה בנוכחות שלכם. ייאמר לזכותך ולזכותה, שהיא נהנית להיות במחיצתך. ובכל זאת, מאד ברור ומובן שאת צריכה את המרחב שלך. כמו כן, למען עתיד רגוע יותר לכולם, היה נהדר עם בעלך היה מוכן לעשות תהליך עם עצמו, בו הוא יצליח לשמור על קשר אוהב וטוב עם אמו, תוך היפרדות, שעד עתה לא התרחשה. בנוסף, המשפחה החדשה שלכם עדיין נמצאת בתהליך הסתגלות למצב החדש, בתכם. חצי שנה אולי נראית כמו זמן רב, אך זו עדיין ההתחלה, ואתם בתקופת הסתכלות: כלומר, שניהם מסתגלים לתפקידי ההורות שלכם, חמותך צריכה להסתגל לתפקידיה כסבתא. הצעתי כזו: 1. תוכלי להתייעץ עם איש מקצוע למשך מספר פגישות, על מנת לקבל כלים להתמודדות. את יכולה לפנות למטפל משפחתי או להדרכת הורים. ייעוץ והדרכת הורים יסייעו לכם ליצור גבולות בין המשפחה שלכם לבין המשפחה המורחבת, ולהחזיר לעצמך את החיים שלך. 2. בינתיים, אוסיף מספר טיפים שיסייעו: - בתכם קטנה ומצריכה את מלוא תשומת הלב, כאשר היא ערה. עכשיו כשהימים חמים, תוכלי לתכנן כיצד את ממלאת חלק מהימים בפעילות בחוץ: בטיול, בגינת משחקים וכדומה. לעתים את והיא תהיו זמינות לביקור, ולעתים לא. חשוב שיהיו ימים שאת מבלה איתה לבדך. - אם החלטת שיומיים בשבוע הם ביכולת שלך לארח את חמותך, קבעי איתה ימי ביקור קבועים. תוכלי להסביר לה שלעתים אתן מטיילות, וחשוב לך לקבוע איתה ימים קבועים על מנת שאכן תיפגשו. - בימים בהם חמותך מבקרת, אם את חשה שאת יכולה לסמוך עליה בשמירה על בתכם, נצלי את זמן הביקור להספיק מטלות, בזמן שסבתא עם נכדתה (מקלחת, בישול, קריאת מיילים, וכדומה). כך, סבתא תתחיל ליצור זמן איכות אישי עם נכדתה, ואת תהיי חופשיה (אפילו בבית) לעשות דברים אחרים. כך תוכלי להרגיש שכולכן מרוויחות. - בהמשך, בתכם תגדל והמציאות תשתנה יותר מהר מהצפוי: בתכם תלך לגן, אולי לעתים תרצו את עזרתה של חמותך, יהיו לבתכם חברים למפגשי אחר הצהריים. המציאות תשתנה וחוקי המשפחה המשפחתיים ישתנו גם הם. בתקווה שתוכלו לחוש שינוי כבר מטיפים אלה, וכל הכבוד על הסבלנות וההבנה שאת מגלה לכל בני המשפחה, בהצלחה

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • כאב ועצב
  • יעל
  • 08/05/2019 18:54
  • נשואה ואם לשלושה בנים. הבכור בן 31,האמצעי בן 28 נשוי מזה חצי שנה,והצעיר בן 19. עלי לציין שעברנו טיפול משפחתי בעקבות זה שהבכור והאמצעי לא מדברים מזה 10 שנים,הבכור הגיע לדקה וחצי לחתונה והלך. מלפני חתונת הבן האמצעי הבן הבכור הפסיק לבוא הביתה,נמנע מלהיפגש איתנו,לא מגיע לחגים ולאירועים משפחתיים. היום לאחר שצפיתי בטלויזיה ושמעתי משפחות שכולות,מרגישה כמוהם,הבן הבכור השאיר חלל ריק,לא מגיע לחגים,לסופי שבוע ולאירועים משפחתיים. מה עלי לעשות?

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת לפורום. אחחח, המפגש עם החלל הריק של יום הזיכרון, הידהד את החלל הריק שאת חווה במשפחתך. אכן כל כך הרבה עצב וכאב. וזה נמשך זמן רב, ובוודאי מכאיב מאד. כדי שנוכל להבין ולהמליץ על המשך הדרך, אם תוכלי לספר קצת יותר על הטיפול המשפחתי שעברתם: כמה זמן ארך הטיפול, מי מהמשפחה היה שותף לטיפול, האם השתנו דברים בעקבות או בזמן הטיפול. בשלב זה, ניתן כבר להעלות את האפשרות של טיפול נוסף, בין אם עבורך באופן פרטני, או משפחתי, בכדי לעבד את תהליכי האובדן שאת ואתם חווים, ולנסות להתחיל לעבוד על ריפוי. אולי תוכלי להסביר את מידת הנכונות לטיפול של בני המשפחה. בינתיים מחזקת את ידיך, ובתקווה לימים של שינוי, עדית וצוות הפורום.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
מידע וכלים שימושיים

אינפומד בריאות דיגיטלית בע"מ