קנאה יכולה גם להועיל? כך תתמודדו עם קנאה בזוגיות או במשפחה

כשנולד אח קטן, כשמישהו מקבל קידום לפנינו בעבודה או סתם כי הדשא של השכן יותר ירוק: כולנו מקנאים לפעמים. מדוע כל כך קשה לנו להודות ברגש הזה וכיצד ניתן להתמודד עם קנאה המתעוררת בתוך המשפחה? פסיכולוגית מסבירה

כתבה פרסומית כתבת חסות


תאריך עדכון: 13/12/2017


קנאה - בואו נדבר על זה רגע. באופן טבעי, סביר להניח שכולנו נחוש את הרגש הזה בשלב כזה או אחר במהלך החיים. ובכל זאת – לא תמיד פשוט להודות שאנחנו מקנאים. מה יש בתחושות הללו שגורם לנו להתבייש בהן ואיך מתמודדים עם העניין בתוך המשפחה? שוחחנו על העניין עם עדי שמיע- עצמון, פסיכולוגית קלינית במכון להתפתחות הילד ב"מרכז שניידר לרפואת ילדים".


"קנאה היא רגש אוניברסלי וראשוני אותו אנו חווים מגיל מוקדם", מסבירה שמיע-עצמון. "הוא לרוב מתעורר כשאנחנו חשים מאוימים על ידי אחר או כאשר נדמה לנו שמשהו עומד להילקח מאתנו.


למעשה, מדובר באחד הרגשות העוצמתיים ביותר וגם, השכיחים ביותר. הוא משפיע על תהליכי עיבוד המידע שלנו ומשליך על תפיסתנו העצמית ועולמנו הרגשי ".


ובכל זאת, רבים מאתנו מתקשים לדבר על הרגש הזה, וזה ההסבר לדברי שמיע- עצמון: "לרוב הקנאה נתפסת כרגש שלילי, המקושר לחוויות של חוסר בטחון או לתחושת נחיתות, כאשר המסר החברתי הוא לרוב - קנאה היא רגש שיש לדכא ולהסתיר. לכן, פעמים רבות מתעוררת בנו תחושת בושה ואשמה על כך שאנו חשים כך. עם זאת, ניתן וחשוב לראות בקנאה גם רגש העשוי להוות כוח מניע, וכן להבין כי אם ניתן לו מקום בחיינו הרגשיים, נברר את מקורו ואת מושא הקנאה, נוכל גם לצמוח ולהתפתח בזכותו מבחינה רגשית. 



הכל מתחיל בפרויד

שמיע – עצמון מסבירה שזיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה התייחס לנושא רגש הקנאה במשפחה: לפי גרסתו, רגש זה, מתעורר באופן טבעי כבר במהלך הילדות, כאשר הילד למעשה 'מתחרה' על אהבת ההורה מהמין השני, עם דמות הורית שניה. ואכן, לא נדיר לשמוע ילדות שאומרות שהן 'מאוהבות' באביהן והיו רוצות להתחתן אתו או ההפך – סיפורי אהבה רומנטית כביכול בין אימהות לבנים שכיחים מאוד בדמיונם של ילדים, ומבטאים את המאבק המדומיין עם האב על מקומם בקשר עם אמם בסולם האהבה המשפחתית.


גם מלני קליין, תלמידתו של פרויד, התייחסה בפירוט לתופעת הקנאה, והדגישה את חשיבות יחסיו המוקדמים של התינוק עם אמו בשנת החיים הראשונה, כזמן בו הוא חווה לראשונה את רגש הקנאה באופן חזק ועוצמתי ולומד לווסת ולהשלים אתו בהדרגה. ובאופן ספציפי יותר, לשיטתה של קליין - התינוק חש חסר שליטה ונתון לחסדי אמו אשר מחזיקה בידה את כל מה שהוא רוצה באמצעות שדה. לעיתים הוא עשוי להגיב אף בתוקפנות  כלפי שד האם, המבטאת את קנאתו בשליטתה, מסבירה שמיע- עצמון. 




קנאה נתפסת לרוב כרגש שלילי, המקושר לתחושת חוסר ביטחון או נחיתות 



הטובה והמכוערת: סוגי הקנאה

שמיע – עצמון מסבירה שנהוג להתייחס לשני היבטים מרכזיים של קנאה: כזו המיוחסת כלפי אדם אחר, אשר לרוב מתעוררת כמישהו נתפס כמאיים לקחת או לפגוע בדבר השייך לנו או כזה שהיינו רוצים -  כדוגמת אובדן אהבת ההורה, בן זוג, תפקיד בעבודה וכדומה. 


סוג אחר של קנאה מתעורר כשאנחנו מעוניינים במשהו כגון תכונה, רכוש או קשר שלמישהו אחר יש. לרוב העניין מלווה בתחושת נחיתות ביחס לאחר ולפעמים מעורר את הרצון להרוס או לקחת ממנו את הדבר אותו היינו מעוניינים לשייך או להשיג לעצמנו. במצבים קיצוניים הדבר עשוי אף להוביל לפגיעה פיזית במושא הקנאה מתוך רצון למנוע מצב שבו מושא הקנאה בעצמו שייך למישהו אחר.


שמיע- עצמון  מסבירה שלהבדיל ממצבים הרסניים כאלה, הקנאה עשויה כאמור להיות  דווקא הזדמנות משמעותית להתמודד עם דברים מהותיים בחיינו: "כשאנחנו מזהים את מקור הרגשות שלנו, קל לנו יותר גם לטפל בהם. תחושת חוסר ביטחון במקום העבודה או בזוגיות, עשויה לעודד את האדם להעמיק בברור תחושותיו ולטפל בהם. לעיתים, קנאה מהווה חלון הזדמנויות המאפשר הצצה לתוך נפשנו, ואם נדע לנתב אותה למקומות הנכונים, נוכל להתפתח והתקדם גם בזכותה.  . 


כאשר אדם מזהה כי הוא מקנא באחר, בתכונות או בהתנהגויות מסוימות שהיה מעוניין להשיג בעצמו,  הרי שזו הזדמנות עבורו להכיר את עולמו הפנימי טוב יותר: מה היה רוצה עבור עצמו, לאן היה מעוניין להגיע, מה היה מעוניין לעשות אחרת בחייו ומה חשוב לו. כך יוכל לנצל את העניין לטובת למידה ושיפור מיומנויות או תכונות שחשובות לו בעצמו. בצורה זו, רגש הקנאה משמש כזרז בידי המקנא. 



קנאה בין אחים: גם במשפחות הכי טובות

כל הורה לילדים מכיר את הסיטואציה: אח נוסף מצטרף למשפחה והשמחה רבה, בכל המובנים. הילד הבכור שעד כה היה מרכז תשומת הלב בבית, מבין שכללי המשחק השתנו ובאופן טבעי, הוא לא תמיד מקבל את העובדה הזאת באהבה. שמיע- עצמון מסבירה כמה חשוב לאפשר לילד לבטא את רגשותיו, גם את השליליים ביניהם, ולא לנסות לטאטא אותם מתחת לשטיח: "בד"כ כשיש משפחה הכוללת מספר ילדים, גם הקנאה תהיה נוכחת בבית. המסר העיקרי שחשוב להעביר לילדים בנושא הזה הוא שמדובר ברגש טבעי ונורמלי שיש לו מקום ושניתן להביע ולדבר עליו ללא חשש. 


בנוסף, פעמים רבות, הורים יוצאים מגדרם כדי שהילד חלילה לא יחווה רגש כזה, ועושים כל שביכולתם על מנת לפצות אותו בדרכים שונות. שמיע- עצמון מסבירה שלרוב תהיה זו טעות לנהוג כך: הורים רבים שואפים להרמוניה בבית, אך דווקא סיטואציות בהן מתעוררים מאבקים וכאשר עולה קנאה בין אחים, הן ההזדמנות של הילד להתמודד עם הרגש הזה במגרש הביתי שלו, במקום הבטוח והנעים ביותר עבורו. במקום לומר משפטים כמו 'אתה לא צריך לקנא', חשוב לשוחח עם הילד על תחושת הקנאה מבלי לשפוט את הרגש כשלילי או מאיים. חשוב להסביר שזה בסדר לחוש כך במצבים מסוימים, ואף לנסות ולזהות יחד אתו מתי הוא מתעורר בדרך כלל ומה אפשר לעשות כשמרגישים כך. חשוב להבין כי לרוב לצד רגש הקנאה בין אחים, מתקיימים במקביל גם רגשות של דאגה לזולת ואהבה, וכי ביטויי קנאה בין אחים אינם מלמדים בהכרח על יחס לא הוגן מצד ההורים, או על יחסים לא טובים בין האחים. 


שמיע -עצמון מסבירה את חשיבות הדיאלוג עם הילד: "חשוב להבין במה הוא בדיוק מקנא ולשמוע את הדברים מפיו. אין צורך להיכנס לבהלה כאשר הוא אומר משפטים כמו 'אני שונא את האח החדש', כי עצם העובדה שהילד מבטא אותם, מעידה על כך שהוא חש בנוח לבטא את רגשותיו וזה בהחלט חיובי. מעבר לכך, על מנת לתת לגיטימציה לרגש מסוג זה, אפשר לשתף את הילד ולספר לו על מצבים שבהם ההורים מצאו את עצמם מתמודדים עם סיטואציות דומות בחיים שלהם בהווה או בעבר.


לצד זה, חשוב להימנע מהשוואת אחים ומהענקת תארים כגון 'אתה הכי יפה, הכי חכם, אני הכי אוהב אותך', מאחר שהם עלולים לעודד את תחושת ההשוואה והתחרותיות ולהותיר את הרושם  שיש רק מקום עבור ילד אחד על הפודיום.


מעבר לכך, חשוב לתת לילד הזדמנות להתמודד עם הרגש גם במצבים שבהם נדרש להעניק תשומת לב רבה יותר לילד אחר. אפשר להסביר לו שלפעמים אתם יותר איתו ולפעמים עם ילד אחר שיש לו צורך שונה משלו, כמו למשל במצב שבו מגיח תינוק חדש לעולם.


"רוב הילדים ידרשו תשומת לב שלילית כאשר הם מקנאים", מוסיפה נטע לוי, מאמנת אישית, מנחת קבוצות ומרצה לאורח חיים מיטבי לילדים ונוער. " זה יכול להתבטא במרדנות, בכעס ואגרסיביות. לעומתם, ילדים אחרים יעדיפו להסתגר או יבטאו זאת על ידי רגרסיה בתחום מסוים בחייהם, למשל חזרה להרגל של מוצץ או קשיי הרדמות בלילה. חשוב לדבר עם הילד באופן ברור על רגשותיו. משפטים כגון: אני רואה שאתה כועס. 'איך אני יכולה לעזור?' או 'מה אתה מבקש ממני?', יכולים לסייע לו לבטא את תחושותיו וגם להבין שיש מי שמקשיב לו. תופתעו לגלות שלעיתים כל מה שהילד זקוק לו זה חיבוק. ברגע שהוא ירגיש שמקשיבים לו, הוא ימנף את תחושת הקנאה לחוויית פרגון ולקיחת אחריות.


שמיע- עצמון מציינת שלצד המלצות אלה חשוב להעביר גם מסרים ברורים ועקביים ביחס לאופן שבוא אפשר לבטא את הקנאה ולשים גבול בכל הנוגע לפגיעה באחר או הרס של השייך לו:"חשוב לעודד שיתוף ופרגון הדדי, אפשר למשל לאפשר לילד הגדול לסייע במשימות קטנות שקשורות לאח הקטן, כגון נדנוד מיטה, הרגעה וליטוף או הבאת מוצץ.


כשילד אחד חוגג יומולדת למשל, אפשר להכין את האח השני ולהסביר לו שהיום החוגג צפוי לקבל הרבה מתנות, ושגם הוא יחגוג בבוא העת. 


ומה עושים כשהילד מסתגר ולא מביע את תחושותיו? "חשוב  תמיד לדבר באופן פתוח על הילדים ו'לשים את רגשות הקנאה על השולחן'. חשוב לבחון כיצד הוא מגיב לדברים ולעודד אותו לדבר על רגשותיו בצורה פתוחה ולא שיפוטית. גם ספרי ילדים שעוסקים בנושא עשויים לסייע רבות בעניין ולאפשר פתח לשיחה בנושא".


ושוב, שמיע- עצמון מדגישה כי חשוב לאפשר לילדים לחוות תחרות, קנאה ותחושות שלא תמיד קל להתמודד איתן, וכל זה בזירה הכי בריאה שיש. תפקידינו ההורי אינו למנוע מהם להרגיש את תחושת הקנאה, אלא לצייד אותם בכלים כיצד יוכלו להתמודד ולשאת רגש זה, כמו רגשות אחרים עמם יתמודדו במהלך חייהם, בבית ומחוצה לו. 



מתי כדאי להתייעץ עם מומחה?

שמיע- עצמון מסבירה כי במצבים בהם הקנאה של אחד הילדים באחיו תופיע באופן תדיר וטורדני, כמעט בכל היבטי הקשר של היחסים עם האח, לצד מעט גילויי רגשות מסוג אחר,  יש מקום לחשוב ולטפל במצב היחסים בבית. כמו כן, חשוב לזהות מצבים בהם החוויה העיקרית שמלווה את הילד היא חוויית קיפוח וקנאה, כאשר מופיעה תוקפנות כלפי האח או תוקפנות עצמית. גם כאשר הילד מעביר רגשות של קנאה מהבית לסביבה החיצונית וחש מקופח ומקנא גם בחבריו, (עד כדי שהדבר פוגע ביכולתו לשחק וליצור קשר תקין עם בני גילו), יש מקום להתייעץ עם גורם מוסמך".



בין בני זוג

גם כשמדובר במערכת זוגית, שמיע – עצמון מציינת שקנאה היא רגש טבעי ולגיטימי: "דווקא בהיבט הרומנטי, היעדר קנאה עשוי להעיד על אדישות או על חוסר אכפתיות מצד בן הזוג, ולכן בדרך כלל כאשר רגש כזה נוכח במערכות יחסים והוא נורמלי ובריא.


פעמים רבות רגש הקנאה יתעורר בעוצמות גבוהות יותר על רקע איום על הזוגיות. איום כזה עשוי להיות מציאותי, כך למשל בן זוג שנחשב לפלרטטן יכול לעורר רגש של קנאה מצד בת הזוג, ומאידך הוא עלול לנבוע מתוך עולמו הפנימי של המקנא. יש אנשים מסוימים שהמבנה האישיותי שלהם מוביל לנטייה גבוהה יותר לתחושות של חשדנות וקנאה ולעיתים הדבר עשוי להיות מלווה גם בקושי לזאת ולווסת רגש זה. 


לדברי שמיע- עצמון במקרים כאלה, רגש הקנאה עלול להשפיע על ההתנהגות שלהם ביחס לסביבה, ובמקרים מסוימים להוביל לתחושות של  כעס, לאובססיביות או ואף לפגיעה בכושר השיפוט שלהם. 


בדומה להתמודדות עם קנאה מסוג אחר במשפחה, שמיע – עצמון מסבירה שגם במקרה שמדובר בבני זוג, שם המשחק הוא תקשורת: חשוב לדבר על הנושא ולא לשמור רגשות מסוג זה בבטן, כי דינם להתעצם ולהפוך פעמים רבות לעיסוק טורדני המוביל לרגשות שליליים , לפגיעה בתפיסת היחסים ובמקרים קיצוניים, אף לפגיעה בתפיסת המציאות. זוגיות, כמו כל קשר בינאישי אחר, מכילה באופן טבעי קנאה, כמו רגשות אחרים כדוגמת כעס ואהבה. 


עם זאת, חשוב לפנות לטיפול כאשר חשים טרודים, כשהדבר פוגע באיכות ובתפקוד היומיומי וכאשר הוא מופיע גם במקומות נוספים כמו למשל במקום העבודה, במהלך יחסים עם חברים וכדומה. 


"זכרו כי בכל אדם קיים 'ילד קטן' שרוצה שיקשיבו לו. התייחסו אל הילד הקטן שבכם, וכשאתם מקנאים, היו קשובים לו. כשבן הזוג מקנא בכם, זכרו שגם בו יש 'ילד קטן' ותנו לכל רגש את המקום הראוי לו", מוסיפה לוי לסיכום.



פורומים, טיפול זוגי, טיפול משפחתי

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
תחושת ריחוק זקוקה להכוונה 27/11/2019 16:09
  • נשואה 12 שנה +2 , על פניו אין בעיות גלויות לעין, אנחנו חברים טובים ומתנהלים טוב ביחד אך בשנים האחרונות יש תחושת ריחוק והרגשה של שותפים לדירה ולא בני זוג גם בתקשורת בינינו וגם ברמה האינטימית שנעלמה לה. אני זורקת מידי פעם את האופציה של גירושים דבר הגורר תגובה כועסת ממנו, הוא לא מדבר על הרגשות שלו אבל תחושתי שהוא מרגיש כמוני. אין לי אומץ להעלות בפניו בצורה החלטתית שאני רוצה לסיים את הנישואים, אבל מרגישה חנוקה ומדוכאת בתוך המצב שקיים היום. אשמח להכוונה.

  • + הוסף תגובה
תחושת ריחוק שרה 04/12/2019 18:49
  • למה לחשוב מיד על תהליך של גירושין למה לא לנסות להדברות ולחשוב ממה נובע התחושת ריחוק

  • + הוסף תגובה
כדאי ראשית להתעקש לעבוד על הקשר הזוגי עדית רונן סתר 04/12/2019 22:34
  • שלום לך, כפי שענו בתגובה להודעתך, כדאי ראשית לבדוק את כל האפשרויות שיספקו לכם מראה טובה על הקשר, שיספקו להם הזדמנות לבדוק את הקשר שלכם לעומקו. באמצעות טיפול זוגי, תוכלו לבחון את פוטנציאל השינוי והסיכוי לתקווה מחודשת. פעמים רבות, אנשים זקוקים לטיפול, על מנת לקבל הכוונה, להעמיק בהנה שלהם אחד את השני, ולעורר קירבה ואינטימיות. גירושין זו בהחלט אפשרות אך זו אינה האפשרות היחידה. פעמים רבות, אנשים חשים כבויים ושהם זרים בתוך הקשר הותיק. לעתים, יש אפשרות לשנות זאת. השאלה היא: מה כל אחד מכם מעוניין. אם אינך רוצה בקשר הזוגי, אין טעם לפנות לעבודה טיפולית. בידקו את המוטיבציה שלכם להישאר ביחד, (לא במצב הקיים, כי אם במצב מחודש). אם כן, ממליצה מאד על טיפול זוגי. תוכלו למצוא מטפלים זוגיים מוסמכים באתר האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. בהצלחה

  • + הוסף תגובה
נסיעות מרובות במשפחה דניאלה 21/11/2019 10:15
  • בעלי נוסע הרבה במהלך עבודתו, ואני מרגישה שהנסיעות שלו טובות לי. נעים לי. האם יש בעיתיות בכך? טופלנו בעבר כזוג.. הוא נעלב מזה מאוד. אשמח לדעתך

  • + הוסף תגובה
מרחב אישי וזוגי, ותחושות כמקפצה לעבודה עדית רונן סתר 21/11/2019 14:55
  • שלום לך, יכולות להיות סיבות רבות לתחושת הנוחות שלך כשכל אחד מכם עסוק בענייניו. הסיבות יכולות להיות קשורות בדינמיקה הזוגית שלכם, או בחלקים אחרים. לא בהכרח עובדה זו אומרת משהו שלילי, אבל אם בעלך נעלב, נפגע, זו הזדמנות להיות יחד עם התחושות האלה ולייצר הזדמנות מחודשת לקירבה. באופן כללי, כשמישהו נפגע, אנו צריכים להניח שהפגיעות נוצרה שם תוך תחושה אמיתית שמצריכה ריכוך ותיקון. אין צורך לחפש אשמים או אחראיים לתחושה, אלא להיות עם הפגיעה ועם הרצון להקל עליה. בידקו אם יש באפשרותכם לעשות זאת כזוג, או שיש צורך בסיוע של מטפל/ת זוגי/ת. בהצלחה!

  • + הוסף תגובה
חברה של בני ג'ולי 14/10/2019 02:07
  • שלום רב לבני בן ה 25 יש חברה כשנה. שניהם מוצלחים משרתים בקבע ביחידה מובחרת. יש לי קושי רב עם צורת ההתנהלות / האופי שלה. במשך השנה הזו ראינו אותה בדיוק פעמיים כאשר הפעם השנייה הייתה כשהסברתי לבן שלי שלא ייתכן שהם יוצאים שנה שלמה ואנחנו בכלל לא מכירים אותה. הוא טען שהיא ביישנית, שהיא עובדת קשה ואין לה זמן. (היא גרה במרחק של כשעתיים מאיתנו)..לאחר השיחה איתו היא הגיעה כאילו לסמן וי ומאז לא ראינו אותה.זה היה לפני כחודשיים. הרצון שלי שתבוא אינו כדי לערוך לה ועדת קבלה אלא כדי לראות אותם יחד ושתהיה חלק מהמשפחה. דבר נוסף: הוא הולך אליה מדיי פעם ורואה תמיד את האמא ואת אחותה ולא את האבא. היא טוענת שהוא עובד הרבה בחו"ל ואני שואלת האם ייתכן שהאבא לא מגיע מדיי פעם לארץ ולא מבקש לראות את החבר של בתו? אולי היא מסתירה משהו? והעניין העיקרי: היא טוענת שהיא לא אוהבת להצטלם..היו ביחד כמה פעמים בצימר, במלון ולאחרונה בחו"ל ואין אף תמונה שלה או שלהם יחד..על אף שבפייסבוק שלה ראיתי תמונות שלה. ההתנהלות הזו נראית לי מאוד מוזרה - יותר מדיי מופנמות ומסוגרות. אני חוששת שאולי זה מעיד על אופי דכאוני.הוא טוען שטוב לו איתה ואני לא רוצה שירגיש שאני לא אוהבת אותה. אני לא מכירה אותה מספיק בשביל לאהוב אותה או לא. אני גם בחיים לא אומר לו להיפרד ממנה אבל אני מרגישה בכל זאת סוג של מועקה. אני ממש לא יודעת איך להתנהל בנושא.... תודה מראש על התשובה

  • + הוסף תגובה
החברה של הבן עדית רונן סתר 15/10/2019 12:31
  • שלום לך ומועדים לשמחה, תודה שאת כותבת לפורום בנושא כה חשוב! זה יכול לסייע להורים רבים, שצריכים להסתגל להרחבת משפחתם, דרך בני הזוג של הבנים והבנות. אפשר לשמוע במילותיך את הרצון שלבן שלך יהיה טוב. כמה קשה בשביל כולנו כהורים, ללוות את הילדים ולתת להם מרחב של בחירה, למרות הדאגות שלנו. אני גם שמה לב למשפט שלך בסוף הטקסט, בו את מספרת שאת לא מכירה אותה מספיק, ואת הרצון לתת לבנך לבחור בעצמו. האם בנכם גר אתכם בבית? בדירה אחרת? האם הוא גר איתה? אלה פרטים משמעותיים. מה שאת מספרת הוא שדפוסי ההתנהגות לא לגמרי ברורים לך. ישנם כמה דברים שכדאי לקחת בחשבון: זכרי, שיש דרכים רבות להראות אכפתיות, אהבה, דאגה. כך, ייתכן והיא מעניקה לבנך יחס אוהב ומעריך, גם אם לא בנוכחותך. בנוסף, קשר של בני זוג עם ההורים של השני הוא קשר שיכול להתקדם לאט ובזהירות, ולא תמיד מעיד על טיב הקשר בין בני הזוג. לשאלתך, מה עושים: ראשית, ממליצה לשקול ולחשוב על שני הנושאים הכתובים כאן, ולראות איך את חשה לגביהם. נוסף לכך, הייתי ממליצה לא לתחקר את בנך לגבי היחסים של חברתו עם אביה, או נוכחות אביה ואמה כשהם נמצאים אצלם. שאלות כאלה עלולות לפגוע באיכות היחסים בינך ובין בנך. זה יכול לייצר מרחק, הסתרה, אותם את הרי מנסה למנוע בכזו תבונה ורגישות. כמו כן, כל פעם שמזדמן לך לפגוש את חברתו, נסי להיות חברית, פתוחה, לתת מקום ומרחב, להתעניין בשלומה ובתחומי עיסוקיה, לשתף אותה ואת בנך בנושאים שקשורים אליך (קלילים, לא כבדים מדי), ובאופן כללי, לנסות לייצר אוירה פתוחה ונעימה. ככל שיהיה יותר נעים ובטוח, חומות ההגנה ירדו. עם זאת, אינך צריכה לפתח חברות עמוקה וחוצת גבולות איתה, אלא רק לייצר מרחב נעים. הסימן לכך שהאוירה מותאמת, תהיה אצל בנך: את הרי מכירה אותו, וכשהוא ירגיש בנוח, את תדעי שיצרתם אוירה טובה. בהצלחה צוות אינפומד ועדית רונן-סתר

  • + הוסף תגובה
החברה של בני ג'ולי 15/10/2019 13:26
  • שלום עידית אני כל כך מודה לך על התגובה. עשה לי קצת סדר במחשבות. הוא גר בדירה משלו עדיין לא איתה ותודה לאל מגיע רוב השבתות אלינו.מאוד משתדלת לא ללחוץ עליו מכיוון שהיחסים ביני לבין בני הם מעולים ואני לא רוצה שזה ישתנה. עכשיו אני מבינה שכנראה יש באמת סוג של חומות הגנה - הוא עדיין מנסה בעצמו ללמוד איך להתנהל כי זו החברה הראשונה הרצינית שלו. מקווה שאכן חומות אלו ירדו. פשוט תודה תודה ומועדים לשמחה

  • + הוסף תגובה
סדר במחשבות, אמפתיה, דאגה אימהית עדית רונן סתר 17/10/2019 19:29
  • בשמחה רבה, כשיש לנו סדר במחשבות, ממש כפי שכתבת, אנחנו פנויים יותר לראות מה נמצא שם. לבנך יש אמא נהדרת, שמתבוננת, אוהבת, דואגת, ויודעת לתת מרחב... ;-) כמה טוב כבר יש לכם, וימשיך ויתפתח. המון הצלחה עדית.

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!