הכל מתחיל במשפחה: 8 טיפים שיסייעו לכם ליצור תא משפחתי מאושר

ככל הנראה מדובר במעגל התמיכה המרכזי ביותר בחיים של רובינו, והמשפחה היא אכן יצירת המופת הטובה ביותר של הטבע. אך מהו הסוד למשפחה מאושרת? מיוחד ליום המשפחה - אספנו עבורכם 8 טיפים לתא משפחתי מלא באור

כתבה פרסומית כתבת חסות


תאריך עדכון: 04/03/2018


לוח הזמנים צפוף, שלל המטלות ממלאות את היומן, ורובינו מבלים את חלק ארי מהיום מחוץ לארבעת קירות הבית. למרות זאת, משפחה הייתה – והיא עדיין הגורם המשמעותי ביותר בחיינו. אז איך אפשר להתגבר על השגרה, לרקום זיכרונות ייחודיים יחד ולשמור על תא משפחתי מלוכד ומשגשג: מיוחד ליום המשפחה – אספנו עבורכם את כל העצות למשפחה מאושרת.



1. צרו מסורות משותפות

בין אם מדובר בארוחת בוקר מפנקת בכל סוף שבוע, בטיולים בימים שטופי שמש, או בהליכה משותפת לתפילת יום השישי, ריטואלים משפחתיים משותפים מחזקים את הקשרים בין חברי התא המשפחתי יותר מכל דבר אחר. המסורות מספקות לחברי המשפחה הצעירים תחושת זהות ושייכות. למרות שלמבוגרים הם עשויים להיות חסרי משמעות, עבור הילדים הם מקור להיאחזות ולשאיבת עוצמות ותמיכה. תוכלו לחגוג ימי הולדת בדרכים מיוחדות, להסכים על ארוחות ערב משותפות ובעיקר להשאיר את הסמארטפון בצד בכל מפגש משפחתי. המסורות המשפחתיות לא רק יתרמו לליכוד הקבוצה, אלא ישמשו דוגמה לילדכם בכל הנוגע לחשיבות המשפחה והקשר אליה.



2. שבו יחד לאכול

משפחות אשר יושבות יחד לאכול מחזקות את הקשרים הבין אישיים, זאת בהשוואה לבתים בהם נהוג לאכול בנפרד. הישיבה סביב שולחן האוכל מעודדת, הן את הילדים וההורים, להקצות זמן מסוים לרגיעה ואף מאפשרות לכל אחד מחברי המשפחה לשתף את האחרים בחוויות ובבעיות שלו. זמני איכות המתרחשים בזמן הארוחות חיוניים במיוחד: מחקר שבוצע על ידי ה- the National Center on Addiction and Substance Abuse at Columbia University,  בחן כ-2000 מתבגרים ומצא כי אלה שהתמידו בארוחות משפחתיות נמצאו בסבירות נמוכה יותר בכ- 31% לפתח הרגלים לא בריאים, כמו עישון, שתיית אלכוהול ושימוש בסמים. 



קראו עוד: קנאה יכולה גם להועיל? כך תתמודדו עם קנאה בזוגיות ובמשפחה 



3. קחו חלק במשחק

משחקים משותפים מחזקים את הקשרים הבין אישיים במשפחה ויוצרים זיכרונות משמעותיים. מחקר שבוצע באוניברסיטת אלבמה ונמשך כ-25 שנים בהן עקב אחר 14000 משפחות ברחבי העולם מצא כי המשפחות המאושרות ביותר, בילו זמן משותף במשחקי לוח או קלפים. קבעו ערב משחקים שבועי, בו תוכלו ליצור יחד רגעי אושר. גם כאן, הקפידו כי ילדכם – וגם אתם משאירים את המכשיר הסלולארי מאחור. 



4. הפכו את מטלות הבית לחוויה משותפת

אין ספק שניקיון, קיפול כביסה, סידור החדר או שטיפת כלים הן לא פעולות מהנות כשלעצמן –  אבל נראה שהכל נראה טוב יותר בשניים – או במשפחה שלמה. שתפו את הילדים במטלות הבית והפכו אותן לפעולה משותפת. למרות שחברי המשפחה הקטנים, ולעיתים גם המתבגרים  עשויים להתנגד, השלמת המשימות יוצרת תחושת הישג ומסייעת לכם ההורים להקנות הרגלים חיוניים, כמו שיתוף פעולה, תכנון לוח זמנים, הקניית הרגלי סדר וניקיון ועוד. 




הפכו את מטלות הבית לחוויה משפחתית, ואמצו ארוחות משפחתיות כמנהג משותף 



5. העצימו את הביטחון של כל אחד מחברי המשפחה

בני המשפחה הם התומכים הנלהבים ביותר שלכם. סקר שבוצע ב-  Rutgers University in New Brunswick, NJ וחקר 150 משפחות, מצא כי המשפחות שדיווחו כי הם נהנים אחד מחברת השני, היו גם אלה שהראו תמיכה זה בזה לעיתים הקרובות ביותר. חברי המשפחה מחמיאים האחד לשני בתכיפות גבוה, ומספקים מעגל תמיכה קרוב. הקפידו לעדכן את הקרובים במהלך החיים שלכם, ושבחו כל אחד מבני הבית על הישגים והצלחות. 



6. פשוט תתחבקו

כולנו יודעים כמה עוצמתי מגע יכול להיות: משפחות מלוכדות לרוב מראות חיבה פיזית לעיתים קרובות, ואפילו ליטוף קל עשוי לחזק את הקשר ולגרום לכל תקופה מאתגרת להיראות קצת פחות קשה. 


קראו עוד: בררנות וסרבנות אכילה בילדים: כל הטיפים שיגרמו להם לאכול 



7. תצחקו יחד

הבסיס ליצירת בית אופטימי ושמח, הוא שילוב של הומור – אפילו ברגעים הקשים והמעצבנים ביותר. בית מלא בשמחה וצחוק, לא רק ילכד את התא המשפחתי ויגרום לכם להיזכר ברגעים קטנים שיעלו לכם חיוך, אלא הוא יקנה תפיסת עולם ייחודית במיוחד לחברי הבית הצעירים וילמד אותם שתמיד ניתן להסתכל על הכוס המלאה. 



8. השתמשו בספורט כהזדמנות לחוויה משותפת

מטבעם, רוב הילדים אוהבים פעילות ספורטיבית מכיוון שהיא גורמת להם להתרוצץ ולהישאר פעילים. יצירת שגרת ספורט משותפת לא רק תתרום לליכוד המשפחתי, אלא היא תסייע גם לכל חברי המשפחה בשמירה על אורח חיים בריא וגם תיצור עבור הילדים חוויה חיובית בכל הנוגע לביצוע פעילות גופנית. הקפידו שלא לבקר את הילדים על הכישלונות שלהם אלא לשבח אותם על ההישגים. 



פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

 עדית רונן סתר

עדית רונן סתר
עדית רונן-סתר הינה מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. את הכשרתה (תואר שני ולימודי הטיפול המשפחתי) עברה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז אלומה. כמו כן, עברה הכשרה עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • חוסר משיכה בזוגיות
  • יסמין
  • 19/05/2019 16:38
  • שלום, אני בקשר זוגי במשך שבע שנים, מתוכן נשואה שנה. שנינו בגילאי 30+. יש פער ביני ובין בעלי יחסית מהרגע הראשון - לי מאוד חשוב לדאוג לאיך שאני נראית, מאוד לא מזניחה את עצמי, לא מתה על אימונים אבל נהנת מהתוצאות ולכן מקפידה על תדירות גבוהה של ספורט. אוהבת אוכל וכל מה שקשור אליו אך יודעת לעצור את עצמי כשצריך ויודעת לעמוד בפיתויים. הוא - בדיוק ההיפך, ממש בכל רמח איבריו. אנחנו חברים מאוד מאוד טובים, התקשורת מצויינת, אבל בכל מה שקשור למשיכה - פחות. מבחינתי כמובן. במשך שנים רבות סחבתי אותו לאימונים, עשינו דברים ביחד אבל תמיד הרגיש לי שאם אני לא אזום - הוא לא יעשה שום דבר מיוזמתו. אחרי שנים רבות של טיפולים פסיכולוגיים הצלחתי להניח לו ובאמת להבין שזו אחריות מלאה שלו. מהרגע ששוחרר הרסן - הוא עלה בערך 20 קילו. וזה רק הולך ומחמיר. מיותר לציין שאני מתוסכלת מזה ברמות קשות. נורא קשה לנו לחשוב על פרידה בגלל שאנחנו מסתדרים מצויין, ואין איזה פיצוץ או בגידה, אבל אני בטוחה ב - 99% שאני לא אוכל להיות מאושרת או שלמה עם הקשר הזה אף פעם. ואני בטוחה שגם הוא לא רוצה לחיות חיים של שיפוטיות לגבי כל מה שקשור לאוכל. ועדיין, קיים האחוז הבודד הזה בתוך תוכי שמקווה שיקרה אחרת, שהוא כן ירצה בחיים אחרים בשביל עצמו.. ואז מזכירה לעצמי שאם אחרי כל כך הרבה שנים לא קרה כלום.. כנראה גם לא יקרה.. :( אני חושבת שסוג של התרגלתי לחיים בתסכולים, כי ברגע שאני חושבת שלא אראה אותו יותר, אפילו במחיר של השקט הנפשי שארוויח מכך (ובהחלט גם הוא) - מתכווץ לי הלב, ממש כואב. זה מרגיש כאילו אני צריכה להחליט על איזה איבר בא לי לוותר. ואני כבר מותשת מלבכות, כל כך.. כל סופ"ש מתחיל בשיחות על מה עושים, על זה שאנחנו לא רוצים חיים שכאלה, ובסוף בוכים אחד עם השניה, מתוסכלים מהעובדה שאף אחד לא מסוגל לקום וללכת. אני כל כך אוהבת ומעריכה אותו, הוא ממש אדם נדיר, אוהב, מכיל, מפרגן, לא עוקץ, מייעץ, תומך, תמיד תמיד שם בשבילי.. לא היינו בייעוץ זוגי כי התקשורת בינינו מאוד טובה וכל יועצ.ת שניסיתי לשאול אותה האם יש טעם להגיע - אמרה שאם אנחנו מתקשרים אז אין ממש בשביל מה. מסכן הוא ומסכנה אני. החיים שלנו לא זזים מטר קדימה כי הדבר הזה כל הזמן עוצר אותנו. כל הקשר הזה נע סביב האם הוא עולה במשקל או לא. קשה לי עם המחשבה שאני עוצרת אותו (והוא אותי), שיכול להיות שאם היה עם מישהי אחרת כבר היו לו ילדים בשלב זה של החיים. אני מאוד רוצה לפרק את הקשר, לטובת שנינו, אבל אני לא מסוגלת לתאר כמה זה קשה. יחד עם זאת, אני לא רוצה חיים ללא משיכה ותשוקה. אשמח לעצות איך לעשות את זה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, מהתיאור שלך, נשמע שישנם חלקים טובים מאד בקשר שלכם, חלקים ששניכם מעריכים. משיכה מינית ומשיכה כללית חשובים מאד בקשר זוגי, אך אלה מושפעים מגורמים רבים ויכולים לעתים להשתנות. טיפול זוגי הוא הכתובת שלך, באופן ברור. בטיפול מעין זה, תוכלו להכיר אחד את השני יותר לעומק, תוכלו לעבור תהליכים אישיים בתמיכת השני, ואולי למצוא את הדרך חזרה. גם אם לא, דרך הטיפול תוכלו לקבל החלטות בצורה מסודרת יותר. חשוב מאד לבחור מטפל זוגי מוסמך , וזאת תוכלו לעשות דרך האגודה הישראלית לטיפול זוגי, בקישור זה: http://www.mishpaha.org.il/ איני מכירה מטפלים שיגידו לכם שאין טעם להגיע. ייתכן וישנם מטפלים עמוסים שאינם פנויים, אך בקישור המצורף תוכלו לקבל רשימה ארוכה של מטפלים מוסמכים, שיוכלו לעזור לכם לעבור ממצב של תקיעות למצב של תנועה והתפתחות. בהצלחה

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • בעיות בזוגיות
  • אני
  • 11/05/2019 20:27
  • שלום רב, אני ובעלי נשואים כשלוש שנים + תינוקת בת חצי שנה. בעלי בן בכור הגדל בבית שהאב לא מתפקד והוא לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי. חמתי מקפיצה את בעלי על כל דבר, מהפרטים הקטנים כמו נשרפה לי נורה, תיקח לי את האוטו לטסט ועד ללכת איתה לרופא. חמתי טיפוס קשה לעיגול, יש לה תמיד הערות על כל דבר, היא לא מכבדת בקשות המגיעות ממני הקשורות לילדה, מרשה לעצמה להגיע אלי בלי להודיע, מתקשרת לצרוח על בעלי כאשר לא מקבלת את מבוקשה (לדוגמא שנבוא כל שבוע לארוחת צהריים בשבת) ומכניסה הרבה "רעל" אלינו הביתה. חמתי הקדישה את חייה לטיפול בסבתא וכעת כשהסבתא נפטרה נראה שהיא מחפשת למלא את החלל שנוצר (היא זרקה לי בשבעה שהיא מתכוונת לבוא אלי כמעט כל יום). בעלי אשר לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי מצפה ממני למלא את החלל החסר הזה ואני מרגישה כי הציפייה ממני גדולה מידי ולא ראלית. לאחר מחשבות רבות החלטתי שאני מסוגלת להכיל אותה פעמיים בשבוע (היא באה כשבעלי לא בבית) ואמרתי לבעלי שבמידה והיא תרצה לבוא יותר היא מוזמנת לקפה בשעות הערב כשהוא בבית. כמו כן אמרתי לו שעליו לעשות איתה שיחת תיאום ציפיות כדי שלא תחווה עוגמת נפש ולהימנע מהריבים. בעלי אשר מפחד מהתגובות שלה הולך בשיטת היהיה בסדר ומניסיון העבר זה לא עובד. איני יודעת מה לעשות על מנת שבעלי יבין שהוא צריך לכבד את רגשותיי והחלטותיי, נראה כי חמתי מפעילה עליו לחצים שפשוט קל לו להעביר אותם אליי מאשר להתעמת איתה. אשמח לעזרה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, אפשר לחלוטין להבין את הקושי שלך להכיל מצבים כאלה, הדורשים ממך השקעה רבה מאד ביחסים עם חמותך, ובתדירות גבוהה מאד. וזאת, כמו שאת רואה בעינים נבונות ורגישות, מתוך היחסים שהתפתחו עם השנים, בין בעלך לבין אמו. כן, כמו שאת כנראה מעריכה, יחסי התלות הייחודיים בין בעלך לאמו, זולגים אל הקשר שלכם ואל משפחתכם החדשה. חשוב לראות איך ניתן לתת לאימו מקום ומביטחון בחיים שלכם, תוך יצירת גבולות חדשים למשפחה החדשה שלכם. אמו צמאה לקשר, תלויה בנוכחות שלכם. ייאמר לזכותך ולזכותה, שהיא נהנית להיות במחיצתך. ובכל זאת, מאד ברור ומובן שאת צריכה את המרחב שלך. כמו כן, למען עתיד רגוע יותר לכולם, היה נהדר עם בעלך היה מוכן לעשות תהליך עם עצמו, בו הוא יצליח לשמור על קשר אוהב וטוב עם אמו, תוך היפרדות, שעד עתה לא התרחשה. בנוסף, המשפחה החדשה שלכם עדיין נמצאת בתהליך הסתגלות למצב החדש, בתכם. חצי שנה אולי נראית כמו זמן רב, אך זו עדיין ההתחלה, ואתם בתקופת הסתכלות: כלומר, שניהם מסתגלים לתפקידי ההורות שלכם, חמותך צריכה להסתגל לתפקידיה כסבתא. הצעתי כזו: 1. תוכלי להתייעץ עם איש מקצוע למשך מספר פגישות, על מנת לקבל כלים להתמודדות. את יכולה לפנות למטפל משפחתי או להדרכת הורים. ייעוץ והדרכת הורים יסייעו לכם ליצור גבולות בין המשפחה שלכם לבין המשפחה המורחבת, ולהחזיר לעצמך את החיים שלך. 2. בינתיים, אוסיף מספר טיפים שיסייעו: - בתכם קטנה ומצריכה את מלוא תשומת הלב, כאשר היא ערה. עכשיו כשהימים חמים, תוכלי לתכנן כיצד את ממלאת חלק מהימים בפעילות בחוץ: בטיול, בגינת משחקים וכדומה. לעתים את והיא תהיו זמינות לביקור, ולעתים לא. חשוב שיהיו ימים שאת מבלה איתה לבדך. - אם החלטת שיומיים בשבוע הם ביכולת שלך לארח את חמותך, קבעי איתה ימי ביקור קבועים. תוכלי להסביר לה שלעתים אתן מטיילות, וחשוב לך לקבוע איתה ימים קבועים על מנת שאכן תיפגשו. - בימים בהם חמותך מבקרת, אם את חשה שאת יכולה לסמוך עליה בשמירה על בתכם, נצלי את זמן הביקור להספיק מטלות, בזמן שסבתא עם נכדתה (מקלחת, בישול, קריאת מיילים, וכדומה). כך, סבתא תתחיל ליצור זמן איכות אישי עם נכדתה, ואת תהיי חופשיה (אפילו בבית) לעשות דברים אחרים. כך תוכלי להרגיש שכולכן מרוויחות. - בהמשך, בתכם תגדל והמציאות תשתנה יותר מהר מהצפוי: בתכם תלך לגן, אולי לעתים תרצו את עזרתה של חמותך, יהיו לבתכם חברים למפגשי אחר הצהריים. המציאות תשתנה וחוקי המשפחה המשפחתיים ישתנו גם הם. בתקווה שתוכלו לחוש שינוי כבר מטיפים אלה, וכל הכבוד על הסבלנות וההבנה שאת מגלה לכל בני המשפחה, בהצלחה

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • כאב ועצב
  • יעל
  • 08/05/2019 18:54
  • נשואה ואם לשלושה בנים. הבכור בן 31,האמצעי בן 28 נשוי מזה חצי שנה,והצעיר בן 19. עלי לציין שעברנו טיפול משפחתי בעקבות זה שהבכור והאמצעי לא מדברים מזה 10 שנים,הבכור הגיע לדקה וחצי לחתונה והלך. מלפני חתונת הבן האמצעי הבן הבכור הפסיק לבוא הביתה,נמנע מלהיפגש איתנו,לא מגיע לחגים ולאירועים משפחתיים. היום לאחר שצפיתי בטלויזיה ושמעתי משפחות שכולות,מרגישה כמוהם,הבן הבכור השאיר חלל ריק,לא מגיע לחגים,לסופי שבוע ולאירועים משפחתיים. מה עלי לעשות?

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת לפורום. אחחח, המפגש עם החלל הריק של יום הזיכרון, הידהד את החלל הריק שאת חווה במשפחתך. אכן כל כך הרבה עצב וכאב. וזה נמשך זמן רב, ובוודאי מכאיב מאד. כדי שנוכל להבין ולהמליץ על המשך הדרך, אם תוכלי לספר קצת יותר על הטיפול המשפחתי שעברתם: כמה זמן ארך הטיפול, מי מהמשפחה היה שותף לטיפול, האם השתנו דברים בעקבות או בזמן הטיפול. בשלב זה, ניתן כבר להעלות את האפשרות של טיפול נוסף, בין אם עבורך באופן פרטני, או משפחתי, בכדי לעבד את תהליכי האובדן שאת ואתם חווים, ולנסות להתחיל לעבוד על ריפוי. אולי תוכלי להסביר את מידת הנכונות לטיפול של בני המשפחה. בינתיים מחזקת את ידיך, ובתקווה לימים של שינוי, עדית וצוות הפורום.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
מידע וכלים שימושיים

אינפומד בריאות דיגיטלית בע"מ