אחים לנצח: האתגרים בהתמודדותם של האחים עם השכול

כשאנו חושבים על המושג שכול, רובנו נדמיין את ההורים שאיבדו את הקרוב להם מכל ביום בהיר אחד. אך גם עבור האחים במשפחה, ההתמודדות עם האובדן קשה מנשוא, היא משפיעה על דפוסי ההתנהגות והמחשבה ואף עשויה להשליך על מהלך חייהם, מערכות היחסים הזוגיות והמשפחה החדשה אותה הם הקימו: מהם האתגרים הקיימים בהתמודדותם של האחים עם השכול ואיזה טיפול עשוי לסייע בהתמודדות עם האובדן? פרויקט מיוחד ליום הזיכרון
כתבה פרסומית כתבת חסות



"אני זוכר את הדפיקה בדלת. אבא פתח, אמא התיישבה בכורסא ולא קמה, אבא שתק. בהתחלה היה שקט. אחר כך רעש, הרבה מילים.. המון אנשים.. אבל אני לא זוכר כלום. אנשים נוגעים בי ומדברים. כשכולם הלכו, הבית היה שקט.. כל כך שקט... כאילו לא היה בו כלום יותר, אף אחד. אני יודע היום שכשעמית נפל, הפכתי יתום..." יובל היה רק בן עשר כשאחיו עמית נהרג, ואת יום ההודעה על נפילתו הוא לא יישכח. זוהר איבד את אחיו, יותם, מיד לאחר חגיגות בר המצווה שלו: "איבדנו את יותם ממש אחרי בר המצווה שלי, הוא עוד היה בחגיגה. כשבאו להודיע לנו, הייתי אצל חבר. סבא אסף אותי וסיפר לי שיותם נהרג. הוא אמר לי שחשוב שאהיה חזק עכשיו ואשמור על אמא ואבא. מאז נהגתי כך – לא בכיתי, כעסתי או דיברתי על הנושא כי פחדתי להכאיב להם". אסתר, חוותה את ההתמודדות המורכבת של אובדן אחיה, שאול, דווקא כשבנה התגייס " ביום הגיוס, הכל התמוטט לי ועלה בי פחד נוראי. ידעתי שאצליח להתמודד  כי העולם הכין אותי לכך. פחדתי בעיקר שהילדים שלי יהפכו להיות אחים שכולים ופתאום הבנתי כמה המוות של שאול שינה לי את החיים". ענתיאל היה בן 17 כשאחיו הצעיר, נתנאל, נהרג בפיגוע : " זה מכה בי כל שנה מחדש כאשר אני עומד מול המצבה. הבן שלי כבר מבוגר יותר ממנו".


יום הזיכרון נוגע בכל אחד מאתנו ומעניק לשכול משמעות ייחודית ומורכבת. אך עבור אלה שהשכול הפך עבורם ממילה המתארת סולידריות לאומית, לחוויה אישית ומשפחתית מדובר באתגר מורכב וקשה מנשוא. כאשר אנו חושבים על המושג "בן משפחה שכול" לרוב נדמיין את לרוב התמודדותם של ההורים, אך למעשה, גם לאחים במשפחה חלק מרכזי, ואובדן אח או אחות מעלה קשיים ייחודיים בעיבוד האבל. קשיים אלה נוגעים בכל אחד מחברי המשפחה ואף פוגעים בתא המשפחתי ובזהות העצמית. 


אחים הם חלק אינטגרלי מחיינו, וגם כשאנחנו לא מנהלים קשר יומי ורציף איתם אין ספק שמערכת היחסים הזו היא ייחודית ומלווה את האדם לאורך כל חייו. פעמים רבות, אנו נוטים לחשוב על הקשר בין האחים כעל דבר מובן מאליו וברור לנו שהם שם תמיד – גם אם לא מנוהל קשר רצוף. למעשה, הקשר שבין אחים מהווה את מערכת היחסים הארוכה ביותר אותה מקיים אדם, והוא גם הקשר הראשון המוכר לנו במסגרת מערכות היחסים עם קבוצת השווים. במהלכו, אנו לומדים על שותפות, חלוקת תשומת הלב של ההורים והקרובים, אהבה, הערצה ואף קנאה וכעס. 




מערכת היחסים בין אחים מהווה את אחד מהקשרים המרכזיים בחיינו במהלכה אנו לומדים על שותפות, אהבה ואף קנאה וכעס




למרות שמערכת היחסים בין אחים מוזכרת בתרבות היהודית עוד בתקופת התנ"ך, בסיפורם של קיין והבל או בתיאור מערכת היחסים שבין משה לאהרון, בכל הנוגע לטיפול הפסיכואנליטי, מחקרים שעסקו במערכת יחסים ייחודית זו החלו להופיע רק בעשורים האחרונים.


לאורך השנים, התמקדו המערכות הטיפוליות השונות והחברה כולה, בעיקר בשכול ההורי. כיום, עם התפתחות המחקר העוסק בקשרים שבין אחים, נבנית ההבנה כי יש לטפל במשפחה שחוותה אובדן כמערכת אחת, ולהתייחס לצרכים של כל אחד מחבריה תוך התייחסות לאחים השכולים, לתפיסת המוות בהתאם לגילם ולבניית מערכת משפחתית תומכת. האובדן משנה את המערך המשפחתי, את ההתנהלות של הקבוצה המצומצמת ומצריך גיוס משאבים ייחודיים לצורך עיבוד האבל ובניה מחודשת. לעיתים קרובות, הורים שכולים מתקשים להתמודד עם עיבוד האבל ולתמוך במקביל באחים הנותרים. מאגרי התמיכה של הקרובים מתערערים וכתוצאה מכך, נדחה אבלם של האחים.



מהם האתגרים המרכזיים הכרוכים בהתמודדותם של אחים עם האובדן והשכול?

היכולת לבטא רגשות, כאב, כעס, ייאוש, פחד וחוסר אונים, המלווים את תהליכי השכול , מעוררים חשש באחים, ובמקרים מסוימים הם אינם בטוחים שההורים יוכלו לשאת זאת ולהתמודד גם עם רגשותיהם. כתוצאה מכך האחים השכולים חווים רגשות קשים המודחקים, נמנעים, מתבטאים בהתנהגויות והימנעויות שונות ואף בכאבים פיזיים ובמחלות. 


כמו בכל תהליכי משבר , נוכל למצוא אסטרטגיות הגנה שונות: חלק מהאחים המתמודדים עם השכול נשאבים לתפקיד הורי, ומנסים להגן על ההורים ולשמור על המשפחה שנותרה. אחרים יחפשו את קבוצת השווים בקרב חברים, ינסו להחזיר את חייהם למסלול הרגיל כאילו לא קרה דבר ויפצלו את המתרחש בבית מהחיים החברתיים. במקרים מסוימים אחים שכולים עשויים להרגיש כי כל ביטוי של שמחה, הנאה והצלחה בחייהם, עלול להחוות כבגידה בהורים ובאח המת. לעיתים, ינסו  האחים להמשיך את דרכו של האח שנהרג, לבחור את אותו מסלול לימוד, ואף להתגייס לאותה יחידה בה הוא שירת. חשוב לציין כי כל אחת מהדרכים ודרכים נוספות, הן דרכי התמודדות נורמאליות בסיטואציה שאינה נורמלית.


אובדן אח, מייצר התמודדות כפולה:  מחד, האח המת, הופך מחבר, בן ברית, דמות שניתן לכעוס עליה ולהעריצה, לתמונה שאינה מכילה את מורכבות הקשר בן האחים. ממחקרים שנערכו בשנים האחרונות, עולה כי דמות האח המת, אצל ההורים, נשמרת כאידיאלית, לרוב חסרת קונפליקטים או פגמים. לאחים הנותרים קשה להתמודד אל מול דמות זאת והזיכרונות משעשועים, משחקים וכעסים אינם מוצאים את מקומם. מאידך, האחים השכולים מאבדים את ההורים כדמות חזקה, מגנה ושומרת והם חווים את עוצמת רגשות ההתמודדות של ההורים עם האבל. כשעולה התחושה כי ההורה אינו מסוגל להתמודד, מתפתחת התפיסה כי יש להסתמך רק על עצמי במצבי לחץ ומשבר. אסטרטגיה זו ממשיכה ומלווה את האח השכול בבגרותו ואף עלולה להשפיע על יחסיו הזוגיים, המשפחתיים והחברתיים. 


התמודדות נוספת, היא אובדן הזהות בקבוצה החברתית. אובדן אח בגיל ההתבגרות, המהווה  תקופה בה מנסים בני הנוער להיות דומים ככל האפשר לחבריהם, מניחה את תווית ה"אח השכול" בן לילה ומעלה חשש ליחס מיוחד ורחמים. מצב זה, מפתח אצל חלק מהאחים השכולים, יכולת זיהוי לקריאת רמזים, בקול, במבט, בתנוחת גוף של האחרים המשמעותיים. בבגרותם, יכולת זו ששימשה אותם כהגנה בגיל ההתבגרות, מוטמעת כחלק מדרכי התקשורת שלהם, מבלי לבחון או לערער על תפיסה זו. 



מהו הטיפול שיסייע בהתמודדותם של האחים השכולים על האובדן?

את האחים השכולים המגיעים לטיפול אני פוגשת כאנשים בוגרים, חלקם בעלי משפחות, הורים לילדים ולעיתים אף סבים וסבתות לנכדים. לאורך השנים הרבות שחלפו מאז האובדן הם נושאים את ההתמודדות עם השכול בשקט, לעיתים אף מבלי לשתף את הקרובים להם. מטופלים רבים, מגיעים לטיפול בעקבות שאלות או משברים משפחתיים או בריאותיים, שלכאורה אינם קשורים להיותם אחים שכולים. ההליך הטיפולי מסייע בחשיפת הקשר הייחודי בין היותם אחים שכולים להתמודדויות השונות אותן הם חווים כאנשים בוגרים. 


מפגשי הטיפול מתחילים לרוב בהכרות עם התא המשפחתי העכשווי, הילדים הנכדים, הקשרים החברתיים והמשפחתיים וזאת כחלק מההתבוננות על מקורות התמיכה העכשוויים, היכולות, ההצלחות והעשייה . אחר כך אנחנו עוברים אל משפחת המקור - המשפחה שחוותה את האובדן. לעיתים לראשונה, מספר האח השכול, את סיפור חייו, את הרגע, בו שמע, ראה וחווה את ההודעה (דבר שרובם זוכרים ומתארים, לפרטים). המטופל מלמד אותי על סיפור חייו (נרטיב) על הבית לפני נפילת האח, על רגע ההודעה, על ההתמודדות המשפחתית, הסביבתית והחברתית עם האובדן.  הוא מדבר על ההתמודדות שלו עם השכול,על המחשבות, הרגשות והתפקידים אותם לקח או קיבל.


אנחנו לומדים יחד את האסטרטגיות בהן נעזר כדי להמשיך לחיות, כדי להצליח ולהיות מי שהוא היום. יחד אנחנו מתחילים לבחון, מה מהאסטרטגיות תומכת בחייו היום, ואלו מהן אינן מקדמות אותו ואף מפריעות לו במהלך חייו. 


חלק חשוב נוסף בטיפול הוא העיסוק בזיכרונות, החזרה של דמות האח שנפל, והפיכתה מאידיאל ותמונה שלעיתים אינה נגישה לילד או נער, אל דמות "האח שלי" על כל צבעוניותה ומרכיביה: האח שגם צחק, הרגיז, הכאיב, כעס ושיחק.  לעיתים אנחנו כותבים את סיפור האח, או  בוחרים תמונות ומכינים את אלבום הזיכרון, אלבום שדרכו ניתן לספר את סיפור ה"אח שלי" לילדים, לנכדים לחברים. 


הטיפול באחים בוגרים, שאיבדו אח או אחות בצעירותם, מאפשר להם לבחון כיצד האובדן השפיע על תהליכים מחשבות, רגשות ודפוסי התנהגות דרכם הם חווים את העולם ואת מערכות היחסים השונות אותן הם מקיימים. בעזרת הטיפול בוחנים הם מהן דרכי ההתנהגות שסייעו בהתמודדות הראשונית עם האובדן, ואילו דפוסים מתאימים גם כיום בבגרותם.



עדיין מתלבטים? להתייעצות עם ד"ר נורית גפני השאירו פרטים

שם מלא: טלפון:
קראתי והסכמתי לתקנון שלחו עכשיו >




פורומים טיפול זוגי, טיפול משפחתי

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
התייעצות לגבי חמותי ובעלי חני 03/04/2017 14:00
  • שלום רב, אני נשואה כבר 26 שנה. בעלי הוא בן יחיד שהוריו התגרשו כשהיה ילד קטן ומי שגידל אותו זה בעצם הסבא כאשר אימו רק היתה בתמונה לא יותר מזה. היא כעת מתגוררת בחו"ל והודיעה שהיא מגיעה לביקור בארץ לחודש.בין חמותי לביני אין חיבה. לאחרונה היה גם אירוע שבו היא אמרה דברים פוגעים שלא היו צריכים להיאמר על ידה והיא אף הודתה שטעתה . בעלי מתעקש איתי שנארח אותה בביתנו. אני מרגישה שהוא דוחק אותי לפינה. יש לציין שאני חולת סרטן וכעת נמצאת לפני תחילת טיפול חדש. כמו כן אני לומדת ויוצא שבזמן שהיא אמורה להגיע יהיו לי מבחנים. עוד דבר שמפריע לי זה שהיא אישה שמעשנת הרבה וקשה להתעלם מהריח שמופץ סביבה. אני מרגישה שאני יכולה לקרוס אם אכן היא תתארח אצלנו. לא מתאים לי בשום צורה . במיוחד לא בעת הזו . אני אובדת עצות. בעלי חושב שאני יכולה להקריב מעצמי כמה ימים ושאעשה זאת בשבילו. אניחא יודעת מה לעשות זה מפריע לי מאד. מה דעתך בנושא?

  • + הוסף תגובה
חמותי ובעלי - היכן המרחב האישי שלי עדית רונן סתר 03/04/2017 22:43
  • שלום לך, את באמת מתארת מציאות מאתגרת מאד, בה רווחתך נמצאת בספק, הן מבחינה בריאותית והן רגשית. אפשר להניח, שבעלך מצוי בין הפטיש לסדן, מנסה לרצות גם את אמו, עמה הקשר היה רופף בשנים מסוימות (ובשנים קריטיות בגידולו). שניכם מצויים בבעיה סביב הנושא, הרי אם אמו מצפה להתארח אצלכם, כיצד ניתן להציע לה פתרון אחר, שיאפשר אוירה נעימה ולא יחולל סערה... הסבך תלוי, אם כן, בכמה גורמים: האם בעלך מסוגל, לדעתך, לראות את הקשיים שאת חווה סביב הביקור הזה, ואת כל השיקולים שהעלית פה? האם הוא מסוגל לתת לך את המקום לבטא את החששות שלך ולהיות קשוב אליך, מהיכרותך עמו? האם אמו של בעלך באמת מצפה להתארח בביתכם ומודיעה על כך, או שזו יוזמה של בעלך? האם היא תהיה מסוגלת להבין את הקושי שלך ולכבד זאת, וללון במקום אחר? האם את מרגישה שיש לך את הכוחות לבטא את דברייך ואת רצונותיך, בשיחה עם בעלך? היבטים אלה משמעותיים ודרכם ניתן אולי, למצוא דלת, דרכה ניתן יהיה לפתוח בדיאלוג. אולי תרצי לפרט לגבי שאלות אלה, וננסה להתקדם. בהצלחה, עדית.

  • + הוסף תגובה
תשובה חני 04/04/2017 09:56
  • תודה רבה על התשובה המהירה. שוחחתי עם בעלי על כל הנקודות שהעליתי כאן שהדבר יגרום לי למתח נפשי, שזה לא יהיה קל עבורי לאור המצב ושזה גם ממש לא העיתוי הנכון .הוא לא מקבל זאת וחושב שניתן לתת לזה צ'אנס. יש מצב גם שזה בא מיוזמתו כך לפחות הבנתי מדבריו.הוא מציע לי להסכים לכמה ימים ואז נראה איך זה מסתדר ושאולי יהיה נחמד. וכן, יש לה אופציה נוספת להתארח אצל קרובת משפחה שגם היא הבנתי לא מרוצה מהענין . אני ממש אובדת עצות.

  • + הוסף תגובה
הקשר עם בעלך עדית רונן סתר 07/04/2017 15:30
  • שלום לך, נשמע שבעלך מעוניין ללכת עם המהלך הזה, להלין את אמו אצלכם, ואולי כך גם מקווה לייצר איזו קירבה משפחתית. אפשר לראות בבירור, מהם הצרכים שלך ומהם שלו. התחושה שלך לגבי יכוללתך להיות בקירבתה, היא חשובה, ומצד שני, נשמע שקשה לעשות צעד בכיוון אחר, (כמו סירוב) שיכול לגרור למתח רב מאד, במערכת כולה וביניכם כזוג. אם היית בוחרת לסרב להלין אותה, כיצד את מדמיינת זאת? כיצד תאמרי לבעלך ומהן ההשלכות לכך בעתיד הרחוק יותר? אם תחליטי להסכים לניסיון הזה, כיצד תשמרי על עצמך ותייצרי לעצמך מספיק מרחב עבור עצמך? אילו שני כיווני מחשבה שאולי יסייעו בידך להחליט. כל טוב עדית.

  • + הוסף תגובה
חושבת שאת יכולה לפנות לייעוץ זוגי דניאל מלי 20/01/2020 15:48
  • אני מכירה יועצת זוגית ומשפחתית מומלצת שאפשר לפנות אליה והיא מצויינת ממש. אני בטוחה שהיא תוכל לעזור

  • + הוסף תגובה
הפנייה למטפלים זוגיים ומשפחתיים. עדית רונן סתר 20/01/2020 17:34
  • פורום זה נועד לייעוץ ותמיכה ולא לשיווק ישיר של עסקים. לכן אנו נאלצים להוריד את הפרטים האישיים שנכתבו בהודעה הקודמת. ניתן לפנות אל אתר האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי, שם מצוייה רשימה של מטפלים מוסמכים על ידי האגודה. בברכה, צוות האתר.

  • + הוסף תגובה
פרישה מוקדמת חיים 13/01/2020 15:30
  • שלום, אשתי פורשת מוקדם, ואני התנגדתי בכל תוקף, דואג לזיקנה.. איך לגשר על נושא כל כך טעון ועקרוני? נכנס הרבה מתח לחיים שלנו. אשמח לעצתך

  • + הוסף תגובה
שינויים בחיים בעקבות פרישה עדית רונן סתר 13/01/2020 23:25
  • שלום לך, דאגתך מובנת וטבעית. אכן, מחקרים רבים העוסקים בגיל הפרישה, מראים על הצורך בהתכוננות ובמציאת עיסוקים בחיים על מנת לצמצם הדרדרות קוגניטיבית, נפשית וחברתית של הפורש/ת. ובאמת, מקומות עבודה רבים מסייעים לעובדיהם להיערך לפרישה באופן המיטבי ביותר: למצוא תחומי עיסוק חדשים, לאתר ולהגדיר תחביבים מבעוד מועד, ליצור מעגלים חברתיים ועוד. על אף שמדובר בנושא רגיש, דאגתך מחממת את הלב ומרגשת, ושיח על זה ממקום של היערכות לפרישה ותכנון סדר יום מובנה, הוא לגיטימי לחלוטין. האם אשתך עוזבת מקום עבודה מסודר? האם סופקו לה פגישות ייעוץ כחלק מההכנה לפרישה? אם לא, ניתן למצוא יועצי פרישה, פסיכולוגים ועובדים סוציאלים, אשר מספקים ייעוץ פרטני בנושא והרצאות, הן הרצאות בנוכחות והן הרצאות און-ליין באינטרנט. בת כמה אשתך? והאם אתה עובד, וכשכיר או כעצמאי? אלה שאלות חשובות הנותנות תמונה לגבי אורח החיים שלכם. באופן טבעי, בעת פרישה, בני הזוג נמצאים שעות רבות יותר יחד, מאשר בעבר, וסביר שיצופו מתחים, הן על רקע העובדה שאתם יותר זמן יחד ולא מורגלים בכך, והן בעקבות המתח האישי של כל אחד משינוי סדר היום. התחילו משיח פתוח בנושא, והמשיכו בהגדרת ציפיות: 1. ציפיות לגבי ההתמודדות עם תקופת ההסתגלות לפרישה: כיצד התקופה הזו הולכת להיראות. מה כל אחד מכם צריך בתקופה הזו. 2. בידקו כיצד תוכלו לעזור זה לזה כדי להחזיר את הרגיעה. 3. בידקו אאפשרויות לייעוץ לתקופת פרישה. המון הצלחה צוות אינפומד

  • + הוסף תגובה
קושי ב"להתחיל" נ 24/12/2019 13:21
  • הבן שלי בן עשרים פלוס, מתקשה להגיע לקשר זוגי. אין סיבה נראית לעין (פרידה קשה או טראומה...), נראה מעולה, מוצלח. האם נכון לשלב טיפול בשלב כזה?

  • + הוסף תגובה
קשר זוגי כאינדיקציה לבריאות עדית רונן סתר 25/12/2019 12:00
  • שלום לך, שאלתך מעלה תשובות וגם שאלות נוספות... ייתכנו סיבות רבות לכך שבנך אינו נמצא בקשר זוגי. האם שוחחתם על זה? האם כוונתך שמעולם לא היה בקשר זוגי כלשהוא (אפילו לא קצר)? באופן כללי, ייתכן שהיעדר קשר זוגי יצביע על קושי כלשהוא. ייתכן אך לא בהכרח, במיוחד לאור גילו הצעיר והנטייה החברתית של צעירים בימנו, להתחיל קשרים זוגיים רציניים בגיל מאוחר יותר, מבעבר. כך שאיני יודעת, מהפרטים שכתבת, אם ישנה סיבה לדאגה לגביו. ולגבי שאלתך האם לפנות לטיפול: טיפול פרטני או כל מסגרת שתספק לו נגישות לתהליכים פנימיים העוברים עליו, אלה יכולים לסייע ולתרום לו. שאלה חשובה הקשורה בהתחלת עבודה תהליכית פנימית, היא מידת הרצון, המוטיבציה שלו לתהליך שכזה. האם התשובה הזו מסייעת? אם תוסיפי פרטים נוספים, ניתן יהיה להתבונן יותר מקרוב. בהצלחה

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!