דלג לתוכן

דיאליזה: מתי יש צורך ומהם הסוגים הקיימים?

שכיחותה של מחלת הכליות הכרונית גדלה בצורה משמעותית בשנים האחרונות. אחד הטיפולים החשובים בהתמודדות עם המחלה היא דיאליזה. מהי, מהן מטרות הטיפול בה, מתי היא מתבצעת ובאיזו תכיפות. מהן האפשרויות העומדות בפני חולה, שצריך טיפול חליפי ומהו טיפול בדיאליזה? כל המידע בכתבה שלפניכם

מאת: ד"ר עוזי גפטר, ערוץ הרופאים
תאריך פרסום: 29/04/2018
3 דקות קריאה
כתבת וידאו

במחלת כליות כרונית הכליות ניזוקות באופן איטי ומתמשך, תפקודן הולך ונפגע, עד שבשלב מסוים הן מפסיקות לתפקד. בשלב זה, יש צורך במנגנון חלופי שיבצע את תפקידן החשוב. הפתרון הוא, אם ניתן, השתלת כליה, או לחילופין ביצוע דיאליזה. מהם התסמינים שיופיעו בשלבי המחלה המתקדמים ואילו טיפולי דיאליזה קיימים? צפו בד"ר עוזי גפטר מסביר.

 

שכיחותה של מחלת הכליות הכרונית גדלה בצורה משמעותית בשנים האחרונות. המחלה, השקטה בשלביה הראשונים, במהלכם היא נטולת תסמינים, היא מחלה כרונית הנמשכת כל החיים, ובמהלכה תפקוד הכליות נפגע בהדרגה. לכליות תפקיד חשוב ביותר. הן אחראיות למשק המלחים והמים, מאזן בסיס-חומצה, סינון רעלים והפרשתם מהגוף, ויסות לחץ הדם, ויסות ייצור כדוריות דם אדומות וייצור ויטמין D  פעיל. עם התפתחות המחלה, הכוללת חמישה שלבי חומרה, תפקידים אלה מתבצעים ביעילות פחותה בשל שחיקת הכליות, ולבסוף בשלב הרביעי והחמישי של המחלה, הרעלים שנותרים בגוף ולא מתפנים על ידי הכליות מתחילים להזיק לו. מצב  זה מחייב טיפול יעיל, הכולל טיפול תרופתי, המאט את קצב הדרדרות התפקוד הכלייתי ומפחית את חומרתן של המחלות הנלוות למחלת כליות כרונית: סוכרת, יתר לחץ דם, ומחלות לב וכלי דם. בשלב מסוים יש צורך בטיפול חליפי על ידי דיאליזה או השתלת כליה. 

מחלות כליה מתפתחות באופן איטי ועקבי. כאשר החולים מאותרים בשלב מוקדם, קצב התפתחות המחלה מתעכב בזכות טיפולים שונים, אולם לעיתים, למרות הטיפול, מגיע שלב בו הכליות מפסיקות לתפקד. המחלה ממשיכה להתפתח עד שהיא מגיעה לשלבים הרביעי והחמישי שלה. בשלב החמישי הכליות כמעט ואינן מתפקדות, ובשלב זה מבצעים דיאליזה או השתלת כליה.

מהם תסמיניה של מחלת הכליות?

חולי כליות אשר מחלתם התגלתה בשלב מאוחר מדי, בו יכולת הסינון של הכליות נמוכה מאד, ידווחו על תסמינים שגורמים הנוזלים והרעלים הנשארים בגוף. במצב זה החולה עלול לסבול מנפיחויות בידיים וברגליים, מעייפות וחולשה, ובמקרים נדירים- תרדמת ואף מוות. לצד תסמינים אלה, יחמירו גם התסמינים שהיו שם קודם לכן, ואשר היה בהם כדי ללמד על קיום המחלה בשלב מוקדם יותר, כגון:  צורך מוגבר או מופחת במתן שתן, עייפות, חוסר תיאבון, בחילה או הקאות, נפיחויות בידיים או רגליים, תחושת עקצוץ, חוסר ריכוז, שינויים בצבע העור או התכווצויות שרירים.




עם התפתחות הפגיעה בתפקוד הכליות יראו תסמינים, כמו נפיחות בגפיים וחולשה קיצונית


באיזה שלב של המחלה יהיה צורך בדיאליזה?

אי ספיקת כליות כרונית בדרגה 5 היא מצב רפואי מסוכן, המצריך טיפול חליפי. ההכנה לדיאליזה נעשית כבר משלב 4 של מחלת הכליה, ולרוב, במקביל אליה, מתחיל הניסיון לאתר כליה להשתלה עבור המטופל, כאשר זו האפשרות המועדפת, אם מצבו הבריאותי של החולה מאפשר זאת. תחילת הדיאליזה בדרך כלל מתבצעת לפני החמרה משמעותית בסימפטומים של המחלה, ועוד בטרם חלים סיבוכים העלולים לסכן את חיי החולה. הרופא המטפל מתחשב בגורמים שונים בהמלצה להתחלת דיאליזה, כולל בדיקות מעבדה, תפקוד כלייתי, מצב תזונתי וגורמי סיכון נוספים. חשוב לדעת כי לא לכל החולים יש האפשרות לבחור בסוג הדיאליזה. הדבר תלוי בחומרת המחלה, במצב החולה, בהיסטוריה הרפואית שלו ובגורמים נוספים. 



מהם סוגי הדיאליזה הקיימים?

קיימים שני סוגים עיקריים של דיאליזה: המודיאליזה ודיאליזה צפקית. לכל אחד מהסוגים יתרונות וחסרונות משלו. הבחירה בסוג הדיאליזה המתאימה למטופל, מתבצעת על ידי הרופא המטפל והצוות הרפואי, ביחד עם החולה ומשפחתו, ועל סמך שיקולים רפואיים ואישיים, לאחר הבנה ובחינה של אורח החיים, הפעילות היומיומית וההעדפות האישיות.


המודיאליזה

בהמודיאליזה הדם נשאב באמצעות דלף עורקי-ורידי או צנתר המוחדר לווריד מרכזי ומועבר דרך מכונת הדיאליזה, המשמשת ככליה מלאכותית, ומבצעת סינון של הדם מחומרי הפסולת, המלחים והנוזלים העודפים, כאשר הדם הנקי מוחזר אל הגוף. המודיאליזה נערכת בדרך כלל בבתי חולים או ביחידות דיאליזה 3 פעמים בשבוע במשך  כ-4 שעות בכל פעם. בחלק מהמקומות ניתן לבצע דיאליזה ממושכת בשעות הלילה.


דיאליזה צפקית

בדיאליזה צפקית, המכונה גם דיאליזה פריטוניאלית, נעשה שימוש בקרום הצפק שנמצא בחלל הבטן, אליו מוכנסת צינורית על ידי ניתוח. נוזל הנקרא תמיסת הדיאליזה, מוכנס אל תוך חלל הבטן. אל תוך נוזל זה חודרים חומרי הפסולת והמלחים. לאחר מספר שעות הנוזל המלא בחומרים אלו מוחלף בנוזל נקי. המטופלים בדיאליזה צפקית מבצעים את הטיפול בעצמם ומחליפים את נוזל הדיאליזה 4 פעמים במהלך היממה; לחילופין ישנה שיטה לביצוע דיאליזה צפקית רק בשעות הלילה. דיאליזה פריטוניאלית מאפשרת מעט יותר חופשיות לעומת המודיאליזה, מאחר והמטופל אינו צריך להגיע למכון הדיאליזה מספר פעמים בשבוע, כך שבאפשרותו לשמר את חיי היומיום שלו והפעילויות הקבועות תוך כדי קבלת הטיפול.


שגרת החיים עם טיפולי דיאליזה אינה קלה. וייתכנו סיבוכים הקשורים למחלות רקע הנלוות לאי ספיקת הכליות או לטיפול עצמו. יחד עם זאת, יש לזכור כי דיאליזה הינה טיפול שמאריך את חיי החולים, ומאפשר להם לעבוד, לתפקד בחברה ולטייל. 



הכותב הוא מומחה לנפרולוגיה ויתר לחץ דם ומנהל המערך לנפרולוגיה ויתר לחץ דם במרכז הרפואי רבין. הכתבה בשיתוף פעולה עם ערוץ הרופאים ב-YouTube. הרופאים המתנדבים בערוץ הינם מומחים מובילים ממרכזים רפואיים בכל רחבי הארץ. עוד על המיזם ב: www.doctorschanneltube.org


האם המאמר עניין אותך?

נושאים מרכזיים

רופאים בתחום
ד"ר יבגני פרבר
ד"ר יבגני פרבר נפרולוגיה
5.0
( 25 חוות דעת )
"אני מטופלת אצל דייר יבגני מעל עשור מאוד מרוצה מהיחס והטיפול יישר כח"
ד"ר אלי קפלן
ד"ר אלי קפלן נפרולוגיה
פרופ' מרים דוידוביץ
פרופ' מרים דוידוביץ ילדים
מנהלת המכון לנפרולוגיה במרכז שניידר לרפואת ילדים.
הצטרפו לניוזלטר השבועי של אינפומד

שאלות מתוך פורום גסטרואנטרולוגיה מבוגרים וילדים

X
שדות המסומנים ב-* הינם שדות חובה

צור קשר

פרטים אישיים
פרטי הפנייה
תודה על פנייתך, אנו נשוב אליך בהקדם!

חזור לעמוד הבית
באנר הצטרפות

רופא, אתה עדיין לא חלק מאינדקס המומחים שלנו?

שווה לך להצטרף!
youtube ערוץ הוידאו של
Infomed
הפייסבוק
שלנו
instagram האינסטגרם
שלנו