דיאליזה: מתי יש צורך ומהם הסוגים הקיימים?

שכיחותה של מחלת הכליות הכרונית גדלה בצורה משמעותית בשנים האחרונות. אחד הטיפולים החשובים בהתמודדות עם המחלה היא דיאליזה. מהי, מהן מטרות הטיפול בה, מתי היא מתבצעת ובאיזו תכיפות. מהן האפשרויות העומדות בפני חולה, שצריך טיפול חליפי ומהו טיפול בדיאליזה? כל המידע בכתבה שלפניכם

כתבה פרסומית כתבת חסות


תאריך עדכון: 06/05/2018


במחלת כליות כרונית הכליות ניזוקות באופן איטי ומתמשך, תפקודן הולך ונפגע, עד שבשלב מסוים הן מפסיקות לתפקד. בשלב זה, יש צורך במנגנון חלופי שיבצע את תפקידן החשוב. הפתרון הוא, אם ניתן, השתלת כליה, או לחילופין ביצוע דיאליזה. מהם התסמינים שיופיעו בשלבי המחלה המתקדמים ואילו טיפולי דיאליזה קיימים? צפו בד"ר עוזי גפטר מסביר.



 





שכיחותה של מחלת הכליות הכרונית גדלה בצורה משמעותית בשנים האחרונות. המחלה, השקטה בשלביה הראשונים, במהלכם היא נטולת תסמינים, היא מחלה כרונית הנמשכת כל החיים, ובמהלכה תפקוד הכליות נפגע בהדרגה. לכליות תפקיד חשוב ביותר. הן אחראיות למשק המלחים והמים, מאזן בסיס-חומצה, סינון רעלים והפרשתם מהגוף, ויסות לחץ הדם, ויסות ייצור כדוריות דם אדומות וייצור ויטמין D  פעיל. עם התפתחות המחלה, הכוללת חמישה שלבי חומרה, תפקידים אלה מתבצעים ביעילות פחותה בשל שחיקת הכליות, ולבסוף בשלב הרביעי והחמישי של המחלה, הרעלים שנותרים בגוף ולא מתפנים על ידי הכליות מתחילים להזיק לו. מצב  זה מחייב טיפול יעיל, הכולל טיפול תרופתי, המאט את קצב הדרדרות התפקוד הכלייתי ומפחית את חומרתן של המחלות הנלוות למחלת כליות כרונית: סוכרת, יתר לחץ דם, ומחלות לב וכלי דם. בשלב מסוים יש צורך בטיפול חליפי על ידי דיאליזה או השתלת כליה. 


מחלות כליה מתפתחות באופן איטי ועקבי. כאשר החולים מאותרים בשלב מוקדם, קצב התפתחות המחלה מתעכב בזכות טיפולים שונים, אולם לעיתים, למרות הטיפול, מגיע שלב בו הכליות מפסיקות לתפקד. המחלה ממשיכה להתפתח עד שהיא מגיעה לשלבים הרביעי והחמישי שלה. בשלב החמישי הכליות כמעט ואינן מתפקדות, ובשלב זה מבצעים דיאליזה או השתלת כליה.



מהם תסמיניה של מחלת הכליות?

חולי כליות אשר מחלתם התגלתה בשלב מאוחר מדי, בו יכולת הסינון של הכליות נמוכה מאד, ידווחו על תסמינים שגורמים הנוזלים והרעלים הנשארים בגוף. במצב זה החולה עלול לסבול מנפיחויות בידיים וברגליים, מעייפות וחולשה, ובמקרים נדירים- תרדמת ואף מוות. לצד תסמינים אלה, יחמירו גם התסמינים שהיו שם קודם לכן, ואשר היה בהם כדי ללמד על קיום המחלה בשלב מוקדם יותר, כגון:  צורך מוגבר או מופחת במתן שתן, עייפות, חוסר תיאבון, בחילה או הקאות, נפיחויות בידיים או רגליים, תחושת עקצוץ, חוסר ריכוז, שינויים בצבע העור או התכווצויות שרירים.




עם התפתחות הפגיעה בתפקוד הכליות יראו תסמינים, כמו נפיחות בגפיים וחולשה קיצונית



באיזה שלב של המחלה יהיה צורך בדיאליזה?

אי ספיקת כליות כרונית בדרגה 5 היא מצב רפואי מסוכן, המצריך טיפול חליפי. ההכנה לדיאליזה נעשית כבר משלב 4 של מחלת הכליה, ולרוב, במקביל אליה, מתחיל הניסיון לאתר כליה להשתלה עבור המטופל, כאשר זו האפשרות המועדפת, אם מצבו הבריאותי של החולה מאפשר זאת. תחילת הדיאליזה בדרך כלל מתבצעת לפני החמרה משמעותית בסימפטומים של המחלה, ועוד בטרם חלים סיבוכים העלולים לסכן את חיי החולה. הרופא המטפל מתחשב בגורמים שונים בהמלצה להתחלת דיאליזה, כולל בדיקות מעבדה, תפקוד כלייתי, מצב תזונתי וגורמי סיכון נוספים. חשוב לדעת כי לא לכל החולים יש האפשרות לבחור בסוג הדיאליזה. הדבר תלוי בחומרת המחלה, במצב החולה, בהיסטוריה הרפואית שלו ובגורמים נוספים. 



מהם סוגי הדיאליזה הקיימים?

קיימים שני סוגים עיקריים של דיאליזה: המודיאליזה ודיאליזה צפקית. לכל אחד מהסוגים יתרונות וחסרונות משלו. הבחירה בסוג הדיאליזה המתאימה למטופל, מתבצעת על ידי הרופא המטפל והצוות הרפואי, ביחד עם החולה ומשפחתו, ועל סמך שיקולים רפואיים ואישיים, לאחר הבנה ובחינה של אורח החיים, הפעילות היומיומית וההעדפות האישיות.


המודיאליזה

בהמודיאליזה הדם נשאב באמצעות דלף עורקי-ורידי או צנתר המוחדר לווריד מרכזי ומועבר דרך מכונת הדיאליזה, המשמשת ככליה מלאכותית, ומבצעת סינון של הדם מחומרי הפסולת, המלחים והנוזלים העודפים, כאשר הדם הנקי מוחזר אל הגוף. המודיאליזה נערכת בדרך כלל בבתי חולים או ביחידות דיאליזה 3 פעמים בשבוע במשך  כ-4 שעות בכל פעם. בחלק מהמקומות ניתן לבצע דיאליזה ממושכת בשעות הלילה.


דיאליזה צפקית

בדיאליזה צפקית, המכונה גם דיאליזה פריטוניאלית, נעשה שימוש בקרום הצפק שנמצא בחלל הבטן, אליו מוכנסת צינורית על ידי ניתוח. נוזל הנקרא תמיסת הדיאליזה, מוכנס אל תוך חלל הבטן. אל תוך נוזל זה חודרים חומרי הפסולת והמלחים. לאחר מספר שעות הנוזל המלא בחומרים אלו מוחלף בנוזל נקי. המטופלים בדיאליזה צפקית מבצעים את הטיפול בעצמם ומחליפים את נוזל הדיאליזה 4 פעמים במהלך היממה; לחילופין ישנה שיטה לביצוע דיאליזה צפקית רק בשעות הלילה. דיאליזה פריטוניאלית מאפשרת מעט יותר חופשיות לעומת המודיאליזה, מאחר והמטופל אינו צריך להגיע למכון הדיאליזה מספר פעמים בשבוע, כך שבאפשרותו לשמר את חיי היומיום שלו והפעילויות הקבועות תוך כדי קבלת הטיפול.


שגרת החיים עם טיפולי דיאליזה אינה קלה. וייתכנו סיבוכים הקשורים למחלות רקע הנלוות לאי ספיקת הכליות או לטיפול עצמו. יחד עם זאת, יש לזכור כי דיאליזה הינה טיפול שמאריך את חיי החולים, ומאפשר להם לעבוד, לתפקד בחברה ולטייל. 



הכותב הוא מומחה לנפרולוגיה ויתר לחץ דם ומנהל המערך לנפרולוגיה ויתר לחץ דם במרכז הרפואי רבין. הכתבה בשיתוף פעולה עם ערוץ הרופאים ב-YouTube. הרופאים המתנדבים בערוץ הינם מומחים מובילים ממרכזים רפואיים בכל רחבי הארץ. עוד על המיזם ב: www.doctorschanneltube.org



פורומים, גסטרואנטרולוגיה מבוגרים וילדים

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
חוסר ביציאות לאחר בדיקת קולונוסקופיה דנה 05/12/2019 11:35
  • היי, ביצעתי בדיקת קולונוסקופיה+גסטרו ביום ראשון האחרון 1/12 ועברו מאז כבר ימים ועדיין לא היו לי יציאות ? מלבד רק שתן.. גם האמת ללא כאבים בבטן ולא גזים שבדרך כלל אני סובלת הרבה מזה.. אנחנו כבר ב5/12 ועברו 5 ימים האם יש סיבה לדאוג? לבדוק? לטפל? הבנתי שיש צורך לקחת כדורים משלשלים שוב פעם? יכול להיות ? אודה לתשובתכם בהקדם תודה דיאנה

  • + הוסף תגובה
דיספפסיה רחל 05/12/2019 10:45
  • בבדיקת גסטרו נקבע "ושט ומעבר ושט קיבה בגובה 31 קו z "'בקע סרעפתי גולש 31-40 ס'מ וניתן לשקול לניתוח פונדופליקציה, שאלתי;האם קיים סיכון עתידי ,באם לא אסכים לניתוח ואמשיך להשתמש בתרופות

  • + הוסף תגובה
חומציות וטעם רע בפה כרוני הגר 04/12/2019 09:24
  • שלום רב, מזה מספר שנים אני סובלת מחומציות וטעם רע בפה (טעם חמוץ-מלוח) כרוני שמתגבר מאוד לאחר ארוחה גם אם קטנה (ללא צרבות). הדבר גורם לי לבחילות, חוסר תיאבון וכתוצאה מכך ירידה מאוד משמעותית במשקל. בדיקות דם יצאו תקינות, בדיקת גסטרו יצאה תקינה, בדיקת רופא שיניים תקינה, בבדיקת א.א.ג נצפה מעט אודם בגרון ואילו בבדיקת סיטי נצפה בקע היטאלי קטן. האם זה מקור הבעיה ומהן אפשרויות הטיפול בבעיה מסוג זה? תודה מראש

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!