כיצד השתתפות בקבוצת ספורט משנה את מוח הילד?

מחקר חדש מצא כי השתתפות בקבוצת ספורט קשורה לשינויים במוח של ילדים, בנים ובנות, כמו גם להפחתת תסמיני דיכאון בקרב ילדים בנים כבני 9. הפרטים בכתבה
כתבה פרסומית כתבת חסות



דיכאון בבוגרים כבר נמצא קשור להתכווצות של ההיפוקמפוס, אזור במוח המשחק תפקיד חשוב בזיכרון ובתגובה לסטרס. כעת, מחקר חדש של אוניברסיטת וושינגטון, ארה"ב, מצא קשר בין השתתפות בקבוצת ספורט ובין נפחי היפוקמפוס גדולים יותר בילדים, כמו גם לפחות דיכאון בקרב בנים בני 9 עד 11. המחקר פורסם בכתב העת Biological Psychiatry: Cognitive Neuroscience and Neuroimaging.


לטענת החוקרים, ממצאים אלו מראים קשר בין השתתפות בספורט, נפח באזור מסוים במוח ותסמיני דיכאון בילדים כבני 9. המחקר חשף כי השתתפות בפעילות, אך לא פעילויות כגון מוסיקה או אמנות, קשורות לנפח היפוקמפוס גדול יותר בילדים, בנים ובנות, והוא קשור לירידה בדיכאון בקרב בנים.


קשר נמצא חזק במיוחד בקרב ילדים המשתתפים בספורט מובנה, כגון קבוצת של בית הספר, נבחרת מחוץ לבית הספר או שיעורי ספורט, וזאת בהשוואה להשתתפות לא פורמלית בספורט. 



קראו עוד: אל תאיצו בילדים להתמקצע בסוג אחד של ספורט



השפעה לפני גיל ההתבגרות

הממצאים מעלים את האפשרות שישנם יתרונות נלווים לספורט שנעשה בקבוצה או בספורט מובנה, כגון האינטראקציה החברתית או הקביעות שמסגרות אלו מציעות.


המחקר התבסס על מדגם ארצי של 4,191 ילדים בגילאים 9-11, שנעשה במסגרת המחקר Adolescent Brain and Cognitive Development Study. ההורים סיפקו את המידע על השתתפות ילדיהם בספורט ובפעילויות אחרות, כמו גם על תסמיני דיכאון. סריקות מוח של הילדים סיפקו נתונים על נפח ההיפוקמפוס הבילטרלי (דו צדדי).


בעוד שמחקרי עבר הראו השפעה חיובית של פעילות גופנית על דיכאון ועל קשר עם נפח ההיפוקמפוס בבוגרים, מחקר זה הוא בין הראשונים שמראה כי השתתפות בקבוצות ספורט היא בעלת השפעות אנטי דיכאוניות דומות בקרב ילדים שלפני גיל ההתבגרות.





מחקר חדש מצא קשר בין השתתפות בקבוצת ספורט ובין נטייה מופחתת לדיכאון בקרב בנים בני 9 עד 11




הבדל בין בנים ובנות

התוצאות מראות, לטענת החוקרים, שהיה קשר בין השתתפות בספורט ונפח היפוקמפוס בשני המינים, אך שלא כמו אצל בנים, אצל בנות לא התגלה קשר נוסף לדיכאון. ייתכן כי ישנם גורמים שונים התורמים לדיכאון אצל בנות, או שקשר חזק יותר להשתתפות בספורט מופיע בתקופת התפתחות מאוחרת יותר אצל בנות.


חשוב לשים לב כי תוצאות מחקר זה אינן סיבתיות, ולכן ייתכן כי השתתפות בספורט מובילה לעלייה בנפח ההיפוקמפוס ולירידה בתסמיני דיכאון, אך גם ייתכן שילדים שיותר מדוכאים פחות נוטים להשתתף בפעילויות ספורט ושיש להם נפח היפוקמפוס קטן יותר. לצד זה, לכל אחד מהתרחישים הללו עשויות להיות השלכות חשובות בהבנה של דיכאון בתקופת הילדות.


העובדה שקשרים אלו היו חזקים ביותר בקרב ילדים שהשתתפו בקבוצות ספורט או בספורט מובנה יכולה להצביע על כך שיש משהו בשילוב של ספורט ושל תמיכה חברתית או במבניות, הנובעים מעצם היותם חלק מקבוצה, וזו יכולה להועיל במניעה או בטיפול בדיכאון בקרב ילדים. 


הממצאים מעלים אפשרויות מעניינות לעבודה חדשה במניעה ובטיפול בדיכאון בילדים, כגון עידוד ילדים להשתתף בסוגים אלו של ספורט, כמו גם חושפים את השפעתו של המגדר במקרים אלו.




פורומים פסיכיאטריה ילדים

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
ויסות רגשי והתקשי זעם רביד 12/02/2020 06:05
  • שלום. בני בן 9, מאובחן כadhd, כולל קושי בויסות רגשי. טופל פסיכולוגית שנים, לא ממש שיתף פעולה.מגיל קטן מאוד היה לו קושי במעברים. זקוק לסדר יום קבוע ומובנה, יש לו קושי להתמודג עם שינויים והפתעות. נפרדתי מאביו כשנולד, פעמים רבות מסרב ללכת אליו בימי השהות איתו ( בטענה שלא טוב לו שם), אך כשאבא שלו מציע חוויה כמו משחק כדורגל משותף או פעילות מיוחדת אחרת הולך. ישנן תקופות טובות ופחות טובות, בא בגלים. בתקופות הפחות טובות נוטה להגיב בצורה לא מותאמת לסיטואציות, עלול לקלל, לברוח, להפעיל אלימות, להתחצף. יש לציין שמולי בבית זה כמעט ולא קורה בשנתים האחרונות לאחר שעברתי הדרכה מסודרת להתמודדות עם ילד פיצוץ" ואני מצליחה לעצור את ההתפרצויות לפני שהן קורות. לא כך בבית הספר. לאחרונה הרים כסא על המורה וקילל אותה כי כעס על שלא נתנה לו לצאת לשחק עם חבריו כי לא סיים את המשימות ( כשמראש קיבל הקלה לעשות רק חצי). מטופל בריטאלין la עם השפעה טובה. יש לציין שגם ויסות חיובי ( אושר ושמחה) מוקצנים אצלו. יכול להיות מאוד תזזיתי , להציק ולהפריע רק כי הוא מאוד מתרגש במובן החיובי. כך קורה במפגשים עם חברים, בנסיעות, בימי הולדת. מה ניתן לעשות מעבר לטיפול רגשי וריטאלין? האם נדרש אבחון פסכיאטרי. יש לציין ילד נהון מאוד, מצליח בלימודים ( למרות שממש לא אוהב ללמוד)

  • + הוסף תגובה
זריקה זיפרקסה טל 03/02/2020 13:06
  • שלום בני בן 12 קיבל זריקה זיפרקסה , קראתי שאיננה מיועדת לטיפול מתחת לגיל 18. האם יש תחליף?בזריקה כי לא נוטל דרך הפה תודה מראש

  • + הוסף תגובה
בן 7 ומחשבות טורדניות גלי 24/01/2020 18:19
  • ילד בן 7, בשנה האחרונה מוטרד מתאריכי תפוגה של מאכלים ושואל אין ספור פעמים מתי תאריך התפוגה, האם הרכיבים במרק למשל..טריים, מתי נקנו, לכמה זמן הם טובים, לא מוכן לאכול עד שלא נענה כמה פעמים, חושש אם תנור חימום מופנה לכיוונו לאכול משהו שהוגש לו כי אולי התקלקל מהחום, כנ"ל עם אור טבעי שנכנס מבחוץ, מבקש לסגור את התריס ולא מוכן לאכול את האוכל. שואל כמה זמן עבר מאז שאכל וחושש לאכול משהו נוסף אם לא עברו לפחות 20 דקות, עסוק במשך זמן עיכול מאכלים והאם עשה ספורט או פעילות פיזית קלה והאם יקיא..מאוד פוחד להקיא. לא עבר הקאות בילדותו המוקדמת למעט פעמיים אולי. אנחנו חוששים שמדובר על התפתחות הפרעת אכילה או שזו חרדה שמתבטאת בכך.

  • + הוסף תגובה
מחשבות טורדניות בגיל 7 דר' אולגה קובלצ׳וק 24/01/2020 21:10
  • התיאור מתאים ביותר להפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) ו/או פוביה מהקאה (Emetophobia). ממליצה לך לפנות איתו לרופא מומחה בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר כדי לאבחן בוודאות ולקבל המלצות לגבי דרכי טיפול המתאימים. יתכן וניתן יהיה לטפל באופן לא תרופתי, בפסיכותרפיה או טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!