כך בני הזוג יכולים להשפיע על בריאותכם

בחירה בבן/ת הזוג יכולה להשפיע על הבריאות בדרכים רבות, חיוביות ושליליות כאחד: החל מספורט ושעות עבודה, וכלה באישיות. לפניכם כמה דרכים מפתיעות שבאמצעותן בני זוג יכולים להשפיע על בריאותכם

כתבה פרסומית כתבת חסות


תאריך עדכון: 04/04/2019


לא משנה אם אתם שנה ביחד או בדיוק חוגגים 40 שנות נישואים, אם אתם זוג חד מיני או הטרוסקסואלי, כך או כך הבריאות שלכם יכולה להיות מושפעת מבן/ת הזוג. שעות השינה, הרגלי אכילה, הפסקת עישון, דיכאון – אלו הם רק חלק מההשפעות הבריאותיות שיכולות לצוף במערכת יחסים. לפניכם כמה מההשפעות שמערכת היחסים יכולה לגרום לבריאות שלכם.



הקלה על כאב

חוקרים מאוניברסיטת קולורדו, ארה"ב, ומאוניברסיטת חיפה, הציגו ממצאים בשנת 2017 שלטענתם מראים שכאשר בני זוג הטרוסקסואלים נוגעים בנשיהן הסובלות מכאב, קצב הלב ודפוסי הנשימה של בני הזוג מסתנכרנים וכאב האישה עשוי להתפוגג.ככל שבן הזוג אמפתי יותר והשפעת שיכוך הכאב חזקה יותר, כך רמת הסנכרון גבוהה יותר ביניהם בעת מגע.


מחקר זה הוא עדות נוספת לשלל ממצאים בנושא "סנכרון בינאישי", תופעה בה אנשים מתחילים לשקף באופן גופני את מי שהם נמצאים בקרבתו. למשל, אנשים באופן תת מודע לא פעם מסנכרנים את צעדיהם כשהם הולכים יחדיו ברחוב, כמו גם משקפים את התנוחה של חברם לשיח. 





שיפור הכושר

מחקר של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, ארה"ב, אשר פורסם בשנת 2015, הצביע על ממצאים שמראים ששיפור הכושר שלנו עשוי לשפר גם את הכושר של בן/ת הזוג. 


במחקר, נשאלו זוגות בנוגע לרמת הפעילות הגופנית שלהם בשני ביקורים רפואיים שנערכו בנפרד במהלך של כ-6 שנים. בביקור הראשון, אם אישה עמדה בהנחיות המומלצות לפעילות גופנית, בן זוגה היה בעל 70% יותר סיכוי להשיג גם מטרות אלו, לעומת בני זוג שנשותיהם היו פחות פעילות. לעומת זאת, כאשר גבר עמד בהנחיות המומלצות לפעילות גופנית, בת הזוג הייתה בעלת 40% יותר סיכוי להשיג גם מטרות אלו בביקורי ההמשך.


כשמדובר בכושר גופני, הלחץ החברתי הטוב ביותר שיגרום לתזוזה עשוי להגיע דווקא מהאדם היושב מולנו בארוחת הבוקר. רתימה בן/ת הזוג לפעילות גופנית בהחלט עשויה להיות דרך לעודד את שני בני הזוג להיות פעילים יותר.






שינוי מיקרוביום

מחקר של אוניברסיטת ווטרלו, קנדה, משנת 2017, טוען שבני זוג אשר גרים ביחד משפיעים על המיקרוביום בעור אחד של השני. המיקרוביום הוא הרכב חיידקי הייחודי לכל אדם, והוא משפיע על הנטייה שלנו לפתח מחלות מסוימות ולהגיב לתרופות.


מהמחקר עולה שהמשותף בין המיקרוביום בעור של בני זוג היה כל-כך חזק עד שאלגוריתם מחשב היה מסוגל לזהות איזה מהזוגות חיים ביחד ברמת דיוק של 86%.


אזורי העור שהיו דומים במיוחד היו הרגליים. כשחולקים מקלחת והולכים על אותה רצפה, זה מייצר קרקע לחילופי חיידקים עם בן/ת הזוג, ובכלל עם שאר דיירי הבית. כך ששינוי המיקרוביום של אחד מבני הזוג בהחלט עלול להשפיע על המיקרוביום של השני.





שיפור בריאות גופנית ונפשית

במסגרת מחקר של אוניברסיטת קארדיף, בריטניה, משנת 2011, שבחן את ההשפעות הבריאותיות של מערכת יחסים על הבריאות של בני הזוג, נמצא כי מערכות יחסים ארוכות שנים ומחייבות עשויות לתרום לבריאות הגופנית והנפשית של בני הזוג, וכי יתרונות אלו אף עשויים לגדול עם הזמן.


עוד מממצאי המחקר: בממוצע, אנשים נשואים חיים זמן רב יותר; הבריאות הנפשית של נשים טובה יותר כשהן נמצאות בקשר מחייב; הבריאות הפיזית של גברים טובה יותר כשהם נמצאים בקשר מחייב.





ירידה בסיכון למצבים בריאותיים שונים

ישנם מחקרים שהראו שבני זוג יכולים להשפיע על הסיכון של בני זוגם לפתח מחלות. כך למשל, מחקר של אוניברסיטת המדינה של מישיגן, ארה"ב, משנת 2016, נמצא שבקרב גברים הנמצאים במערכת יחסים אומללה, התפתחות של סוכרת הייתה איטית יותר, ולאחר שאובחנה, הטיפול במחלה היה מצליח יותר.


לפי המחקר, נשים שמווסתות באופן סדיר את דפוסי הבריאות של בני זוגן, ואשר מצטיירות כטרחניות, נודניקיות ומערערות רגשית את בני זוגן, יכולות אולי להסביר את ממצאים אלו.


לטעת החוקרים, מחקר זה מערער את ההנחה שנישואים באווירה שלילית עלולים להזיק לבריאות. המחקר גם תורם להבדלה בין סוגי איכות נישואים (בהחלט ישנם נישואים שעלולים להזיק לבריאות הנפשית והגופנית שלנו, בעיקר במקרים של התעללות מכל סוג שהיא. אינפומד), ולעובדה שנדנוד עשוי לפעמים להיות חיובי בקשר.


עוד עלה במחקר – בן/ת זוג אופטימי גם יכול להשפיע על הבריאות שלנו, ולמעשה נראה כי בני זוג אופטימיים ניבאו פחות מחלות כרוניות במהלך הזמן. לצד זאת, במחקרים אחרים שנעשו, נראה כי בני זוג שהתחתנו נוטים יותר (פי 3) להישאר חיים 15 שנים אחרי ניתוח מעקפים, מאשר אנשים שלא התחתנו. זאת ועוד, אנשים נשואים נוטים פחות לסבול מבעיות קרדיווסקולריות מאשר רווקים/ות, אלמנים/ות וגרושים/ות.









פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

 עדית רונן סתר

עדית רונן סתר
עדית רונן-סתר הינה מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. את הכשרתה (תואר שני ולימודי הטיפול המשפחתי) עברה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז אלומה. כמו כן, עברה הכשרה עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • חוסר משיכה בזוגיות
  • יסמין
  • 19/05/2019 16:38
  • שלום, אני בקשר זוגי במשך שבע שנים, מתוכן נשואה שנה. שנינו בגילאי 30+. יש פער ביני ובין בעלי יחסית מהרגע הראשון - לי מאוד חשוב לדאוג לאיך שאני נראית, מאוד לא מזניחה את עצמי, לא מתה על אימונים אבל נהנת מהתוצאות ולכן מקפידה על תדירות גבוהה של ספורט. אוהבת אוכל וכל מה שקשור אליו אך יודעת לעצור את עצמי כשצריך ויודעת לעמוד בפיתויים. הוא - בדיוק ההיפך, ממש בכל רמח איבריו. אנחנו חברים מאוד מאוד טובים, התקשורת מצויינת, אבל בכל מה שקשור למשיכה - פחות. מבחינתי כמובן. במשך שנים רבות סחבתי אותו לאימונים, עשינו דברים ביחד אבל תמיד הרגיש לי שאם אני לא אזום - הוא לא יעשה שום דבר מיוזמתו. אחרי שנים רבות של טיפולים פסיכולוגיים הצלחתי להניח לו ובאמת להבין שזו אחריות מלאה שלו. מהרגע ששוחרר הרסן - הוא עלה בערך 20 קילו. וזה רק הולך ומחמיר. מיותר לציין שאני מתוסכלת מזה ברמות קשות. נורא קשה לנו לחשוב על פרידה בגלל שאנחנו מסתדרים מצויין, ואין איזה פיצוץ או בגידה, אבל אני בטוחה ב - 99% שאני לא אוכל להיות מאושרת או שלמה עם הקשר הזה אף פעם. ואני בטוחה שגם הוא לא רוצה לחיות חיים של שיפוטיות לגבי כל מה שקשור לאוכל. ועדיין, קיים האחוז הבודד הזה בתוך תוכי שמקווה שיקרה אחרת, שהוא כן ירצה בחיים אחרים בשביל עצמו.. ואז מזכירה לעצמי שאם אחרי כל כך הרבה שנים לא קרה כלום.. כנראה גם לא יקרה.. :( אני חושבת שסוג של התרגלתי לחיים בתסכולים, כי ברגע שאני חושבת שלא אראה אותו יותר, אפילו במחיר של השקט הנפשי שארוויח מכך (ובהחלט גם הוא) - מתכווץ לי הלב, ממש כואב. זה מרגיש כאילו אני צריכה להחליט על איזה איבר בא לי לוותר. ואני כבר מותשת מלבכות, כל כך.. כל סופ"ש מתחיל בשיחות על מה עושים, על זה שאנחנו לא רוצים חיים שכאלה, ובסוף בוכים אחד עם השניה, מתוסכלים מהעובדה שאף אחד לא מסוגל לקום וללכת. אני כל כך אוהבת ומעריכה אותו, הוא ממש אדם נדיר, אוהב, מכיל, מפרגן, לא עוקץ, מייעץ, תומך, תמיד תמיד שם בשבילי.. לא היינו בייעוץ זוגי כי התקשורת בינינו מאוד טובה וכל יועצ.ת שניסיתי לשאול אותה האם יש טעם להגיע - אמרה שאם אנחנו מתקשרים אז אין ממש בשביל מה. מסכן הוא ומסכנה אני. החיים שלנו לא זזים מטר קדימה כי הדבר הזה כל הזמן עוצר אותנו. כל הקשר הזה נע סביב האם הוא עולה במשקל או לא. קשה לי עם המחשבה שאני עוצרת אותו (והוא אותי), שיכול להיות שאם היה עם מישהי אחרת כבר היו לו ילדים בשלב זה של החיים. אני מאוד רוצה לפרק את הקשר, לטובת שנינו, אבל אני לא מסוגלת לתאר כמה זה קשה. יחד עם זאת, אני לא רוצה חיים ללא משיכה ותשוקה. אשמח לעצות איך לעשות את זה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • בעיות בזוגיות
  • אני
  • 11/05/2019 20:27
  • שלום רב, אני ובעלי נשואים כשלוש שנים + תינוקת בת חצי שנה. בעלי בן בכור הגדל בבית שהאב לא מתפקד והוא לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי. חמתי מקפיצה את בעלי על כל דבר, מהפרטים הקטנים כמו נשרפה לי נורה, תיקח לי את האוטו לטסט ועד ללכת איתה לרופא. חמתי טיפוס קשה לעיגול, יש לה תמיד הערות על כל דבר, היא לא מכבדת בקשות המגיעות ממני הקשורות לילדה, מרשה לעצמה להגיע אלי בלי להודיע, מתקשרת לצרוח על בעלי כאשר לא מקבלת את מבוקשה (לדוגמא שנבוא כל שבוע לארוחת צהריים בשבת) ומכניסה הרבה "רעל" אלינו הביתה. חמתי הקדישה את חייה לטיפול בסבתא וכעת כשהסבתא נפטרה נראה שהיא מחפשת למלא את החלל שנוצר (היא זרקה לי בשבעה שהיא מתכוונת לבוא אלי כמעט כל יום). בעלי אשר לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי מצפה ממני למלא את החלל החסר הזה ואני מרגישה כי הציפייה ממני גדולה מידי ולא ראלית. לאחר מחשבות רבות החלטתי שאני מסוגלת להכיל אותה פעמיים בשבוע (היא באה כשבעלי לא בבית) ואמרתי לבעלי שבמידה והיא תרצה לבוא יותר היא מוזמנת לקפה בשעות הערב כשהוא בבית. כמו כן אמרתי לו שעליו לעשות איתה שיחת תיאום ציפיות כדי שלא תחווה עוגמת נפש ולהימנע מהריבים. בעלי אשר מפחד מהתגובות שלה הולך בשיטת היהיה בסדר ומניסיון העבר זה לא עובד. איני יודעת מה לעשות על מנת שבעלי יבין שהוא צריך לכבד את רגשותיי והחלטותיי, נראה כי חמתי מפעילה עליו לחצים שפשוט קל לו להעביר אותם אליי מאשר להתעמת איתה. אשמח לעזרה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • כאב ועצב
  • יעל
  • 08/05/2019 18:54
  • נשואה ואם לשלושה בנים. הבכור בן 31,האמצעי בן 28 נשוי מזה חצי שנה,והצעיר בן 19. עלי לציין שעברנו טיפול משפחתי בעקבות זה שהבכור והאמצעי לא מדברים מזה 10 שנים,הבכור הגיע לדקה וחצי לחתונה והלך. מלפני חתונת הבן האמצעי הבן הבכור הפסיק לבוא הביתה,נמנע מלהיפגש איתנו,לא מגיע לחגים ולאירועים משפחתיים. היום לאחר שצפיתי בטלויזיה ושמעתי משפחות שכולות,מרגישה כמוהם,הבן הבכור השאיר חלל ריק,לא מגיע לחגים,לסופי שבוע ולאירועים משפחתיים. מה עלי לעשות?

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת לפורום. אחחח, המפגש עם החלל הריק של יום הזיכרון, הידהד את החלל הריק שאת חווה במשפחתך. אכן כל כך הרבה עצב וכאב. וזה נמשך זמן רב, ובוודאי מכאיב מאד. כדי שנוכל להבין ולהמליץ על המשך הדרך, אם תוכלי לספר קצת יותר על הטיפול המשפחתי שעברתם: כמה זמן ארך הטיפול, מי מהמשפחה היה שותף לטיפול, האם השתנו דברים בעקבות או בזמן הטיפול. בשלב זה, ניתן כבר להעלות את האפשרות של טיפול נוסף, בין אם עבורך באופן פרטני, או משפחתי, בכדי לעבד את תהליכי האובדן שאת ואתם חווים, ולנסות להתחיל לעבוד על ריפוי. אולי תוכלי להסביר את מידת הנכונות לטיפול של בני המשפחה. בינתיים מחזקת את ידיך, ובתקווה לימים של שינוי, עדית וצוות הפורום.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
מידע וכלים שימושיים

אינפומד בריאות דיגיטלית בע"מ