תסמונת אספרגר ( Asperger's syndrome ) 


ממבט ראשון הכול נראה תקין. אולם ממבט שני, ניתן להבחין כי הילד אינו יוצר קשר עין עם אנשים בסביבה ולא לגמרי מבין למה למשל אנשים אחרים עצובים או שמחים. תסמינים אלו מאפיינים ילדים ובוגרים המאובחנים כסובלים מתסמונת אספרגר.

תסמינים קליניים

תסמונת אספרגר הינה לקות תפקודית הנכללת בתוך קבוצת הפרעות ההתפתחות הנרחבות (Pervasive Developmental Disorder) ונמצאת על הרצף האוטיסטי. מאפייניה של ההפרעה הם: ליקויים בתקשורת חברתית ומגעים חברתיים, קושי בהבעת רגשות ובהבנת רגשותיהם של אחרים. היכולת המילולית אינה פגועה ולעיתים טובה מהממוצע, אך חסרה היכולת לפרש רמזים וקודים חברתיים, דקויות לשוניות, משמעויות נלוות והפשטה. לדוגמא : אדם הלוקה בתסמונת אספרגר עשוי לפתור משוואות מתמטיות מורכבות בעל פה ומנגד לא להבין בדיחות פשוטות.

כמו כן, קיימת נטייה להתעניין ולהשקיע בתחום עניין מסוים, גם אם צר ויוצא דופן, ולהגיע בו לעומק ומומחיות. לאנשים הלוקים בתסמונת אספרגר יש קושי בהסתגלות לשינויים סביבתיים ולכן יתנהגו באופן נוקשה וחזרתי. מאפיינים נוספים השכיחים בתסמונת זו הינם סרבול מוטורי ותנועות גוף מגושמות.

שכיחות ההפרעה

נאמדת בכ-36 מקרים ל- 10,000, כאשר היחס הוא 10 בנים לבת אחת. ההפרעה מולדת, אך מאובחנת בד"כ בסביבות גיל 3. האדם עם תסמונת אספרגר פגיע לגורמי לחץ רבים עקב הקושי הרב הכרוך בקיום אינטראקציה עם הזולת ובהתמודדות עם שינויים בלתי צפויים בשגרה המוכרת. מגעים חברתיים עלולים ליצור מצב של מצוקה וחרדה העלולה להתבטא בהתקפי זעם ובמקרים מסוימים אף עשוי להתפתח דיכאון.

אבחנה על-פי ה- DSM

האבחנה ניתנת כאשר-

1. בתחום המגעים החברתיים מתקיימים לפחות שניים מהליקויים הבאים:
• ליקוי משמעותי בשימוש בתקשורת לא מילולית, כמו קשר עין, הבעות פנים, מחוות גוף.
• כישלון ביצירת קשרים חבריים עם בני גילו.
• חוסר רצון לשתף את הזולת בהנאות, הישגים ותחומי עניין.
• חוסר בתחושת הדדיות חברתית-רגשית.

2. קיימת התנהגות סטריאוטיפית נוקשה, הבאה לידי בידי לפחות באחד מהאופנים הבאים:
• התעסקות ממוקדת ומוגבלת בתחום עניין ספציפי, החורגת מהנורמה בעוצמתה.
• הצמדות נוקשה לריטואלים חוזרים ונשנים.
• תנועות גופניות חזרתיות וסטראוטיפיות (כמו: נפנוף ידיים או אצבעות, או תנועות מורכבות של כל הגוף).
• עיסוק יתר מתמיד בעצמים.

3. ההפרעה גורמת לשיבוש ניכר בתפקוד חברתי ותעסוקתי.

4. היכולות השפתיות, הקוגניטיביות ויכולתו של האדם לטפל בצרכיו קיימות ללא עיכוב משמעותי.

5. האבחנה לתסמונת זו תינתן במצב בו התסמינים אינם תואמים הפרעה התפתחותית אחרת מתחום ה-PDD או סכיזופרניה.

גורמים

תסמונת אספרגר הינה תסמונת מולדת אשר הגורמים לה טרם נתגלו אולם, ממחקרים שנעשו על משפחות עולה ההשערה כי ישנו בסיס גנטי טרום לידתי. יש ניסיון לאתר את האזורים במוח אשר בהם התסמונת מתרחשת, זאת משום שהתסמונת מתוארת כיום כלקות מוחית.

טיפול בתסמונת אספרגר

ישנו שוני רב בין אלו הלוקים בתסמונת אספרגר ועל כן, יש להתאים לכל אדם טיפול התואם את רמת תפקודו. ישנם טיפולים שונים המתמקדים בד"כ במישור ההתנהגותי אשר נמצאו יעילים לחיזוק מיומנויות התקשורת ושיפור איכות חייהם של הלוקים בתסמונת. עבור ילדים חשובה במיוחד עזרה בשילוב במערכת החינוך. על מנת שהשילוב יהיה יעיל הוא צריך להיות מלווה בתמיכה ומעקב אישי תוך התמקדות בעזרה ביצירת קשרים בינאישיים, רכישת מיומנויות חברתיות, פירוש מצבים חברתיים והתאמת ההתנהגות לסיטואציה. שמירה על סדר יום ברור ועקבי תסייע להצלחת הטיפול.

טיפול ותרגול גופני יסייעו להקלת הסרבול המוטורי, זאת בעזרת אימונים פיזיים לשיפור הקואורדינציה הגופנית (תרגול מיומנויות שונות כדוגמת הליכה, ריצה, כתיבה, משחקי כדור, שיווי משקל ותרגילי הרפיה).

טיפול התנהגותי: שם דגש על הפחתת הרגלים והתנהגויות אנטי-סוציאליות וכמו כן בלימוד וחיזוק של מיומנויות חברתיות רצויות. כחלק מסוג טיפול זה יהיה שימוש בהדגמה, הדרכה ותרגול של מיומנויות שונות כמו שיתוף פעולה, איך לא לפגוע בזולת, הבנה של רמזי תקשורת בלתי מילוליים, למידה של דרכים מקובלות לבקשת עזרה, הבנה של רגשות והדרכים להבעתם.

טיפול קוגניטיבי: רכישת הבנה של פרספקטיבות ומחשבות של הזולת, בעזרת הדרכה ומשחקי תפקידים. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) יעיל להפחתת אמונות נגטיביות לגבי עצמי ולגבי העולם, שעלולות להיווצר עקב קשיים בתפקוד בפן החברתי-תעסוקתי.

• טיפול קבוצתי: השתתפות בקבוצות על מנת לשפר ולתרגל מיומנויות חברתיות שונות. בקבוצות אלה, ניתן לפגוש אנשים נוספים הלוקים בתסמונת ומתמודדים עם השלכותיה בחיי היומיום, להביא סיטואציות חברתיות מהחיים ולקבל משוב מחברי הקבוצה והמנחים.

• טיפול פסיכותרפי: עשוי להתאים לאנשים בוגרים עם תסמונת אספרגר בעלי רמת תפקוד גבוהה. הטיפול עשוי לסייע בשיפור מיומנויות התקשורת הבין-אישית, הרחבת טווח הביטוי האישי והרגשי, והבנה של מצבים חברתיים והתפקוד בהם.

• טיפול תרופתי: התערבות תרופתית עשויה לסייע בהתמודדות התסמינים הנלווים לתסמונת כגון: רגשות חרדה, זעם ודיכאון וכן בהפחתת התנהגות כפייתית אובססיבית.







רופאים ומכונים בפוקוס







הצטרפו לאינדקס הרופאים!