מיניות (Sexuality)

קשה ומורכב מאד להגדיר מהי "מיניות נורמאלית". מיניות האדם מתפתחת בתהליך ארוך המושפע מגורמים רגשיים ואישיותיים, בשילה גופנית ואינטראקציה עם הסביבה. גם לתרבות בה חי האדם, ולערכים החברתיים והמשפחתיים עליהם התחנך, ישנה השפעה על התפתחותו המינית. הזהות המינית וההתנהגות המינית הן חלק מרכזי מהתפקוד והאישיות של כל אדם, ומשום כך משתמשים במונח "התפתחות פסיכו-סקסואלית" הכולל את המיניות כחלק מההתפתחות של המבנה האישיותי וההתנהגותי של האדם.

זיגמונד פרויד היה החלוץ בהתייחסות לחשיבות של האנרגיה המינית כמניע מרכזי בהתפתחות. לפי פרויד, כל רצון למשהו המכוון לעונג והנאה מקורו בדחף מיני. לפי התפיסה של פרויד והתיאוריה הפסיכואנליטית, דחף המין (הקרוי גם ליבידו או ארוס) ודחף המוות, הם מקורות האנרגיה הבסיסיים של הנפש. טענתו של פרויד כי המיניות קיימת כבר בגיל הילדות נחשבה בתקופתו לחתרנית ומהפכנית. אנשים החלו לשים לב להנאה מינית וללמידה מינית בקרב ילדים, ועל המרכזיות של ההתפתחות המינית בתוך המהלך ההתפתחותי של כל ילד וילדה. מלבד חיפוש הנאה וסיפוק, ההתפתחות המינית היא גם תהליך של למידה חברתית. תוך כדי התנסות ואינטראקציה עם סביבתם לומדים ילדים וילדות את הקודים החברתיים והתרבותיים הקשורים למיניות, ומעצבים את זהותם המינית כחלק מהזהות העצמית שלהם.

בתחום המחקר של מיניות האדם נהוג לחלקה לארבעה מרכיבים עיקריים: זהות מינית, זהות מגדרית, נטייה מינית והתנהגות מינית.

זהות מינית

הזהות המינית היא מינו הביולוגי של האדם, שמורכב מכרומוזומי המין המצויים בגנים ( XY לזכר ו- XX לנקבה), הפעילות ההורמונאלית והתפתחות סימני המין המשניים.

זהות מגדרית

הזהות המגדרית סובבת סביב ההיבטים הפסיכולוגיים וההתנהגותיים המיוחסים מבחינה חברתית לנשיות או גבריות. בין גיל שנתיים לשלוש מתפתח אצל ילדים הזיהוי של עצמם כבנים או בנות, כאשר בהגדרה הזו מעורבים, לצד הנתונים הביולוגיים, גם משתנים חברתיים. כבר מהימים הראשונים מושפע היחס של ההורים כלפי התינוק ממינו, מה שעשוי לבוא לידי ביטוי לדוגמא בדרך הדיבור וההתנהגות אליו, התכונות שמייחסים לו, בחירת הבגדים והצעצועים עבורו וכן הלאה. בהמשך ההתפתחות, הזהות המגדרית מתעצבת גם מתוך אינטראקציות עם מורים, חברים וסמלי תרבות. במרבית המקרים המין והמגדר מתפתחים באופן התואם את הציפיות של הסביבה: הבן מזדהה בהדרגה עם האב, והבת מזדהה עם האם. במקרים אחרים יכולים מין ומגדר להתפתח בצורה אחרת ואף מנוגדת לציפיות החברתיות, ובמקרים כאלו מתפתחת הפרעה בזהות המגדרית.

נטייה מינית

הנטייה המינית מתארת את זהות המין אליו מופנות המשיכה, התשוקה והדחף המיני של האדם. כלומר, זוהי המוטיבציה לחוש ולפעול באופן מיני כלפי בני המין השני (נטייה הטרו-סקסואלית), כלפי בני אותו המין (נטייה הומו-סקסואלית) או כלפי שני המינים (נטייה בי-סקסואלית). בחברה המערבית כיום נחשבות שלושת הנטיות המיניות לנורמטיביות. בעבר וגם כיום בחברות מסורתיות יותר, נטיות שאינן הטרוסקסואליות נחשבו להפרעות נפשיות או לכפירה דתית.

התנהגות מינית

עוררות מינית היא התרחשות פסיכו-פיזיולוגית המתרחשת בתגובה לגירוי, ומורגשת דרך עליית המתח הגופני והרגשי. התחושות המיניות של אדם מושפעות מגישתו למיניות, מנטייתו המינית ומאופי ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית שלו. מחזור העוררות המינית מתחיל מריגוש מיני המתעורר בתגובה לגירוי מתמשך, ומגיע לשיאו בחוויית האורגזמה. ב DSM IV מוגדרים ארבעה שלבים של התגובה המינית: תשוקה, ריגוש, אורגזמה ורזולוציה (כלומר הפגת המתח והחזרה למצב הלא מגורה). סוג הגירוי המיני, הגורם לעוררות מינית והוא הנושא של פנטזיות מיניות, גם הוא חלק מההתנהגות המינית.
התנהגות מינית נוספת היא התנהגות של סיפוק עצמי באמצעות אוננות. מחקרים הראו כי גירוי עצמי מצוי כבר בתקופת הינקות, ומתבצע במסגרת תהליך החקירה העצמית של התינוק. האוננות מבוצעת בתכיפות רבה יותר בד"כ בגיל ההתבגרות, עקב העלייה בהורמוני המין ובדחף המיני, וכן הצורך בהתגבשות הזהות המינית. המתח הגבוה המלווה תקופה זו מוצא פורקן באוננות, אליה נלוות בד"כ פנטזיות על אובייקטים נחשקים.

הפרעות מיניות

כפי שראינו, מיניות האדם כוללת מספר היבטים ומושפעת מגורמים ביולוגיים, סביבתיים וחברתיים. בהתאם לכך, ליקוי באחד מההיבטים הללו עלול להביא להפרעה מינית.

ישנם שלושה סוגים של הפרעות מיניות:

• הפרעות בתפקוד המיני - קשיים בקיום יחסי מין רגילים. הפרעות מסוג זה כוללות הפרעות המלוות בכאב (למשל וגיניסמוס), והפרעות בקיום התשוקה המינית, הריגוש המיני או היכולת להגיע לאורגזמה.

• סטיות מיניות - גירוי או התנהגות מינית הסוטים מהנורמות המקובלות והכרחיים עבור האדם כדי להגיע לגירוי מיני (למשל, פדופיליה- משיכה מינית לילדים/ילדות).

• הפרעה בזהות המגדרית - תופעה שהדעות בנוגע לעצם הגדרתה כהפרעה חלוקות. היא מאובחנת במקרים בהם אדם חש תחושות ומתנהג בדרך האופייניות למין השני, שאינו מינו הביולוגי (לדוגמא ילד שמרגיש שהוא ילדה וחש מצוקה בגלל סממני המין הזכריים המאפיינים אותו).
בעבר, גם נטייה מינית שאינה הטרו-סקסואלית נחשבה כהפרעה. כיום, כאמור, נהוג לחשוב שנטייתו המינית של אדם גורמת להפרעה רק במידה ולתחושתו הסובייקטיבית הנושא דורש טיפול, ומפריע למהלך חייו ולתפקודו.