נסיגת חניכיים
,
מחלת חניכיים
|
Gingivitis and Periodontal Disease ,Gum Disease
המומחים של Infomed מסבירים:
דלקת חניכיים, המכונה לעיתים גם מחלת חניכיים או מחלה של מיסב השן, היא מחלה המתארת מצב של הצטברות חיידקים בחלל הפה וזיהום, אשר יכולים להביא בסופו של דבר (בהיעדר טיפול ראוי של רופא שיניים) לאובדן השיניים כתוצאה מן ההרס אשר נוצר ברקמה שעוטפת את השיניים.
דלקת חניכיים היא מצב שכיח, אך ניתנת למניעה במידה רבה. הגורם לדלקת הוא בדרך כלל היגיינת פה לקויה. צחצוח פעמיים ביום לפחות, שימוש בחוט דנטלי מדי יום וביצוע בדיקות שיניים על בסיס קבוע, יכולים לשפר מאוד את הסיכויים לטיפול בדלקת חניכיים ובהפחתת הסיכוי ללקות בה. לצד זאת, מדובר בדלקת הפוגעת ברקמה הרכה שלצד השן וללא טיפול, דלקת חניכיים עלולה להרוס את העצם התומכת בשיניים, להוביל להתרופפות השן ולבסוף אף לאובדן שיניים[1].
כמעט מחצית מאנשים בני 30 ומעלה סובלים מדלקת חניכיים.
שבעה מתוך 10 מבוגרים בני 65 ומעלה סובלים מדלקת חניכיים.
דלקת חניכיים תסמינים
בראשית התהליך, דלקת חניכיים יכולה להתרחש ללא הופעתם של תסמינים כלשהם כגון כאבים. ייתכן כי גם השלבים המתקדמים יותר של דלקות חניכיים יהיו מלווים בתסמינים מועטים וקלים בלבד.
למרות זאת, במרבית המקרים ייתכנו תסמינים אחרים הכוללים:
דימום מהחניכיים בזמן צחצוח שיניים.
חניכיים אדומים, נפוחים ורגישים.
ריח רע או טעם רע בפה על בסיס קבוע.
נסיגת חניכיים.
הופעתם של מעין כיסים עמוקים בין החניכיים למשטח השן.
אובדן שיניים או תזוזת שיניים.
שינויים במיקום השיניים ובצורה שהן יושבות אחת על גבי השנייה בזמן הידוק הלסת, או שינויים במיקום תותבות חלקיות או כתרים.
אצל חלק מהאנשים, מחלת חניכיים יכולה לפגוע רק בחלק מן השיניים, כגון רק בשיניים הטוחנות. רופא שינייםאו רופא מומחה למחלות מסב השן (פריודונט) יכול לאבחן ולקבוע את רמת החומרה של דלקות חניכיים.
סיבות וגורמי סיכון
היווצרות רובד חיידקים על גבי השיניים (פלאק) היא הסיבה העיקרית להתפתחות דלקת חניכיים, אך ישנם גורמים נוספים אשר יכולים לגרום להופעתה של דלקת חניכיים, ואלה כוללים שינויים הורמונאליים, כגון אלה המתרחשים במהלך היריון, גיל ההתבגרות, גיל המעבר, מחזור חודשיועוד, אשר גורמים לחניכיים להיות רגישות יותר, ולהביא לידי התפתחותה של מחלת חניכיים.
בנוסף, מחלות אחרות יכולות גם הן להשפיע על מצב החניכיים, כגון סרטןאו איידס, אשר משפיעות על מערכת החיסון. מכיוון שסוכרת משפיעה על יכולת הגוף לספוג את הסוכרים הנמצאים במזונות השונים, חולי סוכרת נמצאים ברמת סיכון גבוהה יותר ללקות בזיהומים שונים, ובהם גם דלקת חניכיים.
תרופות שונות יכולות גם הן להשפיע על בריאות חלל הפה מכיוון שחלק מהן גורמות לירידה בייצור הרוק, שמספק הגנה על החניכיים והשיניים. תרופות נגד פרכוסים כמו פניטואין יכולות להביא לידי התפתחותה של רקמת חניכיים חריגה.
הרגלים רעים כגון עישון, יכולים לפגוע ביכולת השיקום של רקמת החניכיים.
הרגלי ניקיון והגינה לקויים כגון אי צחצוח שיניים וחוסר שימוש בחוט דנטאלי על בסיס יום יומי, מקלים על התפתחות הדלקת בחניכיים. היסטוריה משפחתית של מחלות חניכיים יכולה לתרום להתפתחותה של דלקת חניכיים על בסיס תורשתי.
אבחון ובדיקות
במהלך בדיקה שגרתית אצל רופא שיניים, ייבדקו הדברים הבאים:
דימומים בחניכיים.
נפיחות.
חוזק והימצאותם של כיסים (ברווח אשר נמצא בין החניכיים לשן, ככל שהכיס גדול ועמוק יותר, כך גם מחלת החניכיים חמורה יותר).
תזוזה של שיניים.
רגישות השיניים.
המערך התקין של השיניים.
עצם הלסת על מנת לסייע באיתור הידלדלות ופריכות העצם.
סיבוכים אפשריים
במקרה של התפתחות דלקת חניכיים, אם שכבת הפלאק או האבנית לא הוסרו מהשיניים, המצב עלול להחמיר ולהוביל לזיהום, מה שבתורו יכול לגרום להתפתחות של סיבוכים נוספים כגון[3]:
מורסות (הצטברויות כואבות של מוגלה) חוזרות בחניכיים.
הגדלת הנזק לרצועה הפריודונטלית (הרקמה המחברת את השן לשקע).
הגדלת הנזק והאובדן של עצם המכתשית (העצם בלסת שבה שקועים שורשי השיניים).
נסיגת חניכיים.
דימום חניכיים.
שיניים רופפות.
אובדן שיניים.
דלקת חניכיים כיבית-נמקית.
במקרה של דלקת חניכיים כיבית חריפה שאינה מטופלת, קיים סיכון להתפתחות של סיבוכים חמורים יותר, שכן הזיהום יכול להתפשט לכל אזורי החניכיים ולעצם המכתשית, ובסופו של דבר להגדיל את הסיכוי למצבים הבריאותיים הבאים[3]:
הרס מוחלט של החניכיים בין השיניים.
כיבים גדולים (פצעים פתוחים) המשאירים חורים קבועים בחניכיים.
הישנות המחלה.
נמק המתפשט גם לשפתיים וללחיים (במקרים נדירים).
דלקת חניכיים קשורה גם לסיכון מוגבר למספר מצבים בריאותיים אחרים, כולל[3]:
מחלת לב וכלי דם.
דלקות ריאות.
במהלך הריון - צירים מוקדמים ולידה של תינוק עם משקל לידה נמוך.
חשוב לציין שלמרות שלאנשים עם דלקות חניכיים יש סיכון מוגבר לבעיות אלו, אין כיום הוכחה ברורה לכך שדלקת חניכיים גורמת למצבים אלו באופן ישיר.
טיפולים ותרופות
מטרת הטיפול בדלקת חניכיים היא לקדם את החיבור מחדש של רקמת החניכיים, להביא לצמצום הנפיחות, להפחית את עומקם של הכיסים ואת הסכנה להתפתחותה של דלקת חניכיים, כמו גם לעצור את התקדמות המחלה. אפשרויות הטיפול תלויות בשלב שבו נמצאת הדלקת, תגובות המטופל/ת לטיפול קודם ומצב הבריאות הכללי.
דלקת חניכיים מוקדמת - בשלבים הראשונים של דלקת חניכיים, החניכיים נסוגות או מתרחקות מהשיניים ונוצרים כיסים קטנים בין החניכיים והשיניים. הכיסים מכילים חיידקים מזיקים. המערכת החיסונית מנסה להילחם בזיהום, ורקמת החניכיים מתחילה לסגת. שלב זה בדרך כלל מלווה בדימום במהלך צחצוח ושימוש בחוט דנטלי, ואולי גם כרוך במעט איבוד עצם.
דלקת חניכיים מתונה (נקראת גם מחלת חניכיים) - אם הדלקת המוקדמת אינה נרפאת, ייתכן ויופיעו דימום וכאב סביב השיניים, ותחל נסיגת חניכיים. השיניים יתחילו לאבד את תמיכת העצם והן עלולות להיות רופפות. הזיהום יכול גם להוביל לתגובה דלקתית בכל הגוף.
מחלת חניכיים מתקדמת – בשלב זה, עלולים להופיע כאבים עזים בזמן לעיסה, ריח רע מהפה וטעם לא טוב בפה. רקמת החיבור שמחזיקה את השיניים במקומן מתחילה להינזק - החניכיים, העצמות ורקמות אחרות התומכות בשיניים נהרסות, וסביר להניח שעם הזמן השיניים ינשרו.
בדלקת חניכיים בשלב מוקדם הטיפול הטוב ביותר הוא ניקוי - הסרה של פלאק ואבנית, גם מאזורים שקשה להגיע אליהם. ברגע שהשכבות הללו יוסרו, החניכיים יחלימו מעצמם ולא יהיה צורך בטיפולים נוספים. בנוסף, יינתנו הנחיות על ידי רופא/ת שיניים כיצד לשמור על היגיינת הפה בבית כדי למנוע הישנות של דלקת חניכיים[2].
במקרה של מחלת חניכיים ייערך ניקוי מעמיק של פלאק ואבנית שהתפשטו לשורש השן. במרבית המקרים, זהו הטיפול היחיד הדרוש. במקרים אחרים, ייתכן שיהיה צורך בהליכים מורכבים יותר כגון הסרת השיניים הנגועות, וזאת כדי לעזור בריפוי מחלת החניכיים ובנייה מחדש של העצם התומכת בשיניים, אשר אבדה[2].
במקרה של אובדן שיניים, ישנן אפשרויות, כגון השתלת שיניים, שיכולות להשיב את המראה האסתטי של הפה. שתלים דנטליים נראים ומרגישים כמו שיניים רגילות, לא ניתן להסירם והם מתמזגים עם עצם הלסת[2].
מניעה
כמעט בכל המקרים, ניתן למנוע התפתחותה של דלקת חניכיים על ידי בקרה וטיפול ברובד חיידקי השן (פלאק), זאת באמצעות ניקוי מקצועי אצל השיננית פעמיים בשנה, וכן על ידי שימוש בחוט דנטאלי והקפדה על צחצוח השיניים על בסיס יום יומי.
הקפדה על צחצוח שיניים מונע מרובד חיידקי השן להתפתח על גבי משטח השן, שימוש בחוט דנטאלי מסייע להסיר שאריות מזון וחיידקים מן הרווחים שבין השיניים ומתחת לקו החניכיים. על פי איגוד רופאי השיניים האמריקני, יש באפשרותן של שטיפות פה אנטי בקטריאליות לסייע בצמצום כמויות החיידקים בפה אשר גורמים להיווצרות רובד חיידקי השן ומחלות חניכיים. שינויים נוספים בהרגלי היום יום ושינויים בריאותיים, יכולים לסייע לצמצם את רמת הסיכון, החומרה ואת התפתחותן של דלקת חניכיים, ואלה כוללים בין השאר:
הפסקת עישון.
הפחתת לחץ ומתח נפשי.
הקפדה על תזונה מאוזנת.
הימנעות מהידוק יתר של השיניים וחריקת שיניים.
האקדמיה האמריקאית לפרידונטולוגיה גורסת כי כ-30% מכלל בני האדם אשר נוהגים להקפיד על כללי הגינה של הפה, ואשר שומרים על אורח חיים בריא, נמצאים בסבירות גבוהה ללקות במחלות חניכיים על בסיס גנטי.
אנשים אשר להם נטייה גנטית לחלות במחלות חניכיים, נמצאים ברמת סיכון הגבוהה פי שישה מכלל האוכלוסייה.
לאנשים בעלי נטייה ללקות בדלקת חניכיים, מומלץ לבצע בדיקות במרווחים קצרים יותר, לבצע ניקוי שיניים אצל השיננית לעיתים תכופות יותר, ולבצע טיפולים על מנת להשאיר את המחלה תחת ניטור ופיקוח מתמיד.
שאלה: אני מטופלת עם סד לילה מזה כשנה בערך, לאחר שסבלתי מכאבים קבועים בלסתות ופעם אחת אפילו תקיעה של הלסת.
תשובה: סד הלילה שהגיע לאחר פיזיותרפיה אומנם מקל עליי, אבל עדיין אני סובלת מהגבלה בפתיחת הפה, וכאשר אני מפהקת ולא יכולה לשמור על גודל הפתיחה, נשמעים קנאקים שמלווים בכאבים. כרגע, לפי דברי הרופאה שלי, אין צורך לבדוק טיפול נוסף כיוון שהכאבים פסקו וחלה הטבה בפתיחה. רציתי לדעת אם זהו מצב כרוני שאיאלץ לסבול כל החיים, כך שגם תמיד אהיה חייבת לישון עם סד לילה, או שניתן לפנות לדרכי טיפול נוספות. אני ממליץ לך בחום לפנות למחלקה המטפלת בהפרעות סגר. ישנה מחלקה באוניברסיטת תל אביב - בית ספר לרפואת שיניים, וניתן לפנות גם למחלקת פה ולסת בבית חולים תל השומר. בברכה , ד"ר מיכאל אבא - רופא שיניים
שאלה: אני בת 57, מטופלת באקטונל חד-שבועי (ריסדרונאט סודיום 35 מ"ג). ברצוני להתחיל טיפול שיניים. האם יש סיכון בריאותי בכך? יש אזהרה בעלון לצרכן.
תשובה: יש קשר בין השימוש בביספוספונאטים לבין התפתחות אוסטאונקרוזיס של הלסת. זו תופעה קשה לטיפול, הקשורה לעיתים קרובות בפרוצדורות דנטליות. החשש מפרוצדורות דנטליות בזמן השימוש בתרופה נובע מקשר זה. נמצא קשר בין אוסטאונקרוזיס של עצם הלסת לבין טיפול בביספוספונאטים שניתנו דרך הווריד, במיוחד כאשר הטיפול היה במינון גבוה. לפי מחקר אחר, 96% ממקרי האוסטאונקרוזיס של עצם הלסת הקשורים לטיפול בביספוספונאטים דרך הווריד (במיוחד pamidronate ו- zoledronate), ורק מיעוט המקרים קשור בטיפול בביספוספונאטים שניתנו בכדורים. מתוכם מרבית המקרים כתוצאה מטיפול ב- alendronate ורק מקרה אחד כתוצאה משימוש ב - risedronate (אקטונל). הקשר בין טיפול בביספוספונאטים בכדורים לבין אוסטאונקרוזיס פחות ברור. אוסיף גם כי הסיכוי לפתח אוסטאונקרוזיס של הלסת קשור גם בהיגיינת פה לקויה. הסיכוי לפתח בעיה זו אינו גבוה, ואף על פי כן רצוי שתיוועצי מראש עם הרופא שרשם לך את התרופה או עם רופא השיניים. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד
שאלה: זיהיתי במיסב השן החותכת התחתונה והקדמית לובן מטריד. ייתכן שזו הופעה ראשונית של דלקת חניכיים? איך להתמודד עם זה? יצויין, כי אין לי דימום בעת צחצוח השיניים.
תשובה: קשה לעשות אבחנה מבלי לראות את הנגע. האפשרויות רבות, החל ממצב נורמלי שלא היית מודע לו ועד לסדק בשן אשר מפריש מוגלה. הדרך הטובה ביותר היא לגשת לרופא שיניים ולהיבדק. בהצלחה, ד"ר מיכאל אבא - רופא שיניים
שאלה: אני בת 12 ורוצה לעשות שני עגילים מתחת לשפה בעוד כמה זמן, ויש לי כמה שאלות. האם זה גורם לדלקות? האם אחרי שעושים את העגיל צריך לשים משחה כלשהי? זה משפיע על הדיבור? האם השפה יכולה להתנפח? זה העגיל מפריע למשהו? האם תוכלו להגיד לי גם מעבר לדב
תשובה: ככלל, כל ניקוב שהוא, לא משנה באיזה חלק של הגוף, כולל ניקוב רגיל לכאורה באוזן, כרוך בסיכון אם הניקוב לא מבוצע בצורה סטרילית ובמקום מורשה ומוסמך. אם התהליך נעשה בצורה סטרילית ומבוקרת, הסיכון לדלקות פוחת, אך עדיין קיים, ויש לחטא את המקום. לאחר הניקוב, יש לחטא את המקום כל יום במשך מספר שבועות. איננני יודעת בדיוק היכן את מתכוונת לבצע את הניקוב, אך לא אמורה להיות השפעה על הדיבור. עם זאת, השפה בהחלט יכולה להתנפח אם תתפתח דלקת. ניקוב באזור זה גם עלול לפגוע בחניכיים, ולגרום לדלקות חניכיים. מעבר לכך, ייתכן שמפאת גילך תידרשי להציג אישור של ההורים לפני התהליך, ודרישה של אישור כזה היא אינדיקציה טובה לכך שהמקום בו נעשה הניקוב הוא מקום מהימן, בו מתבצע התהליך בצורה סטרילית ואחראית. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד