זיהומים בדרכי השתן (Urinary tract infections)

ראשי

תאור

מערכת השתן בנויה מזוג כליות המחוברות על ידי שופכנים המחוברים לשלפוחית השתן.
השלפוחית מתרוקנת דרך השופכה. סביב לשופכה וסמוך לשלפוחית נמצאת אצל הגבר בלוטת הערמונית

זיהומים בדרכי השתן מסווגים לשתי קבוצות: זיהומים במערכת העליונה - בכליות, וזיהומים במערכת התחתונה - בשלפוחית השתן, בשופכה ובערמונית. קיימת הבחנה ברורה בין זיהומים פשוטים בדרכי השתן, כלומר, זיהום בדרכי השתן התחתונות אצל אישה שאינה בהריון, לבין זיהומים מסובכים (כל השאר). כל זיהום אצל הגבר, או זיהום בכליות נחשב לזיהום מסובך. זיהום שכזה דורש בדיקות מסוימות והתערבות של מומחים.

זיהומים בדרכי השתן

זיהומים בדרכי השתן הם סוג הזיהומים השכיח ביותר הדורש טיפול באנטיביוטיקה. 


זיהומים בדרכי השתן - מצבים מיוחדים:
- זיהום בשופכה (Urethritis) - עלול לחקות תסמינים של זיהום בשלפוחית, אולם המחולל עלול להיות חיידק אחר מאלה שהוזכרו לעיל, לדוגמה כלמידיה. במקרה זה הטיפול מתבצע באמצעות האנטיביוטיקה טטרציקלין.
- זיהומים נישנים בשלפוחית - קיימת נטייה לזיהומים נישנים אצל נשים צעירות עם פעילות מינית מוגברת, או בקרב נשים בגיל הבלות. הזיהומים הללו גורמים אי-נוחות רבה. הם דורשים בירור מעמיק, ייעוץ אורולוג/ מומחה לזיהומים, וטיפול מונע ארוך טווח באמצעות אנטיביוטיקה. במקצת המקרים הללו עלולים להימצא פגם אנטומי או אבן בדרכי השתן.
- זיהום מחיידקים באישה הרה: מומלץ כי אישה בהריון תבצע בדיקת שתן בכל שליש. בשכיחות של 7%-4% יימצאו חיידקים בבדיקת השתן, גם ללא תסמינים. מציאת חיידקים בשתן של אישה הרה, מחייבת מתן טיפול באנטיביוטיקה בשל החשש לעליית הזיהום לכליות.

פרופ' ישראל פוטסמן

סימפטומים


התסמינים הקשורים לזיהום בדרכי השתן שונים בהתאם למקור הזיהום: מערכת השתן התחתונה או העליונה. צריבה, כאבים במתן שתן, דחיפות גבוהה, משויכים בדרך כלל לזיהומים במערכת התחתונה, בעוד שחום, צמרמורת, בחילה ורגישות בניקוש המותן משויכים לזיהום בכליה. זיהומים בערמונית עלולים לחקות כל אחד משני המצבים ואילו זיהומים בשופכה מתאפיינים בצריבה המלווה בהפרשה מוגלתית או שקופה.

סיבות וגורמי סיכון

שיעור הזיהומים עולה והולך עם הגיל, וככלל הוא שכיח יותר אצל נשים: בגיל 35-16 מגיע ל-20% ובגיל 65 ומעלה ל-40%. בגברים, שיעור הזיהומים עד גיל 35 קטן מ-1% ועולה עד 20% ויותר מעל גיל 65, עקב הגדלת הערמונית.

זיהומים בדרכי השתן הם בדרך כלל זיהומים עולים, כלומר, החיידקים הגורמים לזיהום מקורם בפות ובפי הטבעת. היארעות הזיהום תלויה באלימות החיידק ובסוגו, אך גם בגורמים הקשורים בחולה. לדוגמה, יש חשיבות רבה לריקון מלא של שלפוחית השתן. בשל גורמים כמו הגדלת הערמונית אצל גבר, או צניחת רחם אצל האישה הריקון איננו מלא. זיהומים עלולים לנבוע גם מפגם בשסתום שבין השופכנים לשלפוחית השתן, מהימצאות אבנים במערכת השתן, או מכל פגם מלידה במערכת.

אבחון ובדיקות

אבחון ובדיקות

אבחון הזיהום מתבסס על איתור ליקוציטים (כדוריות דם לבנות) וחיידקים בבדיקת שתן. מאחר שניתן למצוא ליקוציטים ב-95% מזיהומי דרכי השתן, הימצאותם כמעט הכרחית לאבחון, והרמה המקובלת כדי לאבחן זיהום היא 10 כ"ל בשדה המיקרוסקופ לפחות. בין התבחינים המהירים לזיהוי זיהום בדרכי השתן קיים גם תבחין הניטראט שבאמצעותו מזהים מגוון רחב של חיידקים.

החשיבות הרבה ביותר ניתנת לתרבית השתן. באמצעותה ניתן לזהות את החיידק ולקבוע את רגישותו לאנטיביוטיקה. תרבית מותקנת משתן של "אמצע הזרם", ויש לכך חשיבות רבה, משום שקצה השופכה מזוהם בחיידקים שאינם שייכים לזיהום. כמות חיידקים הגדולה מ-100,000 לסמ"ק נחשבת כזיהום משמעותי. את תרביות השתן יש לקחת סמוך ככל האפשר למועד השליחה למעבדה. החיידקים השכיחים ביותר אשר גורמים לזיהום הם: E. coli, Klebsiella, Proteus. בחולים מאושפזים, או אצל חולים עם צנתר בשלפוחית, מיון החיידקים שונה וניתן גם למצוא פטריות. אם עולה חשד לזיהום בכליות יש צורך בהתקנת תרביות דם.
אבחון מלא של זיהום בדרכי השתן מצריך, לעיתים, בירור מקיף יותר על ידי בדיקות דימות. במקרים הפשוטים יותר ניתן להסתפק בעל-שמע של מערכת השתן, אך במסובכים - מוסיפים בדיקת ציסטוגרפיה, מיפוי כליות או טומוגרפיה מחשבית.

מניעה וטיפול

טיפולים ותרופות

הטיפול בזיהומים בדרכי השתן כולל כמה שלבים:
א. מיום (הידרציה) טוב, כלומר מתן נוזלים בכמות רבה;
ב. מתן מאלחשים למניעת כאב (חומר בשם פנאזופירידין);
ג. טיפול באמצעות אנטיביוטיקה.
בחירת האנטיביוטיקה לטיפול נשקלת על פי מספר מאפיינים: מינו וגילו של המטופל, מקור הזיהום בשלפוחית או בכליות, רגישות החיידקים לאנטיביוטיקה באותו אזור.
לדוגמה, תרופות שהיו פעילות בעבר כנגד מחוללים של זיהומי שתן (חיידקי קולי), כגון אמפיצילין ורספרים, איבדו את יעילותם בעקבות טיפול מופרז. ממחקרים של העשור האחרון עולה כי 50%-30% מחיידקי השתן פיתחו עמידות לסוגי האנטיביוטיקה הללו.
טיפול בזיהומים בדרכי השתן התחתונות כולל אנטיביוטיקה בדרך פומית. משך הטיפול לזיהומים אלה נע בין 7-3 ימים, תלוי בסוג התרופה. לדוגמה, טיפול על ידי קווינולונים (ציפרודקס או אופלודקס) נמשך 3 ימים בלבד ויעילותו מגיעה לכדי 95%. טיפול על ידי תרופות ממשפחת הצפלוספורינים (קפלקס/זינט) ראוי שיימשך 5 ימים. תרופה יעילה ביותר לזיהומים בדרכי השתן היא ניטרופורנטואין. יעילותה מגיעה לכדי 90% וניתן לקחת אותה גם בזמן הריון.
בזיהומים בערמונית, ובמיוחד בזיהומים בכליות העלולים להופיע כזיהום מערכתי (ספסיס), יש צורך לעיתים קרובות במתן אנטיביוטיקה לתוך הווריד. בחירת האנטיביוטיקה המתאימה ניתנת לשיקול דעתו של רופא בית חולים. סוגי אנטיביוטיקה אלה יעילים גם כנגד חיידקים שפיתחו עמידות לתרופות הנמצאות בקהילה.





פורומים, ביוץ והזרעה

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
אסטרופם אור 20/10/2019 15:14
  • שלום דר, אשמח לדעת אם לקחתי 3 פעמים ביום אסטרופם למשך 12 ימים, מתי אמורה לבדוק הריון?כמה ימים לספור 14 יום או יותר?

  • + הוסף תגובה
הזרעה אלה 16/10/2019 16:04
  • שלום ד"ר, שאלה - האם זה בטוח לטוס בדיוק 7 ימים מההזרעה (שכן ההשתרשרות של העובר מתרחשת בזמן זה ולא הייתי רוצה לפגוע בסיכויים של זה להתרחש) תודה רבה

  • + הוסף תגובה
בטיחות טיסות אלה 16/10/2019 23:23
  • אוסיף שההזרעה בוצע ב 13.10 והטיסה ב 22.10. הנני בת 35.5 וזה ניסיון ההזרעה השני שלנו תודה!!

  • + הוסף תגובה
בטיחות טיסות אלה 16/10/2019 23:24
בטיחות טיסות ד"ר גיל ירושלמי 18/10/2019 08:35
  • לא ידוע לי על קשר בין טיסה לחוסר השתרשות של עובר. מותר לטוס אחרי טיפול פוריות.

  • + הוסף תגובה
אוביטרל אודל 17/10/2019 19:03
  • ערב טוב . לפני 17 ימים הזרקתי אוביטרל והביוץ היה יום למחרת ועדיין לא קיבלתי ווסת ובדיקה ביתית שלילית . האם אוביטרל מעכב את הגעת הווסת ? תודה .

  • + הוסף תגובה
אוביטרל ד"ר גיל ירושלמי 18/10/2019 08:34
  • הייתי מבצע בדיקת הריון בדם כולל בדיקת פרוגסטרון. אוביטרל יכול לעכב הגעת ווסת אם מקבלים מנות נוספות לתמיכה בגופיף הצהוב( הביוץ) לרוב כשיש רק מנה אחת שמביאה את הביוץ הוא לא אמור לעכב אם אין הריון.

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!