התייבשות (Dehydration)

ראשי

תאור

התייבשות מתרחשת כאשר איבוד נוזלי גוף, בעיקר מים, גדול מהכמות הנצרכת. גוף האדם מאבד מים בפעילות היומיומית דרך אדי מים בנשימה, בהזעה, במתן שתן ובצואה. עם איבוד המים, מאבד הגוף גם כמות קטנה של מלחים. באובדן רב של מים ביחס לכמות הנצרכת, נוצר מאזן נוזלים שלילי המוביל להתייבשות. התייבשות קשה יכולה להסתיים אף במוות.

התייבשות במבוגרים או בילדים יכולה להיווצר בשני מנגנונים: באובדן מוגבר של מים או בהפחתת צריכה.

אובדן מוגבר של מים מתרחש כשטמפרטורת הגוף גבוהה, במחלות המלוות בחום' או בחשיפה לטמפרטורות גבוהות. פעילות גופנית מוגברת מאיצה את אובדן המים. כך, פעילות מוגברת, בעיקר בתנאי סביבה חמים ובלחות גבוהה, מובילה לאיבוד מוגבר של מים דרך ההזעה.


אם צריכת המים בנסיבות אלו אינה עולה בהתאמה, תתרחש התייבשות. בטמפרטורת גוף גבוהה, הפרשת המים מוגברת הן דרך הזיעה והן בשל העלייה בכמות המים המתנדפת בנשימה. איבוד המים יכול להיות משמעותי במצבים קיצוניים כגון מכת חום (Heat stroke).


קראו עוד:   מהתייבשות ועד מכת חום: כך תמנעו פגיעות בשרב;     זהירות, קיץ: איך מזהים ומטפלים במכת חום בילדים


סיבות נוספות לאובדן מוגבר של מים הן הקאות תכופות, שלשולים מרובים או מתן שתן בתדירות גבוהה שסיבותיו יכולות להיות זיהום (דלקת בדרכי השתן), צריכה מוגברת של תרופות משתנות בחולי סוכרת או במחלות כגון סוכרת תפלה (תפלת השתן) (Diabetes insipidus). אובדן מוגבר של מים יכול להתרחש גם דרך העור במצבים שבהם העור פגום. מצב זה שכיח בעיקר בשל כוויות על שטח נרחב בעור, וכן כשיש זיהומי עור מפושטים.


צריכת מים מועטה נפוצה בעיקר בקרב תינוקות, קשישים או בעלי מוגבלויות שתלויים באחרים באשר לאספקת שתייה סדירה. בנוסף, חולים שמונשמים או נמצאים בתרדמת תלויים באספקת מים חיצונית (פומית או דרך הווריד), ולכן עלולים להתייבש אם האספקה נפגעת מסיבה כלשהי. התייבשות תופיע כמובן במצבים של חסר קיצוני ממושך במי שתייה (מסיבה סביבתית) או בקרב אנשים שצמים (כגון שובתי רעב).


למרות הסיכון הטמון בהתייבשות, מודעות והתנהגות ראויה למניעה יוכלו למנוע את מרבית המקרים.


ד"ר איל צימליכמן

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007

סימפטומים


ייתכנו תסמינים קלים או חמורים כביטוי להתייבשות. הביטויים הראשונים יהיו צימאון ויובש בפה כשבהמשך יופיעו חולשה כללית, סחרחורות ודפיקות לב. אם מחסור הנוזלים בגוף לא יתוקן, תוחמר ההתייבשות ויופיעו בלבול, איבוד הכרה או הכרה מעורפלת ופרכוסים. המצב עלול להחמיר עד לתרדמת מלאה.

אצל אדם מיובש, פוחתות כמות הזיעה וכמות השתן המופרשות. בנוסף, צבע השתן נעשה כהה יותר (צהוב או כצבע הענבר) כתוצאה מריכוז השתן. בבדיקת הגוף על ידי רופא עלולים להימדד חום גוף גבוה, דופק מואץ, לחץ-דם נמוך ונשמת (קצב נשימה מואץ). כלל סימנים אלו יכולים להעיד על התייבשות החולה ועל חומרת מצבו.

בהופעת סימנים אלו, על החולה או על מי שבסביבתו לחשוד בהתייבשות ולפנות לקבלת טיפול רפואי.

אבחון ובדיקות

אבחון ובדיקות

בדיקת השתן יכולה לסייע באבחון. ראשית צבעו בעת התייבשות כהה. ריכוז גלוקוז מוגבר בשתן יכול להעיד על סוכרת, על ריבוי חלבון כלומר על אפשרות של מחלת כליות, וכן עלולים להימצא בו סימנים לקיום דלקת כסיבה להתייבשות.

בבדיקות כימיה של הדם ריכוזי המלחים (בעיקר יתר-נתרן בדם) וכן ריכוז שינן (אוריאה) וקריאטנין, יכולים להעיד על חומרת ההתייבשות. בדיקות דם נוספות כגון נוסחת תאי הדם, יכולות לכוון לסיבה להתייבשות. כך, ריבוי תאי דם לבנים מעיד על קיום דלקת כסיבה אפשרית להתייבשות.

מניעה וטיפול

טיפולים ותרופות

הטיפול בהתייבשות תלוי בחומרת המצב של המטופל. 

טיפול בבית 
טיפול ראשוני או כשהתייבשות קלה יש לנסות להחזיר את נפח נוזלים לגוף, לאט ובהדרגה (לגימות קטנות, שתייה בעזרת קשית או מציצת קוביות קרח ), אך לאורך זמן. עדיפה שתייה של מיץ ממותק על פני מים כדי להחזיר גם את המלחים אשר אבדו עם הנוזלים. 
החזרה מהירה של נוזלים, במצבי התייבשות, עלולה לגרום להחמרה בתסמינים כתוצאה מהפרעה לשיווי המשקל בין מלחי הדם, או להגברת תחושת הבחילה וההקאות. אם קיים חום גבוה, חשוב לנסות להוריד את החום באמצעות תרופות, להסיר ביגוד עודף ולהימנע משהייה במקומות חמים מדי. 
אם יש חשד למכת חום, יש לנסות ולהוריד את טמפרטורת הגוף באופן פעיל על ידי השהיית החולה בחדר ממוזג היטב, או בקרבת מאוורר, וכן להניח על גופו בדים או מגבות לחים.

טיפול בבית חולים
טיפול בחולה מיובש בבית חולים כולל החזרת נפח נוזלים באמצעות עירוי נוזלים לתוך הווריד, וכן ניסיון לאבחן ולטפל בסיבה שהובילה להתייבשות, כגון אנטיביוטיקה כנגד זיהומים, אינסולין לחולי סוכרת ותיקון הפרעות במלחי הגוף.

מניעה

בהתייבשות, הטיפול הטוב ביותר הוא המונע. מודעות לצורך בשתייה מרובה חיונית למניעת התייבשות. כך, בפעילות בטבע, יש להצטייד בכמות תואמת של מים, בעיקר במזג-אוויר חם ולח, ובמיוחד בביצוע פעילות גופנית מאומצת. 

בנוסף, במחלת חום, יש להגביר את צריכת המים ולנסות להימנע מפעילות גופנית מאומצת שעלולה להגדיל את איבוד הנוזלים המוגבר ממילא. בתינוקות, בקשישים, ובמוגבלים יש לוודא כי הם צורכים כמות מספקת של מים, בהתחשב במצבם הבריאותי ובתנאי הסביבה.






פורומים, 

זמנית לא ניתן לשאול שאלות בפורום זה.
הודעה
מחבר
תאריך/שעה



הצטרפו לאינדקס הרופאים!