אי-ספיקה נשימתית (Respiratory insufficiency)

ראשי

תאור

מערכת הנשימה היא המערכת המאפשרת לקיים חיים על ידי שיחלוף גזים שהוא תהליך הכרחי לקיום חיים. הגוף זקוק לחמצן לצורך הפקת אנרגיה הדרושה לכל תהליכי חילוף החומרים, ואילו תוצר הלוואי של ניצול החמצן, הפחמן הדו-חמצני, מופרש מהגוף.
קליטת החמצן ופליטת דו-תחמוצת הפחמן הן תפקידיה של מערכת הנשימה, ועל מנת לבצען היא מתבססת על שני רכיבים עיקריים: 1. מנגנון המשאבה, כלומר, בית החזה והשרירים כולל הסרעפת היוצרים שינויי נפח של הריאות, ומאפשרים על ידי כך כניסה ויציאה של אוויר אל הריאות ומתוכן; 2. הריאות עצמן שבחללן מתבצע השיחלוף.

כאשר מערכת הנשימה אינה תקינה ואינה מסוגלת לבצע את הפעולות האלה כראוי, המצב מוגדר כמצב של אי-ספיקה נשימתית.

לפיכך ניתן לסווג את הבעיות הגורמות לאי-ספיקה נשימתית לשתי קבוצות עיקריות. אי-ספיקה הקשורה בשיחלוף גזים, המובילה בעיקר להפרעה בחמצון הדם, ואי-ספיקה הקשורה באיוורור הגורמת בעיקר לקושי בפינוי דו-תחמוצת הפחמן.

ניתן גם לסווג את המצבים השונים של אי-ספיקה נשימתית לאי-ספיקה נשימתית חדה או אי-ספיקה נשימתית כרונית.

מספר מחלות יכולות לגרום לאי-ספיקה נשימתית. אי-ספיקה נשימתית המתבטאת בעיקר בקושי בחמצון, סיבותיה השכיחות הן דלקת ריאות, חבלה בריאות, בצקת ריאות מסיבות שונות, וכן הסתמנות דלקתית ממגוון שלם של סיבות המתבטא בתסמונת של מצוקה נשימתית חדה (ARDS).

אי-ספיקה נשימתית המתבטאת בעיקר בהצטברות דו-תחמוצת הפחמן, קשורה לרוב בבעיות במערכת המשאבה של הריאות, במחלות שריר או במחלות עצבים שונות, בבעיות בדופן בית החזה, אך גם במחלות הפוגעות במבנה הריאות בצורה המגבילה את תנועת האוויר אליהן, כגון מחלת ריאות כרונית, נפחת הריאות (אמפיזמה) או ברונכיטיס.

ד"ר ערן סגל

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007

אבחון ובדיקות

אבחון ובדיקות

האבחון של אי-ספיקה נשימתית מתבסס בעיקר על היסטוריה רפואית מפורטת ובדיקה גופנית קפדנית.

תלונות החולה שלקה באי-ספיקה נשימתית, וסימני המחלה, יכולים לכוון את הרופא ולהצביע על קושי במערכת הנשימה. תלונות אופייניות הן קוצר נשימה, תחושת חרדה, הזעה, כאבי ראש, דופק מהיר וקצב נשימה מואץ. כאשר יש הצטברות של דו-תחמוצת הפחמן האפיונים הם ישנוניות, אי-שקט, רעד, ובמקרים קיצוניים חוסר הכרה.

יש בדיקות עזר לאבחון אי-ספיקה נשימתית והגורמים לה. צילום בית החזה יכול ללמד על מבנה הרקמה של ריאה ועל נוכחות של תסנינים המצביעים על דלקת או על בצקת בריאות. בדיקת הגזים בדם משקפת את ריכוז החמצן ודו-תחמוצת הפחמן אצל החולה וכן ניתן למדוד באמצעותה את מידת החומציות בדם (דרגת ה-pH).

בדיקות מתוחכמות יותר כוללות ביצוע טומוגרפיה מחשבית של בית החזה על מנת לאפיין בצורה טובה יותר את מבנה הרקמה של הריאה, וכן בדיקות כמו תפקודי ריאה ומיפוי ריאות.

מניעה וטיפול

טיפולים ותרופות

כאשר אדם לוקה באי-ספיקה נשימתית, נדרש טיפול המכוון הן למצב התפקודי כטיפול תומך, והן לשורש הבעיה שגרמה לאי-ספיקה נשימתית. אצל חלק מהחולים הטיפול היחיד האפשרי הוא הטיפול להקלה בתסמינים באמצעות שיפור החמצון או האיוורור, בעוד שהריאה עצמה מתמודדת עם הסיבה שהביאה לאי-ספיקה נשימתית.

מגוון הטיפולים בחולה עם אי-ספיקה נשימתית העומדים לרשות הרופא הוא רב. הטיפולים מסווגים למספר קבוצות:

- טיפול בתרופות, כגון מרחיבי סימפונות, נוגדי דלקת, או נוגדי קרישה ("מדללי דם"), גז כדוגמת חמצן להעשרה, על מנת לשפר את ריכוז החמצן בדם אצל חולה הלוקה בהפרעה בשיחלוף גזים.

- כחלק מהטיפולים יש לכלול פיזיותרפיה נשימתית המכוונת לשפר את מידת ההפרשות שהחולה מצליח לכייח, וגם את יכולת השאיפה והנשיפה של החולה.

- אחד הטיפולים הבולטים ביותר בחולים שלקו באי-ספיקה נשימתית הוא הנשמה מלאכותית, כאשר החולה אינו יכול לקיים נשימה עצמונית מספקת. ברוב המכריע של המקרים מדובר בהנשמה בלחץ חיובי, כלומר, בעזרת מנשם מלאכותי המזרים גז בלחץ לתוך ריאותיו של החולה. ההנשמה המלאכותית מסווגת להנשמה פולשנית ולהנשמה שאינה פולשנית. בהנשמה פולשנית הלחץ החיובי מופעל על ריאותיו של החולה באמצעות צינור הממוקם בקנה הנשימה. בהנשמה שאינה פולשנית מוזרם הגז לריאותיו של החולה באמצעות מסכה מהודקת אל פניו של החולה.

- לאחרונה נמצא שניתן לשקם במידה ניכרת חולי אי-ספיקה נשימתית על ידי פעילות גופנית מדורגת, במישלב עם כל האמור לעיל.

בשנים האחרונות חלה התפתחות רבה וחולים שלקו באי-ספיקה נשימתית כרונית יכולים לחיות בבית או במסגרות מתאימות גם כאשר הם תלויים באופן מלא בהנשמה מלאכותית.





פורומים, 

זמנית לא ניתן לשאול שאלות בפורום זה.
הודעה
מחבר
תאריך/שעה



הצטרפו לאינדקס הרופאים!