//

דמנציה (Dementia)

ראשי

תאור


דמנציה, המכונה גם שיטיון, הוא מושג שהתפתח מתוך המושג הרחב והבלתי ספציפי "תסמונת אורגנית במוח" (Organic brain syndrome). לפי מסמך ה-ICD-10 (סיווג הפרעות נפש על ידי ארגון הבריאות העולמי), מדובר בתסמונת הנגרמת על ידי פגיעה במוח (ראשונית או משנית), בעלת מהלך כרוני או מתקדם (פרוגרסיבית), המתבטאת בפגיעה גלובלית בתפקודים קוגניטיביים (זיכרון, חשיבה, התמצאות, הבנה, יכולת חישוב, למידה, שפה, תובנה ושיפוט), כאשר ההכרה איננה מעורפלת. לפגיעה קוגניטיבית זו נלווית לרוב, ולפעמים אף מקדימה, פגיעה ביכולת הבקרה הרגשית, ההנעה או ההתנהלות החברתית. 


אישה מנסה להרגיע אדם מבוגר ומבולבל שסובל מדמנציה



לפי מדריך DSM-IV (סיווג הפרעות נפש על ידי ארגון הפסיכיאטרים האמריקאים), ההגדרה של דמנציה מתבססת על ליקויים קוגניטיביים ותפקודיים הכוללים:

• פגיעה בזיכרון (פגיעה ביכולת ללמוד מידע חדש או להיזכר במידע שנלמד קודם).

• אחת או יותר מההפרעות הקוגניטיביות הבאות: אפזיה (הפרעה של תפקודי שפה), אפרקסיה (פגיעה ביכולת לבצע פעולות מוטוריות למרות שהתפקוד המוטורי תקין), אגנוזיה (פגיעה ביכולת להכיר או לזהות אובייקטים למרות שהתפקודים התחושתיים תקינים), פגיעה בתפקוד הביצועי (חשיבה מופשטת, תכנון, ארגון, ביצוע עוקב). 

לא כל ירידה בזיכרון מעידה על בהכרח על דמנציה. מאבחנים דמנציה במידה והפגיעה בזיכרון והפרעות הקוגניציה האחרות גורמות לפגיעה משמעותית בתפקוד החברתי או התעסוקתי, ומשקפות ירידה משמעותית בהשוואה לרמת תפקוד קודמת. הצורה השכיחה ביותר של דמנציה היא מחלת האלצהיימר.

בדומה להגדרת ICD-10 גם בהגדרת DSM-IV לדמנציה, יש לוודא שההכרה אינה מעורפלת, דהיינו לשלול דליריום (מצב זמני של בלבול חריף). אולם, בשונה מ-ICD-10 מהלך הדמנציה לפי DSM-IV יכול להיות מתקדם או קבוע או לסירוגין (מופיע ונעלם), וזאת בהתאם לליקוי הגורם לו ולזמינות הטיפול המתאים במועד. 

מצבים נפשיים ואופני התנהגות, כגון דיכאון, מחשבות שווא (דלוזיות), הזיות (הלוצינציות), ערות-יתר, תוקפנות והשתנות של האישיות, שכיחים למדי בדמנציה, ויכולים אף להקדים את הופעת הסימנים הקוגניטיביים. 

שכיחותה של תסמונת הדמנציה בקרב האוכלוסייה הכללית היא כ-3%. היא מופיעה בעיקר בקרב אנשים מבוגרים. כ-5% מקרב גילאי 65+ לוקים בדמנציה בינונית עד קשה, והשכיחות עולה ל-20% ומעלה בקרב גילאי 85+.



סימפטומים


התסמינים של דמנציה מחולקים לשלושה שלבים. להלן השלבים בדמנציה:

• שלב מוקדם – במקרים רבים קל לפספס את השלב הזה בשל ההתחלה ההדרגתית שלו. התסמינים בשלב זה כוללים שיכחון, אובדן תחושת זמן, איבוד הדרך במקומות מוכרים.

• שלב ביניים – ככל שהמחלה מתקדמת, התסמינים נהיים ברורים יותר ומגבילים יותר, והם כוללים שיכחון של אירועים שקרו לאחרונה ושמות של אנשים, ירידה בהתמצאות בבית, קושי מתגבר בתקשורת, צורך בטיפול אישי, שינויים התנהגותיים כמו שוטטות ושאילת שאלות שחוזרות על עצמן.

• שלב מאוחר – דמנציה מתקדמת – בשלב זה כבר יש אובדן עצמאות וחוסר פעילות כמעט טוטאלי. הפרעות קשות ומגבילות בזיכרון. התסמינים כוללים: חוסר התמצאות בזמן ומקום, קושי בזיהוי חברים וקרובי משפחה, עליה בצורך בתמיכה אישית, קושי בהליכה, החמרה בשינויים ההתנהגותיים הכוללים תוקפנות.


סיבות וגורמי סיכון

סוגי דמנציה שונים מוגדרים לפי הגורמים למחלה: 

• מחלת אלצהיימר, מחלת כלי דם במוח (ומשלבים שלהם), דמנציה עם Lewy bodies, דמנציה האונה המצחית (הכוללת את מחלת פיק) Normal-Pressure Hydrocephalus - NPH, מחלת פרקינסון, מחלת הנטינגטון. 

• חבלת ראש.

• גידולים במוח.

• דלקות (HIV, עגבת וכד').

• מחלת קרויצפלד-יעקב.

• הפרעות בבלוטות הפרשה פנימית (תת פעילות בלוטת התריס, יתר-אשלגן הדם (היפרקלמיה).

• חוסר בוויטמינים (תיאמין, ניאצין, B12).

• הפרעות חיסוניות, הפרעות מטבוליות (כבד, כליות).

• תרופות.

• מחלות נירולוגיות אחרות (לדוגמה טרשת נפוצה).

• ועוד.


תופעות נלוות וסיבוכים

למרות שהגיל הוא גורם הסיכון המשמעותי ביותר לדמנציה, המחלה היא לא תוצאה של הזדקנות, שאי אפשר להימנע ממנה. מעבר לכך, מחלת דמנציה היא לא ייחודית לאנשים מבוגרים, דמנציה בגיל צעיר מוגדרת כאשר התסמינים של דמנציה מופיעים לפני גיל 65, והיא מהווה 9% מכלל מקרי הדמנציה.

גורמי סיכון נוספים כוללים דיכאון, רמת השכלה נמוכה, בידוד חברתי, וחוסר פעילות קוגניטיבית.

לדמנציה השלכות חברתיות וכלכליות משמעותיות במובנים של עלויות רפואיות ועלויות של תמיכה סוציאלית. כמו כן, ההשפעה על המשפחה והמטפלים יכולה להיות משתקת, ולהוביל ללחצים רגשיים וכלכליים ויצירת מתח רב, הדורש תמיכה מערכתית.


אבחון ובדיקות

אבחון ובדיקות

האבחון של תסמונת הדמנציה מתבסס על עמידה במדדים המוזכרים לעיל. אלה מסתמכים על פי סיפור עבר מדוקדק מפי קרוב משפחה או מוסר מידע אחר בנוגע למצב הקוגניטיבי ההתנהגותי והתפקודי של הנבדק, על פי בדיקת מצבו השכלי והקוגניטיבי של המטופל (לשם כך נעזרים בסולמות הערכה קוגניטיביים), ועל פי בדיקה גופנית מקיפה ובדיקות עזר מעבדתיות (נוסחת תאי דם מלאה, שקיעת דם, ריכוז אלקטרוליטים, סוכר, אוריאה, קריאטינין, תפקודי כבד, תפקודי בלוטת תריס, ויטמין B12, תרבית שתן, אף-אוזן-גרון ו-CT מוח), שמטרתן לזהות מבין הגורמים הרבים האפשריים לדמנציה, את אלה שבהם ניתן לטפל. האבחנה המבדלת של דמנציה נקבעת ביחס לתסמונות אורגניות אחרות במוח כמו דליריום, אף כי דליריום יכול בנקל להתווסף לדמנציה, ותסמונת אמנסטית עם דיכאון, עם הפרעות פסיכוטיות (לדוגמה, סכיזופרניה) ועם פגיעה קוגניטיבית קלה.

מניעה וטיפול

טיפולים ותרופות

הטיפול בדמנציה מסווג לטיפול ספציפי ולטיפול בלתי ספציפי. מטפלים ספציפית בגורם אשר אותר (במידה ואותר) במועד (לדוגמה תת-פעילות בלוטת התריס, חוסר בוויטמין B12, NPH). במידה ויש הקלה בסימנים או (כפי שקורה לעיתים נדירות) שהם הפיכים, אזי ניתן לדבר על דמנציה הפיכה. טיפול בלתי ספציפי הוא טיפול בתרופות הפועלות על גורמי הסיכון (לדוגמה בדמנציה של כלי דם), על התסמינים הקוגניטיביים וההתנהגותיים, וכן טיפול פסיכוסוציאלי.

מניעה

ניתן להפחית את הסיכון לחלות במחלת דמנציה על ידי פעילות גופנית קבוע, הימנעות מעישון ושימוש מזיק באלכוהול, שמירה על משקל גוף תקין, תזונה בריאה, שמירה על לחץ דם תקין, רמות כולסטרול ורמות סוכר תקינות בדם.






פורומים טיפול באוטיזם, אספרגר ו-PDD בנוירופידבק

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
הוכחות לנוירופידבק דני 10/06/2020 11:23
  • האם יש הוכחות חותכות להצלחת נוירופידבק עבור אוטיסטים? תוכל קצת לפרט בעניין?

  • + הוסף תגובה
תשובה ד"ר דורון תודר 17/06/2020 14:59
  • שלום רב ניתן לקרוא על כך במאמרים מדעיים שפורסמו בעיתונות הרפואית המקובלת. לדוגמא באתר של ארגון ה ISNR יש רשימה של חלק מהמאמרים.. עוד מקום שאפשר לחפש זה ב PUBMED. המאמרים הוכיחו יעילות ברוב המוחלט של הילדים והוכיחו שההשפעה נמשכת גם לטווח ארוך אל מול קבוצות ביקורת שלא קיבלו טיפול. באתר שלי ("נוירוקליניק") יש דוגמא לכמה תקצירי מאמרים מתורגמים כולל ציון המקור שלהם. בהצלחה

  • + הוסף תגובה
תופעות כפיתיות "קלות" ואספרגר מירב 10/05/2020 09:55
  • הי, אני סובלת מתופעות כפייתיות קלות. חורת לבדוק שנעול, שטיפת ידיים, עכשיו יותר מתמיד.. האם נוירופידבק מומלץ גם במקרים כאלה? אודה לתשובתך

  • + הוסף תגובה
תשובה ד"ר דורון תודר 24/05/2020 09:53
  • שלום רב כפייתיות על רקע OCD היא הפרעה מאוד ביולוגית. ניתן לעזור לה בכמה צורות: טיפול קוגנטיבי התנהגותי, תרופות מתאימות או גריה מוחית למיניה. בד"כ אני מעדיף לשלב בין המרכיבים השונים. עם זאת, אם אדם מעדיף שלא לעשות אחד מהם זה גם בסדר. בתחום הגרייה המוחית, נוירופידבק נותן את ההשפעה הנמוכה ביותר ב OCD. בעבר זה היה כלי שהשתמשנו בו הרבה, אך מאז יש חידושים ויש כלים עוד הרבה יותר יעילים לטיפול בבעיה זו. כיום אני מעדיף לטפל בגריה ברזולוציה גבוהה או גריה מגנטית עמוקה , שאושרה על ידי ה FDA, ככלים טיפוליים ב OCD. בהצלחה

  • + הוסף תגובה
אספרגר ונוירופידבק אספרגרי 12/03/2020 12:13
  • עד כמה נוירופידבק היא שיטה שעוזרת באספרגר? יש מחקרים בנושא?

  • + הוסף תגובה
תשובה ד"ר דורון תודר 15/03/2020 15:07
  • שלום רב השיטה נבחנה בעשרות מחקרים לאורך השנים. חלק מהמחקרים הם על מאות משתתפים. ככלל מרבית המחקרים הצביעו על תוצאות משמעותיות. מרבית המחקרים מלמדים שרוב המטופלים מגיבים לטיפול זה. הנתונים המחקריים תואמים את ניסיוני בטיפול במאות ילדים הנמצאים על הספקטרום. בהצלחה

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!