רומינציה (Rumination)

ראשי

תאור


כפי שכל הורה יודע, לפעולת האכילה חשיבות רבה בהתפתחות התינוק. מעבר לתרומתה הברורה בהזנתו, תורמת האכילה להתפתחותו המוטורית, והחברתית – שכן פעולה זו מלווה באינטראקציה עם ההורה המאכיל. עבור תינוקות הסובלים מהפרעת רומינציה (העלאת גרה), הופכת האכילה למוקד של קושי.

תסמינים קליניים

רומינציה (העלאת גרה) מוגדרת כהפרעת אכילה של הילדות המתבטאת בלעיסה ובליעה חוזרת של אותה יחידת מזון. לקבלת אבחנה זו, על התופעה להימשך חודש אחד לפחות, ולהופיע לאחר תקופה של תפקוד אכילה תקין. תינוקות הלוקים בהפרעה אינם סובלים מבחילות או מליקוי גופני במערכת העיכול, אולם בעקבות ההפרעה הם עלולים לאבד ממשקלם או לא להעלות במשקל כמצופה, דבר אשר עלול לפגוע בהתפתחותם. בזמן העלאת הגרה, התינוק נראה מרוכז מאוד, גבו מקומר, ראשו נוטה לאחור והוא בוהה. כמו כן, נראה כי התינוק נהנה מן הפעולה עצמה של העלאת הגרה, אך בין פאזות האכילה הוא יראה עצבני ורעב.

שכיחות ההפרעה

ההפרעה נדירה יחסית, והיא מופיעה בעיקר בין גילאי שלושה חודשים לשנה.

אבחנה על-פי ה- DSM

האבחנה ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:

• העלאת גירה ולעיסה חוזרת של מזון במשך חודש אחד לפחות, לאחר תקופה של תפקוד אכילה תקין.
• ההפרעה לא נגרמה עקב בעיות גופניות הקשורות לקיבה או למעיים או בעקבות מצב רפואי כללי אחר (למשל ליקוי בתפקוד הושט).
• ההפרעה אינה מתקיימת לצד הפרעות אכילה אחרות (אנורקסיה נרבוזה או בולימיה).

אם הסימפטומים קיימים לצד פיגור שכלי או הפרעה התפתחותית נרחבת, עליהם להיחשב חמורים דיים על מנת לקבל אבחנה של העלאת גירה.

גורמים להפרעה

במקרה שהתינוק סובל מפיגור שכלי, מקובל לראות את הפרעת הרומינציה (העלאת גרה) כנובעת מגרייה עצמית. במקרים אחרים הגורם להפרעה שנוי במחלוקת, וישנן השערות שונות להתפתחותה:

• תיאוריות פסיכודינמיות: על פי תיאוריות אלו, ההפרעה מתפתחת בעקבות קשר לא תקין בין האם והתינוק. האם מתאפיינת בדרך כלל בהתנהגות בלתי בוגרת, ואינה מספקת לתינוק תשומת לב ראויה. כתוצאה מכך התינוק אשר אינו מגורה ומסופק רגשית דיו, מנסה לספק את עצמו ע"י העלאת הגירה.

• תיאוריות למידה: על פי תיאוריות אלו, רומינציה הינה פעולה מתגמלת עבור התינוק, שכן היא מסבה לו הנאה דרך גרייה עצמית. בנוסף,עצם הפעולה מפעילה את הסביבה וגורמת לה להתייחס אל התינוק, מה שמעודד אותו לחזור שוב ושוב על התנהגותו. 

• גורמים ביולוגים: מספר מחקרים מצביעים על קשר סיבתי בין תפקוד לקוי של מערכת העצבים האוטונומית לבין רומינציה.

טיפול

ההפרעה עלולה להיות מסוכנת ובמקרים קיצוניים אף לגרום למוות, לכן חשוב לטפל בה בהקדם. טיפול המשלב פסיכותרפיה עבור האם וטיפול התנהגותי עבור התינוק מביא לשיפור משמעותי בתפקוד:

• פסיכותרפיה: במהלך הטיפול האם מקבלת הדרכה ותמיכה רגשית, על-מנת לשפר את הקשר בינה לבין התינוק ועל מנת ליצור לתינוק סביבה תומכת ואוהבת.

טיפול התנהגותי: במהלך הטיפול יקבל התינוק גירוי בלתי נעים (לדוגמא, טפטוף של מיץ לימון לפה) בכל פעם שיבצע העלאת גירה, כך הוא ילמד לקשר בין התנהגות העלאת הגירה לתחושה בלתי נעימה ויחדל לבצעה. בנוסף, ניתן להתערב על מנת למגר את ההתנהגות בדרך של "הפרעה" – על ידי משיכת תשומת לבו של התינוק בכל פעם שהוא מבצע את ההתנהגות, מה שיפריע לו לבצע את הרומינציה (העלאת גרה).




פורום פסיכיאטריה ילדים

דר' אולגה קובלצ׳וק

דר' אולגה קובלצ׳וק מומחית בפסיכיאטריה ילדים ונוער
ד"ר אולגה קובלצ'וק מטפלת במרפאה פרטית בחיפה, במגוון הפרעות נפש בילדים, מתבגרים ומבוגרים. מטפלת בהפרעות התנהגות, הפרעות חרדה, הפרעות קשב וריכוז, הפרעות מצב רוח ועוד.בעלת נסיון בטיפול קוגניטיבי - עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • נטיות אבדניות אצל ילדים
  • אני
  • 31/01/2019 06:50
  • שלום, אני בת 24 היום, אבל לפני כמה ימים נזכרתי שאמא שלחה אותי לטיפול פסיכולוגי בגיל 7-8. שאלתי אותה למה בגיל כל כך צעיר, והיא אמרה שהיה לנו כשל בתקשורת. אני כרגע אחריי שתי תקיפות מיניות(בהפרש כמה שנים). מתמודדת עם המון דכאונות ופגיעה עצמית שבאה לידי ביטוי בחבלות, שריטות, כוויות. אני הייתי ילדה בטעות כשאמא הייתה בת 18, היא עזרה לארץ כשהייתי בת 3 בערך, גרתי עם סבא וסבתא, ובגיל 5 עברתי לארץ. אני זוכרת שתמיד התגעגעתי לאמא ואהבתי אותה. אבל מתברר שמאז שעברתי איתה היה כשל בתקשורת. היו לנו המון ריבים. היא סיפרה לי שבגיל 7 התחלתי להבריז מבית הספר, וברוב הריבים היו לי נטיות אובדניות. אחת הפעם הזכורות לה, כשאיימתי להתאבד מקפיצה מקומה רביעית. והסיבה שהיא שלחה אותי לטיפול זה כי באחד הריבים לקחתי סכין, הצמדתי ליד, ואיימתי לחתוך את הורידים. לא יכולתי שלא לצאת מהשיחה הזאת מזועזעת, חושבת שהייתי ילדה פסיכית, משוגעת.. ולצערי עדיין מרגישה ככה. חברה אמרה שזה שכיח אצל ילדים שרוצים תשומת לב. ויכול להיות שזה באמת מה שהיה בהתחשב בעובדות, אבל אני רק רוצה לבדוק עם מומחה כי אני מאוד מבולבלת. האם זה משהו מבפנים, שמעידעל כך שיהיה לי קשיים שהתבגרות, כמו עכשיו, שקשה לי להתמודד עם החיים אחרי תקיפה. או שזה סתם התקף של ילדה שרוצה תשומת לב? זה תקין? זה קורה לילדים? על מה זה מעיד? מאוד מאוד מבולבלת כרגע, אשמח לתשובה או הכוונה כלשהי. תודה מראש!

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • איומים אובדניים בילדים צעירים גם אם נובעים מבעיה רגשית/הפרעה נפשית או סיבה אחרת זה לא דבר תקין בד״כ. איך אין בשום אופן להשיג מכך שהיית ילדה פסיכית ומשוגעת, כפי שחשבת. חווית נטישה של האם בגיל מאוד צעיר וחווית ״כשל בתקשורת״. ברור שהדבר השפיע על התפתחות הנפשית שלך. אני ממליצה לך לפנות לטיפול של פסיכולוג/ית.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • ריספונד
  • נועה
  • 28/01/2019 13:42
  • בתי בת התשע מאובחנת קשב וריכוז ובתקופה האחרונה לא פשוט לה. החלטנו לנסות טיפול תרופתי, לצערי הרב הניסיונות לא טובים. כל סוגי הריטלין כולל פוקלין גורמים לה לגרד בעור שהוא מעיין התנהגות כפייתית כפי שתיאר הפסיכיאטר שאצלו אנו מטופלים בנוגע להתאמת הטיפול התרופתי. בעבר ניסינו אטנט שגרם לטיקים בפנים. כרגע ממתינים לתשובה מהרופא כיצד כדאי להמשיך. הוא הציע אפשרות של מתן ריטלין la יחד עם ריספונד למתן את תופעת הגרד. קראתי דברים קשים על ריספונד ויש בי חשש גדול שהתרופה עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך. האם יש תופעות לוואי בתרופות הללו שיכולות להיתקע? כלומר להישאר על הילד? או שזה כמו סוגי הריטלין שמתנקה בסוף היום? מאוד מפחיד אותי בעיקר בשל העובדה שאין סיבה מהותית למתן הריספונד, מלבד תופעות הלוואי של הריטלין. אשמח לדעת יותר על התרופה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום, לא ניתן לתת לך תשובה בלי שבדקתי את הילדה. לכן אתייחס לשאלה שלך באופן כללי בלבד. יכולות להיות שתי סיבות אפשריות לתופעת הגרד בעור: 1) תגובה אלרגית למתילפנידאט (חומר פעיל בתרופות ריטלין), 2) הפרעת חיטוט בעור שזאת הפרעה נפשית השייכחת לקבוצה של הפרעות אובססיביות-כפייתיות. יש תופעות לוואי לריספונד ולכן נדרש מעקב רפואי, כולל בדיקות מעקב תקופתיות. יש לשקול את אלה מול נזקים אפשריים של הפרעת קשב וריכוז לא מטופלת. במידה ומדובר בחיטוט בעור, ריספונד הינה אחת התרופות לטיפול בתופעה. ישנן תרופות עם פחות תופעות לוואי. ישנה גם אופציה לא תרופתית - טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, אך דורשת זמן ועולה הרבה יותר. בלי שבדקתי את הילדה אני לא יכולה לחוות את דעתי לגבי בחירת הטיפול. אני ממליצה לפנות לרופא המטפל כדי לבחון אופציות טיפוליות אפשריות במקרה של הילדה. יתכן שריספרדל זאת אופציה המתאימה ביותר ואז כדאי לנסות. בהצלחה

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • פריזמה
  • עמליה
  • 20/01/2019 16:31
  • שלום שילוב בין דקסמול קולד לפריזמה וריספונד עלול לגרום להופעה של תופעות לוואי לא רצויות כולל רדימות יתר ועוד. ממליצה להתייעץ עם רופא המטפל. אם לא ניתן להתייעץ איתו, עדיף להשתמש בדקסמול הרגיל ולא בדקסמול קולד.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס

רופאים בתחום
ד"ר מאשה קרני קמינסקי ד"ר מאשה קרני קמינסקי
פסיכיאטרית ילדים ונוער קרא עוד
דר' אולגה קובלצ׳וק דר' אולגה קובלצ׳וק
מומחית בפסיכיאטריה ילדים ונוער קרא עוד

אינפומד בריאות דיגיטלית בע"מ