תת פעילות של בלוטת התריס (Hypothyroidism)

ראשי

תאור

בלוטת התריס, המוכרת בעברית גם בשם בלוטת המגן, היא בלוטה שתפקידה לייצר ולהפריש את הורמוני התריס, אשר מסייעים בין השאר לתפקוד תקין של המוח, הלב והשרירים. 

תת פעילות של בלוטת התריס, היפותירואידיזם, הוא מצב שבו הבלוטה לא מייצרת מספיק מהורמוני התריס. הבעיה יכולה להיות ללא כל סימנים בשלביה הראשוניים, אך עם הזמן, תת פעילות שאינה מטופלת עלולה לגרום למספר בעיות בריאותיות כמו השמנת יתר, כאבי מפרקים, בעיות פוריות, ומחלות לב.  כמו כן, מתרחשת האטה של חילוף החומרים בגוף.

ההפרעה נפוצה יותר בקרב נשים וקשישים. 

אישה נוגעת בצוואר בגלל בלוטה נפוחה, תת פעילות של בלוטת התריס

צילום: Shutterstock


סימפטומים


תסמיני המחלה מגוונים ומשתנים בהתאם למידת המחסור בהורמון התריס. הבעיות לעיתים מתפתחות אט-אט לאורך שנים.

כאמור, בשלבים הראשונים קשה יהיה להבחין בתסמינים, הכוללים בדרך-כלל תשישות ועלייה במשקל. גם כאשר קיימת התייחסות לתסמינים אלו, קיימת נטייה לייחס אותם להתבגרות הגיל. אך ככל שחילוף החומרים יורד, מתפתחות בעיות הגלויות יותר לעין.

בנוסף, התסמינים של תת פעילות של בלוטת התריס כוללים רגישות מוגברת לקור; עצירות; עור יבש; נפיחות בפנים; צרידות; חולשה בשרירים; עליה ברמות הכולסטרול בדם; כאבים, רגישות וקשיחות של השרירים; כאבים, קשיחות ונפיחות במפרקים; מחזור כבד מהרגיל ולא סדיר; התדלדלות של השיער; האטה של קצב הלב; דיכאון; פגיעה בזיכרון; הגדלה של בלוטת המגן (גויטר/זפק) .

במקרה של תת פעילות של בלוטת התריס בהריון , יש לאזן את רמת ההורמון בדם, משום שחוסר בהורמון עלול לפגוע בהתפתחות העובר. 

תת פעילות של בלוטת התריס בתינוקות מתרחשת בדרך כלל בשל חוסר פעילות או חוסר הימצאות של בלוטת התריס מלידה. הבעיות שמתפתחות בתינוקות שנולדים עם הפרעה בבלוטת התריס כוללים צהבת, לשון גדולה, קושי בנשימה, בכי צרוד ובקע טבורי. ככל שהמחלה מתפתחת, הילדים מפתחים הפרעות בהאכלה ועלולות להיווצר בעיות בגדילה. כמו כן, עלולים להופיע תסמינים של עצירות, טונוס שרירים נמוך וישנוניות יתר. במידה והבעיה לא מטופלת, עלול להתפתח פיגור שכלי והתפתחותי קל. 

היפותירואידיזם אצל ילדים ומתבגרים מתבטא בצורה דומה לזו של מבוגרים, ועלול בנוסף להיות כרוך בגדילה ירודה אשר מובילה לקומה נמוכה, עיכוב בצמיחה של שיניים קבועות, עיכוב של ההתפתחות המינית, והתפתחות מנטלית ירודה.  במידה והבעיה מאובחנת ומטופלת בזמן, לא צפוי נזק או שינוי בהתפתחות הנורמלית של הילדים.

סיבות וגורמי סיכון

הסיבה העיקרית להתפתחות של היפותירוידיזם היא מחלת השימוטו, מחלה אוטואימונית שבה הגוף תוקף את בלוטת התריס והורס אותה.

סיבות נוספות כוללות התפתחות של תת פעילות זמנית לאחר הלידה, קרינה לאזור הצוואר, דלקת של הבלוטה בעקבות מחלה נגיפית, ניתוח להסרה של הבלוטה כולה או חלק ממנה, תרופות אשר פוגעות בפעילות הבלוטה כמו פרוקור ואינטרפרון, מחסור או עודף ביוד.

באופן נדיר פגיעה ביותרת המוח וההיפותלמוס עלולה לגרום לתת פעילות שניונית של בלוטת התריס.

כמו כן, הבעיה יכולה להיות מולדת, בשל חוסר פעילות או חוסר התפתחות של בלוטת התריס, או התפתחות הבלוטה שלא במקומה הרגיל, דבר שפוגע בתפקודה התקין. 

תופעות נלוות וסיבוכים

כאשר לא מטפלים בבעיה בצורה ראויה, עלולות להתפתח מספר בעיות בריאותיות:

• גויטר/זפק – גדילה של בלוטת התריס בשל הגירוי המתמשך של הבלוטה. גדילה זו של הבלוטה עשוי להפריע בבליעה או בנשימה במקרים קיצוניים.

• בעיות לבביות – בשל עליה ברמות ה-LDL בדם, הידוע ככולסטרול הרע, מתפתחות מחלות לב שונות ואי ספיקה לבבית.

• בעיות בבריאות הנפש – דיכאון יכול להתפתח בשלב מוקדם של המחלה, ואף עלול להחמיר עם הזמן. כמו כן, האטה של הפעילות השכלית יכולה גם היא להתרחש.

נוירופתיה פריפרית – כאשר הבעיה אינה מטופלת לאורך זמן, נזק למערכת העצבים ההיקפית עלול להופיע. הבעיה שנוצרת גורמת לכאבים ולתחושת קהות ונימול בגפיים ובאזורים המושפעים.

• בצקת רירית (myxedema) – תופעה נדירה ומסכנת חיים, אשר עלולה גם היא להתרחש במקרה של חוסר טיפול מתמשך בתת פעילות של בלוטת התריס. התופעה מתבטאת באי סבילות קיצונית לקור וירידה במצב ההכרה, אשר מתפתחת לתרדמת עמוקה ואובדן הכרה. תרדמת עשויה להתפתח בחולים הסובלים מתת פעילות של בלוטת התריס שאינה מטופלת כאשר הגוף נמצא במצב דחק כמו במקרה של שימוש בחומרי הרדמה או של זיהום.

• הפרעות בפוריות – רמות נמוכות של הורמון התריס יכול להוביל להפרעה בביוץ, שמובילה בתורה לבעיות בפוריות.

• בנשים הרות עם תת פעילות של בלוטת התריס שאינה מטופלת, קיים סיכון גבוה להתפתחות של בעיות מולדות, וכן סיכון מוגבר לבעיות התפתחות בילדים לאחר הלידה. 

אבחון ובדיקות

אבחון ובדיקות

האבחון של הבעיה מתבצע באמצעות בדיקת דם, לעיתים אפילו בדיקה שגרתית עשויה לגלות את הבעיה באופן מקרי, או כאשר הבדיקה נלקחת לצורך בירור מקור העייפות, החולשה והדיכאון. 

מניעה וטיפול

טיפולים ותרופות

הטיפול שניתן הוא באמצעות תירוקסין סינתטי, שהוא הורמון התריס. אלטרוקסין ויוטירוקס הן תרופות המכילות חומר זה. 

המינון ההתחלתי שניתן לאחר אבחון הבעיה נע בין חמישים למאה מיקרוגרם ליום. לאחר חודש עד חודש וחצי לערך, מבצעים בדיקת דם חוזרת, והמינון המתאים נקבע.

את התרופה חשוב ליטול באופן סדיר, כאשר מומלץ במיוחד ליטול אותה בבוקר לאחר צום הלילה. חשוב להדגיש כי יש להימנע מצריכה של קפה או אוכל חצי שעה לפני ואחרי נטילת התרופה.

באנשים מבוגרים, העלייה במינון מתבצעת באופן מדורג כדי למנוע תופעות של דפיקות לב (פלפיטציות), עצבנות ורעד. לאיזון המינון מגיעים בדרך כלל תוך כ-3 חודשים. כאשר האיזון מושג, חשוב להמשיך במעקב הרפואי ולבצע בדיקת דם כל חצי שנה עד שנה.

נשים הסובלות מהבעיה ומתכננות הריון, צריכות להגיע לאיזון לפני הכניסה להריון. עם ההתעברות יש להעלות את מינון הטיפול. במידה ומתגלה הריון לא מתוכנן, יש לפנות לקבלת ייעוץ רפואי. 

מניעה

אין דרך למנוע תת פעילות של בלוטת התריס. עם זאת, כדי למנוע התפתחות של מחלה רציניות או תסמינים קיצוניים של המחלה יש להיות ערניים לתסמינים, לפנות לייעוץ רפואי ולהתחיל טיפול מוקדם ככל הניתן. 






פורומים 

זמנית לא ניתן לשאול שאלות בפורום זה.
הודעה
מחבר
תאריך/שעה



הצטרפו לאינדקס הרופאים!