//

בילהרציה (schistosomiasis)

ראשי

תאור

סכיסטוזומיאזיס מישנית רק למלריה מבחינת ההשלכות החברתיות-כלכליות והבריאותיות. המחלה אנדמית ב-74 מדינות ומעריכים כי כ-200 מיליון איש בעולם נושאים את הטפיל. מתוכם כ-20 מיליון לוקים במחלה בצורתה החדה ו-120 מיליון נוספים חשים בתסמינים. מרבית החולים נמצאים באפריקה ומיעוטם בדרום אמריקה ובמזרח הרחוק (תמונה 1). מרבית המטיילים הישראלים שנדבקו במחלה רחצו באגם מאלאווי. עד תחילת שנות ה-50 ניתן היה למצוא חולים במחלה גם בארצנו. סכיסטוזומה שייכת לטפילים מקבוצת ה-Trematodes. חמישה זני סכיסטוזומה גורמים למחלה באדם: מאנסוני, המאטוביום (בילהרציה), ג'אפוניקום, מקונגי, ואינטרקאלאטום. הטפיל מתאפיין במחזור חיים ייחודי שבו בשלב החיים הבוגרים קיימים שני מינים והנקבה מטילה כ-300 ביצים ליום. כאשר מגיעות הביצים (בגודל 55x145 מיקרון) למקווה מים מתוקים, הן בוקעות ומתוכן יוצאים Miracidia בעלי שוטוניות (תמונה 2). המיראצידיה מדביקים חלזונות ספציפיים ולאחר 6-4 שבועות של התרבות בוקעים בצורת Cercaria. הצרקריה מסוגלת לחדור מבעד לעור האדם, הופכת לסכיסטוזומולה ונודדת לריאות. לאחר שהות קצרה בריאות, נודד הטפיל דרך מערכת העיכול לתחנתו הסופית, לכלי הדם במעי או לסביבת שלפוחית השתן. התולעים הבוגרות, שמשך חייהן 10-5 שנים, מתמקמות בכלי הדם המובילים לכבד או לשלפוחית השתן. הידבקות בטפיל מתרחשת לאחר שחייה במקווה מים מתוקים המזוהם בצרקריות.
בשלב ראשון לאחר ההידבקות חשים גרד קל בעור, בשלב הבא מופיע שיעול לכמה ימים מלווה בחום. השלב הסופי תלוי בסוג הספציפי של הטפיל. בבילהרציה מופיעים תסמינים הקשורים במערכת השתן, כגון צריבה ודימום בשתן, וחסימה של השופכנים. בשלבים מאוחרים יותר נקשרה המחלה לסרטן שלפוחית השתן. בסכיסטוזומיאזיס של מערכת העיכול עיקר הפגיעה בכבד. זו נגרמת על ידי הביצים המוסעות לוורידי הכבד וגורמות לצמקת ולחסימת כלי הדם.
אבחון וטיפול: אבחון המחלה מחייב רקע אפידמיולוגי מתאים, אולם אישור סופי ניתן רק לאחר מציאת ביצים באיסוף שתן, או בדגימת צואה. את איסוף השתן רצוי לבצע במשך 4 שעות, בצהרי היום. במקרים ראשוניים ניתן למצוא נוגדנים, במקרים כרוניים - הבטן תפוחה עם שריעות הכבד והטחול (תמונה 3). הטיפול המודרני במחלה הוא פשוט ומבוסס על נטילת Praziquantel למשך יום אחד, או חלופות: Oxamniquine או Metrifonate.
פרופ' ישראל פוטסמן







פורומים גסטרו ומחלות כבד

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
נטילת אומפרדקס 20 מג ר 10/08/2020 22:41
  • היי אבא שלי בן 73 דמנטי לאחר אירוע מוחי וניתוח מעקפים לפני 4 וחצי שנים. בזמנו משום שקיבל אספירין ניתן לו לוסק להגנה על הקיבה במינון 20 מ"ג ביום. בהמשך הפסיק לקבל אספירין והתחיל לקבל אליקויס. ובאותו זמן אנחנו קראנו על מחקר לגבי קשר אפשרי בין לוסק לנזקים מוחיים. אבא עשה אז גם סיטי חזה (סוף 2016) שהדגים בקע סרעפתי קטן. בייעוץ שקיבלנו בזמנו הגסטרואנטרולוג אמר שבמאזן עלות מול תועלת במניעת דימום מדרכי העיכול אצל חולה עם בקע סרעפתי אל מול פרופיל תופעות הלוואי של התרופה הוא בעד המשך נטילת הלוסק. היום אנחנו כבר 4 שנים אחרי, ובייעוץ שקיבלנו מפנימאי שמטפל בו כעת וכנל יעוץ רוקחי הומלץ על הפסקת הלוסק כמו גם מספר תרופות נוספות שלטענת הרופא מהוות עומס תרופתי מיותר בגילו ומצבו של אבי ובעלות מגוון רחב של תופעות לוואי שיכולות להסביר שינויים כאלה ואחרים במצבו. מה דעתך? האם להפסיק עם הלוסק או שהסכנה בדימום ממערכת העיכול בהנתן בקע סרעפתי גדולה מספיק כדי להמשיך בנטילת התרופה? (אציין שללא קשר לאבא גם בקע משפעתי ענק שחלק גדול מדרכי העיכול שלו נמצאות בו...) תודה

  • + הוסף תגובה
נזק מאומפרדקס ועומס תרופתי ד"ר אייל הירש 11/08/2020 08:20
  • שלום, בשנים האחרונות מתפרסמים מאמרים רבים הקושרים את האומפרדקס ומשפחת התרופות (מעכבי משאבות מימן) לנזקים משניים כמו שטיון (דמנציה), פגיעה בתפקודי הכליות ואף ממאירות קיבה. מדובר בתרופות מאוד יעילות המשמשות לטיפול בצרבת ודיספפסיה ולמרות פרסום המידע הנ"ל נחשבות מאוד בטוחות לאור נסיון ארוך שנים איתן (כ30 שנה). ישנם מאמרים סותרים בנושא עם מידע רב שמצביע על בטיחות התרופות הללו, וכפי שהמליץ הגסטרואנטרולוג אלו תרופות חשובות ובטוחות במטופלים שאכן זקוקים לטיפול בצרבת, כיב קיבה או דיספפסיה. במטופלים שלא זקוקים לטיפול, ולצערנו הרבה מטופלים נוטים להמשיך בטיפול למרות שהצורך בו חלף, יש להפסיקו. בקע סרעפתי אינו גורם סיכון לדימום ממערכת העיכול ובטח שלא בקע סרעפתי קטן (גם בקע מפשעתי לא), הוא יכול בהחלט לגרום לצרבות. לבסוף, בגיל המבוגר יש סיכון בנטילת מספר רב של תרופות בשל השפעות צולבות ותופעות לוואי. אכן כדאי להתייעץ עם רוקח קליני וגריאטר ולבחון אילו תרופות נחוצות ועל אילו אפשר לוותר על מנת לשפר את איכות החיים ולהפחית את הסיכון לתופעות לוואי. השיקולים הנ"ל צריכים להלקח בחשבון כשתחליטו עם הרופא המטפל, שמכיר את כל מכלול המחלות של אביך ואת כל ההסטוריה הרפואית שלו, אם להפסיק או להמשיך את הטיפול. בריאות שלמה, אייל הירש

  • + הוסף תגובה
שאלת המשך ר 12/08/2020 16:19
  • שלום ד"ר. בהמשך לשאלתי זאת לגבי אבי. בעבר עקב אנזימי כבד גבוהים וגרד שיוחס לפניטואין לטיפול באפילפסיה (שהופסק ועברנו לקפרה) הומלץ על טיפול באורסוליט, מאז אנזימי הכבד היו בנורמה. בשבועיים האחרונים אלו כלל השינויים התרופתיים שבוצעו: 1) הפסקת לוסק 2) הפסקת אורסוליט 3) הפסקת דואודרט 4) הפסקת טלפסט 5) התחלת טיפול בפרומתאזין 12.5 בערבים לפני השינה. בבדיקות דם בתחילת חודש יוני 2020: ALBUMIN 3.9 LDH 365 AST 25 ALT 30 GGT 31 ALKP 121 בבדיקות דם שבועיים לאחר השינויים המתוארים מלפני יומיים: ALBMUMIN 3.62 LDH 461 AST 37 ALT 53 ALKP 122 שאר השורות בכימיה תקינות. בילירובין כללי 1.03 ישיר 0.2. CRP 0.31 ספירה תקינה. האם השינויים התרופתיים יכולים להסביר את העליה הקלה באנזימי הכבד, העליה ה"יפה" ב LDH והירידה המטאורית באלבומין (למרות שאבא מקבל אנשור וגלוצרנה והרבה חלבונים ותמיד הערך שלו היה סביב 3.9-4)? הפנימאי טוען שמדובר בחריגות קלות בבדיקה בודדת ומסרב להתרגש. אני מאוד מודאג. מה דעתך?

  • + הוסף תגובה
צרבת כרונית יוסי 11/08/2020 07:55
  • שלום אני סובל תקופה ארוכה מצרבת. בחודשים האחרונים הבעיה התגברה ואני מתעורר בבוקר עם תחושה של שריפה בגרון,ובהמשך היום תחושה של גוש בגרון. בבדיקת גסטרוסקופיה נמצאו: בקע בסרעפת באורך 3 ס"מ, לשוניות רירית ורודה לגובה 5 ס"מ, ארוזיות זעירות באנטרום. טופלתי עם כדור אומפראזול וגם קונטרולוק ולא עזרו. האם במקרה שלי מומלץ ניתוח לתיקון הבקע?

  • + הוסף תגובה
צרבת עמידה לטיפול ד"ר אייל הירש 11/08/2020 08:28
  • שלום יוסי, צרבת היא בהחלט בעיה הפוגעת באיכות החיים. לרוב הטיפול בתרופות שהזכרת ממשפחת חוסמי תעלות המימן יעיל ומקל באופן משמעותי על התסמינים. הטיפול מפחית את הפרשת החומצה בקיבה וכך, גם כשיש ריפלוקס (עליה של תוכן הקיבה לושט), יש פחות תחושת צריבה. יכולות להיות מספר סיבות ליעילות פחותה של הטיפול התרופתי, למשל: - נטילה לא נכונה של הטיפול התרופתי - לעיתים תחושת הצריבה קשורה לריפלוקס לא חומצי (תוכן קיבה ללא חומצה שעולה לושט), או לתחושות אחרות. - לעיתים תחושת הצריבה אינה קשורה לריפלוקס כלל - הפרעה בתנועתיות הושט ניתן גם לעזור לטיפול התרופתי לטפל בריפלוקס על ידי הפחתת גורמי סיכון כמו: עישון, השמנת יתר ומאכלים מסויימים המגבירים ריפלוקס. לפני הפניה לניתוח יש לשקול את כל הסיבות לעיל. במידה ואכן יש צרבת עמידה לטיפול תרופתי והסיבות לעיל נבדקות, יש אכן יעילות לטיפול תרופתי. בריאות שלמה, אייל הירש

  • + הוסף תגובה
מידע נוסף לרופא יוסי 11/08/2020 09:11
  • את התרופות לקחתי לפי הנחיית הרופא ובמשך מס' חודשים כל אחת. אני מקפיד שנים על תזונה שלא מגבירה את הצרבת,לא מעשן ובמשקל 70 ק"ג. איך בודקים אם יש הפרעה בתנועתיות הושט? האם הממצאים שפרטתי מקודם מצדיקים ניתוח לתיקון הבקע? תודה

  • + הוסף תגובה
המשך תשובה ד"ר אייל הירש 11/08/2020 15:17
  • שלום יוסי, תרופות ממשפחת מעכבי תעלות מימן יש ליטול בעיתוי הנכון ביחס למזון, במינון המתאים. בהמשך יש צורך לברר אם התחושות שלך באמת קשורות לצרבת על ידי ביצוע בדיקת PH (רמת חומציות) בושט, משם יש להמשיך לפי התוצאות. אם כל הממצאים יעידו על צרבת עמידה לטיפול תרופתי יש מקום לניתוח. בריאות שלמה, אייל הירש

  • + הוסף תגובה
תודה יוסי 11/08/2020 16:40
ערכי GGTגבוהים מירי 11/08/2020 13:52
  • שלום, אני מירי בת 39. ערכי ה- GGT שלי גבוהים מאוד 200. ׁ(בדקנו גם 8 שנים אחורה- וגם שם זה היה גבוה מאוד!! בערך אותם ערכים) שלחו אותי לפיברוסקן- שיצא תקין (אין שחמת או כבד שומני) וכן US בטן עליונה שיצא תקין. איך אני ממשיכה מכאן? איך מורידים ערכים אלה? אני מבינה שזה יכול להעיד על כשל לבבי? מחלות כיס המרה? מה צריך לבדוק עכשיו?? אשמח לעזרה והכוונה בנושא...

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!