פעילות יתר בלוטת יותרת התריס (hyperparathyrodism)

ראשי

תאור

בלוטת יותרת התריס (Parathyroid) מורכבת  מארבע בלוטות זעירות בצוואר אשר מווסתות את חילוף החומרים של הסידן בגוף. סידן הוא המינרל הנפוץ בגוף. הוא מהווה 2% ממשקל הגוף (בגוף אדם השוקל 70 ק"ג יש 1.3 ק"ג סידן). 99% מהסידן בגוף נמצא בשלד ובשיניים ורק 0.1% נמצא בנסיוב: מחציתו טעון חיובית (סידן יוני) ומחציתו קשור לחלבונים בנסיוב. הסידן היוני (חופשי) אחראי על העברת אותות חשמליים בין תאי עצב וכיווץ סיבי שריר, משתתף בתהליך הקרישה, משפיע על פעילות אנזימים (זרזים) רבים בתא וכן משתתף בתהליך חלוקת התא. לסידן תפקיד חשוב בשלמות השלד והשיניים, ובחוזקם. מאזן הסידן בגוף נשמר בצורה קפדנית באמצעות ויסות הספיגה במעי, ההפרשה בשתן והשיחלוף בין העצמות והדם. אחראים לכך מספר הורמונים שהעיקריים בהם: הורמון הפראתירואיד, קלציטונין וויטמין D. הורמון הפראתירואיד (פראתהורמון PTH) מופרש מארבעת הבלוטות קטנות שנמצאות בקדמת הצוואר, בבסיסו, מסביב לבלוטת התריס.
הפראתהורמון מווסת את רמת הסידן בדם על ידי שחרור הסידן מהעצם ועל ידי הפחתת ההפרשה של הסידן בשתן. ויטמין D (מקורו במזון ובהשפעת קרני השמש על העור) מגביר את ספיגת הסידן והזרחן במעי. הקלציטונין הוא ההורמון שמפחית את ספיגת העצם ומקטין על ידי כך את שחרור הסידן לדם.
במקרים של פעילות-יתר של בלוטת יותרת התריס (hyperparathyroidism) תתכן הפרשה מוגברת של הורמון ה הפראתהורמון, ומאזן הסידן בגוף משתבש. במצב זה תתכן היפרקלצמיה, המוגדרת כרמת סידן שהיא מעל 10.5 מ"ג/ד"ל (שאומתה בבדיקות חוזרות. חוסם ורידים שמונח יותר מ-3 דקות בזמן לקיחת דגימת הדם יכול להעלות את רמת הסידן ולשקף מצג מוטעה).
עודף בפראתהורמון  אשר מקורו בפעילות-יתר של בלוטת יותרת התריס (hyperparathyroidism) נגרם לרוב מהגדלה שפירה של אחת או של כל בלוטות הפראתירואיד. התופעה שכיחה יותר בקרב נשים ובחולים שקיבלו הקרנות לאזור הצוואר. שכיחותה מגיעה ל-2-8:1000 ועולה עם הגיל. באופן נדיר מתלווה פעילות-יתר של בלוטת יותרת התריס לתסמונות משפחתיות תורשתיות שייתכנו בהן גידולים שפירים ואף ממאירים בבלוטות נוספות בגוף (ביותרת המוח, ביתרת הכליה ובבלוטת התריס).
במצבים של אי-ספיקה כרונית בכליות וברככת עלול להתרחש מצב של היפרפראתירואידיזם (פעילות-יתר של בלוטת יותרת התריס) משני. לעיתים גם תפקוד בלוטת יותרת התריס הינו תקין, אולם החיישנים בגוף לסידן אינם מתפקדים כראוי. מצב זה גורם לכך שהבלוטה מפרישה ביתר את הורמון הפראתהורמון וכתוצאה מכך מתרחשת עלייה משמעותית של רמות סידן בדם.

סימפטומים


פעילות-יתר של בלוטת יותרת התריס (hyperparathyroidism) גורמת לעלייה ניכרת ברמות הסידן בדם, עלייה זו מתבטאת בתסמינים של:
חולשה
עייפות
עצבנות
שינויים במצב הרוח
חוסר תיאבון
צמא מוגבר בעקבות השתנה מרובה
בכליות ייתכנו אבני כליות בשל הפרשה מתמדת של כמויות גדולות של סידן ומישנית לכך נזק קבוע; במערכת הלב וכלי הדם
הפרעות קצב ויתר-לחץ-דם
במערכת העיכול, כיב קיבה ודלקת לבלב (פנקראטיטיס) בנוסף לבחילה (הקאות) ועצירות.

סיבות וגורמי סיכון

הגורם לפעילות יתר של בלוטת התריס (hyperparathyroidism) אינו ידוע. רוב המקרים המאובחנים לא כוללים היסטוריה משפחתית של היפרפראתירואידיזם. רק כ-5% מכל החולים המאובחנים כסובלים מפעילות יתר של בלוטת התריס הם בעלי בעיה תורשתית כלשהי אשר יכולה לתת מענה לסיבת המחלה. אחת התסמונות הגנטיות אשר ידועה כעלולה לגרום לפעילות יתר של בלוטת התריס (hyperparathyroidism) היא : neoplasia מסוג 1. זוהי תסמונות אנדוקרינית נדירה העוברת בתורשה ומשפיעה על תפקוד הלבלב ובלוטת יותרת התריס, ובלוטת יותרת המוח.

מניעה וטיפול

טיפולים ותרופות

הטיפול פעילות-יתר של בלוטת יותרת התריס (hyperparathyroidism) הוא לרוב שמרני וכולל נטילת תרופות אשר מדכאות את פעילות הבלוטה. אך אם יש עדות לסיבוכים חמורים של היפרקלצמיה (אבני כליה, פגיעה בעצמות: אוסטאופורוזיס), מומלצת כריתה חלקית של הבלוטה המוגדלת.  הטיפול הראשוני יכלול איזון של רמות הסידן בגוף. זה נעשה על ידי הגברת ההפרשה בשתן. תוצאה זו מושגת על ידי שתייה מרובה או על ידי עירוי נוזלים (בהתאם לחומרת ההיפרקלצמיה), וכן על ידי מתן משתנים תוך ניטור צמוד של מאזן הנוזלים, ובדיקות מלחים בדם.





פורומים, 

זמנית לא ניתן לשאול שאלות בפורום זה.
הודעה
מחבר
תאריך/שעה



הצטרפו לאינדקס הרופאים!