מלריה (Malaria)

ראשי

תאור

מלריה היא אחד מגורמי התמותה העיקריים בעולם כיום, היא אחראית לתחלואה של חצי מיליארד בני אדם ולתמותה של 2 מיליון איש מדי שנה ברחבי העולם. מחלת המלריה היא מחלה זיהומית הנוצרת כתוצאה מטפיל חד תאי, החודר למחזור הדם דרך עקיצה של יתוש מזן אנופלס. 

צילום מוגדל של יתוש הנושא טפיל מלריה על עור אדם

הסוגים הנפוצים ביותר של מלריה הם:

- מלריה פאלציפרום (Plasmodium Falciparum): הזן המסוכן ביותר, הגורם למרבית מקרי המוות.
- מלריה ויוקס (Plasmodium Vivax): טפיל הנפוץ יותר במרכז אמריקה ובחצי האי ההודי.
- מלריה אובלה (Plasmodium Ovale): טפיל הנדיר מחוץ לאפריקה.
- מלריה מלריה (Plasmodium Malaria): טפיל שאינו נפוץ, נמצא יותר באזור הסב-סהרה באפריקה.


סימפטומים


סימפטומים של מלריה יכולים להופיע לאחר 8-6 ימים מרגע החשיפה לטפיל. הם כוללים לרוב: 

חום גבוה מלווה בצמרמורות. 

ירידה פתאומית של החום יכולה להיות מלווה בזיעה מוגברת. 

כאבי ראש.

עייפות לא מוסברת.

כאבי שרירים.

רגישות בטנית (קשיי עיכול).

בחילה והקאות.

 תחושת עלפון בעמידה או ישיבה מהירה מדי.

סיבות וגורמי סיכון

הטפיל הפתוגני שאחראי למחלה נקרא פלסמודיה והמחלה ותסמיניה מועברים דרך נקבת היתוש, הנושאת נבגים של נגיף המלריה בבלוטות הרוק שלה. כאשר נקבת היתוש עוקצת אדם, היא מחדירה את הטפיל הרדום לתוך מחזור הדם שלו.

ברגע שהטפיל חדר לתוך הגוף, הוא נישא יחד עם המערכת הווסקולארית לתוך הכבד, שם הוא עובר מספר מחזורי חלוקה בתוך תאי הכבד ובסופו של הדבר גם בכדוריות הדם האדומות (אריתרוציטים). במהלך חייו של הטפיל בתאי הדם, הוא חודר לתוך הכדוריות האדומות וגורם לליזיס של הכדורית כתוצאה ממספר רב של טפילים המתרבים ומעכלים את ההמוגלובין הנשא על ידי תאי הדם.

כתוצאה מפיצוץ הכדורית, חומרים רעילים משתחררים למחזור הדם וגורמים לתגובה חיסונית וסימפטומים של מלריה. אנשים המבלים את רוב חייהם במדינות בעלות שיעור גבוה של המחלה, נחשפים מספר רב של פעמים לטפיל והמערכת החיסונית שלהם יכולה להתמודד עמו, משום שהנוגדנים כנגדו פותחו כבר בחשיפות קודמות. 

עמידות זו תקפה רק למשך מספר מועט של שנים ופגה ללא חשיפה מתמדת לטפיל. עובדה זו הופכת את מחלת המלריה למסוכנת עבור מטיילים שמעולם לא נחשפו לטפיל קודם לכן. בדרך כלל הסימפטומים של מחלת המלריה מופיעים תוך שבועות בודדים מרגע העקיצה על ידי היתוש. זנים מסוימים של הטפיל מסוגלים להישאר בכבד במצב רדום ולא לפתח תסמינים מידיים. במקרים מסוג זה, הטפיל יכול לעבור למצב פעיל חודשים ואף שנים לאחר המגע הראשוני.

המחלה נפוצה יותר במדינות מתפתחות ובאזורים הטרופיים, ועל כן מטיילים במדינות ובאזורים אלו נמצאים בסיכון גדול יותר להידבקות במחלה. 

תופעות נלוות וסיבוכים

במידה והמחלה לא מאובחנת בזמן ויש דחייה של מתן הטיפול המתאים, יכולה להיווצר החמרה של הסימפטומים ועלולים להתפתח סיבוכים של המחלה. סיבוכים אלו כוללים: נזק לרקמה הרכה של המוח, אשר יכולים להתבטא בשינה מוגזמת, חוסר הכרה זמני ואף קומה (coma); בצקת ריאות כשל כיליתי אנמיה חמורה הנוצרת כתוצאה ממחסור בכדוריות הדם האדומות והפחתה של יצירת כדוריות חדשות הופעת גוון צהבהב של עור הפנים ואזורים נוספים בגוף רמת סוכר נמוכה בדם

אבחון ובדיקות

אבחון ובדיקות

דיאגנוזה של המחלה נעשית בעזרת היסטוריה רפואית של המטופל (בעיקר שהייה באזורים ידועים כנגועים במלריה) ותסמינים המוצגים על ידי החולה. בבדיקה גופנית עשוי להתגלות טחול מוגדל (תופעה ידועה כסימפטום למחלת המלריה). בדיקת דם פשוטה מאפשרת לגלות נוכחות של הטפיל (Plasmodium) בדם. בנוסף יש צורך לבדוק את יכולת הקרישה, רמת הטסיות וכדוריות הדם האדומות, ואת תפקודי הכבד והכליות.

כאשר אדם שהה באזור בו קיימת מלריה, נחשף ליתושים ומתפתחים אצלו תסמינים שמזכירים תסמינים של שפעת, אך הבדיקות אינן מצביעות על נוכחותו של טפיל מלריה בדמו, יש לבצע את הבדיקות שלוש או ארבע פעמים נוספות, על מנת לוודא שהוא אינו לוקה במחלה. 

במהלך הטיפול התרופתי מבצעים שוב את הבדיקות, על מנת לעקוב אחר מהלך המחלה ולוודא שמספר הטפילים נמצא במגמת ירידה.

מניעה וטיפול

טיפולים ותרופות

קיים טיפול למחלה וחלק מהתרופות יעילות גם במניעתה, אלא שלא כל התרופות יעילות באותה מידה ויש כאלה שכבר לא מומלצות כלל. סוג התרופה שיש ליטול תלוי בעיקר בזן המלריה ובאזור שבו עומדים לבקר. רוב התרופות הניתנות כיום לאדם הנחשף למלריה מאפשרות לשלוט בתסמיני המחלה.

גילו של המטופל ומצבו הבריאותי הם חשובים לבחירת תרופה למניעת מלריה. אצל נשים בהיריון, ילדים, אנשים מבוגרים מאד, אנשים שיש להם בעיה רפואית אחרת ואנשים שלא השתמשו מעולם בטיפול תרופתי למניעת מלריה, יש צורך בהתייחסות מיוחדת. על נשים בהריון אשר נחשפו לטפיל להתייעץ עם רופא לגבי טיפול מתאים שלא פוגע בעובר.

להלן רשימה חלקית של הגורמים שמשפיעים על הבחירה בתרופה מסוימת:

· אם התרופה משמשת למניעת המחלה, או לטיפול בה.

· מצב המטופל (גיל, אישה הרה).

· דרגת החומרה של המחלה.

· המיקום הגיאוגרפי בו נחשף המטופל למחלה.

· עמידות טפיל מלריה לתרופות מסוימות.

· יכולת המטופל ליטול את התרופה, מבלי שהדבר יהיה כרוך בתופעות לוואי או בסיבוכים.

· יכולת המטופל ליטול תרופה בגלולות.

אצל אנשים הלוקים במלריה, בחירת התרופה מתבצעת בהתאם ל:

· סוג הטפיל הגורם לזיהום.

· חומרת הזיהום.

· מצב המטופל (גיל, היריון, אלרגיות או בעיות רפואיות אחרות).

· עמידות הטפיל לתרופות והאזור הגיאוגרפי המסוים בו נדבק המטופל במחלה.

צריכה מוגברת של נוזלים ואלקטרוליטים מומלצת ביותר להקלה על התסמינים.

מניעה

קיימות מספר תרופות שניתן לקחת למניעה. התרופה המומלצת נקבעת לפי האיזור שאליו מתכננים לנסוע וגם במחלות או במצבים רפואיים קודמים. כל התרופות הניתנות כיום למניעה מצריכות מרשם רופא.

התרופות העיקריות הן: לריאם (Lariam, Mefloquine) מאלארון (Malarone,Atovaquone/Proguanil) דוקסילין (Doxylin, Doxycyline Hydrochloride).

למטיילים במקומות הידועים כבעלי שיעור גבוה של מלריה ולמי שסבלו בעבר מתופעות לוואי עקב שימוש בתרופות למניעה או לטיפול במלריה, מומלץ להתחיל ליטול כל אחת מהתרופות שלושה עד ארבעה שבועות לפני הנסיעה כדי שיוכלו לקבל יעוץ ראוי ולהחליף את התרופה במידת הצורך, אם יתפתחו תופעות לוואי.

עד היום לא פותח חיסון נגד למלריה אך במקרים רבים ניתן למנוע הידבקות במלריה אמצעות נטילת תרופה לפני, במהלך, או לאחר נסיעה לאזור בו יש מלריה. עם זאת, השימוש בתרופה נגד מלריה לא תמיד יעיל. זאת משום שלעתים הטפילים באזורים מסוימים בעולם, עמידים לחלק מהתרופות.





פורומים 

זמנית לא ניתן לשאול שאלות בפורום זה.
הודעה
מחבר
תאריך/שעה



הצטרפו לאינדקס הרופאים!