שיתוק מוחין (Cerebral palsy)

ראשי

תאור

שיתוק מוחין (Cerebral palsy) הוא שם כללי לתוצאותיו של פגם או נזק במוח המתפתח וגורם לדרגות שונות של הפרעות בתנועה וביכולת התפקוד, הפרעות בחושים כגון חירשות או עיוורון, פגיעות באינטליגנציה והפרעות בתפקודם של איברים שונים בגוף. 

הפגם במוח יכול להתהוות במהלך תקופת ההיריון, במהלך הלידה או בתקופה שלאחר הלידה, עד גיל 5. הפגם  בשיתוק מוחין אינו משתנה במהלך החיים, אולם השפעותיו הגופניות משתנות עם הגדילה. הוא הגורם העיקרי לנכות של ילדים ושכיחותו היא כ-1 לכל 400 לידות של יילוד חי. 

ילד עם שיתוק מוחין עובר טיפול פיזיותרפיה

קיימים שלושה סוגים עיקריים של שיתוק מוחין המסווגים לפי צורת ההפרעה בתנועה: 

שיתוק מוחין עוויתי (Spastic): זו הצורה הנפוצה ביותר של המחלה. שיתוק מוחין ספסטי מתאפיין במתח שרירים גבוה, וקיימת סכנה לנקיעת מפרקים, לעיוותי עצמות, לעקמת ולעיוותי כפות רגליים וכפות ידיים.  סוג זה של שיתוק מוחין עלול להשפיע על צד אחד או על שני הצדדים - ברגליים  או של ארבעת הגפיים.

שיתוק מוחין אתטואידי (Athetoid): אצל ילדים שלקו בסוג זה של שיתוק מוחין קיימת תנועה בלתי רצונית מתמדת של הגפיים, והפרעה בביצוע תנועות מכוונות הגורמות לעיתים לקושי בהליכה.

שיתוק מוחין אטקסי (Ataxia): צורה זו שכיחה פחות והיא מתבטאת בחוסר שיווי משקל ובחוסר שליטה על תנועות במרחב. ילדים שלקו בשיתוק מוחין אטקסי הולכים בתנועות בלתי קצובות, הססניות ומרבים ליפול. 


סימפטומים


התסמינים של שיתוק מוחין בדרך כלל יופיעו בשלושת השנים הראשונות לחייו של הילד. במרבית המקרים שמים לב לבעיה כאשר מבחינים בעיכוב בהשגת אבני דרך בהתפתחות התינוק כמו זחילה, הליכה ודיבור. לילדים הסובלים משיתוק מוחין עשוי להיות טונוס שרירים גבוה, אשר גורם לנוקשות של הילד, או טונוס שרירים נמוך, שגורם לחולשה.

חומרת התסמינים ואופיים משתנה מילד לילד, כאשר חלק מהילדים סובלים מקשיי הליכה קלים ואחרים עשויים לסבול ממוגבלות משמעותית.

תסמיני השיתוק משתנים בהתאם לסוג השיתוק. כאשר הילד סובל משיתוק מוחין עוויתי של חצי גוף, עשויה להיות נוקשות של חצי הגוף הימני או השמאלי, בדרך כלל נוקשות הממוקדת ביד או בזרוע, אך לעיתים הרגל גם היא מושפעת. במצב זה עשויה להתפתח עקמת ואף בעיות בדיבור. בחלק מהמקרים תהיה גם הפרעת פרכוסים, ובמרבית המקרים האינטליגנציה אינה מושפעת. 

כאשר הילד סובל משיתוק מוחין עוויתי בשתי רגליו, יהיו קשיים בהליכה, שידרשו עזרים כמו סד רגל או הליכון. בצורה הקשה ביותר של שיתוק מוחין עוויתי, כל ארבעת הגפיים מושפעות, וזו תוצאה של נזק נרחב למוח. שרירי הצוואר במצב זה עשויים להיות מאוד רפויים ויובילו לקושי בהחזקת הראש ביציבות. יתקיים קושי בדיבור, קשיי למידה, ובמקרים רבים גם פרכוסים תדירים.

בשיתוק מוחין אטקסי, יש פגיעה בשיווי המשקל ובראיית העומק, שהיא בעצם היכולת להבין היכן חפצים נמצאים ביחס למתבונן. דבר זה מוביל לקואורדינציה ירודה ולתנועות מגושמות, וירידה בביצוע פעולות הדורשות תנועה עדינה כמו כתיבה או קשירת שרוכי הנעליים. בנוסף, רעד בלתי נשלט בידיים, בעיקר בעת תנועה מכוונת, עלול גם הוא להופיע.

תסמיני שיתוק המוחין האתטדוידי, הקרוי גם דיסקינטי, יתאפיינו בהופעה לסירוגין של טונוס שרירים גבוה ונמוך, המוביל לתנועות פתאומיות ובלתי נשלטות של הגוף, וקושי לשמור על יציבה במקרים רבים. התופעה משפיעה גם על שרירי הלשון ומיתרי הקול, ולכן גם יכולות הדיבור והאכילה יושפעו. 

סיבות וגורמי סיכון

כיום ישנן בעיקר שלוש בעיות שעלולות להתרחש לפני הלידה ועשויות להשפיע על התפתחות של שיתוק מוחין. 

1. הבעיה הראשונה היא פגיעה בחומר הלבן שמסביב לחדרי המוח (Periventricular Leukomalacia, PVL), כתוצאה מירידה באספקת הדם והחמצן למוח. הגורמים למצב זה עשויים להיות זיהום בזמן ההיריון בנגיף האדמת, לחץ דם נמוך מאוד בזמן ההיריון, לידה לפני השבוע ה-32 להיריון ושימוש בקוקאין במהלך ההיריון. 

2. הבעיה השנייה שיכולה להוביל להתפתחות של שיתוק מוחין היא התפתחות לא תקינה של המוח. 20 השבועות הראשונים בהם מוח העובר מתפתח, הם הזמן בו המוח פגיע ביותר. גורמים שעשויים להביא לפגיעה כזו הם שינויים גנטיים האחראיים על התפתחות המוח, זיהומים מנגיף ההרפס ונגיף ה-CMV, זיהום טפילי של טוקסופלזמוזיס, ופגיעה בראש העובר. 

3. הבעיה השלישית הגורמת להתפתחות שיתוק מוחין היא דימום תוך מוחי, אשר עלול להוביל לירידה או להפסקה באספקת הדם התקינה למוח ולמוות של תאי מוח, ובנוסף לכך להצטברות של דם שיכולה להוביל לנזק נוסף לרקמת המוח. במקרים רבים הדימום הזה מתפתח בעוברים שנולדו בטרם עת, אך הדימום יכול להתפתח גם בעקבות שבץ מוחי אצל העובר. הגורמים שמעלים הסיכון לשבץ מוחי בעובר הם חולשה או אי תקינות של העובר או של השלייה, לחץ דם גבוה של האימא או זיהום בזמן ההיריון, בעיקר זיהום באגן.

כמו כן, חלק מינורי ממקרי שיתוק המוחין נגרמים בשל נזק המתרחש בזמן הלידה או לאחריה. נזק כזה יכול לבוא בעקבות ירידה באספקת החמצן למוח היילוד בזמן הלידה, בשל הדבקה בזיהום מוחי כמו דלקת קרום המוח, בגלל רמת סוכר נמוכה במיוחד אצל היילוד, או בעקבות פגיעת ראש או שבץ. הנזק שמוביל להתפתחות המחלה מתרחש בפרק הזמן שלפני שמוחו של הילוד מפתח עמידות ויכולת תיקון של נזקים מתונים. 

תופעות נלוות וסיבוכים

הסיבוכים הנגרמים מהפגיעה המוחית של שיתוק המוחין הם בעיקר גופניים ונפשיים. עם הגיל, אנשים הסובלים משיתוק מוחין יפתחו דלקות פרקים ניווניות ותשישות גופנית, בשל עומס יתר על מערכת השלד והשרירים בפעולות שוטפות. מערכות כלי הדם והלב, כמו גם מערכות הגוף האחרות מושפעות ומזדקנות מוקדם יותר, בסביבות גיל ארבעים. לכן הסובלים משיתוק מוחין צריכים להימנע מגורמים לעומס על מערכות הגוף כמו עישון, שתיה מופרזת, ואכילת מזון שומני. פיזיותרפיה ושימוש בציוד עזר עשוי להקל על הסיבוכים.

בנוסף לפגיעה הגופנית, ההתמודדות המתמדת עם שיתוק מוחין יכול להוביל מבוגרים הסובלים מהמחלה ללקות בדיכאון. להתמודדות עם הבעיה ניתן לקבל טיפול קוגניטיבי התנהגותי, שמטיב את ההתמודדות עם הבעיה ועוזר להילחם בדיכאון. 

אבחון ובדיקות

אבחון ובדיקות

בדרך כלל מאובחן שיתוק מוחין במהלך השנה הראשונה לחיים. הסימן הראשון הוא על פי רוב איחור בהתפתחות, פרכוסים או מתח שרירים גבוה המעיד על ספסטיות. אבחון של שיתוק מוחין עוויתי (ספסטי) יכול להיעשות בילד המפגין שולטניות (דומיננטיות) לפני גיל שנתיים. עם התעוררות החשד לשיתוק מוחין מומלץ לפנות לאבחון ולטיפול על ידי צוות הכולל רופא/ת ילדים, המתמחה בהתפתחות הילד או בשיקום, אורתופד/ית ילדים, פיזיותרפיסט/ית, מרפא/ה בעיסוק, קלינאי/ת תקשורת, עובד/ת סוציאלי/ת ופסיכולוג/ית. המעקב אחר החולה נעשה באמצעות בדיקה גופנית וצילומי רנטגן לאבחון מצבם של המפרקים ושל עמוד השדרה. 

לאחרונה נוסף כלי למעקב אחר שיתוק מוחין ולטיפול בו: המעבדה לחקר ההליכה והתנועה מאפשרת ניתוח מחשבי של ההליכה וקביעת תוכנית מדויקת לשיפורה. תוחלת החיים של הלוקים בשיתוק מוחין היא לרוב רגילה ולכן הטיפול האורתופדי חייב להימשך גם בגיל מבוגר על ידי צוות רב-מקצועי.

מניעה וטיפול

טיפולים ותרופות

אין טיפול המרפא את הנזק המוחי בשיתוק מוחין. הטיפול הרפואי והשיקומי מיועדים למנוע את הבעיות המשניות הקשורות בספסטיות, לסייע לילדים למצות את הפוטנציאל הטמון בהם ולנהל חיים מלאים ועצמאיים. לכל ילד נקבעת תוכנית טיפול ייחודית ומטרות ברורות לטיפול. המטרות העיקריות הן שיפור הניידות של הילד, יצירת תקשורת עם הסביבה, ומניעת סיבוכים אורתופדיים ובעיות אחרות. הטיפול מבוסס על טיפול פיזיקלי, על טיפול בתרופות ועל ניתוחים.

הטיפול העיקרי בילד הלוקה בשיתוק מוחין כולל פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, ומטרתו לפתח יכולות מוטוריות ושליטה על השרירים. הטיפול מתבטא בתרגילים לחיזוק השרירים, בשמירה על טווחי התנועה של המפרקים, ובהמשך - לימוד הליכה. תפקיד חשוב יש להסתייעות בסדים לשיפור היציבה ולנשיאת משקל. לרוב החולים יש אביזרי עזר להליכה, חלקם אף נזקקים לכיסא גלגלים.

טיפול בתרופות נועד לשחרר מתח שרירים מוגבר. התרופות הניתנות בדרך פומית אמנם יעילות להרפיית השרירים, אך הן עלולות לגרום לתופעות לוואי, בהן ישנוניות וירידה בריכוז. דרך אחרת למתן התרופה היא החדרתה ישירות לחוט השדרה באמצעות משאבה המותקנת מתחת לעור. בשנים האחרונות התפתח טיפול של הזרקת רעלן בוטולינום  (בוטוקס) לשרירים ספסטיים. טיפול זה יעיל לצמצום הספסטיות למספר חודשים, להקלת הטיפולים הגופניים ולהשגת הישגים תפקודיים.

ניתוחים אורתופדיים הכרחיים כאשר השרירים ספסטיים מאוד או מקוצרים ואינם מאפשרים תנועה תקינה של המפרקים, וכן כאשר מופיעים עיוותים גרמיים או עקמת. ניתוחים ברקמות הרכות להעברת גידים או להארכתם, מיועדים לשפר את טווח התנועה של המפרקים ואת איכות התנועה. ניתוחים גרמיים נועדו לתקן עיוותים בציר או בצורה של עצמות הגפיים, או להחזיר מפרקים שחרגו למקומם. במקרים של עקמת, הניתוח נועד לתקן את העקמת ולקבע את עמוד השדרה. אצל חולים המרותקים לכיסא גלגלים יש חשיבות לקיבוע עמוד השדרה לאגן כדי לתקן את העיוות באופן מלא.

מניעה

את רוב המקרים של שיתוק המוחין לא ניתן למנוע, אך אפשר לנסות ולהפחית את הסיכון. בזמן ההיריון, אפשר לבצע מספר פעולות אשר ימזערו את הסיכון להתפתחות שיתוק מוחין בעובר:

• יש להתחסן בכל החיסונים הנדרשים לפני ובזמן ההיריון, כמו אדמת.

• יש לשמור על אורח חיים בריא בכלל ובעיקר בזמן ההיריון, ובכך להפחית את הסיכון להתפתחות של זיהום שעלול לסכן את העובר.

• יש להיות תחת מעקב הריון כמה שיותר מוקדם מתחילת ההיריון ולכל אורכו. פגישות קבועות של מעקב הריון יעזרו להפחית את הסיכונים הבריאותיים לאימא ולתינוק.

• הימנעות מעישון, אלכוהול ושימוש בסמים לא חוקיים.

כאשר התינוק כבר נולד, יש למנוע כמה שאפשר פגיעות ראש באמצעות שימוש במושב בטיחות לרכב, שימוש בקסדה בזמן רכיבה על אופניים, שימוש במעקי בטיחות במיטת התינוק, וכמובן השגחה. 

טיפולים אלטרנטיביים

טיפולים פרא-רפואיים כוללים הידרותרפיה - טיפול בתוך מים, היפותרפיה- טיפול ברכיבה על סוסים, והתעמלות טיפולית. טיפולים אלו נועדו לשפר את איכות התנועה, לייצב את שיווי המשקל ולהעלות את איכות החיים של הלוקים בשיתוק מוחין. טיפולים אלו ואחרים, כגון טיפול בגירויים חשמליים לשרירים ועוד, מוצעים כיום גם הם לציבור, אך היעילות של חלקם טרם הוכחה באופן מדעי. 





פורומים 

זמנית לא ניתן לשאול שאלות בפורום זה.
הודעה
מחבר
תאריך/שעה



הצטרפו לאינדקס הרופאים!