דיכאון אחרי לידה (Postpartum Depression)

ראשי

תאור

לידה היא אירוע משמעותי, אשר במקרים רבים נקשרות אליו משמעויות חיוביות כמו התחלה חדשה, הרחבה של המשפחה והתרגשות רבה. עם זאת, נמצא כי בלמעלה מ- 10% מהמקרים, נשים סובלות בשלושה החודשים הראשונים לאחר הלידה מתסמינים של דיכאון קליני – דיכאון אחרי לידה. בנוסף, נמצא כי תופעה זו אינה מתרחשת רק באוכלוסיית הנשים, וכי 10% מהאבות הטריים סובלים מסימפטומים דומים.

אמא בדיכאון אחרי לידה עם תינוק בוכה בין רגליה


סימפטומים


דיכאון אחרי לידה עשוי להתבטא בדרגות שונות של חומרה. המקרים החמורים פחות מכונים "בייבי בלוז", ומתארים תופעה נורמאלית של הרגשת דכדוך בימים הראשונים לאחר הלידה, שחולפת מעצמה. במקרים חמורים יותר, קיים מצב של דיכאון קליני, המתבטא בתסמינים כמו מצב רוח ירוד, נטייה לבכי, שיבושים בתחושת הרעב ובהרגלי השינה (בלי קשר לטיפול בתינוק), הסתגרות שכוללת ירידה במידת התפקוד היום יומי, ירידה בהנאה ובעניין מפעילויות אשר היו מהנות בעבר, עצבנות והפרעות בקשב וריכוז. 

תסמינים אלו משפיעים על האם וגם על איכות הקשר של האם והתינוק והטיפול בו. במקרים החמורים ביותר, שמתקיימים בשכיחות נמוכה (1% מהמקרים), מופיעה פסיכוזה שלאחר לידה, שמאופיינת באובדן הקשר עם המציאות. במקרים נדירים וקיצוניים ביותר, המערבים פסיכוזה הנוגעת לתינוק עצמו, קיים סיכון ממשי לשלום התינוק.

התסמינים המרכזיים כוללים מצב רוח ירוד, חוסר התעניינות והנאה, הפרעה בתיאבון ובשינה, התרגשות יתר, איטיות, עייפות או חוסר מרץ, חוסר הערכה עצמית, רגשות אשם, קושי להתרכז או להחליט. כאשר הדיכאון עמוק עלולות להופיע מחשבות אובדניות. התסמינים מופיעים במהלך שלושת החודשים שלאחר הלידה. צורת הדיכאון דומה לדיכאון שאינו קשור להריון.

הסימפטומים של המצב הקשה ביותר, פסיכוזה שלאחר הלידה, כוללים בלבול, חוסר התמצאות ואובדן קשר עם המציאות, במצב זה האישה עלולה לפגוע בעצמה או בתינוק.

סיבות וגורמי סיכון

דיכאון אחרי לידה נובע ברוב המקרים משילוב של כמה פרמטרים, הן האישי והן החברתי:

• גורמים גנטיים והורמונאליים - במחקרים נמצא כי ישנה נטייה גנטית להתפתחות דיכאון אחרי לידה. נטייה זו קשורה לגנים המשפיעים על ההורמון אסטרוגן, כמו גם גנים המשפיעים על הולכת הסרוטונין - מוליך עצבי אשר מחסור בו נמצא קשור להופעה של דיכאון.

• שינויים הורמונאליים - תקופות ההיריון והלידה מאופיינות בשינויים הורמונאליים קיצוניים, שמגדילים את הסיכוי לתנודות במצב הרגשי. במחקרים נמצא כי באופן ספציפי, רמת ההורמון בטא אנדורפין וההורמון הקורטיקוטרופי השלייתי במהלך ההיריון, עשויה לנבא את התפתחותו של דיכאון אחרי לידה.

• תורשה והיסטוריה קודמת – נשים שחוו בעבר תקופות של דיכאון וחרדה, או סבלו מהפרעות נפשיות אחרות, נמצאות בסיכון גבוה להתפתחות של דיכאון לאחר לידה. גם נשים אשר במשפחתן קיימת היסטוריה של התופעות האמורות, בדגש על דיכאון, נמצאות בסיכון גבוה.

• גורמים חברתיים - במחקרים נמצא כי נשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח דיכאון לאחר לידה. בנוסף, נמצא כי מידת התמיכה שמקבלת האם הטרייה מהרשת החברתית שלה, כולל מהקשר הזוגי, משפיעה על הסיכוי לפתח דיכאון לאחר לידה.

תופעות נוספות הנחשבות כסיבות אפשריות הן אירועים של מתח ודאגה, דיכאון בעבר ותופעות של שינויים במצבי רוח במשפחה.

תת-פעילות או פעילות-יתר של בלוטת התריס בתקופה שלאחר הלידה יכולות גם הן לגרום לשינויים במצבי הרוח המזוהים עם דיכאון אחרי לידה.

חשוב לציין כי אין לדיכאון אחרי לידה קשר לרמת ההשכלה, מין היילוד, הנקה, צורת הלידה או היריון מתוכנן.

תופעות נלוות וסיבוכים

על אף הידע הקיים בתחום הטיפול בדיכאון אחרי לידה, נשים רבות שומרות על כך בסוד, בשל החשש מהסטיגמה של "אמא רעה". הסטיגמה מעוררת לא פעם באם רגשות של אשמה ובושה ("איזו מן אמא אני?", "כולן מצליחות להסתגל, ורק אני לא?"), שעלולים להחריף ולהאריך את משך התסמינים הדיכאוניים. בנוסף, הסימפטומים לא תמיד מזוהים בתור סימפטומים של דיכאון לאחר לידה, במיוחד במקרים בהם ישנו מרווח זמנים בין הלידה לבין הופעת התסמינים. 

אלמנט נוסף שמקשה על האבחון, הוא הנטייה של האם וסביבתה לתפוס את התסמינים כתגובה נורמאלית לתהפוכות שחלו בחייה עקב הלידה, כגון היציאה ממעגל העבודה וההשקעה הרגשית והפיזית הרבה שדורש הטיפול בתינוק. במקרים כאלו נשים עלולות שלא לפנות לטיפול אלא לצפות לשיפור המצב, שלא תמיד מגיע ללא טיפול. במקרים רבים, התערבות טיפולית היא חיונית כדי להקל על התסמינים, וכדי לאפשר לאם לגייס את הכוחות הדרושים כדי לטפל הן בעצמה והן בתינוק.

הסיכון בהזנחה של המצב, הוא התפתחות של פסיכוזה שלאחר לידה, שמהווה מצב חירום רפואי. המצב גורם לאם הטרייה לתפיסה לקויה של המציאות ושל יכולת השיפוט שלה. האם עלולה לסבול לעיתים ממחשבות שב העוסקות במוות של התינוק, כמו גם להזיות שעלולות לגרום לה לפגוע בעצמה או בתינוק, או אפילו באחרים. נשים אלו נמצאות בסיכון גבוה להתאבדות ולהריגה של התינוק, ויש לטפל בהן באופן מידי.

אבחון ובדיקות

אבחון ובדיקות

אבחון דיכאון אחרי לידה נעשה על בסיס שיחה עם האישה ובירור תחושותיה כלפי עצמה וכלפי היילוד. הצוות הרפואי הנעזר בשאלון אוסף מידע על מחשבות של הרס עצמי, דיכאון, חוסר עניין, חוסר הנאה מפעילויות, מצוקה, הפרעה בתפקוד היומי בבית, או קושי לתקשר עם אנשים.

מניעה וטיפול

טיפולים ותרופות

שני הטיפולים הנפוצים כיום בדיכאון לאחר לידה הם פסיכותרפיה, הניתנת ע"י פסיכולוגים, וטיפול תרופתי באמצעות תרופות נגד דיכאון, הניתן ע"י פסיכיאטרים. 

בתחום הפסיכותרפיה, הטיפולים הנפוצים הנם טיפול דינאמי וטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). טיפול מקובל נוסף הוא טיפול זוגי, שמטרתו היא חיזוק יכולתם של בני הזוג לתמוך זה בזה בתקופה שלאחר הלידה. בחירת הטיפול המתאים מתבצעת לפי העדפותיו של המטופל, ודרגות החומרה של התסמינים הדיכאוניים. 

טיפול בתרופות בדיכאון אחרי לידה יכול להיעשות באמצעות תרופות פסיכיאטריות שונות. התרופה נקבעת לפי דרגת בטיחותה וכן לפי הצורך להיניק. באופן כללי, מומלץ להתחיל במחצית המינון הרגיל ולעלות אותו בהדרגה. רצוי להמשיך את נטילת התרופות במשך 6 חודשים כדי למנוע את הישנות הדיכאון. אם אין תגובה לטיפול במשך 6 שבועות יש לשקול ייעוץ פסיכיאטרי.

תרופות נוגדות דיכאון עוברות לחלב אם, ובעיה זו היא אחד הגורמים החשובים שיש להתחשב בו בבחירת התרופה. התרופה לוסטראל (Sertraline) היא התרופה המומלצת בעת ההנקה. ניתן לטפל בדיכאון אחרי לידה גם בתרופות נוספות מקבוצת SSRIs. בכל מקרה יש להתייעץ ברופא יילודים.

הטיפול בפסיכוזה שלאחר הלידה הוא טיפול פסיכיאטרי הניתן באשפוז ועשוי לכלול טיפול בנזעי חשמל (electroconvulsive therapy, ECT). סיכויי ההחלמה טובים. מצב המטופלת  משתפר בדרך כלל תוך 3-2 חודשים, אבל הפסיכוזה עלולה להופיע גם בהריון הבא.

מניעה

מניעה של דיכאון אחרי לידה אצל נשים הנמצאות בסיכון כוללת טיפולים תרופתיים וטיפולים פסיכולוגיים המוגדרים כמפגשי קואצ'ינג.

בנוסף לטיפולים, ניתן לנסות שימוש בטכניקות להפחתת הבכי של התינוק, הפחתה של חוסר הנוחות שלו, וקידום איכות השינה. יש לנקות צעדים כמו האכלה של התינוק בין השעה עשר בלילה לחצות, אפילו אם התינוק ישן וצריך להעיר אותו לשם כך; הדגשת ההבדלים שבין יום ולילה על ידי מתן גירויים מרובים יותר במהלך היום; הארכה של הזמן בין הארוחות במהלך היום על ידי פעילויות כמו הליכה עם התינוק, החלפת חיתול, כדי להכחיד את הקישור שבין התעוררות בלילה לבין האכלה; נשיאה של התינוק לפחות שלוש שעות ביום, פרט לזמן הנשיאה של התינוק שנעשית כתגובה לבכי ולהאכלה; ולסיום, ללמוד איך לעטוף את התינוק. הנחיות אלו באות ממחקר קטן שהתפרסם בשנת 2014 בכתב העת Pediatrics, אשר הראה הפחתה בתסמיני דיכאון וחרדה בנשים הנמצאות בסיכון להתפתחות של דיכאון אחרי לידה.

לצורך טיפול מונע לאחר הלידה בנשים שחוו בעבר טיפול לאחר לידה, מומלץ ליטול תרופה שנמצאה יעילה בעבר או בתרופה מקבוצת SSRI.

שאלות ותשובות






פורומים חרדה

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
מועקה חרדה - לא רוצה להעלות. טליק 26/01/2020 13:20
  • אני נוטל ציפרלקס במשך שנה וחצי כמעט, שבחודש אוגוסט האחרון העלתי את המינון מ - 10 ל 15. לקח לי זמן רב עד שהצלחתי להתאזן במעט, וההטבה הגיעה רק לקראת חודש נובמבר. בתקופה האחרונה שוב חש חרדה, הרגשת לחץ בלתי מוסברת, מועקה כזו - ללא סיבה הנראית לעין. קצת לא מתאים לי לברוח ולהעלות מינון כל פעם שקצת קשה, לעולם לא השתמשתי בקלונקס. מה סיבה? אז פעם אחת עישנתי גראס לפני כשנה וחצי, כל החיים אצטרך לשאת בהשלכות. ממש מבאס.

  • + הוסף תגובה
מועקה חרדה - לא רוצה להעלות. ד"ר יששכר הרמן 27/01/2020 13:07
  • אם לא תעלה מינון - תמשיך לסבול. הבחירה היא רק שלך. קנביס הוא סם מסוכן היכול לגרור תחלואה נפשית. אני מכיר רבים רבים שהחלו לסבול מתחלואה נפשית עקב סם זה, ובמרבית המקרים מי שנפגע - חטף בעיה שמלווה אותו כל החיים. מה שנותר לך הוא לא להתמרמר על הנזק, אלא לטפל בעצמך. אין לך ברירה.

  • + הוסף תגובה
זה היה לפני שנתיים רן 27/01/2020 23:59
  • אני חושב שאם הייתה לי מחלת נפש היא הייתה ממזמן מתפרצת (או שלא הבנתי את ההגדרה של תחלואה נפשית).

  • + הוסף תגובה
והקלות דעת טליק 28/01/2020 07:48
  • שבה הפסיכיאטרים ממליצים להעלות מינון כאילו אנחנו אחרוני שפני הנסיונות זה ממש מעצבן. ציפיתי לתגובה יותר אנושית מאשר ניסיון להרתיע שאם לא אעלה מינון, אקבל מחלת נפש.

  • + הוסף תגובה
קנאביס וגנטיגה מור 25/01/2020 01:36
  • שלום דר אני לקראת גיל 40 מאובחן אם פוסט טראומה מגיל 24 אשר חלק מהסימפטומיים אפיזודות של חרדות/דכדוך/סיוטים/ אני בעל רשיון לקנאביס .מזה כמה שנים ...אבל מודאג מהשימוש עכב גנטיקה לא הכי בריאה ...הורי בריאים לגמרי וכך גם אחיי...אבל במשפחתה של אימי יש סכיזופרניה ..אח של אימי עם סכיזופרניה פרנואידית ...מגיל צעיר ....ואחות של אימי חוותה פסיכוזה אחת במהלך החיים(והמצב נעלם) ידוע לי על היכלות שקנאביס יכול לעורר פסיכוזה לחלק מהמשתמשים . ואני די חושש .אך הטיפול בקנאביס במינון מבוקר גרם לי להיפטר מכל התרופות שנטלתי אני חי ללא טיפול תרופתי כבר כמה שנים אודות לקנאביס ...ובכל זאת מעשן עם חשש שחלילה לא אהיה חלק מאלו שפיתחו פסיכוזה ...מה הסיכון שלי ביחס לאוכלוסיה הכלללית?? האם המצב כמו שאר האוכולסיה הרי לא מדובר על קרבה ראשונה ...ומה הדר חושב ..הרי הקנאביס אכן החזיר לי את החיים .אני מעשן זנים חלשים זא thcנמוך יחסית עד 10 .. זנים מאוזנים thc/cbd ביחס זהה יצא לי לעשו זנים חזקים בהתחלה שגרמו לתחושת חרדה ופראנויה וקיבלתי הכוונה מהחברה המספקת והמלצה לזנים שהיום מחליפים עבורי כל תרופה שלקחתי ומשפרים את איכות חיי

  • + הוסף תגובה
קנאביס וגנטיגה ד"ר יששכר הרמן 27/01/2020 13:04
  • לא ניתן לתת לך מספרים וסטטיסטיקה, אבל ידוע כי מי שיש במשפחתו תחלואה נפשית נמצא בסיכון מוגבר לחלות בעצמו אם ישתמש בקנביס. גרוע מכך, העובדה שהשתמשת עד היום בלי נזק אינה ערובה לכך שבשלב מסויים יופיע נזק ומחלה נפשית. בקריירה שלי ראיתי מקרים של מטופלים שהשתמשו זמן רב בקנביס בלי שנגרם להם נזק, ובהמשך הופיע אצלם מחלה נפשית. יש מחקרים המראים כי חשיפה לקנביס מעלה את הסיכון לתחלואה נפשית לפעמים שנים לאחר הפסקת השימוש בסם.

  • + הוסף תגובה
יעילות תרופות הילד 24/01/2020 20:42
  • שלום דוקטור, האם בעזרת תרופה נכונה ניתן לגמרי להפסיק את תחושת החרדה? אני סובל מחרדה בחודשים האחרונים שמפריעה לי במהלך כל שעות היום (כאבי ראש, לחץ בחזה, הרגשת חולשה, יובש בגרון ועוד). אני מודאג מכך שהתרופה רק תקל במעט את המצב אבל לא תרפא אותי לגמרי. תודה

  • + הוסף תגובה
יעילות תרופות ד"ר יששכר הרמן 27/01/2020 12:59
  • תרופה נכונה יכולה לסלק בהרבה מקרים לחלוטין את תחושת החרדה, במקרים רבים אחרים להפחית אותה באופן משמעותי מאד. היעילות של הטיפול התרופתי היא גבוהה מאד, אבל החיסרון הוא בכך שהטיפול התרופתי לא מסלק את המקור לחרדה, ולכן יש ליטול את הטיפול לאורך זמן. אין כיום טיפול היכול לרפא לחלוטין את החרדה (אין "אנטיביוטיקה" שיכולה לחסל את הסיבה לחרדה). עקב כך במקרים רבים יש צורך בטיפול מתמשך לשנים רבות. מצד שני, ככל שמתמהמהים לטפל בחרדה וככל שהיא מתמשכת המצב נוטה להתקבע, ונעשה קשה יותר לטפל בו בהצלחה. בעיקרון מטפלים נכון בחרדה בתרופות נוגדות דיכאון מקבוצת SSRI או SNRI. אלו תרופות בטוחות מאד, לא ממכרות, קיימות כבר עשרות שנים, ניתנות למאות אלפי מטופלים בכל העולם (כאמור רבים מהם מטופלים שנים רבות מאד) ולא ידוע על נזק ממשי עקב השימוש בהן.

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!