שושנת יריחו, לישמניאזיס (Leishmaniasis)

ראשי

תאור

שושנת יריחו, לישמניאזיס, היא מחלה הנגרמת על ידי טפיל הלישמניה ומועברת בעקיצה של זבוב החול, המכונה גם יתוש שושנת יריחו. באזורים גיאוגרפים שונים יש טפילי לישמניה שונים וכן זני זבוב חול שונים המעבירים את המחלה. המאכסן של המחלה אף הוא משתנה ובדרך כלל מדובר במכרסמים שונים. העברת המחלה מתרחשת באמצעות עקיצת שושנת יריחו - כאשר זבוב החול עוקץ את החיה הנגועה ובהמשך עוקץ את האדם. עם העקיצה מוחדר הטפיל לתאים של העור ומתחיל להתרבות שם. חומרת המחלה ותסמיניה תלויים במין הטפיל ובתגובה הספציפית של האדם להדבקה.

שושנת יריחו (לישמניאזיס) מועברת בעקיצה של זבוב החול

ידוע על כ-20 מיני לישמניה המחוללים שושנת יריחו בבני אדם, כשהצורות הקליניות הנפוצות ביותר בישראל הן:

1. לישמניה של העור -  הזן הנפוץ ביותר של לישמניה בארץ הוא הטפיל L. major, המאוכסן לרוב במכרסמים (נברנים, גרביל ופסמונים), ונפוץ בערבה, בהר הנגב, בנגב המערבי ובקעת בית שאן. טפיל נוסף הוא הטפיל L. tropica, המאוכסן לרוב בשפן סלעים ונפוץ באזור הכנרת, במרכז הגליל ובגב ההר ביהודה ושומרון.

2. לישמניה של האיברים פנימיים – סוג נדיר של שושנת יריחו בישראל, הנגרמת על-ידי הטפיל L. infantum, המאוכסן לרוב בכלבים ונפוץ במרכז ובצפון הארץ.

מטיילים ישראלים המבקרים בארצות טרופיות בעולם, חשופים לשושנת יריחו הנגרמת מסוגים אחרים של טפילי לישמניה.


סימפטומים


לישמניאזיס של העור - לאחר עקיצת שושנת יריחו צפוי להופיע על העור סימן של עקיצת חרק. בשלב מסוים צפוי הנגע להתפשט עד לגודל של כמה סנטימטרים. עקיצה של יתוש שושנת יריחו עלולה להוביל אף לכיבים עוריים באזור העקיצה.

לישמניאזיס של האיבריים הפנימיים – התסמינים בדרך כלל כוללים כתמים בהירים לא סדירים על העור, חום גבוה, חולשה, כאבי בטן, בחילות, צמרמורות, ירידה במשקל וקשרי לימפה מוגדלים

סיבות וגורמי סיכון

• המחלה נגרמת בעקבות עקיצת זבוב החול באזורים בהם הטפיל נפוץ. שהייה בעור חשוף בעיקר בשעות החשיכה מגבירה את הסיכון. 

• שהייה או ביקור באזורים גיאוגרפיים בהם הטפיל נפוץ יותר, מעלה את הסיכון לשושנת יריחו. בשנת 2015, 90% ממקרי לישמניאזיס של האיברים הפנימיים בעולם התרחשו במדינות ברזיל, אתיופיה, הודו, קניה, סומליה וסודן. 

• הסיכון ללישמניאזיס גדל בקרב אנשים בעלי תזונה לקויה, מערכת החיסונית מוחלשת, וחולים הסובלים מ-HIV.

• עירוי דם ושימוש במחטים נגועות בלשמניה עלולים גם הם להעביר את הטפיל מאדם לאדם.

תופעות נלוות וסיבוכים

לישמניאזיס של העור - לרוב, הנגעים צפויים לעבור ללא התערבות תרופתית בתוך כמה שבועות עד כמה חודשים. במקרים אחרים ייתכנו דימומים עוריים, הצטלקויות ואף זיהומים, המצריכים טיפול תרופתי. לרוב, סוג זה של לישמניאזיס עורי בארץ אינו גורם לתמותה.

לישמניאזיס של האיברים הפנימיים - סוג זה של שושנת יריחו עלול להוביל לאנמיה, ללויקופניה (מחסור בכדוריות דם לבנות) ולבטרומבוציטופניה (מחסור בטסיות דם). סיבוך שכיח הוא PKDL – Post-kala-azar dermal leishmaniasis, המתאפיין בכתמים בהירים לא סדירים על העור שמתפתחים לנגעים ורודים-אדומים, לרוב באזורי הפנים, המפרקים והכתפיים. ללא טיפול בלישמניאזיס של האיברים הפנימיים, המחלה עלולה להוביל לפגיעה בכבד ובטחול, ואף למוות.

אבחון ובדיקות

אבחון ובדיקות

ישנם ארבעה מרכזים בארץ בהם נערכת בדיקה ייחודית לאבחון לישמניאזיס: מרכז רפואי שיבא, מרכז רפואי סורוקה, מרכז רפואי העמק ומרכז רפואי הדסה. 

כדי לאבחן באופן חד משמעי שושנת יריחו יש לבצע בדיקה מיקרוסקופית של דגימה מהפצע, על מנת לאתר בה את הטפיל. אפשרות נוספת לאבחון שושנת יריחו היא באמצעות ביופסיה של הנגע ובחינה מיקרוסקופית שלו, או באמצעות שיטת PCR – אבחון מולקולרי לזיהוי החומר הגנטי של הלישמניה.

לישמניאזיס של האיברים הפנימיים בדרך כלל תאובחן באמצעות תשאול הרופא לגבי שהייה וביקור במקומות בהם היה החולה בזמן האחרון. לרוב, ימליץ הרופא על בדיקות שמטרתן לבחון האם הטחול או הכבד מוגדלים. כמו כן, יתכנו גם ביופסיה של מח העצם ובדיקות דם.

מניעה וטיפול

טיפולים ותרופות

כאמור, במרבית המקרים לישמניאזיס עורית נרפאת ללא טיפול. במקרים בהם יש צורך בטיפול, הוא ייקבע על-ידי רופא בהתאם לסוג הטפיל, חומרת המחלה ומצב החולה:

• טיפול מקומי במשחה - במקרים רבים ניתן לקצר את משך התסמינים ולצמצם את הופעת הצלקות באמצעות שימוש במשחה אנטיביוטית בשם לישקוטן.

• הזרקת תמיסה לנגע – במקרים של פצעים נרחבים יותר ניתן להזריק תרופה בשם פנטוסטם לתוך הנגע כדי להרוס את הטפיל. 

• טיפול סיסטמי – במקרים של פצעים נרחבים וחמורים יותר יישקל טיפול סיסטמי באמצעות הזרקות פנטוסטם או אמפוטריצין B, וזאת במסגרת אשפוז בבית חולים. תרופה חדשה נוספת לטיפול במקרים קשים יותר היא מילטפוסין.

לישמניאזיס של האיברים הפנימיים מחייבת טיפול, אשר יותאם למצב המטופל.

מניעה

לא קיים חיסון לשושנת יריחו, אך אדם שנדבק במין אחד יהיה מחוסן לסוג זה של טפיל למשך חייו. המניעה המומלצת היא התגוננות מפני עקיצות:

• שימוש בחומרים דוחי חרקים על חלקי גוף חשופים.

• שימוש בבגדים ארוכים.

• שהייה במקומות ממוזגים, בעיקר בשעות החשכה.

• שימוש במגוון חומרי הדברה באזור השהייה, בבית ומחוצה לו. 






פורומים יבלות

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
יבלת בכף הרגל דורית 15/08/2020 20:55
  • ערב טוב. אני בת 45 סובלת כחצי שנה מחבלת שצמחה הכרית כף הרגל. ניסיתי הכל. פלסטרים, חנקן, פדיקור. שום דבר לא עזר. היבלת לא יורדת. אני מרגישה במהלך היום עיקצוצים פנימיים בכף הרגל. כל דריכה מלווה בכאב עז. שמתי גם מדרסי סיליקון. איך ניתן להסיר את היבלת. תודה רבה

  • + הוסף תגובה
יבלת בכף הרגל ד"ר אביקם הראל 23/09/2020 15:54
  • ממליץ להגיע לרופא עור מומחה ולבצע הסרת של היבלת.

  • + הוסף תגובה
סלאטק גיל כף הרגל והמשך ריקוד בין 12/09/2020 19:43
  • שלום . ילדה בת 11. יבלת ויראלית בכף הרגל רופא עור נתן סלטק גיל למריחה. ( + לעשות פדיקור מקצועי רפואי ואחרי זה להשלים טיפול בחנקן ) השאלה היא כזאת : ילדה שלי רוקדת כל יום . שיעור אחד בשבוע יחפים. כל השאר עם נעליים . האם מותר לרקוד יחפים בזמן הטיפול? או לשים נעלי בלט בכל משך הזמן של טיפול? מסוכן אם יחפה בגלל חשש מזיהום? תודה

  • + הוסף תגובה
יבלת ויראלית בכף הרגל ד"ר אביקם הראל 23/09/2020 15:53
  • שלום רב, על מנת לתת לך תשובה מלאה אני צריך לדעת איזה סוג יבלת. בד"כ על כף הרגל מתפתחת יבלת מסוג HPV - יבלות מקבוצת וירוס הפפילומה (Human Papilloma Virus) ישנם קרוב ל-100 סוגי נגיפים שונים (לסוג הנגיף חשיבות משנית מבחינת האבחנה והטיפול). היבלת עשויה להיעלם לאחר מספר חודשים, אך עלולה להישאר שנים, ואף לחזור לאחר ריפויה. רוב היבלות אינן מידבקות, אך עשויות להיות מידבקות באזור אחד בגוף למשנהו, כאשר מיעוט מטיפוסי נגיפי הפפילומה ידועים כמחוללי סרטן. צמיחה של היבלת קשורה לחדירתו של הנגיף לגוף במקום תורפה בו יש סדק בעור או שהעור נחבל. הנגיף פוגע בתאי אפיתל בלבד כמו עור וריריות, לאחר תקופת דגירה של כמה חודשים. לעיתים הנגיף נמצא בגוף באופן רדום והשפעתו לא ניכרת או שהיא ברמה מיקרוסקופית. ההתמודדות עם הנגיף (כמו בנגיפים רבים אחרים) תלויה ביכולת של המערכת החיסונית של הגוף להתמודד עם היבלת. גודלה וצורתה של היבלת נקבע בהתאם לסוג הנגיף ומיקומה של היבלת. ישנן יבלות המופיעות כבודדות וישנן המופיעות במקבץ. היבלת עשויה להופיע בכל מקום על פני הגוף כאשר המקומות השכיחים בגוף בהם תופענה היבלות הם: יבלות על הידיים, יבלות על הרגליים, במיוחד אנו רואים ריבוי של יבלות על כפות הידיים והרגליים. אף שהיבלת הויראלית עשויה להופיע בכל גיל, היא מצויה במיוחד אצל ילדים. בהרבה מקרים, בהנחה זאת היבלת אני ממליץ על הסרה שלה.

  • + הוסף תגובה
שלבקת חוגרת בגב באזור המותן שיר 22/09/2020 17:37

הצטרפו לאינדקס הרופאים!