צהבת היילוד (Neonatal jaundice)

ראשי

תאור

צהבת היילוד היא תופעה שכיחה, וברוב המקרים חולפת ללא סיבוכים. כחצי מהיילודים הבשלים ורוב הפגים מפתחים צהבת בשבוע הראשון לחיים. שיא הצהבת ביילודים בשלים הוא ביום השלישי ועד החמישי לחיים, ומאוחר יותר, בפגים. ככל שהפג צעיר יותר בגיל ההריון הצהבת נמשכת לאורך זמן רב יותר. צהבת נחשבת פיזיולוגית כשלא קיימת בעיית רקע הגורמת להיווצרותה.
יילודים יונקים מפתחים צהבת לאחר הלידה בשכיחות רבה יותר. לתופעה זו יש מספר הסברים. חלב אם אינו מיוצר בשד בכמויות גדולות בימים הראשונים ולכן המעי פעיל פחות וההפרשה של הבילירובין נמוכה. בחלב אם יש גם חומרים המאטים את תהליכי קשירת הבילירובין בכבד, וכן חומרים המפרקים במעי את הבילירובין שכבר עבר קשירה, לבילירובין בלתי ישיר הנספג בחזרה למחזור הדם. הנקה תכופה מגבירה את כמות חלב האם, ולכן מתאפשרת ירידה בערכי הבילירובין גם בזמן הנקה.
הסיבה לפעולת המנגנונים בגוף המעלים את ערכי הבילירובין הבלתי ישיר בתקופת היילוד אינה ברורה. ההשערה המקובלת כיום היא שהגוף זקוק לבילירובין כנוגד חמצון לאור הרמות הנמוכות של נוגדי החמצון האחרים בתקופה זו. רמת הבילירובין יכולה להימדד הן בבדיקת עור בלתי פולשנית והן בבדיקת דם.
בחלק מהיילודים יש רמות גבוהות של בילירובין כתוצאה מתהליכים פתולוגיים ואז מדובר בצהבת שאינה פיזיולוגית.
הרס דם מוגבר בתקופת היילוד גורמת לעומס על מערכת הפירוק והקשירה של הבילירובין הנצפה בדרך כלל כבר ביממה הראשונה לחיים. המוליזה (הרס כדוריות הדם האדומות) יכול לנבוע מיצירת נוגדנים על ידי האם, נגד כדוריות הדם של היילוד. אם שסוג דמה Rh שלילי יכולה ליצור נוגדנים נגד עוברה אם סוג דמו Rh חיובי. יצירת הנוגדנים מתרחשת לאחר שחל מעבר כדוריות אדומות של היילוד למחזור הדם של האם. תופעה זו המתרחשת באופן רגיל בזמן ההריון מתגברת בזמן הלידה או בזמן תהליכים אחרים כגון הפלה או חבלה. כדי למנוע את יצירת הנוגדנים על ידי האם, מטופלות נשים שסוג דמן Rh שלילי בנוגדן הנקרא אנטי-D גם בשבוע 28 להריון וגם בלידה ובכל מקרה של סיכוי לחדירת כמות משמעותית של כדוריות דם עובריות לדם האם. יצירת נוגדנים על ידי האם תביא בהריונות הבאים להרס של כדוריות דם עובר אם סוג דמו Rh חיובי. הרס זה מביא לאי-ספיקה בלב בעובר ולצהבת פתולוגית לאחר הלידה.
הרס דם היילוד בצורה פחות קשה מתרחש גם כשלאם יש סוג דם מסוג O וליילוד מסוג A או B או AB. גם הפרעות הגורמות לקיצור חיי הכדורית האדומה כמו חסר Glucose 6 Phosphate Dehydrogenase Deficiency - G6PD, או מבנה בלתי תקין של הכדוריות האדומות כמו ספרוציטוזיס (Spherocytosis), מביאים לעומס של כדוריות אדומות מפורקות לאחר הלידה המוביל לצהבת פתולוגית.
זיהומים מחיידקים סביב הלידה וזיהומים מנגיפים המתרחשים במהלך ההריון גורמים לצהבת פתולוגית עקב שילוב של הרס דם מוגבר ופגיעה בכבד. מחלות מטבוליות והפרעות מלידה במבנה הכבד יכולות להתבטא גם כן בצהבת פתולוגית בתקופת היילוד.
צהבת היילוד מחמירה במצבים כמו שטפי דם כתוצאה מתהליך הלידה, תת-פעילות בלוטת התריס, ריכוז-יתר של הדם (Polycythemia) וסוכרת הריונית.

ד"ר זיוונית ארגז

סיבות וגורמי סיכון

החומר הגורם לצהבת הוא בילירובין. הבילירובין נוצר כתוצאה של פירוק הם (Heme) המורכב מברזל ופורפירינים שהמקור העיקרי שלו הוא פירוק כדוריות דם אדומות. פירוק ההם מביא ליצירת בילירובין בלתי מסיס במים ולכן הוא נקשר בחלקו לחלבון אלבומין בדם, וחלקו חודר לרקמות שונות. כדי שהגוף יוכל להפריש את הבילירובין, הוא חודר לכבד ושם נקשר לחומצה גלוקורונית, הופך מסיס, מופרש דרך המרה למעי, ומשם מופרש עם הצואה. הבילירובין הקשור והמסיס במים נקרא בילירובין ישיר, לעומת בילירובין שלא עבר תהליך קשירה בכבד ואשר מכונה בלתי ישיר.
צהבת היילוד נובעת מפירוק-יתר של כדוריות דם אדומות עובריות לאחר הלידה, ויצירה של כדוריות דם אדומות בשלות המתאימות יותר לחיים החוץ-רחמיים. פירוק זה מטיל עומס-יתר על מערכת הכבד ביילוד אשר בימים הראשונים לחיים פועלת באופן איטי. כתוצאה משילוב גורמים אלו מצטבר בילירובין, בלתי ישיר בעיקר, אשר גורם ליילוד להיראות צהוב. במהלך הימים הראשונים לחיים מערכת הכבד עוברת הבשלה והצהבת יורדת בהדרגה.

תופעות נלוות וסיבוכים

אם ערכי הצהבת עולים, הבילירובין הבלתי ישיר יכול לחדור למערכת העצבים ולגרום נזק נירולוגי (Kernicterus). היילוד עלול לסבול מפיגור, מחירשות, מהפרעות בתנועה וממתח שרירים, מהפרעות בתנועת גלגלי העין ובמבנה שיניים פתולוגי. תופעה זו נדירה ביותר ומופיעה בשכיחות רבה יותר כשיש צהבת פתולוגית.
הטיפול כולל הגברת כמות ההזנה על ידי הנקה תכופה, או באמצעות תוספת תחליפי חלב אם. אם ערכי הצהבת ממשיכים לעלות ניתן לעקוף את הכבד על ידי פירוק הבילירובין על ידי אור. אור כחול הכלול באור הלבן, הופך את הבילירובין לחומר המופרש על ידי המרה והכליות. ניתן להוריד את רמת הבילירובין על ידי הפסקה זמנית של ההנקה וחידושה לאחר יום או יומיים. שיטה זו אינה מומלצת אלא אם כן ערכי הצהבת עולים למרות מתן הזנה מתאימה ולמרות הטיפול באור, וכן אם יש סיכוי שיהיה צורך להחליף דם. החלפת דם מבוצעת אם ערכי הבילירובין עלולים לגרום נזק ליילוד. החלפת הדם נעשית דרך וריד הטבור, או דרך עורק ווריד בגפיים.
קיימות תרופות המסייעות להורדת רמת הבילירובין. ניתן לצמצם את פירוק ההם (מעכבי Heme Oxygenase), לשפעל את תהליך הקשירה של הבילירובין בכבד (על ידי פנוברביטל) ולעכב את חזרתו מהמעי לדם (על ידי אגאר). הטיפול באמצעות תרופות אלו אינו שכיח לאור השפירות של צהבת היילוד, ובשל השפעות הלוואי הכרוכות בטיפול בהן.
ברוב המקרים צהבת היילוד חולפת בתוך ימים, ללא נזק. אם ערכי הבילירובין נשארים גבוהים מהצפוי לגיל, יש לשלול מצבי חולי הגורמים לכך. הבירור נעשה על סמך ערכי הבילירובין, מרכיביו, וממצאים קליניים ומעבדתיים אשר בכוחם להצביע על הסיבה לצהבת הממושכת.

מניעה וטיפול






פורומים, 

זמנית לא ניתן לשאול שאלות בפורום זה.
הודעה
מחבר
תאריך/שעה



הצטרפו לאינדקס הרופאים!