לימפומה בורקיט (Burkitt lymphoma)

ראשי

תאור

לימפומה, או סרטן קישריות הלימפה, היא הממאירות השלישית בשכיחותה בילדים ומהווה כ-13%-10% מכלל המחלות הממאירות בגיל ילדות.
אפידמיולוגיה: הלימפומות כוללות מחלות שונות המסווגות לשני סוגים עיקריים: לימפומת הודג'קין ולימפומה שאיננה הודג'קין. הלימפומות שאינן הודג'קין מסווגות ללימפומה מסוג תאי T וללימפומה מסוג תאי B.
הלימפומות מסוג תאי B מסווגות ללימפומת בורקיט וללימפומה שאיננה בורקיט.
ב-1950 תיאר דניס בורקיט, כירורג מאירלנד, גידול המורכב מתאים ממאירים בתאי הלימפה המתפתח בלחי אצל ילדים אפריקנים. המחלה נקראת "לימפומה אנדמית" ע"ש בורקיט. מאוחר יותר, תוארה באירופה ובארצות הברית מחלה דומה מבחינה מיקרוסקופית, שמקורה בקישריות הלימפה בבטן. סוג זה כונה "לימפומה אקראית" ע"ש בורקיט.
במקרים רבים ניתן לזהות בתאים הממאירים את הנגיף אפשטיין-בר, וייתכן שנגיף זה קשור כגורם של המחלה.
פרופ' מ' בן הרוש

סימפטומים


במרבית מקרי ה"לימפומה האקראית" ע"ש בורקיט, המחלה מתפתחת בחלל הבטן ומאופיינת בהסתמנות הכוללת כאבי בטן, תפיחות הבטן, בחילה או הקאה הנגרמים עקב חסימה חלקית של המעיים על ידי קישריות הלימפה המוגדלות. לעיתים עלולה להתפתח מיימת.
במקרים האנדמיים הלימפומה מתפתחת בלחי, על פי רוב בילדים שגילם מתחת לחמש, ומאופיינת בכאב מקומי ובתפיחות חיצונית של רקמות הלחי. לעיתים נדירות יותר עלולה המחלה להתפתח גם בקישריות הלימפה בצוואר, בארובת-העין ובאשך וכן, היא עלולה לסנן את עצבי הגולגולת. כאשר המחלה מתפשטת ללשד העצם סימניה הקליניים כוללים חיוורון, חום ודימומים תת-עוריים. במקרים שכיחים פחות המחלה עלולה להתפשט למעטפות המוח ולגרום לכאבי ראש ולקיפוח נירולוגי מוקדי.

אבחון ובדיקות

אבחון ובדיקות

בדיקות העזר לאבחון לימפומה כוללות בדיקות דם ובהן בדיקת רמת התסס LDH בנסיוב, בדיקות דימות, כגון טומוגרפיה מחשבית (CT), מיפוי גליום ותהודה מגנטית (MRI). מכיוון שהלימפומה ע"ש בורקיט ממאירה ומתפשטת במהירות, חיוני להגיע לאבחון מהיר על ידי ביצוע ביופסיה מהגוש הגידולי. לעיתים, ניתן לאבחן את המחלה באמצעות שאיבת לשד עצם.
בדיקות העזר המעבדתיות ובדיקות הדימות מאפשרות קביעת שלב המחלה והחלטה על סוג הטיפול. המחלה מקומית כאשר היא מערבת רק קישרית לימפטית אחת, או מפוזרת כאשר היא מערבת יותר קישריות לימפה וכאשר קיים פיזור מערכתי במעטפות המוח או בלשד העצם.

מניעה וטיפול

טיפולים ותרופות

כאשר המחלה ממוקמת באיבר אחד בבטן, הטיפול המקובל יהיה ניתוח, במיוחד אם הקישרית הנגועה בלימפומה גורמת להתפשלות המעי. כאשר המחלה בשלבים מתקדמים יותר, ניתנים טיפולי כימותרפיה המבוססים על מישלבים של התרופות הציטוטוקסיות: ציקלופוספמיד, מתוטרקסט, אדריאמיצין, וינקריסטין, ציטוזר, אטופוסיד וסטרואידים.
התגובה הראשונית לטיפול מהווה סמן פרוגנוסטי - אם מושגת תסוגה משמעותית תוך מספר ימים מתחילת הטיפול, קיים סיכוי טוב להחלמה מלאה. טיפולי הכימותרפיה החדישים הביאו לשיפור משמעותי בסיכויי הריפוי. כיום, ניתן לרפא באמצעות מישלבי הכימותרפיה השונים יותר מ-90% מהחולים.
אתגר נוסף העומד בפני הרופאים הוא להגדיל את שיעורי הריפוי תוך מזעור הסכנה להשפעות לוואי ולסיבוכים מאוחרים, כגון פגיעה בפוריות, התפתחות סרטן שני והשפעות לוואי בלב עקב הכימותרפיה. מקובל כיום, להתאים את מינון הכימותרפיה למידת האלימות של הלימפומה. במקרים שבהם המחלה אלימה פחות - להפחית את המינונים ובכך להקטין את הסכנה לסיבוכים מאוחרים. נוסף על כך, הוכנסו תרופות חדשות כטיפול, בהן תרופות המבוססות על מנגנונים חיסוניים (הזרקת נוגדנים כנגד תאי הלימפומה) וטיפולים באמצעות גנים כנגד הנגיף ע"ש אפשטיין-בר. טיפולים בררניים כאלה, עתידים להגדיל את סיכויי הריפוי ולהקטין משמעותית את הסכנה להשפעות לוואי ולסיבוכים לטווח הארוך.





פורומים, סרטן הלבלב

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
צינור הלבלב ג'ני 16/11/2019 13:00
  • שלום רב. עדיתי mri. בפיענוח כתוב שאין ממצאים בלבלב אך צינור הלבלב עדין. מה זה אומר?

  • + הוסף תגובה
מחפשת לחברה מחול מומחה בתחום הלבל בילי 14/11/2019 14:05
  • שמות של רופאים מומחים בארץ לסרטן הלבלב שמקבלים פרטי

  • + הוסף תגובה
סרטן אדנוקרצינומה בלבלב התפשט אחרי הקרנות, האם כדאי לעבור שוב כימו? Bdvdv34 03/11/2019 01:32
  • שלום רב. אבא שלי אובחן עם אדנוקרצינומה באוקטובר 2018, עבר ניתוח WIPPLE עם כריתת ראש הלבלב, כימותרפיה (6 חודשים) עם GEMZAR וכדורים, וחודש לאחר סים הכימו התחיל הקרנות. אבי הצליח לעלות במשקל במהלך הכימו, ובימים בהם לא עבר כימו הצליח לתפקד באופן כמעט מלא. אולם אחרי סיום ההקרנות, מצבו הגופני הדרדר עד כדי כאבים עזים שמצריכים את היותו תחת השפעת שני אופיואידים, קנאביס ותרופות נגד בחילות והקאות. בבדיקת CT השבוע (חודשיים לאחר סיום ההקרנות) התגלה כי הסרטן התפשט, לכן לא רק שההקרנות לא הואילו, הסרטן אף התפשט עד כדי אובדן תאבון וירידה דרסטית במשקל. ה-CT ו-US לא הראו חסימה בגוף, לכן הרופאים קבעו שהעדר התאבון הוא כתוצאה מהתפשטות הסרטן. מקריאה באינטרנט (אני יודעת שלא כדאי) מצאתי כי התפשטות ואובדן תאבון הוא מצב סופני וכי אבד לנו כל סיכוי (גם הקלוש ביותר שהיה לפני ההקרנות) לחסל את הסרטן. האם כדאי לגרום לאבי לעבור סבב נוסף של חצי שנה של כימו כאשר אין ביכולתו לעלות במשקל והוא חי על אופיואידים? תודה רבה!

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!