השמנה בילד ובמתבגר

ב-30 השנים האחרונות הגיעה היארעות ההשמנה בעולם לממדי מגיפה, הפוגעת במבוגרים ובילדים. כיום כרבע מבני הנוער שמנים, וקיימת הערכה שבתום העשור כמחצית מבני הנוער יהיו שמנים.
השמנה מוגדרת כעודף רקמת שומן בגוף ביחס לגיל ולמין. להערכת השמנה ניתן להיעזר בחישוב מדד מסת הגוף, שקרוי - BMI. חישוב ה-BMI נעשה על פי משקל הגוף ק"ג, מחולק בגובה2 (מטר), והשוואה לעקומות נורמה. עודף משקל מוגדר כ-BMI מעל אחוזון 85, והשמנה כ-BMI מעל אחוזון 95 התואם לגיל ולמין.

משקל (ק"ג)
גובה2

מסת השומן נקבעת על פי שיווי משקל בין צריכת האנרגיה להוצאת האנרגיה, המווסת באמצעות מערכת הורמונים ועצבים. הפרעה לאחד ממרכיבי המערכת תגרום לאגירת אנרגיה ולעלייה במשקל. קיימת השערה שלכל פרט יש משקל שבו הווסת האישי שלו מכוון. ניסיון לרדת ממשקל זה, באמצעות הפחתת הקלוריות במזון יגרור ירידה בהוצאת האנרגיה.
מרבית מקרי ההשמנה בילדים נובעים מהשמנה ראשונית, שהיא תוצאה של השפעה תורשתית וסביבתית. התורשה משפיעה בצורה משמעותית על כמות השומן בגוף, על האכילה והוצאת האנרגיה. כמו כן, תוארו פגמים בגנים הגורמים להשמנה (פגם בגן ללפטין, לקולטן ללפטין, ובקולטן למלנוקורטין). מאידך, העלייה המהירה בהיארעות ההשמנה, מצביעה על חשיבות השפעת גורמים סביבתיים. בעבר, ליכולת אגירת השומנים נודע תפקיד חשוב בהישרדות בתקופות רעב. אך בעולם המערבי, שבו מצוי המזון בשפע והפעילות הגופנית פחתה בצורה ניכרת, עם עלייה בשעות הצפייה בטלוויזיה ובמחשב, הפך יתרון זה, לחיסרון. ההשמנה הראשונית מאופיינת בגדילה תקינה או מואצת, התבגרות מינית תקינה או מוקדמת וסיפור משפחתי של השמנה.
השמנה מישנית נדירה בצעירים ונובעת מהפרעות הורמוניות (תת-פעילות בלוטת התריס, הפרשה מוגברת של קורטיזול ופגיעה במרכז השובע - בהיפותלמוס) או מתסמונות גנטיות. ההשמנה המישנית מאופיינת בהפרעה בגדילה ובהתבגרות המינית ובסימנים אופייניים בבדיקה הגופנית. הופעה מוקדמת של השמנה היא גורם סיכון לעלייה בתחלואה ובתמותה. השמנה במתבגרים קשורה בהכפלת גורמי הסיכון למחלות לב בגיל צעיר (יתר-לחץ-דם ועלייה בשומני הדם), עלייה באי-סבילות לסוכרים עם עמידות לאינסולין והופעת סוכרת מסוג 2.
תחלואה נוספת בצעירים שמנים כוללת: הפרעות נשימה, דום נשימה בשינה, עייפות מוגברת וירידה בתפקוד בבית הספר, נטייה ללחץ תוך-גולגולתי מוגבר המאופיין בכאבי ראש והפרעות בראייה, שכיחות מוגברת של אבנים בדרכי מרה, הפרעה בתפקודי כבד, כבד שומני ושכיחות מוגברת של בעיות אורתופדיות.
עיקר סיבוכי ההשמנה בצעירים, הם בתחום הפסיכוסוציאלי - ילדים דוחים ילדים שמנים כחברים, ומתבגרים שמנים נוטים לדיכאון ולוקים בירידה באיכות החיים.
במחקרים רבים הודגם שירידה במשקל מביאה להחמרה בגורמי הסיכון: ירידה בלחץ-הדם, רמות הסוכר והאינסולין בדם ומשפרת את דגם השומנים בדם. יש לזהות את הפרטים שנמצאים בסיכון-יתר להשמנה או סיבוכיה ולטפל במטרה להגיע למשקל הרצוי ולשמור עליו, תוך שמירה על תזונה מתאימה שתאפשר המשך גדילה והתבגרות תקינים.

ד"ר שלומית שליטין