תסמונת ברטר (Bartter syndrome) - הסימפטומים, הבדיקות ודרכי הטיפול

המומחים של Infomed מסבירים:

תסמונת נדירה שתוארה לפני כ-40 שנה על ידי פרדריק ברטר וחבריו מארצות הברית וכוללת מישלב ייחודי של בססת מטאבולית ורמות נמוכות של אשלגן וכלור בזרם הדם (היפוקלמיה והיפוכלורמיה).

בתת-קבוצה של תסמונת ברטר הנקראת היום תסמונת גיטלמן, ההסתמנות היא בילדות המאוחרת או אצל מבוגרים צעירים, ושם שכיח גם מצב של ריכוז מגנזיום נמוך בדם. למרות שמדובר בתסמונת נדירה, המישלב של רמות אשלגן וכלור נמוכות ובססת, מוכר היטב במצבים רפואיים שונים, כגון הקאה נישנית או טיפול מוגבר בתרופות משתנות (בעיקר אלה ממשפחת התיאזידים ותרופות דמויות פוסיד). נמצא כי המישלב הייחודי של תסמונת ברטר חייב לנבוע מפגם בסיסי בספיגה החוזרת של כלור ונתרן באזור החלק העולה והעבה של הלולאה ע"ש הנלה בכליה. תיאוריה זו תאמה גם את העובדה כי תרופות משתנות ממשפחת הפוסיד, פועלות גם הן באזור זה, של הנפרון. במחקרים גנטיים, בשנים האחרונות, תוארו לפחות ארבעה גנים שונים, המקדדים לתעלות נתרן, אשלגן או כלוריד, שמוטציות בהם גורמות לתסמונת ברטר. אחד מהם, שתואר לראשונה בעולם בקרב משפחות ממוצא בדואי בדרום הארץ מלווה תמיד בחירשות עצבית. ואכן, נמצא שהגן הגורם למחלה זו, מקדד לתת-יחידה של תעלת כלוריד המתבטאת בגוף באופן ממוקד באבובית הכליה ובאוזן הפנימית. שני איברים שבהם מתרחשת פעילות מוגברת של ספיגה והפרשה של יונים.

פרופ' דניאל לנדאו

תסמונת ברטר תסמינים
מרכיבים נוספים של התסמונת כוללים: לחץ-דם תקין או נמוך למרות רמות מוגברות של רנין ואלדוסטרון (הורמונים המופרשים מהכליה ומבלוטת יותרת הכליה, בהתאמה, ואחראים על העלאת לחץ-הדם) וייצור מוגבר של פרוסטגלדינים על ידי הכליה. המחלה יכולה להסתמן כבר בתוך הרחם, עם מצב של השתנה עוברית מוגברת ועודף מי שפיר, העלול להביא ללידה מוקדמת. במקרים אחרים מסתמנת המחלה בשנה-שנתיים הראשונות לחיים, עם כשל בשגשוג וחום לא מוסבר.
טיפולים ותרופות
הטיפול בתסמונות ברטר השונות דורש הקפדה על תיקון ההפרעות במלחים, בשלב ראשון על ידי תוספת שלהם בדיאטה או בצורת טבליות. נוסף לכך, טיפול בתרופות המעכבות הפרשה מוגברת של פרוסטגלנדינים, כגון התרופות נוגדות הדלקת שלא ממשפחת הסטרואידים (כמו אינדומתצין), נמצא יעיל בטיפול במחלה.