גלומרולונפריטיס בילדים (Glomerulonephritis)

ראשי

תאור

גלומרולונפריטיס היא דלקת של פקעיות הכליה המתבטאת בשגשוג התאים המרכיבים את הפקעית ובהסננה של תאי דלקת. תהליך זה גורם להיצרות חלל הנימיות שבהן זורם הדם בכליה. כתוצאה מכך, יורד קצב פינוי חומרי הפסולת והמים, מהדם לשתן. הדלקת פוגעת גם בקרום המהווה מחסום בין חלל הנימית והחלל שאליו מסונן הנוזל, פגיעה הגורמת להפרשה מוגברת של מרכיבי הדם, כמו חלבון וכדוריות דם אדומות, לשתן. גלומרולונפריטיס היא דלקת הפוגעת בשתי הכליות.
בבדיקות המעבדה נצפית עלייה בקריאטינין ושיינת הדם (אורמיה), כלומר, חומרי פסולת שאינם מפונים בקצב תקין לשתן. לעיתים קיימת הפרעה ברמת המלחים בדם, כגון עלייה ברמת האשלגן והזרחן וירידה ברמת הסידן, וכן עלייה בחומציות הדם. אנמיה (ירידה בהמוגלובין) עלולה להיגרם כתוצאה מעלייה בנפח הדם על רקע צבירה של נוזלים וירידה בייצור הורמון האריתרופואטין. אריתרופואטין הוא הורמון המיוצר על ידי הכליה ומעודד ייצור כדוריות דם אדומות בלשד העצם. הדלקת בכליה פוגעת בייצורו של הורמון זה. בבדיקת השתן ניתן למצוא כדוריות דם אדומות וחלבון.
הגורמים למחלה מגוונים. גלומרולונפריטיס יכולה להיות מחלה ראשונית או חלק ממחלה רב-מערכתית. אחת הצורות הנפוצות ביותר של גלומרולונפריטיס בילדים מתפתחת בעקבות זיהום מחיידק הסטרפטוקוקוס בגרון או בעור. גלומרולונפריטיס, עלולה להופיע גם לאחר זיהומים מגורמים אחרים, הן נגיפיים והן חיידקיים. הפגיעה בכליה אינה נגרמת באופן ישיר על ידי הגורם הזיהומי ולכן הטיפול באמצעות אנטיביוטיקה אינו יעיל. הדלקת נגרמת על ידי ערעור הפעילות של המערכת החיסונית, כך שתאי הדלקת והחומרים המופרשים מהם פוגעים בפקעית הכליה.
גלומרולונפריטיס עלולה להופיע במהלך מחלות אוטואימוניות שבהן משתבשת פעילות המערכת החיסונית הגורמת לפגיעה באיברי הגוף השונים, והכליה בכללם.
דוגמאות לסוג זה של מחלות, הן: זאבת אדמנתית מערכתית, דלקות כלי דם (ואסקוליטיס), כגון מחלת וגנר, הנוך-שנליין פורפורה, פוליאנגיאיטיס, מחלת גודפסצ'ר. לגלומרולונפריטיס יש גם צורות שהן תורשתיות ונדירות, כמו מחלת אלפורט. לעיתים לא ניתן למצוא גורם למחלה.

ד"ר עירית קראוזה

סימפטומים


המחלה מסתמנת באחת או ביותר מהתופעות הבאות: בצקת, ירידה בכמות השתן, יתר-לחץ-דם (בשל אגירת עודפי מים ומלח) ושתן דמי. סימנים בלתי ייחודיים, כמו חולשה, בחילה וכאב ראש עלולים להופיע אף הם.

תופעות נלוות וסיבוכים

אם קיימת הפרעה קשה לסינון בפקעיות עלולים להיגרם סיבוכים כתוצאה מהצטברות חומרי פסולת רעילים, תופעה המכונה שיינת הדם (אורמיה). רעלנים אלו עלולים לפגוע באיברי הגוף השונים, כמו: מעטפות הלב, הריאות, מערכת העצבים ומנגנון קרישת הדם. מהירות הופעת הסימנים תלויה במהלך המחלה, אם חד הוא או כרוני.

אבחון ובדיקות

אבחון ובדיקות

האבחון של גלומרולונפריטיס נקבע על סמך תלונות החולה, תסמינים בבדיקה הגופנית, ממצאים בבדיקות המעבדה, ממצאים בבדיקות דימות ודיקור (ביופסיה) הכליה. דיקור הכליה מתבצע בדרך כלל באמצעות החדרת מחט לתוך הכליה ונטילת פיסת רקמה הנשלחת לבדיקה במעבדה לפתולוגיה. אפיון מדויק של התהליך הדלקתי מסייע בקביעת הגורם למחלה, חיזוי מהלכה והתאמת הטיפול.

מניעה וטיפול

טיפולים ותרופות

לטיפול בגלומרולונפריטיס שני מרכיבים עיקריים: הטיפול בגורם למחלה, אם ניתן לאתרו, והטיפול התומך. אם גלומרולונפריטיס נגרם על ידי מחלה אוטואימונית שבה המערכת החיסונית תוקפת את רקמת הכליה, נדרש טיפול בתרופות מדכאות חיסון כמו סטרואידים וציקלופוספמיד. במקרים מסוימים התהליך הדלקתי בכליה מתפתח ומחמיר במהירות גדולה. מצב זה מכונה "גלומרולונפריטיס דוהרת", והטיפול בו תוקפני יותר, כולל מינון גבוה של תרופות מדכאות חיסון, וכן צורות טיפול נוספות. הטיפול התומך מכוון לשמירה על מאזן המים (מעקב אחר כמות השתייה והתאמתה לכמות השתן), טיפול ביתר-לחץ-דם, שמירה על רמה תקינה של מלחים בדם באמצעות התאמת מזון ותרופות. כאשר לא ניתן לשמור על תפוקת שתן המאפשרת פינוי חומרי פסולת ומים עודפים, או כשקיימת פגיעה במערכות הגוף על ידי רעלנים, מתחייב טיפול בדיאליזה. לפעמים הטיפול בדיאליזה הוא זמני עד שיפור בתפקוד הכליה.
מהלך המחלה והפרוגנוזה שלה תלויים בגורם המחולל, בטיפול יעיל ובמשך המחלה עד מתן הטיפול. אם מדובר בגלומרולונפריטיס שלאחר זיהום בסטרפטוקוקוס הטיפול בהם תומך בלבד במהלך השלב החד, ומרבית החולים מבריאים ללא נזק שארי. אם קיים טיפול יעיל למחלה והוא ניתן בהקדם, לפני שנגרם נזק בלתי הפיך לרקמת הכליה, יש סיכוי גבוה לשיפור בתפקוד הכליה. בחלק מהחולים הטיפול בתרופות אינו מועיל, התהליך הדלקתי נמשך וגורם להפרעה מחמירה והולכת בכליות. גם כאשר אין טיפול סגולי לסוג מסוים של גלומרולונפריטיס, יש חשיבות למעקב ולטיפול התומך המונע סיבוכים ומסייע בשמירת התפקוד של הכליה למשך זמן ארוך יותר.
המעקב אחר החולה הלוקה בגלומרולונפריטיס כולל בדיקה גופנית לאיתור סימנים כמו יתר-לחץ-דם, בצקת, בדיקות שתן ודם, ובדיקות ייחודיות נוספות בהתאם לסוג המחלה.





פורומים, 

זמנית לא ניתן לשאול שאלות בפורום זה.
הודעה
מחבר
תאריך/שעה



הצטרפו לאינדקס הרופאים!