דלקת גביעי הכליה (Pyelonephritis)

ראשי

תאור

זיהום ברקמת הכליה, או דלקת בדרכי השתן העליונות מלווה בדרך כלל בחום גבוה, צמרמורות, כאבי בטן, רגישות במותניים ותלונות של צריבה במתן שתן.
בילדים ובתינוקות יש לחשוד בזיהום בדרכי השתן העליונות גם כשיש חום גבוה, הקאות, צהבת ממושכת, אי-שקט, חוסר עלייה במשקל וכאבי בטן ממושכים.
לזיהום ברקמת הכליה בגיל הילדות פוטנציאל לגרימת צלקת קבועה ונזק לכליה. לזיהום זה השלכות ארוכות טווח, ומכאן חשיבות האבחון והטיפול המוקדמים.


גורמי הזיהום: המקור העיקרי של החיידקים שגורמים לזיהום בדרכי השתן הוא במעי הגס. החיידקים השכיחים הם: Proteus, Klebsiella, E. Coli. אלה חודרים דרך רירית המעי לדם, או מתרבים באזור סביב פתח השופכה וחודרים לשלפוחית, ממנה הם עולים במערכת השתן לכליה. לחיידקים האלימים, תכונות המאפשרות הגעה לכליה וגרימת מחלה, כמו Pili או Fimbria - שהם שלוחות חלבוניות שמאפשרות עיגון לאפיתל מערכת השתן. החיידקים מפרישים רעלנים שממיסים את רקמת המשתית ומאפשרים את חדירת החיידק.

למערכת השתן אצל אדם בריא מנגנוני הגנה המעכבים התיישבות והתרבות חיידקים, כמו דרגת חומציות השתן - pH, ריכוז השינן (אוריאה), מציאותם של נוגדנים כנגד היצמדות החיידק ובעיקר זרימת שתן חופשית ורבה החוצה המחלקת חיידקים. במצב בו מופר שיווי המשקל בין המאחסן - אדם, לבין מנגנוני האלימות של החיידק, ייתכן זיהום. לדוגמה, היעדר מילה, עצירות, תולעים, הרגלי השתנה לא תקינים (התאפקות יתרה), קיום מומים במערכת השתן וטיפול בלתי הכרחי וממושך באנטיביוטיקה. כל אלה מעלים את הסיכוי להתפתחות זיהום בדרכי השתן. המטרה של האבחון והטיפול המוקדם בפיאלונפריטיס, היא במניעת נזק קבוע לכליות.


ציסטוגרפיה היא בדיקה שבה מחדירים צנתר (קתטר) לשלפוחית ודרכו חומר צבע. ניתן לקבוע את תפקוד השלפוחית ואם קיימת חזרת שתן מהשלפוחית לשופכן ולכליה - Vesicoureteral Reflux. תופעה זו של רפלוקס דווחה ב-40%-25% מהילדים שעברו זיהום בכליה. ייתכן ולתופעה זו תרומה מסוימת בהתפתחות פיאלונפריטיס נישנית. רפלוקס לכליה מחייב מעקב צמוד אחר החולים ומתן אנטיביוטיקה כטיפול מונע. תיקון של רפלוקס בניתוח, לא שינה את שכיחות אירועי הזיהום ולא את שיעור הופעת צלקות חדשות, בהשוואה לטיפול שמרני. לכן, כל זמן שאין זיהומים נישנים בעת המעקב, אין סיבה לתיקון בניתוח.
יש לבצע ציסטוגרפיה לקראת גיל ההתבגרות. הרפלוקס, על פי רוב, ייעלם עם ההתבגרות, אם הרפלוקס לא חלף עד אז, יש צורך בניתוח לתיקונו. מעריכים כי ב-30%-10% מהאירועים של פיאלונפריטיס תיוותר צלקת בכליה. הסיכוי לכך גובר לאחר זיהומים נישנים. את הצלקות ניתן לזהות בביצוע בדיקה של מיפוי כליות על ידי חומר רדיואקטיבי עם DMSA. המטרה היא אבחון וטיפול מוקדם למניעת צלקת.
יש לדאוג במקרים של זיהום נישנה לשתייה מרובה, הטלת שתן תכופה ופעילות מעיים קבועה. מתן תוספת של חיידקי ה-Lactobacillus sp בצורתם הטבעית כיוגורט (פרוביוטיקה) או כתוסף מזון מפחית את שכיחות הזיהומים הנישנים על ידי שמירה על הפלורה הטבעית של חיידקי המעי. מטרה זו מושגת גם על ידי שתיית מיץ חמוציות (אוכמניות).

ד"ר לבנה סיני-טריימן

סימפטומים


זיהום ברקמת הכליה, או דלקת בדרכי השתן העליונות מלווה בדרך כלל בחום גבוה, צמרמורות, כאבי בטן, רגישות במותניים ותלונות של צריבה במתן שתן.
בילדים ובתינוקות יש לחשוד בזיהום בדרכי השתן העליונות גם כשיש חום גבוה, הקאות, צהבת ממושכת, אי-שקט, חוסר עלייה במשקל וכאבי בטן ממושכים.

אבחון ובדיקות

אבחון ובדיקות

האבחון נקבע על ידי בדיקת שתן ותרבית שתן, שבה צומח החיידק ביותר מ-100,000 מושבות במיליליטר אחד של שתן. יש להיעזר גם בבדיקת שתן כללית (המבוצעת על ידי סטיק או בהסתכלות במיקרוסקופ). נוכחות של יותר מעשרה תאים לבנים (ליקוציטים) בשדה או הדגמת חיידקים וניטריטים, מעלה את החשד לזיהום בדרכי השתן. לעיתים ניתן לתרבת את אותו חיידק שצמח בשתן גם בתרבית מהדם.

מניעה וטיפול

טיפולים ותרופות

מומלץ לטפל באנטיביוטיקה במתן לווריד, בתינוקות קטנים, בילדים ובמבוגרים שנראים חולים מאוד, וכן בחולים, ללא היענות טובה לטיפול. לאלה, יש לתת גם נוזלים בשתייה או במתן לווריד.
בבחירת האנטיביוטיקה יש לקחת בחשבון את רגישותם של החיידקים השכיחים ואת ריכוז התרופה ברקמת הכליה. מטפלים בעיקר באמינוגליקוזידים במתן חד-יומי, לדוגמה, גאראמיצין (Gentamicin), או מקבוצת הצפלוספורינים - התרופות מקבוצה זו, מתרכזות היטב בכליה: צפורל (Ceforal), צפמיזין (Cefamizine), זינט (Zinnat). במבוגרים מטפלים גם בתרופות מקבוצת ה-Quinolone, כמו Ofloxacin = Tarivid ו-Ciprofloxacin = Ciprogis.
משך הטיפול המומלץ 14-10 יום, בהתאם לחומרת המחלה. בהתחלה, במתן לווריד ובהמשך, בדרך פומית. חולים בפיאלונפריטיס ובמיוחד ילדים, חייבים לעבור צילומי כליות, בדיקת על-שמע של הכליות, במטרה לשלול מום במבנה הכליות.





פורומים בעיות בזיקפה, אימפוטנציה

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
בעיות זקפה ושליטה בשפיכה דניאל 23/02/2020 15:02
  • בן 47 בשנה האחרונה החלה בעיה שחייבה אותי להשתמש בסיאליס 20 לקבלת זקפה, נוסף על כך חוסר שליטה בשפיכה שהיא מהירה מאד ללא שליטה כלל ואף לא מאפשרת חדירה מאחר שאז ממש ברגע החדירה יישנה פליטה. החשק המיני לא ירד ואולם יש יצירה של חרדת ביצוע בעקבות המצב. ניסיתי שימוש ב SSRI ללא הצלחה מינימלית בעיקוב השפיכה ללא הצלחה והייתי מעוניין לדעת האם טיפול כירורגי המופיע בחלק מהאתרים בנושא כפתרון אכן יכולים לפתור את הבעיה בוודאות, כיצד ולמי נגשים לבדיקות וביצוע ההליך כאשר יש לי עדיפות להיעזר בכרטיס מושלם בכללית לשם קבלת שירות מהיר יותר, מאחר ובין זוגתי לביני יש קושי בהתמודדות ויתור על האינטימיות מצידה בשל חוסר יכולתי לענגה בחדירה שהיא הדרך שמועדפת עליה וחוסר אהבתה לפור פלי כולל שימוש בצעצועי מין ומבחינתי חוסר יכולתי לענגה פוגע בהנאתי וכמובן ההשפעה הרגשית על אף שרציונלית אני יוד שאבר מיני הוא לא זה שאני נשפט על פיו או מוגדל על ידי יכולתי המינית. עצמי לפיו .המין והאינטימיות חסרה לי מאד, האורולוג לטעמי לא נותן לי תחושה שהוא מבין את החשיבות והפתרונות דלו סייאליס ואנטי דיכאוניים לא עזרו ללא התייחסות מבחינתו על המשך טיפול ואפשרויות קימות כך שלמעשה את המידע שבידיי אני מבסס רק כל זה שקיים ברשת. עזרה נדרשת וצורך עז לפתור את הבעיה במהירות, תודה, דניאל

  • + הוסף תגובה
סיאליס לזמן קצר ש.נ. 16/02/2020 14:03
  • שלום ד"ר, אני מרגיש שהסיאליס עוזר לזיקפה, אבל היא נעלמת מדי מהר.. האם מינון גבוה יותר יכול לעזור? או שאין קשר?

  • + הוסף תגובה
דימום מהשופכה בזמן הזרקות תוך מחילתיות לפין חיים 26/01/2020 13:37
  • כבר שנתיים אני מזריק לפין אך בחודשיים האחרונים קרה פעמיים שכשאני מזריק לפין יוצא לי דם מפתח הפין השופכה . למה זה קורה? תודה מראש על תשובתך

  • + הוסף תגובה
דימום ד"ר נחום זילבר 28/01/2020 07:13
  • כנראה אינך מזריק נכון. הזרק בדיוק 180 מעלות למקום שהזרקת. ממליץ לפנות לרופא שמטפל בך שיעזור לך

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!