ד"ר אייל הירש

שלום ליהי, במושג מעי דליף אנו מתייחסים לרוב לבעיה (כמו דלקת כרונית) שגורמת לאיבוד חלבון מהגוף למעי. רגישות לסוכרים יכולה להיות חלק מתסמונת מעי דליף, אך לא מעידה עליה. התסמינים יהיו קשורים בירידה במשקל או קושי לעלות במשקל, חלבון נמוך בדם עם בצקות כתוצאה מכך, שלשולים, ותסמינים הקשורים למחלה שגורמת למעי הדליף (למשל מחלת מעי דלקתית כמו קוליטיס כיבית). כל חלק במעי יכול להיות חלק מהתסמונת. בדר"כ ניתן לאתר רמת חלבון גבוהה בצואה (למשל חלבון אלפא-1 אנטי-טריפסין), או לראות מעי חולה בבדיקת קפסולה. אין כיום עדויות טובות לקשור תסמונת מעי דליף לתסמונת המעי הרגיז. בריאות שלמה, אייל הירש

שלום , מאחר ושתי התרופות עובדות במנגנון זהה, אין יתרון בלקחת את שתיהן. במידה ורוצים להשיג השפעה מוגברת ננסה לשלב תרופות במנגנונים שונים למשל אומפרדקס בבוקר וגסטרו לפני השינה, גביסקון בזמן כאב ברום הבטן וכו'. בריאות שלמה, אייל הירש

תודה. האם אפשר לקחת אומפרדקס יחד עם הנקסיום?

שלום, לא ניתן לתת יעוץ טיפולי לפי שלוש שורות באינטרנט. למרות זאת אתה יכול לנסות מספר תרופות שנמכרות ללא מרשם להקלה על כאבי בטן : קלבטן, אומפרדקס (בבוקר, חצי שעה לפני הארוחה), GASX לפני כל ארוחה להפחתת גזים. לפני החלטה על המשך טיפול או בדיקות נוספות צריך לראות רופא. בריאות שלמה, אייל הירש

שלום מור, בבדיקת המנומטריה שלך מצויין IRP מוגבר (מעל 15 ממ"כ). IRP הוא Integrated Relaxation Pressure שזה הלחץ של הסוגר התחתון של הושט. כמו כן מצויין שתנועתיות הושט פחותה, אך לא באופן ניכר. בסקלרודרמה, שזו מחלה שבה יכול להיות מרכיב של הפחתה עד היעדר תנועתיות הושט, הושט עלול להיות רפוי כולו - כולל הסוגר התחתון המפריד בין הושט לקיבה. לכן, הממצאים לא מתאימים לסקלרודרמה. לחץ מוגבר בסוגר התחתון יכול להגרם ממספר מצבים, בין השאר אכלזיה. שזו מחלה שהגורם לה לא ידוע לנו, אך יש ירידה בתנועתיות הושט עם עליה בלחץ הסוגר. בריאות שלמה, אייל הירש

שלום יעל, גסטרופארזיס מוגדרת כעיכוב בהתרוקנות הקיבה. המצב יכול לגרום לבחילות, הקאות, תפיחות, שובע מוקדם ואי נוחות ברום הבטן. במקרים קשים בחילות והקאות יכולים אף לגרום לירידה במשקל, הפרעות במלחים ותת תזונה. הטיפול בגסטרופרזיס כולל - טיפול תומך: נוזלים, הזנה, איזון סכרת (בחולי סכרת) - טיפול תרופתי - טיפול ניתוחי רוב הטיפולים מאוד מוגבלים ביעילותם ולכן ישנה אפשרות נוספת של קיצוב קיבה. ישנם שני סוגים של קיצוב קיבה: - אנרגיה נמוכה בתדר גבוה – קיצוב עצבי - אנרגיה גבוהה בתדר נמוך – קיצוב קיבה ישיר (לא ישים בכלל כרגע) שתי השיטות אינן מוכחות לטיפול ולכן מאושרות רק כטיפול חמלה מחקרי (לא בארץ) במקרים עמידים לטיפול, למשל גסטרופרזיס ללא סיבה ברורה, משנית לסכרת, ממאירויות, לאחר ניתוחים בריאטריים, השתלות, הקאות מחזוריות. מה יעילות הטיפול? השיפור בכאבי בטן ובחילות היה קטן יותר עם קיצוב מאשר עם פעולות כירורגיות כמו ניתוחים של מוצא הקיבה (שוער הקיבה). כן הודגמו יתרונות בהפחתת הצורך בתרופות, הזנה ושיפור איכות החיים. מתי לא מומלץ במיוחד? במטופלים על תרופות מדכאות חיסון, מטופלות בהריון, מטופלים על אופיאטים (שיכולים לגרום לגסטרופרזיס). מה הסיכונים? הסיכונים כוללים זיהום, פציעה של הקיבה עם האלקטרודות, נדידה של האלקטרודות, חסימת מעי. בריאות שלמה, אייל הירש

שלום אוריאל, נכון להיום אין טיפולים שהוכיחו את עצמם כמפחיתים את משך חסימת המעי התפקודית. הטיפול הוא תומך עם נוזלים ולעיתים הזנה דרך הוריד. בנוסף יש לתקן את כל הגורמים המחמירים אילאוס כמו : הוצאת זונדה, ניוד, תיקון אלקטרוליטים בדם וכו'. בריאות שלמה, אייל הירש

כשמדובר באילאוס ממושך- כמה זמן הוא נמשך בדרך כלל? והאם יש דרך לזרז את חידוש תפקיד המעי?

שלום אוריאל, חסימת מעיים תפקודית לאחר ניתוח קשורה לחוסר יכולת להעביר גזים או אי סבילות לאכילה לאחר ניתוח, ללא גורם חסימה מכנית. האילאוס קשור לפגיעה בתנועתיות המעי הרגילה (פריסטלטיקה), והוא תגובה פיסיולוגית נורמלית לניתוחי בטן ולעיתים ניתוחים אחרים. אילאוס חולף מעצמו ללא סיבוכים. אילאוס רגיל נגרם כתוצאה ממספר גורמים: כולל תגובה דלקתית לניתוח (במעי), עיכוב עצבי, הורמונים נוירולוגים שמשתחררים בזמן הניתוח ומעכבים את פעילות המעי הרגילה. אילאוס נמשך בדר"כ עד שלושה ימים, ונחשב ממושך אם ביום הרביעי לאחר הניתוח יש עדיין תסמינים של בחילות, הקאות, קושי באכילה, תפיחות בטנית, קושי בהעברת גזים, וממצאים בהדמיה (צילום בטן או CT). גורמי סיכון לאילאוס ממושך כוללים: - ניתוח אגן ארוך - ניתוח של דרכי העיכול התחתונות - שימוש באופיאטים סביב הניתוח - סיבוכים זיהומיים סביב הניתוח כמו דלקת ריאות או זיהום תוך בטני - דימום וצורך בעירוי דם בזמן או אחרי הניתוח - שימוש בזונדה לאחר ניתוח ועיכוב תזונה לאחר ניתוח - הפרעות בבדיקות הדם כמו רמות אשלגן נמוכות. הטיפול כולל בעיקר טיפול תומך (תזונה דרך הוריד במידת הצורר, נוזלים, זונדה להפחתת לחץ במידת הצורך) ותיקון סיבות הפיכות מהכתוב למעלה. בריאות שלמה, אייל הירש