עמוד הבית > פורומים > טיפול זוגי, טיפול משפחתי

פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

 עדית רונן סתר

עדית רונן סתר
עדית רונן-סתר הינה מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. את הכשרתה (תואר שני ולימודי הטיפול המשפחתי) עברה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז אלומה. כמו כן, עברה הכשרה עוד...

הודעה
מחבר
תאריך / שעה
זוגיות לא מוצלחת איציק 06/03/2013 15:26
  • אני מרגיש שאשתי אשמה בכך שהנישואים לא עובדים וכעת אנחנו על סף גירושין.

  • + הוסף תגובה
גירושין ד"ר ( P.HD) הרב אייל אונגר 06/03/2013 21:09
  • ההגעה להצלחה בכל תחום בחיים תלויה בכך שניקח 100% אחריות על החיים שלנו אחד המחירים שנצטרך לשלם בשביל להגיע להצלחה זה לוותר על האשמות, אולי אנחנו באמת צודקים והשני אשם במה שקרה לנו, אבל העולם מתקדם בקצב כל כך מהיר שאין לו זמן לצדק ואי צדק במערכות זוגיות בשביל להצליח אדם חייב להפסיק להתמקד בסיבות האלו. להפסיק לתת להם כל כך הרבה מקום במחשבה שלו. יותר קשה אבל גם הרבה יותר יעיל במקום לראות את הסיבות לחוסר הצלחה באחרים בואו נראה איך אנחנו אחראי למציאות מה אמרנו לא נכון או מה לא אמרנו והיינו צריכים להגיד וכדומה. ברגע שאנחנו לוקחים אחריות אז המערך הזוגי שלנו יותר בשליטה פתגם יפה אומר שאם תאמר מה שאתה רוצה לומר, למי שאתה רוצה לומר, איך שאתה רוצה לומר, מתי שאתה רוצה לומר, תתרגל לשמוע דברים שאתה לא רוצה לשמוע מאנשים שאתה לא רוצה לשמוע איך שאתה לא רוצה לשמוע בזמנים שאתה לא רוצה לשמוע. בהצלחה!

  • + הוסף תגובה
ויכוחים בין בני זוג לילית 06/03/2013 13:45
  • למה אנחנו רבים על דברים קטנים בזוגיות שלנו? זה מתחיל להיות כבר על בסיס יום יומי, כאילו שאין לנו הסכמה על כל הדברים.

  • + הוסף תגובה
ויכוחים על דברים קטנים ד"ר ( P.HD) הרב אייל אונגר 06/03/2013 20:59
  • אנחנו לא רבים על דברים קטנים, אלא דברים קטנים הם אלו שמעוררים בעיות סמויות יותר לדוגמא: יכול להיות שאחד מבני הזוג איחר ברבע שעה הביתה והוא או היא לא הודיעו על כך מראש, בימים רגילים זה בסדר ומתקבל אבל אם בן הזוג שמחכה בבית צובר עוד מטען רגשי אז כנראה שהתגובה הקיצונית היא לא בגלל האיחור אלא האיחור הוא הקש ששבר את גב הגמל, לפעמים נראה לבני זוג שהם מוותרים אחד לשני עוד ועוד אך האמת שהם צוברים ולכן חשוב לשים לב בזוגיות לא לצבור יותר מידי שיש בעיות וקשיים לדבר עליהם ולפתור אותם על מנת שלא יערמו ואז כל "דבר קטן" יעצבן אותנו בצורה לא פרופורציונאלית

  • + הוסף תגובה
בן זוג פגע בי ורד 05/03/2013 14:13
  • אני נשואה לגבר שחשבתי עד לא מזמן שהוא אהבת חיי. אנחנו נשואים כבר 4 שנים והוא פגע בי. לא אפרט. הוא הבטיח שזו מעידה חד פעמית , עם זאת קשה לי מאוד לסלוח לו. אי אפשר להתגבר על זה?

  • + הוסף תגובה
בן זוג שפגע - סליחה דר' ( P.HD) הרב אייל אונגר 05/03/2013 15:53
  • אחד הכלים החשובים ביותר שמאפשר צמיחה בתוך מערכת זוגית זו היכולת לסלוח. הסליחה דורשת מאתנו הרבה סבלנות, אורך רוח וגדלות נפש בכדי לקבל אדם אחר כשהוא טועה בעיניים לפי השיפוט שלנו. ולכן זה לא קל לסלוח, אבל מעניין וחשוב לציין בהקשר הזה שמחקרים מראים שאנשים שמרבים לסלוח לאחרים הם גם מרבים לסלוח לעצמם, ולרוב אנשים שמרבים לסלוח לעצמם אלו אנשים שמצליחים הרבה יותר בכל תחומים החיים כי הם לא אנשים שבגלל הכישלון שלהם יאמרו על עצמם שהם חסרי תקנה, הם ידעו לסלוח לעצמם ולהתקדם הלאה. ברגע שאדם מצליח לסלוח לזולת הוא גם מעביר מסר לעצמו שהוא פחות שם דגש על העבר השלילי בחיים כי לא פעם כשאדם עסוק בעבר שלו, כמה פגעו בו, כמה השפילו אותו הוא לא רק מעסיק את המוח בחוויות שקרו לפני כמה שנים הוא גם שם את עצמו באותו מצב רגשי, הווה אומר שהוא מחזיר את עצמו אחורה לכמה שנים. ומצד שני זה שאנחנו סולחים למשהו זה לא נותן לגיטימציה למעשים של מי שפגע בנו, אך זה כן אומר שאנחנו מבינים כמה חלש הפוגע היה כשהוא פגע בנו, וכמה חזקים אנחנו שאנחנו יכולים לקום ולהתקדם ומצד שני כמובן שנכין את עצמנו מראש שלא ייפגעו בנו על ידי שנציב גבולות ברורים בקשרים שלנו עם הזולת מה אנחנו מרשים שיהיה ומה לא. עוד נקודה חשובה: אם החלטתנו שאנחנו מעוניינים לסלוח ולהתקדם הלאה במערכות היחסים, אבל לא מצליחים, ננסה להתנהג כאילו כבר סלחתם. זה שאנחנו מתנהגים כאילו סלחנו זה עצמו עוזר לנו להשפיע על הרגש שלנו כי התפקוד שלנו משפיע על המצב רוח הרגשי שלנו לדוגמא: יכול להיות שבן הזוג לא סולח לבת זוגתו וזה יבוא לידי ביטוי בתנועות הגוף שלו, בהבעות הפנים שלו ואפילו בטון הדיבור שלו, הוא מדבר בטון נמוך, הוא לא מסתכל לה בעיניים, הוא מדבר בטון מונוטוני ולא נשאר הרבה בחברתה, ומצד שני אם שכלית הוא הבין שכדאי לסלוח אפילו שהוא לא כל כך מזדהה עם זה רגשית כשהוא אומר לה סלחתי וכשהוא מתחיל לתפקד כאילו שהוא סלח המח מפרש את ההתנהלות הזו כאילו הוא כבר סלח וזה עוזר לאדם לחזור לשגרת כי כמו שמתוך 100% מסר שאנחנו מעבירים לזולת 10% זה התוכן של מה שאנחנו אומרים 30% זה הטון שבו אנחנו משתמשים בהעברת המסר ו 60% זה תנועות הגוף והבעות הפנים שלנו וכמו שהזולת קולט את עיקר המסר מתנועות הגוף והבעות הפנים כך גם האדם בינו לבין עצמו אם הוא אמר סליחה מהפה ולחוץ אבל לא הפעיל את שאר מערכות הגוף למרות שהוא אמר שהוא סלח המוח קולט את הטון ותנועות הגוף שלו, וכך למעשה הוא משדר למוח שלו – "תישאר אדיש, אל תסלח!" ומצד שני אם הוא גם אומר שהוא סולח וגם ממשיך לתפקד כאילו הוא סלח, אז תנועות הגוף והבעות הפנים משפיעים על המח ועל הרגש של האדם שיהיה לו יותר קל לסלוח, ולכן אם אנחנו רוצים לסלוח ואנחנו לא מצליחים ננסה לשחרר את תחושת הכעס והאיבה על ידי שנתנהג כמי שכבר לא כועס , המוח שלנו יקלוט את המסר ונראה שתוך זמן לא רב התחושה שלנו תשתפר ויקל עלינו באמת לסלוח.

  • + הוסף תגובה
בן זוג פרפקציוניסט ליאת 05/03/2013 13:29
  • בן זוגי פרפקציוניסט, איך אני יכולה להסתדר עם זה אני מרגישה שזה ממש מקשה על הקשר שלנו איך אני יכולה לעזור לו לצאת מזה? האם אני בכלל צריכה לעזור לו לצאת מזה? אנחנו כבר שש שנים ביחד, ללא ילדים, אם המידע הזה כמובן משפיע.. אני לא יודעת...

  • + הוסף תגובה
בן זוג פרפקציוניסט דר' ( P.HD) הרב אייל אונגר 05/03/2013 15:14
  • לא פעם בני אדם מעריכים אנשים פרפקציוניסטים והם נוטים להעריך את השלימות הזו שאדם מנסה כל הזמן להגיע אליה – לא פעם אנשים מתייחסים אל זה כאל תכונה חיובית מאוד... לפעמים אנחנו אפילו מקנאים בהם, איך הם יכולים לחשוב על כל פרט ופרט של כל מה שהם עושים... אנחנו מקנאים בתוצאות החיים שלהם אבל הם לרוב לא אנשים שמחים הם יאמרו לנו אם רק נשאל אותם שקשה להיות אדם פרפקציוניסט – ולא בגלל הערנות הרבה שלהם – אלא בגלל הכלא הנפשי שהם אסורים בו – 1 – אסור להם לטעות 2 – אסור להם לעגל פינות 3 – הם צריכים להיות בשליטה כל הזמן בקיצור אלו אנשים "מותשים מהחיים" הפרפקציוניסט מאבד את הפרופורציה – הוא כל כך שואף לעוד ומחשש שמא הוא לא יתקדם הוא מבטל ומגמד את כל מה שיש לו וכך כל האנרגיה מכוונת רק להשיג עוד ועוד כי כל מה שיש לא שווה בעיניו. אחת הסיבות לכך שאדם הוא פרפקציוניסט זה שבילדות לא קבלו אותו ולכן גם הוא לא מקבל את עצמו וכל מה שהוא עושה ומכיוון שבעולם אין דבר מושלם וכמו שאת עצמו הוא לא יכול לקבל הוא, הוא ישים לב לפרטים הקטנים שלא טובים בו, כך בעולם החיצוני לו – הוא ירבה לשים לב לפרטים שאינם מושלמים בין אם זה ידידים או משפחה או כל תחום אחר מה שהייתי ממליץ לעשות זה לעזור לבן הזוג שלך לקבל אותו איך שהוא כלומר תנסי למצוא הזדמנויות שהוא עושה דברים בצורה לא נכונה ובכל זאת הסתדרת ואולי מה שהוא עשה בצורה לא נכונה בסוף יצא לתועלת לדוגמא הוא היה צריך לאסוף אותך ממקום מסוים והוא מאחר, כשהוא מצטער שהוא איחר תאמרי לו: "זה מצוין שאחרת" יכולתי לנשום או פגשתי משהו או היה לי זמן לחשב ואם הוא שבר כוס מבלי שהוא חשב שתגיבי תאמרי מצוין, עוד כמה כאלו ונחליף סט, וכו' וכו' העיקרון הוא לטפטף שאפשר לחיות עם טעויות וחוסר שלמות ולפעמים זה אפילו מה שמקדם אותנו בחיים, אנחנו לא חייבים להיות כל הזמן כל כך גמישים אך חשוב לזהות מספיק רגעים כאלו בחיים המשותפים בהצלחה!

  • + הוסף תגובה
התקפי זעם אצל ילד חנית 05/03/2013 11:43
  • לילד שלי יש התקפי זעם. אני לא יכולה לשים את באמצע מתי זה קורה לו,ב אילו סיטואציות ומה גורם לו לזה. איך מתמודדים עם התקפי זעם של ילדים?

  • + הוסף תגובה
התקפי זעם אצל ילד דר' ( P.HD) הרב אייל אונגר 05/03/2013 14:40
  • זו אכן חוויה לא נעימה בכלל כשהילד שלנו מביע את עצמו בהתקף זעם, זו חוויה שלא פעם אנחנו ההורים מרגישים חסרי אונים מול המצב הזה, ולכן בשביל לא לקבע את החוסר אונים שלנו במצב כזה ובשביל לא לחזק את הילד שירגיש שיש לו "כלי" – התקף זעם וכל פעם שהוא ירצה משהו הוא ירגיש שהוא כבר יודע על איזה כפתור ללחוץ בשביל להשיג מה שהוא רוצה... ולכן דבר ראשון חשוב כעיקרון לא להיענות לבקשות של הילד כשהיא נעשית מתוך: "זעם". אפשר לומר בקול שליו אבל מצד שני נחוש: "אני לא יכול לשמוע כשאתה מדבר אלי בצורה כזו"... ובדרך כלל לא מספיק לומר את זה פעם אחת אלא צריך לומר את זה שוב ושוב... ואם יש לו התקף זעם והוא מדבר אלינו לא יפה וצועק או מרביץ לאחד האחים – ואפילו אם יש לו סיבה נכונה – כי באמת הציקו לו או הוא לא אכל כבר כמה שעות – מבחינתנו זה לא משנה – להתקף זעם אנחנו לא מגיבים... ולפעמים גם מותר לנו לשלוח את הילד להירגע – יש שיקראו לזה עונש או אנשי חינוך שלא אוהבים את הביטוי עונש אז יקראו לזה תוצאה טבעית ויש שיקראו לזה "פסק זמן", העיקרון הוא שיש תגובה להתקף זעם שלו, תגובה שתיצור אצלו במח התניה שכך - כמו שהוא מתפקד כיום לא כדאי לתפקד. מה זה אומר לשלוח אותו להירגע נשלח אותו לפינה בבית לא לחדר שלו, כי שם יש לו משחקים והוא ייהנה בפסק זמן הזה ומבחינתנו איבדנו את האפקט. נשלח אותו ל 2-3 דקות והוא חוזר לפעילות רגילה בבית בתנאי שהוא רגוע כ40-50 שניות בחדר שאליו שלחנו אותו אל הפסק זמן... ואם נכנע לילד ונחזיר את הילד לפעילות הרגילה בבית לפני שהוא מצליח אנחנו מלמדים את הילד שתוקפנות ואגרסיביות הם כלים יעילים בשביל להשיג מה שהם רוצים... ואפילו שלא משיגים את זה בבת אחת אבל בסוף משיגים ולכן זה רק יגרום לו להחריף את "התקף הזעם". אם אנחנו יודעים שהילד שלנו משתמש ככלי לנסות להשיג מה שהוא רוצה בעזרת התקפי זעם – אז כדאי בזמנים רגועים, בזמנים שהאווירה בבית חיובית יותר ללמד אותו איך הוא יכול להרגיע את עצמו, אם זה על ידי נשימות הרפיה שנעשה אתו ביחד, נשאף אוויר, נשמור את האוויר בפנים כמה רגעים ולאחר מכן ננשוף את האוויר בקצב איטי... נעשה את זה אתו בזמנים רגועים זה יצור אווירה חיובית ביננו לבין הילד שלנו וזה ילמד אותו לתרגל תרגילי הרגעה – להרגיע את עצמו כשהוא יצטרך בעתיד... אז אחרי שהילד שלנו יהיה באותו מקום ששלחנו אותו לפסק זמן הוא ינסה לדבר אתנו – שהוא לא אוהב שתמיד הוא מפסיד במשחקים, שלאף אחד לא אכיפת ממנו ולא אוהבים אותו ושהוא מתכוון לשבור את המשחקים של אחיו ...הוא יודע לגעת בנקודות הכי רגישות אצלנו... ובכל זאת אנחנו לא נכנעים זה נכון שזה דורש אומץ להתעלם...אבל כך אנחנו משאירים אותו במקום שאין לו ברירה אלא להירגע... אחרי שהוא נרגע הוא חוזר לפעילות רגילה בבית... ואז מגיע השלב שהרבה הורים הורסים כל מה שהם עשו בעקבות הרבה רגשות אשמה הם מתנצלים ומסבירים לילד למה הם היו צריכים להוציא את הילד לאותו פסק זמן ואז הילד מבין שההורה בעצם מרגיש רע עם זה והילד מבין שאין צורך לנטרל את אותה התנהגות של "התקפי זעם"...כי כל התגובה של ההורים לשלוח את הילד ל"פסק זמן" קטן היה סך הכל תגובה רגשית שהייתה מונעת מרגש: "אשמה"... וכעת מגיע שלב חשוב עשר דקות אחרי שהילד נרגע וחזר לפעילות שגרתית נחפש הזדמנות שבה הילד פעל בצורה חיובית ונעודד אותו, נחבק אותו, נאמר לו מילה טובה, כלומר אחרי ההתעלמות שלנו מההתקף זעם שלו, מגיע הזמן שבו אנחנו מחזקים אותו על פעילות חיובית שהוא עשה אנחנו מקשרים במח שלו בין חוויה חיובית לבין התנהגות נכונה שלו ועוד משהו שלא נכון לעשות זה אחרי שהילד היה בהתקף זעם זה לא הזמן לדבר איתו איך להתנהג איך צריך ולא צריך להתנהג זה לא הזמן לדבר על "חוקי הבית"... נחכה כמה שעות או אולי אפשר לפני שינה ונתפוס אותו לשיחה אחד על אחד עם יד על הכתף או שישב עלינו ונאמר לו – כמה אנחנו אוהבים אותו כמה הוא חשוב לנו ויחד עם זאת למרות שאנחנו רוצים לשמוע אותו – כשהוא צועק זה עושה לנו כאב באוזניים ולכן אנחנו לא יכולים לשמוע... אבל בצורה אחרת נשמח לשמוע – וגם אז לא תמיד נוכל לעשות מה שאתה הילד רוצה אבל יש יותר סיכוי שנוכל להתייחס לזה – לסיים את השיחה הזאת בחיבוק במילה טובה ובאווירה טובה! כך אנחנו מחנכים ומרגילים את הילד שלנו להתנהלות אישית ובין אישית בריאה ונכונה, התנהלות שתעזור לו להסתגל ולהשתלב בעתיד בתוך המערכות החברתיות הרבות שהוא עוד עתיד לפגוש...

  • + הוסף תגובה
לרופאים בתחום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

הצטרפו לאינדקס הרופאים!