עמוד הבית > פורומים > טיפול זוגי, טיפול משפחתי

פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

 עדית רונן סתר

עדית רונן סתר
עדית רונן-סתר הינה מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. את הכשרתה (תואר שני ולימודי הטיפול המשפחתי) עברה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז אלומה. כמו כן, עברה הכשרה עוד...

הודעה
מחבר
תאריך / שעה
בגידה באמון ל-י 08/12/2015 12:26
  • לבעלי יש ידידה טובה שהקשר ביניהם יותר חזק ממה שחשבתי. הוא נשבע שאין כלום ביניהם אבל מצאתי הודעה שאומנם לא אומרת כלום לטעמי לא היתה במקום והערתי לו על כך והבטיח שיפחית את השיחות איתה ושהיא תיזום שיחות בלבד ולא הוא. לאחר חודש ראיתי את פירוט השיחות והוא המשיך להתקשר אליה כרגיל- ז"א שיקר לי. לאחר פיצוץ זועם והרבה בכי והצטערות מצידו החלטתי לתת לו את ההזדמנות והוא כרגע לא אמור לשוחח איתה יותר. אך עם עידן האינטרנט הוא יכול ליצור איתה בהרבה דרכים אחרות בלא ידיעתי וקשה לי להאמין לו לפעמים למרות שנשבע שלא משוחח איתה וגם אמר לה שהוא צריך לנתק את הקשר לפחות עד שהדרים ירגעו. איך אני מחזירה לעצמי את הבטחון ואיך אפשר לבטוח בו שוב? אני מבינה שזה עניין של זמן והרבה שיחות בינינו אבל נורא קשה להאמין- אשמח לייעוץ או עזרה תודה רבה!!

  • + הוסף תגובה
בגידה באמון עדית רונן סתר 15/12/2015 00:25
  • שלום לך, ותודה שכתבת לפורום, מאחר וזהו מצב שעלול לקרות אצל זוגות רבים, שיכולים להזדהות איתך. ראשית, קבלי את התנצלותי על העיכוב בתשובה, עקב חג החנוכה. ממה שתיארת, ניתן ממש לדמיין את הערב הקשה שעבר ביניכם, את התפרצות הבכי, הזעם והרצון העז להאמין שמשבר האמון חלף. עם זאת, כפי שכתבת בעצמך, גם אם סוכם ביניכם, וגם אם בן זוגך לא יצור עמה קשר, הספקות חילחלו ונמצאים שם, אצלך, ובתוך הקשר הזוגי שלכם. גם אם הנושא לא ידובר ביניכם, הוא יראה את פניו (חוסר אמון, משבר אמון) בדרכים אחרות ולעתים באופן לא צפוי. כמו כן, חשוב להדגיש שמשבר אמון יכול להיווצר מסיבות שונות, לא רק מבגידה פיזית בעלת גוון מיני. גם קשר קרוב ואינטימי (ללא מגע), המספק צרכים רגשיים של אחד מבני הזוג, יכול להשפיע על רמת האמון הנמצאת בזוגיות עצמה. הייתי מציעה לכם לפנות לייעוץ זוגי. בתהליך של עבודה זוגית על הקשר ביניכם, תוכלו לבחון מהי התרומה של הקשר של בן זוגך עם הידידה, תוכלו לבדוק מהם הצרכים של כל אחד מכם מהקשר הזוגי, מהן תחושותיכם לגבי הקשר, והאם ניתן להתמלא מתוך הקשר שלכם. בטיפול זוגי, תוכלו לבדוק את מידת הביטחון בקשר שלכם, ולפעול בכדי להעצים את הביטחון בקשר. ממה שתיארת, איני יכולה להעריך את מידת הזמן הצפויה לטיפול זה, אך בכת מפגש ראשוני עם מטפל/ת זוגי, תוכלו להתייחס לשאלת הערכת הזמן הנחוץ לטיפול. גם בן זוגך ייתרם מטיפול, בו יוכל להביא את צרכיו ולבדוק אותם איתך. בהצלחה, עדית.

  • + הוסף תגובה
פרידה מבן זוג רינת 10/11/2015 18:28
  • שלום רב.שמי רינת אני אחרי גיל 40,לפני כמה זמן אני ובן זוגי לשעבר נפרדנו אחרי שנה.אני כרגע בלי זוגיות,ואני מיואשת.אני מרגישה שאני רוצה זוגיות עד כדי כך שאני מחפשת בכוח בן זוג ולא מוצאת.קשה לי להיות לבד,ועוד בגיל כזה.אשמח עם תוכלו לייעץ לי איך אפשר לחיות בשמחה גם בלי בן זוג כרגע,ולא להיות כפייתית ולחפש בכוח.אני מאוד אודה על תשובתכם.

  • + הוסף תגובה
חיים עם זוגיות ובלעדיה עדית רונן סתר 10/11/2015 23:27
  • רינת שלום לך. אפשר מאד להבין אותך, בחיפוש שלך אחרי זוגיות וברצון שלך למצוא קשר מספק שתרגישי בטוחה בו. זה טבעי והגיוני, שתרצי ותעדיפי להיות בקשר קבוע ולא לבדך. מעניין אותי להבין, כשאת אומרת שהנך כפייתית ומחפשת זוגיות בכוח - למה את מתכוונת? אם תרפטי קצת יותר, אוכל לנסות להבין ולסייע. בברכה והמשך שבוע טוב, עדית.

  • + הוסף תגובה
בקשר לכפייתיות בזוגיות רינת 11/11/2015 08:28
  • שלום עדית,אני מודה לך על עזרתך.אחרי שאני ובן זוגי לשעבר נפרדנו נכנסתי לדיכאון למשבר נפשי ונשארתי די בודדה.והבדידות מאוד קשה לי.אני טיפוס מאוד חברותי הייתי יוצאת לבלות הרבה והיום אין לי את זה.לכן מרוב בהלה שאני לבד כרגע,אני יוצאת לבד לא בהנאה למקומות ומנסה לחפש בן זוג וגם לאתרי הכרויות ולא הולך לי.אני לא עושה את זה מתוך שמחה.

  • + הוסף תגובה
המשך רינת 11/11/2015 08:32
  • אני מרגישה שגם אין לי עם מי לבלות אני יושבת בבית וחוץ מחברה אחת אין לי עם מי לחלוק את הכאב.המחשבה שבגיל כזה אני לבד מייאשת אותי,כאילו כולם נשואים עם ילדים ואני לא.וזאת הרגשה קשה.אני מודה לך על עזרתך מה עושים שיהיה לך יום נפלא,תודה.

  • + הוסף תגובה
זה שכתבתי שאני יושבת בבית רינת 11/11/2015 08:34
  • התכוונתי שלא באים אלי חברים ואני מרגישה בבית לבד וזה קשה מין בדידות.

  • + הוסף תגובה
סליחה שכתבתי הרבה רינת 11/11/2015 15:26
שלום לך רינת, עדית רונן סתר 12/11/2015 23:57
  • תודה שכתבת והסברת את מצבך. את מצליחה לתאר בצורה מאד אמיתית וברורה. כן, את מתארת את עצמך כמי שמתמודדת עם הכאב לבדך. הבדידות קשה, היא מעוררת לחץ (מתי אני אמצא, ומה יקרה אם לא אמצא) ומעוררת חרדה. זה נשמע שמשהו באנרגיות שלך כאדם, השתנה בזמן הזה. הייתי ממליצה לך בחום לפנות לטיפול רגשי. במסגרת של טיפול, תוכלי לתת לעצמך את המרחב לחוות את הכאב, מתוך תחושת "ביחד" ולא "לבד". ומשם - תוכלי להתאושש, להתרומם על רגליך, להתחסן ולהגיע למקום אחר. בבואך לבחור טיפול רגשי, ישנן אפשרויות רבות. ניתן להיעזר בשירותי קופת החולים, המספקים בעצמם טיפולים, או לפנות למטפלים המקבלים באופן פרטי. שימי לב להסמכה של המטפל, רשיונו כפסיכולוג, עובד סוציאלי קליני, או מטפל זוגי ומשפחתי. ומעבר לכך, תני לאינטואיציות שלך להוביל אותך, הקשיבי לעצמך, ביצירת הקשר עם המטפל/ת: האם קולם ואופן דיבורם מרגיש לך נעים, בטוח ומכבד. הרבה הצלחה, המשיכי לעדכן מה שלומך! כל טוב, עדית.

  • + הוסף תגובה
תודה מכל הלב רינת 13/11/2015 11:07
  • על עזרתך,אני אנסה את זה אולי זה באמת יעזור לי,מאחלת לך סוף שבוע מקסים.

  • + הוסף תגובה
חלומות חוזרים על פרידה דנה 04/08/2015 19:46
  • אני נמצאת בזוגיות טובה ומאושרת בחודשים האחרונים. אנו גרים יחד ובן הזוג נותן לי המון בטחון ואהבה. משום מה יש לי חלומות חוזרים בהם הוא נפרד ממני או בוגד בי, אני נפגעת ובוכה בעוד הוא די אדיש לתגובה שלי. אני חולמת את החלום הזה כל שבועיים-שלושה! מדוע זה? אין שום ביסוס למה שקורה בחלום במערכת היחסים בינינו.

  • + הוסף תגובה
חלומות חוזרים על פרידה עדית רונן סתר 08/08/2015 00:45
  • דנה שלום לך, תודה על השיתוף שלך ועל כתיבתך. נכון, חלומות חוזרים ונשנים מסוג זה עלולים לערער את הבטחון, ליצור תחושות של מצוקה ולהפריע לתפקוד. חלומות הינם ייצוגים הקשורים לעולמנו הפנימי בדרכים שונות. רבים חקרו את תפקוד החלום בחיינו והעלו הסברים שונים ודרכי טיפול שונות, בעת הצפה של חלומות מטרידים. חלומות יכולים לשלב בין עבר-הווה-עתיד, לשלב בין דמויות שונות ולהחליף תפקידים ביניהם, לשקף חרדות, לייצג נושאים מטרידים באופן שונה מהמציאות ועוד. מאחר ואיננו מכירות באופן אישי וכך גם לגבי הקשר הזוגי שלכם, לא נוכל לדעת בשלב זה, את הסיבות וההסברים להישנות חלום זה. נוכל לשער פרשנויות שונות, אשר את תדעי בתוך תוכך אם יש להם נגיעה אליך, הסברים כמו: תחושת חוסר ביטחון בקשרים עם אנשים משמעותיים, חרדת נטישה ועוד. אלה רק השערות. עם זאת, אוכל להציע לך דרכי פעולה, על מנת להתמודד עם הקושי באופן יעיל ויסודי. מתוך דבריך, עולות שתי סוגיות, בהן ניתן לטפל בדרכים שונות: 1. ברמה האישית, בינך ובין עצמך, חלומות אלה יכולים לייצג מגוון היבטים הקשורים במערכת הרגשית שלך ובמערכות היחסים שלך בהווה ובעבר. בכדי להבין את עצמך ולהתעכב על עולמך הפנימי, רצוי לשקול לפנות לטיפול פרטני, אינדיוידואלי. באמצעות טיפול (פסיכותרפיה), בו תחושי מידה רבה ומתאימה של ביטחון, תוכלי להביט בעולמך הפנימי, לחוות את עצמך אחרת וליצור מצב אמיתי של שינוי. 2. ברמה הזוגית, הטריד אותי לקרוא שאת חווה את בן זוגך כאדיש למצבך. כוונותיו אינן ידועות לנו, אך תגובתו (או העדרה) מתפרשות אצלך כאדישות, למעשה, נשמע שאת חווה אותו כמי שאינו תומך במה שעובר עליך. זהו פרט אחד שתוך היבט רחב יותר הקשור בדינמיקה ביניכם, במידת ההבנה ההדדית והפתיחות ביחסים ביניכם ועוד. האם הוא יסכים להגיע איתך לטיפול זוגי? זה יסייע לשניכם לצמוח בתוך הקשר שלכם, כזוג וכיחידים. דנה, בין אם תפני לטיפול פרטני או זוגי, אני סבורה שטיפול הוא הדרך עבורך ליצירת שינוי, שיאפשר לך תפקוד טוב יותר. זו הדרך. פעמים רבות, מטופלים המגיעים אלי לקליניקה, חווים חלומות מטרידים המערערים את שלוותם, או לחילופין, מאותתים להם על סערה פנימית המתחוללת בם. לעתים הם מגיעים לטיפול בעקבות החלומות, ולעתים, החלומות מופיעים לאחר תחילת הטיפול. כשתפני למטפל או מטפלת, תוכלי לתאר את שעובר עליך ולשאול האם המטפל עובד עם חלומות. במקביל, תוכלי לשמור לצד המיטה מחברת, ובהת התעוררות מחלום מטריד - לכתוב את זכרונותיך המיידיים מהחלום. הכתיבה תסייע לטיפול וגם תסייע לך בהתארגנות ואיסוף, שיאפשרו לך חזרה לשגרה. הרבה הצלחה, ואת מוזמנת לעדכן בהתפתחויות, עדית.

  • + הוסף תגובה
תודה על התגובה דנה 09/08/2015 19:41
  • רק רוצה לחדד שהאדישות של בן הזוג היא בתוך החלום. כלומר, בעוד אני נסערת מהפרידה/בגידה, הוא די אדיש לעניין ולא לוקח את זה כביג דיל. דווקא במציאות, הוא הציע שאלך לטיפול בשביל לברר מהי מהות החלומות. אני מתלבטת מאחר ואני באמת מרגישה בטוחה ואוהבת בקשר שלי ומלבד רגע ההתעוררות מהחלום, שאני מרגישה מעט נסערת, אני לא ממש מוטרדת מזה (או משום דבר אחר בקשר שלנו) בחיי היום יום. מה דעתך?

  • + הוסף תגובה
בן הזוג אדיש בחלום, אך תומך במציאות עדית רונן סתר 12/08/2015 20:10
  • דנה שלום לך, תודה על ההבהרה, זה אכן מאד משמעותי, שבן זוגך תומך בה, קשוב לך ולצרכיך ומנסה לעזור לך. (אני הבנתי זאת אחרת. אך עתה הסברת שהאדישות אינה במציאות אלא נמצאת כחלק מהחלום. תודה על ההסבר). אם תגיעי לטיפול פרטני, תוכלי לתת לעצמך את המקום והחופש להיות , להתמודד עם חלומות, חרדות או כל חוויה שתעלה. המרחב הטיפולי יאפשר לך לבדוק עם עצמך מהם המקומות בהם תרצי שינוי, מהם נקודות הצמיחה שהיית רוצה לעצמך. זה מאד לגיטימי להתלבט לגבי הגעה לטיפול, וכל אדם רואה שיקולים שונים לנגד עיניו. יחד עם זאת, אני כן שומעת שהחלומות מפרים את השלווה ותחושת השליטה. אם הנך רוצה להתלבט בקול רם, טלפונית, את מוזמנת להתקשר, וננסה לבדוק זאת. בינתיים, המשך שבוע נעים, עדית.

  • + הוסף תגובה
טיפול יהודית 20/05/2015 12:24
  • אני חווה קצת בעיות עם בן זוגי. האם הטיפול הזוגי כולל בתוכו גם טיפול פרטני לכל אחד מאיתנו?

  • + הוסף תגובה
טיפול פרטני במהלך טיפול זוגי עדית רונן סתר 20/05/2015 14:22
  • יהודית שלום, ותודה שפנית אל הפורום. ממה שאני מבינה, את שואלת האם יתקיים טיפול פרטני כחלק מהטיפול הזוגי. אכן, ישנם מקרים בהם הטיפול הזוגי כולל מפגשים פרטניים של כל אחד מבני הזוג באופן נפרד, כחלק מהטיפול הזוגי, אך זה יקרה במקרים בהם יש צורך בכך, ולא בכל טיפול זוגי. ישנן סיבות רבות שיכולות להוביל את המטפל להחליט על כך עם הזוג. למשל, ישנם בני זוג שזקוקים למרחב אישי בכדי לעשות קפיצה משמעותית או התפתחות אישית. ישנם זוגות הזקוקים למרחב אישי כדי להתבטא באופן חופשי ובטוח. כמובן שכל זוג נושא את הסיפור הזוגי שלו, כל זוג מאופיין בקשר ספציפי,וכל קשר זוגי הוא סוג של יצירה אישית של שני בני הזוג. על כן, ישנם מקרים בהם אין צורך במפגשים פרטניים, ואפילו זוגות שהרעיון של מפגש פרטני יעורר התנגדות או חשש. בהתייחס לאמירה האישית שלך, ציינת שאת חוות בעיות בקשר הזוגי. פעמים רבות, כשנוצאים קונפליקטים או קושי לתת אמון, אחד מבני הזוג (או שניהם) מבקשים לכלול שיחות פרטניות. באופן כללי, הדבר אפשרי, כמובן כתלות גם בגישתו של המטפל הזוגי. עם זאת, חשוב לציין כי טיפול זוגי (בין אם הפגישות זוגיות, פרטניות או אחרות), מכוון למטרות הקשר הזוגי והאישי כאחד. אם מישהו זקוק לטיפול פרטני מתמשך, רצוי לשקול זאת כטיפול נוסף, אחר, שאינו מתקיים במסגרת הזוגית. אשמח לשמוע עוד פרטים או שאלות ובינתיים בהצלחה, עדית.

  • + הוסף תגובה
צעקות בריבים אלינור 30/12/2014 16:30
  • היי, אני לא בטוחה שזה המקום הנכון לשאול. ההורים שלי רבו לא מעט בילדותי ואמא שלי נהגה לצעוק על אבא שלי הרבה. עכשיו אני בקשר זודי ממש טוב עם חבר שלי, אבל כשאנחנו רבים אני מוצאת את עצמי צועקת עליו בכעס רב והוא ממש שונא את זה, הוא כל הזמן מעיר לי. אני חושבת שזה משהו שהשתרש לי מאמא שלי. איך אצליח לשלוח על הטונים שלי בזמן מריבה? אשמח לעצמך.

  • + הוסף תגובה
צעקות בריבים עדית רונן סתר 31/12/2014 00:07
  • שלום אלינור ותודה שפנית לפורום. את הגעת בדיוק למקום הנכון. את מתארת מתחים, הרמת טונים והידרדרות של ויכוחים לאוירה מאד לא נעימה עבורך ועבור בן זוגך. אני כמעט יכולה לדמיין את הלחץ שאת אולי חשה כשמתחיל ויכוח, את דפיקות הלב, החזה, הידיים, את התסכול ותחושת חוסר השליטה. זו רק השערה, אבל בדרך כלל כשאנחנו צועקים, אנחנו מגיבים מתוך אובדן שליטה ומצוקה מסוימת. משהו לא מתנהל כפי שרצינו שהוא יקרה, וזה מתסכל וקשה להיות במצב הזה. בכל זאת, אני רוצה להדגיש שני דברים שאת כתבת כאן, שמרמזים לי על הכוחות שיש לכם, כאנשים וכזוג: ראשית, כל הכבוד לך על היכולת להסתכל במראה, להגדיר מה מפריע לך בתגובות שלך, ולקחת אחריות על החלק הזה, אותו את רוצה לשנות! אני יודעת שאת פונה עם קושי, עם סוגיה שמטרידה אותך, ואני עסוקה בכך שאני מתפעלת ממך, אבל משם מתחילים – מהמקומות שמייצרים שינוי... שנית, בן זוגך מעיר לך, אומר לך מה מפריע לו באופן שבו מתקשרת איתו. העובדה שהוא מרגיש בנוח לומר את עמדתו בצורה ישירה, היא נכס והיא תסייע לכם. בהחלט ייתכן שישנו קשר בין היחסים בין הוריך בילדותך לבין יחסייך עם בן זוגך כעת. הקשר הזה, שאת רואה את השפעתו אצלך, קשור במושג מתחום הטיפול המשפחתי הנקרא "העברה בין-דורית". דפוסים, תגובות או קשרים שנוצרו בין בני המשפחה, לעתים שומרים על אופיים גם בדורות מאוחרים יותר, מסיבות מגוונות. בהחלט ניתן לעבוד על הקשר ביניכם, על שמירת הטונים, וללמוד דרכים "רגועות" יותר לריב (לריב בצורה נכונה...). הייתי ממליצה לכם לפנות לטיפול זוגי. כיום, מגיעים לטיפול גם אנשים צעירים, לפני שמיסדו את הקשר ביניהם. בטיפול זוגי, ייתכן ותגלו שניכם כיצד כל אחד "תורם" את חלקו (לרוב, בצורה לא מודעת) לדיאלוג המתוח הנוצר. האחריות היא משותפת, השינוי יצריך את שניכם, ועל כן – המלצתי החמה היא לפנות לטיפול זוגי. כך תוכלו לראות את הצרכים אחד של השניה, ויהיה פחות צורך בצעקות, על מנת להיראות ולהישמע. ובינתיים, גם שיטות פשוטות להרגעת המצב יכולות לעזור, לפחות כ"כיבוי שריפות", עד לתחילת הטיפול: למשל, כשהויכוח הופך לקולני ואחד מכם או שניכם חשים שהדיאלוג סוער - אפשר לעצור את השיחה, ממש באמצע, למצוא פינה שקטה ובה לנשום שלוש נשימות עמוקות עמוקות, ולספור עד עשר, ולנסות לחשוב מה הרתיח, מה הקפיץ. זו נשמעת שיטת "סבתא" אך הפעולה הזו מאפשרת להכניס כמות חמצן גדולה למוח ולהפיג מעט את הערפל, בכדי לראות טוב יותר... שוב, זו פעולה זמנית, וטיפול זוגי יאפשר עבודה יותר מעמיקה. בהצלחה, עדית.

  • + הוסף תגובה
צעקות בריבים אירית 01/03/2015 18:51
  • היי קראתי את מה שהעלית ואני חייבת לומר שאני ממש יכולה להתחבר ולהבין את מה שעובר עלייך גם לי הייתה בעיה דומה עם האקס שלי והחלטתי שאני חייבת לרדת לשורש הבעיה הלכתי למספר אצל פסיכולוגית שממש עזרה לי....אני חושבת שאת צריכה לבדוק האם יש משהו בדינמיקה ביניכם ברגעים שלפני שהויכוחים הופכים לריב שקרו גם בויכוחים של ההורים ואולי זה מעורר אצלך דברים שראית בבית. בכל מקרה אני חושבת שאת יכולה להיעזר באיש מקצוע.

  • + הוסף תגובה
לאיזה יועץ/ת דידי 08/03/2015 13:04
  • שלום רב. קראתי, התעניינתי והייתי רוצה לדעת בבקשה לאיזה יועץ או יועצת את ממליצה באזור תל אביב או הרצליה? תודה.

  • + הוסף תגובה
לאיזה יועץ לפנות עדית רונן סתר 11/03/2015 12:04
  • שלום רב, דידי, אענה לשאלתך בשני חלקים: באופן ספציפי לאזור שציינת, ישנם מטפלים טובים רבים באזור המרכז ובאזור הרצליה. אם הצורך הוא בטיפול זוגי או משפחתי, ניתן להיכנס לאתר של האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי ולקבל רשימה של מטפלים מוסמכים, הנמצאים באזורך. מטפלים שעברו הסמכה רשמית, הינם מטפלים שלמדו באופן פורמאלי לימודים מתאימים, עברו התמחות ארוכה ועברו ועדת הסמכה קפדנית. אך ניתן להתייחס לכך שבאופן רחב יותר: כיצד נדע לאיזה יועץ או מטפל לפנות? גם אם ניכנס לאינטרנט ונחפש איש מקצוע, כיצד נדע שהוא טוב? ראשית, כשאדם מחפש טיפול, הוא צריך שהמטפל יהיה טוב, אך טוב עבורו. עבורו - משמע, שהאדם חש, כבר משיחת הטלפון הראשונה, שהאדם שיקבל אותו לטיפול, מצליח להבינו ושיש חיבור ראשוני נעים. הטיפול מתחיל מהנקודה בה מתחיל הקשר, מזמן השיחה הראשונה, או קביעת הזמנים, דרך קבלת הפנים בדלת, עוד לפני הישיבה בחדר. מקווה שתשובתי תהיה לך לעזר, אך ניתן לפנות שוב, אם יש צורך בהבהרה נוספת. בהצלחה עדית.

  • + הוסף תגובה
תודה רבה,רבה. דידי 12/03/2015 08:19
  • עדית, תודה רבה על תשובתך המפורטת. לקחתי ואקח לתשומת ליבי.

  • + הוסף תגובה
בדיקה בדיקה 27/01/2015 15:30
מספר ילדים יובל 23/01/2015 01:27
  • שלום אני בן 34 אשתי בת 33. נשואים 7 שנים. יש לנו בת אחת בת 5 ואחת בת 0.5 שנה. סה"כ יש לנו זוגיות טובה שהשתפרה מאוד לאחר טיפול זוגי. אבל מה שהטיפול לא הצליח לעזור זו בבעיה אחת שמלווה אותנו עוד מהתקופה שלפני הנישואים, וזה מספר הילדים. אשתי רוצה 3 ילדים (הפנטזיה שלה הייתה 5 אבל מזה היא ירדה), ואני רוצה להישאר עם 2 ילדים (תחילה לא רציתי בכלל ילדים למרות שאני משוגע על בנותיי). לא מדובר פה על רצון רגיל אלא על ממש אובססיה של שנינו בנושא ושנינו לא מוכנים להתפשר. מצד אחד, אני חושב שאף אחד לא יכול "לאנוס אותי" לעשות עוד ילד. ואני ממש לא רוצה עוד ילד מהרבה סיבות (כסף, זמן פנוי שמתקצר, פחות השקעה בילדים הקיימים וכו'... ) מצד שני, כשאני מסרב אני חי עם אישה עצובה, מדוכאת ומרוחקת ממני. אני ממש אובד עצות, האם לעשות ילד בניגוד לרצוני רק כדי לרצות אותה? תודה מראש!

  • + הוסף תגובה
מספר ילדים - הצורך הגלוי. על אילו צרכים "יושב"הצורך הזה. עדית רונן סתר 25/01/2015 13:05
  • ראשית, תודה לך שכתבת לפורום. אנסה לעזור לך, גם אם לא אוכל לתת לך תשובה ישירה לשאלתך - האם להסכים להולדת ילדים נוספים. השנים האלה של גידול ילדים קטנים, הן שנים מאד עמוסות ומעמיסות, מבחינת העשייה, חלוקת הזמן, שמירת הזוגיות ומענה לצרכי המשפחה בכל רגע נתון. אפשר ממש לחוש את זה מתיאורך ואפשר להבין את הצורך שלך, לשמור על הקיים ו"לנשום אוויר". בה בעת, אתה מתאר את צרכיה של אשתך, שגם אותם אפשר להבין: הצורך שלה להביא ילדים ולגדלם, נשמע כמו צורך בסיסי שלה כאדם, כאישה, כאמא. שניכם מבטאים צורך אמיתי, וצרכים אלה מתנגשים זה עם זה, לכדי מצב שעלול לגרור למתח ביניכם, ולתחושה של מצב לא-פתור ולא-פתיר. אתה מספר שהייתם בטיפול זוגי. אולי כדאי לפנות שוב לטיפול זוגי, לצורך עבודה על הסוגיה הנקודתית הזו. אם ננסה רק לגשר על הצורך הגלוי לעין, ניתקל בקושי של החלטות סותרות – הרי כיצד ניתן להחליט גם "כן" וגם "לא", לגבי הבאת עוד ילדים למשפחה? הצורך הגלוי חופן בתוכו צרכים רגשיים עמוקים יותר. לכל אחד מכם, הצורך האישי "יושב" על משהו. חוויה, תחושה, אמונה, תפיסה, רגש – משהו נמצא שם ומניע אתכם לצורך הזה. ה"משהו" הזה הוא סובייקטיבי, דוגמאות אחדות הן: צורך במרחב אישי, צורך במימוש, צורך בקבלת תחושת משמעות, צורך בהכרה, צורך בתחושת שליטה. ייתכן שעבודה משותפת למציאת הבסיס המניע של כל אחד מכם, יאפשר הבנה וגם מציאה של דרך – דרך לענות על החוויה והצורך העמוק. אני ממליצה לכם לחזור לטיפול זוגי. זוגות רבים העוברים תהליך של טיפול זוגי, חוזרים אליו בשלבים מאוחרים יותר בחיים, לפי הצורך. אין זה מצביע על כשל זוגי, אלא צורך לתקשר בליווי מקצועי, על מנת לשמור על הזוגיות שלכם. בהצלחה, עדית.

  • + הוסף תגובה
מריבה ליד הילדים chen lna 29/12/2014 15:51
  • יש לי בת בת ארבע ובת בת חצי שנה. בסופ"ש בעלי ואני רבנו לידן. לא קיללנו או דיברנו לא יפה, אבל הרמנו את הקול והטחנו אחד בשני האשמות. גם קצת בכיתי. אח"כ היינו צריכים להתמודד עם מה שעשינו להן - אני חשבתי שהכי טוב להסביר להן מה הן ראו. אמרתי להן "אבא ואמא רבו. אמא נעלבה ובכתה. אח"כ דיברנו על הדברים והשלמנו. התחבקנו והתנשקנו. לפעמים קורה שרבים ואז מדברים על הדברים ומבקשים סליחה ובסוף משלימים." בעלי טוען שזה לא לעניין לשתף אותן. אבל אני חושבת שהן בלאו הכי נחשפו למריבה, אז אם מסבירים להן מה הן ראו ומדגישים את הסוף הטוב - זה מקל את החרדה שהן בוודאי הרגישו כתוצאה. אם קורה שילדים נחשפים למריבה של ההורים, איך לדעתך הכי טוב להתמודד? להסביר? או אולי להעביר את זה הלאה בלי הסברים ובלי לעשות עניין כמו שבעלי חושב?

  • + הוסף תגובה
מריבה ליד הילדים עדית רונן סתר 29/12/2014 22:11
  • שלום רב. תודה שפנית לפורום. זו סוגיה חשובה, כי הסיטואציה מוכרת לאנשים רבים. לעתים עולים קונפליקטים ומתחים, גם אצל זוגות שבדרך כלל מסתדרים ביניהם. ממה שכתבת, אני שומעת שהיה מתח ופגיעות, אבל אני גם שומעת שמצאתם את הדרך להרגיע את עצמכם ואחד את השניה. מצאתם את הדרך לתקשר ביניכם, ואפילו להשלים. אין ספק שמתיחות בבית עלולה להוביל לחרדה אצל ילד שנוכח בה, בין אם היא מדוברת או לא. כשהביטוי לקונפליקט הינו גלוי, יש מקום לדבר על כך עם הילדים. במקרה כזה, הייתי מציעה שהדיבור יהיה ברמה של הסבר כללי והרגעה. הייתי נמנעת מכניסה לפרטים אישיים מדי, השייכים לתקשורת הזוגית שלכם. מאד חשוב לשמור על הפרדה בין התקשורת הזוגית לזו ההורית, על מנת להימנע ממצב בו הילדים לוקחים על עצמם תפקיד של מגשרים ומפשרים. כעת, מתעוררות שתי שאלות, לגבי ההתמודדות בעתיד: 1. מה תוכלו לעשות במקרה ויתעוררו ביניכם נושאים רגישים או נפיצים, כשהילדים נוכחים? הקושי להמתין עם הנושאים הבוערים הוא מאד מובן... ואולי כדאי לתכנן כיצד אפשר יהיה להתמודד עם סיטואציה כזו. 2. שאלה נוספת קשורה בעמדות המנוגדות שלכם לגבי קיום שיחה על כך עם הילדים: כיצד ניתן יהיה לפעול יחד, בקול אחד, למרות דעותיכם המנוגדות? אלה נקודות למחשבה, וניתן לעסוק בהן בהרחבה גם במסגרת אישית. הסוגיות הקשורות בשיח עם הילדים - קשורות בהדרכת הורים (אותה תוכלו לקבל מאיש מקצוע מוסמך: פסיכולוג ילדים, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי). הסוגיות הקשורות בקשר ביניכם, יכולות לקבל מענה בטיפול זוגי. בהצלחה, עדית.

  • + הוסף תגובה
אני לא בטוחה שאני רוצה להתחתן איתו. מה עושים? מיכל 28/12/2014 17:03
  • אני פונה לפורום כי אני לא יכולה לדבר על הבעיה שלי עם אנשים סביבי. יש לי חבר במשך קצת יותר משלוש שנים. שנינו סטודנטים. לפני כמעט שנתיים עברנו לגור יחד, קרוב להורים שלו. אנחנו צעירים אבל אני מרגישה כאילו אנחנו בני 100. כל היום לומדים ועובדים, מגיעים מאוחר, בקושי יוצאים. בסופי שבוע נמצאים עם המשפחה שלו. אני לא בקשר טוב עם המשפחה שלי. זה מרגיש כאילו החיים בקושי זזים. אני פונה כי אני יודעת שבקרוב הוא הולך להציע לי להתחתן. אני לא יודעת אם אני רוצה. למרות שטוב לי איתו, אני לא בטוחה שכדאי וזה לא עושה לי חשק להתחתן. ואני יודעת שמה שאני אגיד יקבע לגבי ההמשך.

  • + הוסף תגובה
בירור מעמיק עם עצמך - טיפול פרטני עדית רונן סתר 29/12/2014 22:07
  • שלום לך מיכל ותודה שפנית אל הפורום. מילותיך אכן נותנות תחושה כאילו החיים זזים בקצב מונוטוני, עם צפי לשינוי משמעותי ביחסים שלכם, בעתיד הקרוב. עם זאת, בכל זאת, נשמע שאתם גם עמוסים (לימודים ועבודה), וזה לא נשמע קל. האם את חשה שהקושי שלך טמון ביחסים ביניכם? אני מתרשמת שאמנם זה נראה כמו דבר שקשור ביחסים ביניכם (ועם המשפחות שלכם) אך נשמע שישנן סוגיות שלך עם עצמך. הייתי מציעה לך לפנות לטיפול פרטני, עבור עצמך, כדי לברר בינך ובין עצמך מהם הדברים שמעכבים אותך וכיצד תוכלי להרגיש טוב יותר. בטיפול פרטני תוכלי להעלות סוגיות הקשורות בקשר הזוגי שלך, כמו גם נושאים, רגשות ויחסים הקשורים לאנשים אחרים, אולי גם לעברך. בהתייחס לשאלתך האחרונה, החלטה ללכת לטיפול עבור עצמך אינה תלויה בהחלטה לגבי נישואין, אך הטיפול עשוי לעזור לך למקד את רצונותיך ואת הדברים שמטרידים אותך. בהצלחה, עדית.

  • + הוסף תגובה
איך מספרים על מוות לילדים? רבקה 24/12/2014 11:00
  • חמי במצב לא טוב בבית חולים. כנראה ימיו ספורים. בעלי בקושי מתפקד. במשמרות בבית החולים עם אחותו. מה אני עושה עם הילדים? כמה להגיד ממה שקורה? כבר אי אפשר להסתיר, שומעים אותנו בוכים בטלפון, לא הולכים לעבודה, מסתובבים, לא מרוכזים. תודה.

  • + הוסף תגובה
לספר על מוות לילדים עדית רונן סתר 24/12/2014 11:46
  • רבקה שלום. מצטערת לשמוע על הבשורות הקשות שלכם. במספר משפטים ומעט מילים הצלחת לתאר הרבה. אלה ימים קשים, ואפשר לתאר שגם הילדים מרגישים אתכם מבולבלים, מנסים להישען זה על זה, חרדים ושבורי לב. אינני יודעת מהו גיל הילדים, אך גם בגיל צעיר, כשמדובר באדם קרוב, חשוב לאפשר לילדים לדעת מה קורה, לתת להם הזדמנות לעבור את התהליך בעצמם ולא רק כצופים. חשוב לומר להם משהו שמרגיש לך כאמיתי. גם אם הוא כואב. אם קשה לך, תוכלי לבקש ממישהו קרוב אליך, לומר לילדים בנוכחותך. כך הם יוכלו לחוש אותך בכל מקרה. בשיחה מעין זו, חשוב לא ללכת סחור סחור, ולנסות פשוט לומר את הדברים כפי שהם כעת. כאן ועכשיו. אם מדובר בילדים צעירים, אפשר לומר שאמא ואבא עצובים כי סבא מאד חולה. אפשר לתת פרטים קונקרטיים (למשל, שהוא נח במיטה, בבית חולים; שהרופא והאחות מטפלים בו כדי שהוא יוכל לנוח וכו). במקרים כאלה, ילדים יכולים להגיב בכל מיני דרכים. ייתכן והם יקשיבו ולא יגיבו, ייתכן והם יסרבו להאמין לך ואפילו יכעסו, ייתכן והם ישאלו שאלות ברצף ויבקשו עוד מידע, ייתכן והם ישאלו שאלות פילוסופיות יותר (מה יקרה אם סבא לא יבריא, מה קורה כשאנשים מתים). קבלי את כל התגובות בהבנה, כפי שהן, מבלי לכעוס או להיפגע. אלה תגובות נורמליות לחלוטין. שיחת הגילוי הזו היא לא פשוטה אבל מאד חשובה לבניית תהליך פרידה נכון. אל תחששי מהתגובות שלך בשיחה, מותר לך להגיב, לבכות, לדבר. העצב שלך נותן לגיטימיות לעצב שלהם. אם אפשר, נסי לשמור על מגע פיסי איתם (יד על הברך, על הכתף, חיבוק). לאחר שידעו ויבינו את המשמעות, תוכלי לראות אם יש צורך בעוד שיח, או אולי בצורך להיפרד. אולי ירצו לראות אותו, אולי ירצו לעבור על אלבום תמונות, אולי לצייר או לכתוב מכתב. כל אלה ניתן לעשות גם בעתיד, לכשיתאים. צר מאד לשמוע. בהצלחה, עדית

  • + הוסף תגובה
הילדים מתגרשים ואני משלמת חנה 21/12/2014 19:21
  • שלום רב. לפני שנה הבת שלי נפרדה מבעלה. יש להם שני ילדים. הם עברו גירושים מאד מכוערים. הם מדברים אחד על השני כל הזמן, מאד לא יפה. לפני שהתגרשו, למרות שראיתי שהיחסים לא טובים, הצלחתי לשמור על קשר טוב עם שניהם. הייתי באה אליהם הביתה כמעט כל יום. הם עבדו עד מאוחר ואני הייתי הרבה עם הילדים. שנפרדו הבת שלי עברה אלי והבעל לדירה אחרת. הילדים נמצאים אצל כל אחד לסירוגין, יום אצלי ואצל בתי ויום אצל האבא. פעם בשבועיים עושים שבת אצלו. מאז שקרה הסיפור, האבא לא מוכן לדבר אתי וגם הילד הבכור. הוא בן 14 וחצי. אולי מאשימים אותי במשהו, שהשפעתי או משהו. מאד כואב לי, הוא גר אצלי ולא מוכן לדבר אתי. בהתחלה גם לא הסכים לדבר עם אמא שלו, והיה מאד קשה להסתדר בבית. הוא אמר שרוצה לעבור לגור רק עם אבא, אבל עכשיו לפחות מדבר איתה. חשבתי לפנות אליו במכתב או להושיב אותו לשיחה, ולשאול אותו למה הוא מתנהג ככה. זה לא הוגן, ממש גידלתי אותו. וכבר יותר משנה שאני חיה במצב הזה.

  • + הוסף תגובה
כולכם עברתם טלטלה עדית רונן סתר 23/12/2014 22:55
  • חנה שלום. תודה שפנית לפורום. את מתארת מצב שנשמע מאד קשה. אני שומעת את הערגה שלך לימים בהם טיפלת בילדים והיית שם מדי יום, היית מעורבת בחייהם בצורה אחרת. בינתיים, כולכם עברתם כנראה טלטלה מסוימת, סביב עניין הגירושין, מפני שאלו משפיעים על כל מי שחי את המשפחה: גם ההורים, גם הילדים, גם הסבים. אני אתייחס לפתרון בשני מישורים. במישור הספציפי, לענות לשאלתך: כן, זה לגיטימי שתרצי לדבר עם הנכד שלך על המצב ביניכם. קיימות מספר שאלות מקדימות: מה היה טיב היחסים ביניכם, האם הייתם נוהגים לדבר באופן פתוח ביניכם? מהי מטרת הפנייה שלך אליו? אסביר: אם הסיבה היא שאת מעוניינת שיפרוק את אשר על ליבו או שיסביר לך מדוע הוא כועס – ייתכן והוא יודע ולא מעוניין לומר, וייתכן והוא לא כ"כ יודע מהי בדיוק הסיבה. תראי, המצב קשה עבורך, אך גם כנראה קשה עבורו. הוא נער בגיל ההתבגרות, הוריו נפרדו כנראה סביב בר המצווה שלו (או שלב מסוים אחרי כן), הוא איבד את ביתו, ואיבד את משפחתו (כפי שהכיר אותה עד אותו הרגע), וכל זה קרה מבלי שהוא יבחר בכך... יש לו סיבות לפתח כעסים ותסכולים וייתכן שאת כעת הערוץ שהוא מפנה אליו את התסכול. זה לא הוגן עבורך, אך אני מציירת תמונה מנקודת מבט של נער, עם תחושת חוסר האונים וחוסר השליטה על חייו. לכן, במקום לדרוש ממנו הסברים, הייתי מציעה לך להמשיך לתזכר אותו שאת אוהבת אותו ונמצאת שם בשבילו, לכשיגיע הרגע שהוא ירצה. זה יכול להתבטא בדברים הקטנים והיום-יומיים (קריאה לבוא לאכול, לקנות בסופר דבר-מה שדווקא הוא אוהב וכו). את בהחלט יכולה גם לכתוב מכתב או לומר לו את המסר הזה. מה שמרגיש לך בנוח. אם יגיע הרגע (ואני מאמינה שהוא יגיע), שבו הוא כן יחזור לתקשר איתך, הייתי מציעה לך לא לקפוץ ישר עם בירורים סביב מה שקרה ביניכם. תני ליחסים להתפתח, לזכות באמון מחדש, להנות מקירבה ללא רגשות אשמה. בירור לגבי מה שהיה גם יכול להיעשות בעתיד. העיקר – לחדש את הקשר. במישור הכללי יותר, אם את ובתך תראו שהתקשורת עם הנכד אינה משתפרת, אם יש הדרדרות בתפקוד שלו (הלימודי, החברתי וכדומה), רצוי לפנות עם הנכד לאיש מקצוע (פסיכולוג או מטפל משפחתי) ולספק לנכד מקום בטוח בו הוא יוכל להתבטא. בהצלחה, עדית.

  • + הוסף תגובה
ילד במיטה של ההורים איציק 18/12/2014 18:22
  • אני עורך דין במקצועי, מאזור המרכז. יש לי אישה ושני ילדים בני שנתיים וארבע שנים, בת ובן. מדי לילה, הבן הגדול עובר למיטה שלנו וישן שם עד סוף הלילה. אם אני מנסה להחזיר אותו, הוא מתחיל לצרוח ולעשות בעיות אז אנחנו לא נוגעים בו. הוא כבר העביר לצד של אשתי את כל המצעים וכל פעם מחדש דואג שהמצעים יהיו שם. לפעמים, אשתי עוברת למזרון בחדר הילדים ולפעמים היא מתחילה כבר את הלילה שם, על המזרון, כי לא ממש מתחשק לה להתעורר באמצע הלילה ולעבור. בהתחלה זה התחיל כי היא לא רצתה להעיר אותי כדי להניק, ואחר כך נוספו סיבות חדשות. אשתי חושבת שכבר אין מה לעשות עם המצב. שאי אפשר לשנות אותו. היא מניחה מראש שהילד יגיע למיטה, והיא באמת צודקת. אשמח לתדרוך – איך אני פותר את זה. האם כדאי ייעוץ זוגי?

  • + הוסף תגובה
הדרכה מאיש מקצוע מוסמך עדית רונן סתר 20/12/2014 19:50
  • שלום איציק ותודה שפנית לפורום שלנו. קושי מהסוג שתיארת הוא אכן משבש את שגרת החיים. העייפות שלכם כמבוגרים, שיבוש שעות השינה של הילדים, הזוגיות שלכם שמקומה מצומצם ועוד. על פניו, הקושי שתיארת מתרחש בבתים רבים לילדים קטנים, אך המקור לקושי יכול להיות שונה ממשפחה למשפחה. שאלת על ייעוץ זוגי. הייתי מציעה לכם להתחיל מייעוץ לכם כהורים, אצל איש מקצוע בעל הכשרה מקיפה יותר מאשר הורות בלבד. שירות זה רצוי לקבל אצל מטפל משפחתי או אצל פסיכולוג – אנשי מקצוע שהוכשרו באופן מקצועי ומוכר. אלה יוכלו לסייע לכם בסוגיות הוריות, אך גם בסוגיות אחרות הקשורות ביחסים בין-אישיים ותוך-אישיים. כך, ניתן יהיה ראשית להתחיל מהקושי הקשור בהורות, סמכות, סדרי עדיפויות והתנהלות הבית ולהמשיך לנושאים נוספים, במידת הצורך. אלה נושאים שניתן לעבוד עליהם באופן פרקטי, אופרטיבי, ולכן יש בהם תקווה רבה להצלחה. בהמשך, אותו איש מקצוע יוכל לבדוק עמכם, מה עומד מאחורי הקשיים שנוצרו, מפני שאלה יכולים להיות מגוונים. לדוגמה, במשפחה אחת, הקושי יכול להיות קשור לסמכות הורית לא-ברורה או לא אחידה בין ההורים, במשפחה אחרת, הקושי נובע מקשיים בזוגיות המוסבים לבעיה חדשה, במשפחה שלישית ייתכן וההורים אינם פנויים רגשית לילדים במהלך שעות היום (מסיבות שונות), דבר שעלול להשפיע על השינה, ועוד. התחילו מייעוץ לכם, ההורים, אצל מטפל משפחתי או פסיכולוג. הם בעלי מומחיות והכשרה להתבונן בכל מערך היחסים שלכם בבית ולאתר את הקושי, שייתכן וקשור בהורות, אך לא בהכרח. בהצלחה לכולכם וחג שמח, עדית.

  • + הוסף תגובה
אשתי לא רגועה איתי 17/12/2014 15:49
  • אשתי ואני כל הזמן רבים והיא נטפלת לכל מיני דברים קטנים. אני כבר לא יודע מה לעשות ואיך להרגיע אותה. אני חושב שזה קורה כשהיא בזמן מחזור או לפניו היא מעירה. היא ביקורתית, כל דבר צריך להיות בדיוק כמו שהיא רוצה. תמיד היא היתה לחוצה אבל עכשיו היא לא עובדת היא בחופשת לידה וזה נהיה בלתי נסבל. כל הזמן היא מנקה. כל יציאה מהבית עם הקטנה לוקחת שעות. בא לי לברוח. אבל אני יודע שאני צריך לפתור את זה. פייר. הייתי רוצה לברוח. כבר חשבתי שאולי היא צריכה כדורים. כשהעזתי להגיד היא התנפלה עלי. איך אני מרגיע אותה? האם זה בכלל יכול להשתנות?

  • + הוסף תגובה
טיפול זוגי - בהצלחה עדית רונן סתר 17/12/2014 18:44
  • תודה שכתבת את הקושי והחוויה שלך. זה נשמע מתיש, לחיות במצב שנתונים לביקורת, ולחשוש מהשאלה, האם הדברים יכולים להשתפר או לא. אני מתמקדת בדברים שאתה מלמד אותנו עליכם, שנותנים תקווה לשינוי: למרות שקשה לך, אתה מחפש עזרה בצורה אקטיבית. אתה לא מתייאש. אתה מספר שהיית רוצה לברוח, אולי היית רוצה קצת שקט, ועם זאת – אתה נשאר, אתה שומר על מקומך האחראי. אלה כוחות משמעותיים מאד. חשוב לזכור שרוב הסיכויים שכל אחד מכם, אשתך ואתה, חווים באופן שונה את הסיטואציה שקורית ביניכם בבית. מדוע? ראשית, מפני שאתם אנשים שונים, על כן, כל סיטואציה מתקבלת באופן שונה אצל כל אחד מכם, ובנוסף, אתם שונים אחד מהשני באתגרים, בתחומי אחריות ובתחומי חוזק וקושי. עבורך, התמונה מצטיירת באופן מסוים, והיא האמת שלך. עבור אשתך, ייתכן והתמונה קצת שונה. דווקא עובדה זו צריכה לעודד אותך: אם ישנן עוד נקודות מבט, ישנן יותר אפשרויות לזויות מתוכן אפשר לשפר את המצב. וכך, אם היחסים ביניכם וההתנהלות קשורים באמת בעיקר באשתך, טיפול זוגי איתך יוכל לתמוך בה בדרכה. בתקופה רגישה כזו של מעבר מזוגיות להורות בפעם הראשונה, שניכם תוכלו להיתרם מתמיכה, אחד מהשני. ייתכן ואתה מרגיש שאתה תומך בה, אך היא זקוקה לתמיכה שלך באופן אחר. נוסף לכל זאת, יש סיכוי שמצב שנראה לך כקשור למצבה, קשור יותר בקשר ביניכם. הייתי ממליצה לכם לפנות לטיפול זוגי. במסגרת כזו, בטוחה עבור שניכם, תוכלו לבדוק מהם הדברים שהייתם רוצים להשיג יחדיו. חשוב שקולך יישמע, חשוב שקולה יישמע, והדבר הרצוי ביותר הוא להשמיע את הדברים האחד לשנייה, ומשם ליצור שינוי. בטיפול זוגי, תוכלו שניכם להתחיל לחולל שינוי חיובי, שיסחוף את הקשר למקום אחר. משם אולי תתעורר הסקרנות לגלות מה עומד מאחורי הדברים, כיצד להתמודד איתם, ואולי גם, כיצד כל אחד מכם יכול להתפתח באופן אישי, בתוך הקשר שלכם. בהצלחה! , עדית.

  • + הוסף תגובה
אבא עושה דברים מאחורי הגב של אמא כיצד לפעול? קרן 16/08/2014 03:07
  • שלום,אני בת 22 גרה עם ההורים לאחרונה גיליתי שאבא שלי עושה דברים מאחורי הגב של אמא שלי, אני בטוחה בכך ובטוחה שהיא אינה יודעת. אני בהלם מזה ולא יודעת איך לפעול. אני חושבת שעלי לדבר על זה עם אבא שלי, אני בקשר טוב איתו אך יודעת שבמקים כאלה הוא יסגר ולא בטוח ישתף פעולה. מצד שני אני לא יכולה לספר לאמא שלי מפחדת להרוס את המשפחה.. מה עלי לעשות? ואם כן לדבר עם אבא כיצד לעשות זאת?

  • + הוסף תגובה
ההורים הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 16/08/2014 21:59
הורי הבעל וזוגיות מור 20/07/2014 10:20
  • אני ובעלי נשואים מזה 6 שנים ויש לנו שתי בנות מקסימות בת 4 ובת חצי שנה. מאז ומתמיד היו בינינו חילוקי דעות לגבי נושאים שונים. אחד הנושאים שמפריעים לי מאד הוא הקשר עם הוריו של בעלי. בעלי קרוב לגיל 40, בן צעיר במשפחתו (יש לו עוד שני אחים, אח נשוי עם ילדים ואחות לא נשואה, והוריו בני 74 אך פעילים. לאורך כל הדרך אנחנו נסענו כמעט כל שבוע למשפחתו של בעלי שגרה כ 40 דקות מאיתנו.. במפגשים אלו בעלי טוען כל הזמן שחשוב להוריו לראות את הבנות, אך הם סובבים סביב האוכל ושיחות על עצמם וכמעט שלא מתייחסים לבנות. בנוסף הם לא מגיעים אלינו כמעט בכלל, ואם כן זה רק לעתים רחוקות לאחר שהזמנו אותם ולארוחה.. לאחרונה מאז שהייתי בהריון ולאחר הלידה, בלחץ שלי החלטנו לנסוע לשם רק פעם בשבועיים כשמתאפשר, ואני כל הזמן אומרת לו שיגיש להם גם לבוא יותר אלינו. אך הם לא באים ולא עוזרים עם הבנות בכלל. השבוע הוריו הזמינו אותנו למסעדה מרוחקת מאיתנו, בהתחלה שאלו מה מתאים לנו שישי או שבת ולאחר שאמרתי שישי , הודיעו שהם מוזמנים לחברים בשישי ודחו זאת לשבת, במשך השבוע אמרתי לבעלי מספר פעמים שבשבת יש לנו משהו אחר ושאני מעדיפה שישי ושהוא יכול גם להגיד להם להתחשב בנו ולקבוע ארוחות במקומות יותר קרובים אלינו. אך הוא אמר שכבר הזמינו. כיוון שהיו בינינו עניינים נוספים, כני החלטתי שאני לא נוסעת, והוא התעקש לנסוע לבד עם הבנות, ולבסוף נסע עם הבת הגדולה. ההורים של בעלי מאד אגואיסטים, לא עושים מאמץ להתקרב לבנות, ויודעים כל הזמן לשים את הצרכים והרצונות שלהם, ולא מייחסים חשיבות לצרכים שלנו. לי מאד קשה עם זה. בעלי מקבל את זה בצורה עיוורת מכיוון שכך כנראה גדל מבלי שיראו את הצרכים שלו. אמרתי לו שהוא צריך להבהיר להם שכרגע הוא נשוי ויש לו שתי ילדות קטנות, ושהעבודה על הקשר צריכה ללהיט הדדית. ושיראו גם את הצרכים שלו.. כי אם אנחנו היינו מזמינים אותם למסעדה באיזור שלנו או קצת יותר רחוק י שנם עשו כנראה שלא היו מגיעים.. לי יש קשר פתוח עם הורי ואין לי בעיה להגיד להם את הדברים שאני מרגישה לטוב ולרע, והם גם עוזרים הרבה עם הבנות. קשה לי עם חוסר הפתיחות בצד השני.. שמשפיעה גם על הקשר שלנו.

  • + הוסף תגובה
הורי הבעל הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 16/08/2014 21:55
  • שלום וברכה לא הייתי עושה השוואות בין הקשר שלך וההורים שלך לקשר של בעלך עם ההורים שלו וגם לא לנסות לומר לבעלך שיסביר להורים שלו הרי את אומרת שכך היא גדל אז כנראה שהוא לא יישתנה כי הוא כנראה התרגל ולא רואה במה שאת רואה שום קושי מה שכן אפשר לעשות זה תדברי אך ורק על עצמך כלומר במקום לאמר תסביר להורים שלך כך וכך תאמרי לבעלך הייתי שחמה לסוע להורים שלך אבל הפעם אני עייפה הפעם לא רוצה וכדומה תהפכי את הדיאלוג לעניין אישי בינך לבינו שאת לא יכולה ואל תהפכי את הדיאלוג להאשות כמה ההורים שלו לא איכפתיים. אל תדברי על ההורים שלו רק על עצמך כך תמקדי את עצמך והדיאלוג בזוגיות שלך ולא בהורים שלו בהצלחה.

  • + הוסף תגובה
בעיה מהעבר אבי 14/01/2014 13:05
  • שלום הרב ד"ר אייל ברצוני לשתף בבעיה מהעבר שמלווה ומטרידה אותי מדי יום במשך למעלה מעשר שנים !!!!!. אנחנו זוג נשוי בתחילת שנות השלושים + 3 ילדים חיי זוגיות ומשפחה ב"ה תקינים . אני וחברתי (לימים אשתי)הכרנו בסוף תקופת התיכון והיינו חברים כ- 4 חודשים,לאחר התקופה הזאת נפרדו וחזרנו לאחר חצי שנה . בתקופה שנפרדנו חברתי יצאה עם מישהו . לאחר חזרתנו התברר לי הקשר הזה ורציתי להיפרד , חברתיהביעה חרטה הבהירה שזאת היתה טעות ומבחינתה אני אהבת חייה ... התחושה הזאת מלווה אותי עד היום וגוברת כאשר אני פוגש את אותו הבחור ברחוב ועוד יותר מטריד אותי מה עובר על אישתי כאשר היא רואה אותו . חשוב לציין שמאז לא נפרדנו ואף חזרנו ביחד בתשובה והקמנו בית לתפארת . אשמח לעצתך איך מתגברים על בעיה הזאת שמלווה אותי שנים רבות .

  • + הוסף תגובה
בעיה מהעבר הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 14/01/2014 23:14
  • שלום וברכה ראשית אני שמח לשמוע שכיום המצב ביניכם הנו טוב יותר. אם אחרי כל כך הרבה שנים אתה עדיין לא תתגבר על זה, זה יכול להעיד על כך שהזוגיות בהווה לא מספיק "בטוחה" מבחינתך והרבה דברים "קטנים" מעוררים את כעסך, למרות שישנם הרבה רגעי שגרה טובים, ויכול להיות שאין משהו ש"אובייקטיבית" אמור להרגיש חסר ביטחון בקשר אלא שיכול להיות שהקושי שלך להמשיך הלאה בקשר למרות שהוא טוב יותר כיום נובע בגלל שיש לך קושי ביכולת שלך להעביר "הלאה". חשוב לבחון מבחינה מקצועית מה לא מאפשר לנוע הלאה, ומהמקום הזה שתקבל כלים מקצועיים על מנת שתוכל להתגבר על המחשבות שלא נותנות לך מנוח בשגרת חייך. בברכה

  • + הוסף תגובה
בעיות בזוגיות יעלינקה77 08/12/2013 15:52
  • הי, אני עדיין לא מאמינה שאני כותבת על זה כך בפורום, אבל אני במצב מוזר ואני מעדיפה את האנונימיות כרגע... אני בת 29 נשואה + 1. אני נשואה כבר כמה שנים והכל היה בסדר יחסית עד לפני שבועיים בערך. לא יודעת מה הצית את העניין, אבל פתאום התחלנו לריב על כל דבר. אמנם רבנו בעבר, אבל לא בכזו תדירות, לא בכאלה טונים ולא על כאלה שטויות. כאילו שנינו נכנסנו למוד מלחמה... פשוט בלתי נסבל.. אני לא יודעת מה לעשות - חולפות בי מחשבות כואבות על לקחת את הבת שלי ולעזוב לכמה ימים אולי העניינים ירגעו... לא דיברתי עדיין עם אף אחת מהחברות או עם אמא שלי, כי אני כל הזמן מקווה שזה יעבור.... עצות? מישהו?? תודה מראש :-(

  • + הוסף תגובה
בעיות בזוגיות הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 10/12/2013 15:11
  • שלום וברכה לא נעים לחוות משבר מתמשך. אפשר להבין את הצורך להגיב בצורה אימפולסיבית ולצאת עם הילדה, לרוב המחיר שמשלמים על עשייה כזו הוא תשלום גבוה מידי, גם אם תחזרי לזוגיות וגם אם בסוף תגיעי לגירושין זה יכול להיות לרעתך. בכל אופן להיבט הזוגי, הטוב ביותר הוא לצור מסגרת זמן עם בעלך ולומר לו - "בעלי היקר" אנחנו במשבר ולהתחיל לראות מה יש לו ומה יש לך מה גרם לכם להתווכח איך הגעתם לכל זה, מה שבטוח הוא לעצור את הגלגל שלג, לפני שיגדל יותר ויותר. לגבי תוכן המריבות אי אפשר להביע דעה מכיוון שאין הרבה פרטים, אך חשוב לזהות יחד מה גרם לשבר בסטטוס קוו שהיה ביניכם עד היום. נכון יהיה לפנות לייעוץ מקצועי ולפעמים זה רק 3 -4 מפגשים וכבר מרגישים הרבה יותר טוב. בברכה בהצלחה בכל.

  • + הוסף תגובה
איך להתייחס לבתי דינה 07/12/2013 23:24
  • לכבוד ד"ר אייל אונגר, שלום רב. יש לי בת נהדרת ומקסימה ב"ה, שהיא תיכף בת 24, והיא עדיין לא מצאה שידוך. העניין הוא שאנחנו מרגישים (בעלי ואני.) שיש כאן איזו שהיא בעיה בנושא. אני רוצה לפרט: בתי היא מצד אחד מוכשרת בצורה בלתי רגילה, מעל הממוצע, בעבודה (שדורשת המון שכל ואפילו גאונות )לא מפסיקים לשבח אותה. היא חרוצה ורצינית, ומצטיינת בכל דבר שהיא נוגעת בו. היא טובת לב בצורה בלתי רגילה. היא לא יודעת מה זה לשקר , היושר שלה ויופי הפנימי שלה , זה משהו מיוחד. אבל, וכאן האבל הגדול ,היא מה שנקראת "לא זורמת", היא מה שנקראת די מרובעת, ואולי אפילו משעממת. אגב, מיש שמכיר אותה באמת, לא ישתעמם ממנה, מכיון שהיא ממש גאון. אבל זה לוקח זמן להכיר אותה. ועוד דבר נוסף, היא הרבה פעמים לא מספיק מביעה אמפטיה. כאשר אני מעירה לה, דינית (שם בדוי כמובן.), ההיא צפתה שתגיבי כך וכך, אז היא אומרת, "אה סליחה, ואז היא מתקנת ומסוגלת על המקום או בפעם אחרת כן להחמיא להיא, או כן לתת אמפטיה. אבל העניין הוא שהתגובות הללו לא באים אצלה באופן טבעי , כל דבר צריך להסביר לה. אז מה שקורה הוא, שאם מציעים לה בחור, לא מי יודע ברמה, אז זה ממש לא מתאים, כי היא מאוד מאוד ברמה, ואז הבחור לא רוצה. ואם מציעים לה מישהו כן ברמה, אז אותו אחד בדרך כלל אומר, שהיא לא מספיק זורמת. היא כל כך בסדר בכל דבר, אז אין לי לב, להגיד לה ללכת ליעוץ והיא גם לא תרצה, כפי שאני מכירה אותה. מצד שני, אני כמובן, כל פעם מתרגזת עליה, ואומרת לה דינית, תנסי להיות יותר אמפטית, דינית תעשי ככה, דינית תעשי ככה. מה לעשות, זה כל כך כואב לראות בת שכל החיים עושה כל מה שמצפים ממנה ואפילו מעבר לזה, ומצד שני בשידוכים קשה לה. עוד דבר, בזמנה הפנוי, היא עושה חסד עם אנשים מסכנים או חולים. היא משהו מיוחד. היא לא נפגשה מי יודע מה פעמים גם. אנחנו אנשים מאוד דתיים, ואנחנו כמובן, מאמינים שזה יבוא כשזה יבוא בעזרת ה', אבל צריך לעשות השתדלות, ואנחנו לא יודעים איך. האם יש לכם איזו עצה, להעיר את עינינו.

  • + הוסף תגובה
איך להתייחס לבתי הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 10/12/2013 15:04
  • שלום וברכה נראה שבתך "מקובעת" אמנם נכון שהיא "גאון" אך יחד עם זאת נראה שחסר את היכולת להיות "זורמת" / "ספונטאנית" ויכול להיות שהיא "בורחת" אל המקום ה"גאוני" במקום להתמודד עם שיפור היכולות החברתיות. אם זו הנחת המוצא , הייתי ממליץ לעזור לה לגייס לעצמה את התכונות הנ"ל ולכן טוב יהיה אם כהורים נצליח להוסיף לשגרת היום שלנו: "אווירה חברתית, אווירה של שמחה, של הומור - הרבה הומור, של התמודדויות עם קשיים כך לעזור לה ל"זרום יותר" ופחות להישאר במשבצת לא חברתית. הנושא הוא חשוב מאד ולכן הייתי ממליץ להשקיע במספר פגישות ייעוץ בשביל לקדם את התהליך. בברכה בהצלחה בכל

  • + הוסף תגובה
דיכאון או סתם מצב רוח? ליאת 23/09/2013 11:04
  • שלום ד"ר אונגר, רציתי לשאול מה ההבדל בין מצב רוח ירוד לבין דיכאון?

  • + הוסף תגובה
דיכאון או סתם מצב רוח הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 09/10/2013 11:53
  • ההבדל בין דיכאון למצב רוח רע הוא במשך הזמן ובתדירות: דיכאון מתאפיין בכך שההרגשה הרעה נמשכת הרבה זמן, ואירועים משמחים לא ישנו את ההרגשה של האדם ודיכאון בשונה ממצב רוח רע, מפריע לתפקוד היומיומי בין אם זה בעבודה, בזוגיות ובמשפחה ואפילו בדימוי העצמי של האדם וגם חוויות שבעבר היו מרגשות כעת אין להם שום השפעה. וזה בשונה מאדם שסובל ממצב רוח בעבודה אבל כשהוא מגיע הביתה, או עוסק בתחביבים שלו הוא משנה את מצב הרוח שלו ומרגיש טוב.

  • + הוסף תגובה
אין חשק אבי 23/09/2013 11:05
  • לפעמים אני מרגיש שאני טובע בתוך שגרת החיים, איך אני יעורר בעצמי יותר מוטיבציה?

  • + הוסף תגובה
אין חשק הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 09/10/2013 11:52
  • בשביל לעורר אותנו ליותר מוטיבציה הכרחי שיהיו לנו מטרות להגשים, מטרות מרתקות מרגשות שאם היינו יודעים שאנחנו היינו יכולים להשיג אותם היינו מרגישים מסופקים וגאים בעצמנו. כדאי חצי שעה כל יום לחיות כאילו כבר הגענו להישג שאליו אנחנו שואפים להגיע, במקום לחכות ולהרגיש טוב רק אחרי שנגיע להישג שאליו אנחנו כל כך שואפים להגיע, נפרגן לעצמנו לחיות כאילו אנחנו כבר שם, ללכת מהר יותר, עם יותר התלהבות, לדבר עם יותר מרץ, לדמיין לעצמנו שכבר יש לנו את הקשרים עם האנשים שאתם אנחנו מחפשים קשרים, או את האפשרויות הכלכליות שאנחנו חושבים שהיו עוזרים לנו בחיים – אני לא אומר לבזבז כסף אבל כן להרשות לעצמנו להיכנס לאווירה של הצלחה, מחקרים כיום מראים שדברים בסגנון הזה משחררים אינדרופינים בגוף שלנו ומפעיל את החלקים במח שמעוררים את המוטיבציה ואת רגש השמחה בחיים, כך האדם בהדרגתיות מעבר להרגשה טובה שהוא מרגיש שזה ערך בפני עצמו, הוא מרגיל את עצמו לראות את עצמו בצורה חיובית יותר, הוא משפר את הזהות והתדמית שלו בעיני עצמו מה שיעצים אותו, יחזק אותו ויפעיל אותו לעשייה עם יותר מוטיבציה. מצד שני אנשים מאבדים מהר את המוטיבציה כי הם מאמינים שהם חושבים שהצלחה מגיעה מהר מאד, ולא היא, פתגם אומר: "גם הצלחה בין לילה דורשת עשרים שנות עבודה ומאמץ לפני כן". כשאנשים מאמינים שהצלחה מגיעה מהר בחיים הם מתייאשים מהר מצד שני אנשים שמצפים מעצמם כל יום להתקדם רק באחוז אחד בחיים שלהם, בהתחלה ההתקדמות לא כל כך ניכרת אבל עם הזמן השינוי יהיה בולט יותר ויותר, כמו אדם שלומד שפה חדשה אדם שלומד לנגן בפסנתר או ילד קטן שלומד ללכת, כל יום ישנה התקדמות מזערית ויש אנשים ששמים דגש על המילה מזערית ויש ששמים דגש על המילה התקדמות אנשים ללא מוטיבציה ישימו דגש על המילה מזערית ואנשים עם מוטיבציה שמים דגש על המילה התקדמות. עוד נקודה לשים לב אליה זה שריבוי מטרות מביא את האדם לשחיקה, ולכן לא רק פעם בכמה חודשים נכון לצאת לחופשה, לפעמים אפילו שעה אחת במהלך היום של כיבוי המכשירים האלקטרונים השקעה בדברים החשובים לנו - לימודים, משפחה, קהילה וכדומה, יכול להחזיר אותנו לאיזון רגשי, ולהציל אותנו מידי "מערבולת רגשות השחיקה" עוד נקודה: אדם עסוק יום יום בהרבה דברים דחופים לעשות - מה שנקרא היום בז'ארגון "לכבות שריפות" - פה צריך לשלם, פה טלפון לקנות, פה מילה להגיב, פה להשלים פרויקט, פה להשלים זמן איכות עם הילדים, וכך האדם רץ אחר עוד שריפה ועוד שריפה לכבות, לפעמים אנחנו חייבים לכבות שריפות וזה בסדר אבל אם זה קצב החיים שלנו יום יום, אז זה לא בריא, חשוב שבכל יום או יומיים יהיו לנו רגעים שהם נקראים - רגעי השקעה לטווח ארוך ולא רק רגעי כיבוי שריפות - רגעי השקעה לטווח ארוך זה אומר שאם אדם יש לו תקווה להתקדם במקום העבודה שלו אז בזמן של "רגעי השקעה לטווח ארוך" הוא לומד ומתמקצע יותר בתחום שלו, אם יש לו ציפייה מעצמו שהגוף יהיה בריא יותר אז אלו הרגעים שישקיע בהם, אם יש לו ציפייה לחיי משפחה בריאים חשוב שישקיע לפחות פעם ביומיים בתחום הזה כשלאדם יש בשגרת החיים שלו מטלות שהן לא רק לכאן ועכשיו, כיבויי שריפות, אלא גם רגעי השקעה לטווח ארוך, האדם מרגיש מסופק יותר, מרגיש בוגר יותר מרגיש חכם ויעיל יותר, ואלו תחושות שמגבירות את המוטיבציה של האדם עוד נקודה שאנשים משתמשים בה כל פעם שהם שומעים פתגם מעורר מוטיבציה הם רושמים את זה לעצמם ושומרים לעצמם. ונסיים בעובדה חשובה שכל אומן בתחום המוזיקה אומנות חכמה וכדומה לא הגיע להישג הזה בגלל שפעם בכמה זמן הוא מתאמן שמונה שעות ברצף אדם מגיע להישג כי הוא מתאמן שמונה שעות כל יום במשך שמונה שנים ברצף - המחיר של משמעת עצמית הוא מחיר לא קל - אבל המחיר של החיים ללא משמעת עצמית היא מחיר הרבה יותר קשה... חשוב לזכור את זה.

  • + הוסף תגובה
לרופאים בתחום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

הצטרפו לאינדקס הרופאים!