עמוד הבית > פורומים > טיפול זוגי, טיפול משפחתי

פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

 עדית רונן סתר

עדית רונן סתר
עדית רונן-סתר הינה מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. את הכשרתה (תואר שני ולימודי הטיפול המשפחתי) עברה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז אלומה. כמו כן, עברה הכשרה עוד...

הודעה
מחבר
תאריך / שעה
נשיכות בגן ילדים נלי 01/07/2013 14:29
  • שלום רב, הילד שלי בן שנתיים ונושך ילדים אחרים בגן. מה אפשר לעשות עם זה?

  • + הוסף תגובה
נשיכות בגן ילדים הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 02/07/2013 15:12
  • תופעת הנשיכות היא תופעה שכיחה בגילאי שנה וחצי עד שלוש, למה ילדים נושכים? בסביבות גיל שנתיים הילד מתחיל לחוות את עצמו כעצמאי ונפרד מהאחרים, הוא מתחיל לחוש את העצמאות שלו, הוא מתחיל להתעקש לעשות דברים לבד, לעשות דברים בדרך שלו, מצד אחד הוא מרגיש שהוא מתחיל להיות עצמאי אבל מצד שני התחושה הזו עדיין שברירית ומאיימת, ולכן בכל פעם שמשהו לא מסכים עם הילד (ההורה לא מעוניין לקנות לו ממתק, או שאחד האחים לא מעוניין לשתף אותו במשחק) הילד מרגיש שתחושת העצמאות שלו "באיום", כי הוא עצמאי עם רצונות משלו וזה "לא משתלם" לו, כי הוא מתוסכל, הוא רוצה ולא מקבל, הוא מרגיש מעין "חרדה" ולכן בשביל להעצים את הנוכחות שלו הוא ינשוך את האחר, כך הוא כמו אומר לנו: "אני כאן, ויש לי רצונות משלי", כך הוא מבטא את הכח, רצון ועצמאות שלו. לפעמים הילד סובל מכך שהוא מרגיש שלא מבינים אותו בבית, ובאמת קשה להבין אותו בגיל הזה ולכן הוא משתמש בנשיכות, לפעמים ילדים שחוו טראומה הם כמו היינו אומרים קוראים לעזרה על ידי הנשיכה, חשוב לשים לב להתנהגות הכללית של הילד ולא רק ההתנהגות של הילד בזמן הנשיכה, האם באופן כללי הילד גם בוכה הרבה, גם מגלה הרבה בעיות משמעת, יש לו קשיים בשינה, לא מוכן לאכול וכדומה ואז זה כבר מראה שיש לנו בעיה עמוקה יותר לבין ילד שסובל מזה שהוא נושך אבל באופן כללי הוא מתנהל בסדר בחיי היום יום. כשהילד נושך יש להפסיק אותו מיד, תוך אמירה קצרה וברורה: בבית הזה (או בגן הזה, או במשפחה הזו וכו) לא נושכים. לילד אין מודעות מוסרית רחבה מדי להבין מה מוסרי ומה ומצד שני להרבות בדיבורים סביב זה אנחנו מעניקים לו הרבה תשומת לב מה שיקבע את המצב שלו... לא כדאי להעניש את הילד אבל כן להרחיק אותו לזמן קצר מהילד הננשך בלבד, מצד שני נכון יהיה לומר לילד שאנחנו מבינים שהוא מתוסכל, וזה קשה לו כלומר לגלות כלפיו אמפתיה ולעזור לו לקרוא שם לרגשות שלו לדוגמא: אתה עצוב כי החברים הולכים, או אתה עצוב כי אנחנו צריכים ללכת מגן השעשועים אבל בכל זאת אנחנו לא נושכים כשאנחנו עצובים, אפשר לעזור לילד לתת פורקן לרגשות על ידי שהוא " ירוץ, לחבק אותו, לשחק אתו"

  • + הוסף תגובה
נשיכות אורטל 24/09/2013 12:13
  • שלום לך שמי אורטל אני אמא לילד בן שנתיים, הוא כרגע לא מדבר ברצף אבל מביע את עצמו ע"י הצבעה ומילים שגם לא את כולם הוא יודע לומר.למשל - "אמא דני ומצביע על המקרר הוא יודע אבל גם קשה לו. הכל התחיל עד שביתי השניה נולדה יש בניהם הפרש של שנה וחדשיים שעד אז הוא לא היה מרביץ ונושך. בגן מתלוננים עליו וגם אני בתור אמא שלו יודעת שהוא בעיתי כרגע כי הוא כל היום כמעט זה הפרדות של נשיכות ושהוא מכה את אחותו הקטנה אסור לי לעזוב אותה לרגע.וזה מאוווודדד קשה לי... אני מנסה לומר לו שאסור ורק כלב נושך או שאני שמה אותו בחדר שלו ל3 דק' עד שהוא נרגע אבל לא עובר הרבה זמן והוא מתחיל עם זה שוב {וחשוב לי לציין הוא ילד מאוד טוב ועדין}.הוא גם נושך אותי ואת בעלי זה יכול להיות סתם ככה כי בא לו או שהוא רוצה יחס או שקשה לו לבטא את עצמו בקיצור זה בא לו מתוך תיסכול.אם אני שואלת אותו שאלה אז הוא כן מבין הוא אומר לי כן לא,או למשל בגן ילדים הוא לא יזוז מימני עד שאני לא אבוא איתו ואתן לו מין סוג של ביטחון ואז הוא ישחק אבל שוב זה לבד כי אני רואה את הקושי שלו לתקשר עם ילדים .הוא יכול לעמוד בצד ולהתבונן ולא לשטף פעולה הוא חיצוני כזה ואם רוצים לשטף אותו אז הוא לא רוצה או אם אני מפגישה אותו עם חברים אז הוא אחרי כמה זמן זה מתחיל סיוט של נשיכות והרבצות כאילו זה הדרך שלו לתקשר . בגן לא יודעים אך להתמודד מול זה המטפלת כל היום כמעט צמודה אליו וליפעמים היא מביאה לו מוצץ וככה זה מפחית בבעיה אבל לא פותר אותה . היתה לי שיחה עם מנהלת הגן היא סתם אמרה לי שאולי יש לו בעיה חושית ושהוא לא אוהב לנגוע בצבעי ידיים והוא לא אוהב את המגע עם החול ועם הדבק אמרתי טוב ניסיתי את זה בבית ואני רואה שאין לו בעיה כל שהיא הוא נוגע יפה מאוד וחשוב לי להדגיש שהוא רק חודש שם וגם העבירו אותו לבוגרים זאת אומרת שהוא צריך להתרגל להרבה שינויים בבת אחת ועכשיו אני באמת לא יודעת מה לעשות כי ראיתי שאין לו בעיה חושית וסתם כנראה בגן לא יודעים אך לטפל בזה אז אומרים דברים ע"מ שההורים יטפלו בזה אין לי בעיה אני רוצה לטפל בזה רק שאני לא יודעת מה הבעיה שלו?ואך אני יכולה ללכת לגורם שהוא יאבחן את זה וישלח את הילד לטיפול כל שהוא. אבל במקביל אני יכולה להבין שגם יכול להיות שאולי יש לו בעיה של עד שהוא ידבר זה יקח קצת זמן ולכן זה חלק מההתפתחות .חשוב לי שוב לציין שוב שהוא כל הזמן נושך, ושהשיניים שלו צמחו כמעט כולם רק יש עוד 2 שכבר רואים שהם בתחילת צמיחה .אני חייבת עזרה בשביל הבן שלי ובשבילי.ואני לא חושבת שיש לו חיפוש חושי כי הוא לא אוכל את הקשה של הלחם וממעיט לאכול דברים קשים.

  • + הוסף תגובה
קנאת אחים רחל 20/08/2013 01:55
  • שלום.בתי בת 8 והקטן בן שנה ו-10 חוד'.אני שמה לב שלפעמים היא משחקת איתו אבל לרוב אני רואה בה שהיא מקנא בו ועיונת כלפיו וגם נפלט לה פעם שאינה אוהבת אותה למרות שמראה לה חיבה ודאגה. מאוד מדאיג אותי שאפילו לאחרונה אחיה היה חולה מאוד וזה לא עניין אותה כלל.אלא אפילו אמרה לאביה שלדעתה אנחנו יותר דואגים לו והוא יותר חשוב ממנה...אביה הסביר לה שלא כך .. מה לעשות?? חשבתי שאחרי זמן מה זה יעבור.יש לציין שהיא גם בתרופה האחרונה מאוד אגרסיבית ודעתנית יתר עד כדי חוצפה. אשמח לייעוצך בנושא.

  • + הוסף תגובה
קנאת אחים הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 17/09/2013 22:58
  • שלום וברכה ראשית חשוב לחזק את האחווה ביניהם, כשהם משחקים יחד זה הזמן לצלם אותם ולתלות את התמונה אצלם בחדר (כך הם יפנימו את התמונה הזו במח שלהם) כשהם משחקים יחד לעודד ולשבח וכו. על זה שאמר שאינו אוהב אותה, זו לא תמיד סיבה לדאגה הוא לא מסנן את מילותיו ומרשה לעצמו להביע את עצמו, אפשר לומר לו משהו בסגנון של: אנחנו מבינים שלפעמים שקשה לך אתה, אבל אנחנו לא מרשים לומר כך. כך אנחנו מעבירים לו מסר שזה נורמאלי להרגיש רגש שלילי ביחס למשהו קרוב אלינו יחד עם זאת אתם מדגישים שזה רק לפעמים, כך הוא יהיה יותר מודע לאופי הגלי של הרגשות שיש לנו כבני אדם. לגבי שאר הדברים שאת מציינת ייעוץ מקצועי יכול לעזור רבות. בברכה

  • + הוסף תגובה
גאווה ויהירות מתן 18/08/2013 11:44
  • האם יש הבדל בין גאווה ויהירות שלילית להערכה עצמית נמוכה או גבוהה? תודה..

  • + הוסף תגובה
גאווה ויהירות הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 18/08/2013 17:53
  • גאווה ויהירות שלילית זו תחושה שהאדם חש שהוא טוב יותר מאחרים ולמי שיש הערכה עצמית הוא מעריך את עצמו והיכולת שלו, אבל לא מזלזל באחרים. השורש של הגאווה, כלומר הפרשנות את המציאות שהם טובים ושווים יותר מאדם אחר זה מהפחד, הם חוששים שאם הם לא יראו את עצמם כטובים יותר אז הם בהכרח יהיו פחות טובים מאחרים האדם היהיר חי תמיד בתחושת תחרות והוא מרגיש שאם הוא לא יהיה הכי טוב בהכרח שהוא יהיה לא טוב. עוד נקודה חשובה היא שאדם עם הערכה עצמית מודע לחסרונות שלו ומאמין ומוכן לתקן את החסרונות שלו לעומת היהיר שמגמד את החסרונות שלו ומעצים את החוזקות שלו מהעבר למה שהן באמת, על החסרונות הוא מרבה לסלוח לעצמו.

  • + הוסף תגובה
זוגיות אלי 12/08/2013 17:17
  • אשתי סבלה בילדותה מהתעללות ריגשית.כיצד זה יכול להתבטא בזוגיות?

  • + הוסף תגובה
זוגיות הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 18/08/2013 11:53
  • שלום וברכה אשה שסבלה מהתעללות רגשית בעברה יכולה לבוא לידי ביטוי בזוגיות בריגישות יתירה, כל פעם שהיא תרגיש קצת מאויימת, קצת ביקורת היא כבר תגיב בתוקפנות, מגננה או הסתגרות אבל היא לא תצליח לנהל דיאלוג בריא וממוקד בשביל לפתור את הבעיה. לפעמים זה יהיה הפוך, האשה תסכול מקהות חושים, כל פעם שידברו על נושא רציני היא תדחה את הנושא בבת אחת, לא תרצה לדבר עליו, לא עכשיו, לפעמים זה לדחות את זה על ידי שלא תדבר על זה לפעמים על ידי הערות צינויות או סתם ליצנות המכנה המשותף של כל הנ"ל שבנושאים מורכבים ורגשיים יכול להיות שיהיה לה קשה לדבר על זה. כמובן זה לא גורף יש אנשים שסבלו מהתעללות רגשית בילדות וזה לא ניכר שזה משפיעל על המערך הזוגי שלהם. היות ומדובר על נושא עדין ורגיש ממליץ לפנות לייעוץ אפילו למפסר מועט של פגישות לאבחן מצב ולראות האם בני הזוג זקוקים לכלים שיכולו לעזור להם לשפר ולייעל את המערך הזוגי שלהם. בהצלחה.

  • + הוסף תגובה
ילדים ודיכאון תמר 13/08/2013 12:36
  • שלום רב, סוגיה שמאוד נוגעת ללבי, האם ילדים סובלים מדיכאון?

  • + הוסף תגובה
ילדים ודיכאון הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 13/08/2013 15:56
  • גם ילדים סובלים מדיכאון וחשוב שהורים ידעו מזה. דיכאון עלול להתפתח אצל ילדים ולהשפיע על המשך חייהם באופן קריטי. הילדים עצמם לרוב לא יודעים לומר ולהגדיר בדיוק את הרגשות שלהם, ואפילו אם הם יכלו להביע את הרגשות שלהם הם לא תמיד מרגישים שיש להם את המקום בבית להביע את הרגשות שלהם ולומר שהם מרגישים במצב רוח ירוד... המקרה של בני נוער שונה, היות והם כבר בעלי מודעות וידע ויכולת להביע את עצמם, ולרוב ידעו להעיד על תחושת דיכאון, אבל לא תמיד יבחרו לשתף את סביבתם. האחריות לשים לב שמשהו אינו כשורה מוטלת על ההורים. דיכאון אצל ילדים עשוי לבוא לידי ביטוי בדרכים אחרות מהמוכרות לנו. עצב, מצב רוח רע, חוסר חשק ואנרגיות כל אילו הם מאפיינים רגילים לדיכאון, אבל אצל ילדים דיכאון יכול להתבטא גם בקשיים בשינה, התקפי זעם, כעס הוא נמנע ממפגשים חברתיים ומעדיף להסתגר בחדר, ירידה ביכולת הריכוז, איבוד עניין בתחביבים, חשוב מאד לאבחן את המצב ולטפל בו בשלבים המוקדים שלו, היות והתפתחות הדיכאון תשפיע לרעה על התדמית של הילד בעיני עצמו מה שיקשה עליו בעתיד לצאת מהמצב הנוכח וגם יהיה לו קשה ליצור קשרים במעגלים רחבים יותר מחוץ למעגל המשפחתי, לפעמים זה יכול להתדרדר יותר ויותר במקרים כאלה מומלץ לפנות לפסיכיאטר או לפסיכולוג ילדים.

  • + הוסף תגובה
לא סומכת עליי אבי 10/08/2013 19:09
  • יש לי חברה כבר כמה חודשים במערכות יחסים הקודמות שלה היא נפגעה הרבה ובגדו בה. עכשיו קשה לה לסמוך עליי , למרות שלא בגדתי ולא עשיתי לה שום דבר. היא לא מאמינה לי ותמיד חושבת שאני רוצה אחרות ולא אותה. היא ביקשה ממני למחוק את הפייסבוק שלי . איך אפשר לגרום לה לסמוך עליי ? האם נכון למחוק את הפייסבוק ? האם נכון להתנתק מכל הידידות שלי ומכל בנות המין השני , גם מקשרים אפלטוניים לגמרי ? אשמח לתשובה

  • + הוסף תגובה
לא סומכת עליי הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 12/08/2013 20:26
  • שלום וברכה המצב נראה רגיש מאד, לא הייתי ממליץ לעשות מעשים קיצוניים ללא הדרכה מיקצועית לפני כן. בברכה

  • + הוסף תגובה
פחד טיסה שוש 09/08/2013 23:31
  • אני חוששת מטיסות ונתקפת בחרדה. עליי לטוס במוצ״ש, רופא נתן לי בונדורמין (חצי כדור) האם כדאי לקחת? מדובר בטיסה של 4 שעות. החרדה שלי מתבטאת בזיעה קרה והקאות..

  • + הוסף תגובה
פחד טיסה הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 12/08/2013 20:23
  • כשהשאלה נשאלת ערב טיסה, אין זמן לעבוד בצורה אחרת אלא על ידי כדורים. אך כעיקרון חבל לא לטפל בחרדת הטיסות דבר שלרוב הנו לא סבוך מדי לטיפול, לטפל ולסיים עם זה. בברכה בהצלחה

  • + הוסף תגובה
השתלבות בחברה לילדים עדינה 11/08/2013 12:37
  • שלום רב, הילד שלי לא ממש מצליח להשתלב בחברה, ואני מרגישה כבר ממש חסרת אונים. מה אפשר לעשות? איך אפשר לעזור לו להשתלב?

  • + הוסף תגובה
השתלבות בחברה לילדים הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 12/08/2013 10:24
  • כישורי חברה מתחילים ממקום של עצמאות, כשהילד מרגיש שהוא עצמאי, שהוא יכול לבד ליצור קשר עם אנשים במרחב שמחוץ למעגל המשפחתי, והכישור הזה לא פעם תלוי בכך שאנחנו ההורים יותר נשחרר את הילד ואפילו נעודד את הילד להיות עצמאי, אפשר פעם בשבוע לחשוב איך אני יכול לקדם את הילד שלי בעצמאות שלו, כמובן הכל יחסי לפי הגיל שלו. אם לדוגמא החלטנו לקנות לו ממתק, אז שהוא יבחר אותו, ואם הוא כבר בוחר אז שהוא ישלם, ואם הוא משלם כבר אז אנחנו נחכה מחוץ לחנות, אם הוא מבוגר יותר אז מדי פעם להתייעץ אתו אפילו על דברים לא חשובים, כך הוא מתחיל להרגיש בוגר, בעל דעה מה שיעזור לו לשחרר את התלות שלו מאתנו ויאפשר לו לבחור לעצמו את מסלול העצמאות מה שיוביל למסלול ניצול היכולות החברתיות שלו. עוד נקודה חשוב כשהילד מספר לנו כמה קשה לו בחברה לא למהר ולתת לו עצות, לפעמים יהיה נכון להקשיב לו, ולאחר מכן לומר שזה קשה וצריך לחשוב מה עושים, עדיין לא לתת לו עצות, אם אנחנו מרגישים שהוא זקוק לעצות נכון יהיה לומר לו: "כשאני הייתי בגיל שלך וסבלתי מאותה בעיה אז עשיתי כך וכך" כלומר גם נתינת העצות מגיע ממקום של : "שותפות וחברות" ולא ממקום מתנשא, כי מקום מתנשא שאומר: "תעשה כך או תעשה אחרת" רק יגרום לו להרגיש יותר מושפל ויותר חסר ערך ותועלת. בנוסף לכך נכון יהיה מדי פעם בסעודות משפחתיות לשתף את הילד יותר (באווירות ש"כיף" וקל יותר להרגיש משוחרר). גם נכון שאנחנו ההורים עם הילד נהיה יותר בקשר ובעיקר קשר של "חברות" משחק ביחד, טיולים ביחד, לצאת לקניות ביחד, קודם כל בבית הוא יקבל את תחושת החברות ואז מהמקום הזה יהיה לו בסיס טוב לצאת החוצה לחברה. גם נכון יהיה שבבית ההורים יראו ביניהם קשר טוב שבא לידי בתקשורת נעימה שכל אחד יכול להביע את דעתו אפילו שהוא מנוגדת ובכל זאת להמשיך לתפקד, כך הילד מבין שאם הוא מרגיש משהו או חושב משהו הוא לא חייב לשמורת את זה לעצמו, ואם הוא יביע את עצמו הוא לא "ייפגע". בהצלחה.

  • + הוסף תגובה
לא מבינים אותי אלון 04/08/2013 13:14
  • אני מרגיש שאף אחד לא מבין אותי – לאנשים יש רושם מוטעה עלי... אנשים חושבים שאני אדם שיגרתי – בה בשעה שלדעתי אני אדם מעניין מאוד – אנשים לא מכבדים אותי כמו שאני מאמין שמגיע לי שיכבדו אותי – אם היו מכירים אותי היו מתנהגים אלי אחרת – לפעמים אני פשוט מרגיש שאני חי במקום אחר – לא עם האנשים שסביבי...

  • + הוסף תגובה
לא מבינים אותי הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 07/08/2013 10:12
  • אתה כנראה מרגיש שאנשים לא מזהים את ה"אני" האמיתי שלך – אתה מרגיש מיוחד אבל אנשים לא רואים את זה... במילים אחרות היית מעדיף שאנשים ישפטו אותך על בסיס המחשבות שלך על עצמך יותר מאשר שישפטו אותך על בסיס העשייה במציאות שלך, עדיף לך שישפטו אותך על בסיס מה שהיית רוצה להיות ולא על בסיס מי שאתה כעת...שיעריכו אותך על בסיס מה שאתה משדר לעצמך בראש ולא על בסיס מה שאתה משדר לאחרים - הניסיון מלמד שלאדם כזה יש יתרון יש מעלה בכך שלא מבינים – או בכל אופן שהוא מרגיש שלא מבינים אותו – ולמה? כי כל עוד לא מבינים אותו – הוא יכול להשלות את עצמו – "אני מיוחד רק שאף אחד לא יודע...אף אחד עדיין לא גילה אותי" ותארו לעצמכם היו מבינים אותו – ואומרים לו "מבינים אותך "ובכל זאת לא מתייחסים אליו כאל משהו מיוחד אז הוא היה מרגיש... הרבה יותר שבור כלומר נח לאדם להשלות את עצמו שאף אחד לא מבין את הייחודיות שלו מאשר לעמוד מול האמת ולומר: האמת שאני לא כל כך מיוחד... ובשביל להיות אדם מיוחד צריך יותר מאמץ עשייה ותוצאות זו תפיסה שמספקת "נוחות" – מקום נפשי נוח במילים אחרות אם אנשים לא אוהבים אותי זה בגלל שהם לא מבינים אותי... במקום להתייצב מול המציאות... ואז אדם כזה – בבדידות שלו – מוצא את הייחודיות של – את הייחודיות שחסרה לו מהחברה – הוא מקבל את תחושת היחודיות מהתפיסה המוטעית שלו את עצמו – שהוא בעיניים שלו באמת מיוחד" רק עדיין לא זיהו אותו... – וזה עצמו שלא מבינים – זה חלק מהייחודיות שלו בעיניים שלו כי אף אחד לא מזהה כמה הוא ייחודי... בעולם הזה הדברים ללא ספק נבחנים לא רק על בסיס הכוונות או מחשבות של האדם בינו לבין עצמו אלא גם בתוצאות בשטח... ולכן הייתי ממליץ לקחת דף ועט ולרשום לעצמך את כל מה שיש לך בחיים - משפחה – כמה יש? - מצב כלכלי - קשרים בעבודה - בקהילה - מה החזון שלך - שאיפות תכתוב גם את החולשות שלך ואת המעלות החיוביות שלך כשכל זה יהיה פרוס לפניך – "תנאי החיים" שלך וכן התכונות הטובות והלא טובות שלך. - תרשום בדף הבא – על בסיס כל תנאי החיים אלו ועל בסיס התכונות שיש לי, מה המשמעות שלי בחיים מה המטרות שלי בחיים לטווח קצר וטווח ארוך תמצא לעצמך על בסיס תנאי החיים והתכונות הטובות שלך את המטרות שלך ומהמקום הזה תוכל לראות את הייחודיות שלך בפוטנציאל ואז להתחיל לתרגם את זה לחיי מעשה על מנת שהייחודיות שלך תהיה נרגשת במציאות... שגם החברה תעיד על כך זה פתרון אחד בינך לבין עצמך ויש כלי נוסף חשוב שהוא בינך לבין החברה יש פתגם יפה שאומר אם אתה רוצה להיות מובן – תהיה קודם כל מבין ... נסה לעבוד על הצד השני – לא רק להיות מובן אלא גם להיות מבין .. את האחרים... אם מישהו אמר לך משהו – נסה לשקול את מה שאמר – כלומר לסכם בקצרה ולומר לו: אם הבנתי אותך נכון – אתה אומר כך וכך וכדומה... ואז אחרי שסיכמת לו את מה שהוא אומר – תראה את הצד שלך... ומהמקום הזה מגיעים לפשרה או חשיבה משותפת וכדומה... כלומר תדגיש לאנשים שאתה מבין אותם, שאנשים ירגישו שאתה מנסה ומצליח להבין אותם גם הם ינסו ויצליחו להבין אותך.

  • + הוסף תגובה
פרנואידיות דור 31/07/2013 17:57
  • שלום רב, יש פעמים שאני מרגיש כזה פרנואיד - אני מאמין שאנשים רוצים לפגוע בי שאנשים רוצים את רעתי - אני מתכנן משהו לעבודה -אני מאמין שמחפשים להרוס לי... למה אני כל כך שלילי בהקשר הזה?

  • + הוסף תגובה
פרנואידיות הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 01/08/2013 17:12
  • הפרנואיד מאמין שרודפים אותו - האמת היא שלפרנואיד יש חלק בנפש שהוא לא אוהב אצל עצמו - אם זה תכונות או מעמד - לדוגמא: תכונות כמו פזיזות, עצלנות, ביקורתיות, או מעמד חברתי שנראה לו לא מתאים לו - ואותו אדם פרנואיד - הוא בדרך כלל לא רק אדם שיש לו תכונות בנפש שהוא לא אוהב - יותר מכך הוא גם לא מספיק חזק לשאת רגשית את המידע הזה על עצמו - הוא לא מספיק חזק נפשית, אין לו מספיק ביטחון עצמי להיות מודע לעצמו - כי בשביל שאדם יהיה מודע לעצמו הוא צריך בטחון עצמי - שזו היכולת לשאת רגשית את המידע השלילי על עצמו... ולכן במקום להיות מודע שיש בו צד אגרסיבי ותוקפני שלו כלפי עצמו - כי כמו שאמרנו הוא לא מספיק חזק נפשית להכיל את המידע הזה - הוא לוקח את האגרסיביות הזו - ולא מפנה אותה כלפי עצמו אלא כלפי החברה כלומר בעיניים שלו החברה כעת נגדו. כלומר זה אדם שרע לו עם עצמו - והוא לא מצליח להתמודד עם זה - במקום שהוא יתמודד עם זה שרע לו עם עצמו - הוא משליך את התפיסה הזו על החברה שלחברה רע איתו ובכך הוא פטר את עצמו מלטפל בשורש העניין וגם לפתור את זה - שורש העניין - זה שרע לו עם עצמו - ולמה הוא לא פותר את הבעיה הזו עם עצמו? כנראה שהוא מאמין ומרגיש שבשלב הזה של החיים הוא לא יצליח להתמודד עם המצב שלו - ולכן הוא משליך את כל הבעיה - לא כבעיה בינו לבין עצמו אלא בינו לבין החברה... לפעמים מדובר על אדם שיודע שיש בו צדדים שלילים ושלא טוב לו עם עצמו אבל יש לו חשש מתמיד שמא אנשים יחשבו את זה - ולכן מראש - כהגנה - להגן על עצמו שאף אחד לא ישים לב למגרעות שלו - הוא כבר מוצא פגמים אצל האחרים ובכך מסיט את תשומת הלב שלנו ממנו לאחרים... כך אנשים פחות ישימו לב אליו ואל הצדדים השלילים שלו - אנשים פחות יבקרו אותו כי איך אפשר להתעסק בו - כשכולם סביבו כל כך רעים - כך הוא מנסה לשדר לנו. ולכן גם שאנשים ינסו לעזור לך בקלות תוכל לפרש את זה שזה לרעתך... למרות שבאמת אנשים מתכוונים לטובתך... ולכן כפתרון לבעיה הייתי ממליץ קודם כל בסוף יום תיקח לעצמך עשר דקות ותרשום - מהן הפרנויות שהרגשתי וחשבתי היום - איך שכולם נגדי, מחפשים את רעתי וכדומה - להקריא את זה בקול רם - שתשמע את זה... זה ימחיש לעצמך כמה לא נכונים המחשבות שיש במהלך היום. אדם שמרגיש שמקדיש את חייו למאבק בשומן! הוא תמיד בדיאטה ולפני דיאטה אחרי דיאטה - ובגדול הוא לא מרגיש שיש תוצאות מה הקושי הנפשי בזה ולמה אני לא מצליח בדיאטות? הרבה פעמים אנשים עם עודף שומן מרגישים שאם הם רק היו יותר רזים או אז הם היו כל כך שמחים ומאושרים... וזה נכון שעודף שומן יכולה להיות תחושה לא נעימה - אבל עודף שומן זו לא הסיבה לחוזר אושרו של האדם בעולם... ונהפוך הוא - לא תמיד - אבל בהרבה מקרים עודף שומן הוא תוצאה של היעדר אושר וסיפוק מהעשייה בחיים, מהמיקום החברתי בחברה או במשפחה... השמנת יתר בהיבט הפסיכולוגי זה ביטוי לתחושת "חוסר" - מדובר על חסרים רגשיים מהעבר, על תחושת ריקנות ובדידות בהווה ובעבר - כלומר זה אדם שאין לו מספיק חוויות רגשיות שקשורות לחברה חיובית בחיים שלו - לא כל אדם שאין לו מספיק חוויות רגשיות וחברתיות חיוביות בהכרח יסבול מעודף שומן - אבל כשיש אדם שסובל מעודף שומן - זו יכולה להיות הסיבה הפסיכולוגית ומה הקשר בין חסר רגשי-חברתי לבין עודף שומן... כשלאדם יש מספיק חוויות חוביות בעבר שלו הוא מרגיש "מלא" "שבע" - הוא מרגיש בגדול טוב עם עצמו - הוא לא מרגיש "חסר" - אין לו הרבה מידי חסכים - כשאדם לא נמצא במצב הזה אלא יש לו חסכים רגשיים - עבר עם מכלול סיטואציות שבהם היו תחושות שליליות אז הוא מרגיש תמיד חסר - תחושת או מתח - תחושת ריקנות מה שמוביל לקראת נסיון לנסות למלא את הריקנות באוכל... רגישות יתר - מה המקור ואיך מתמודדים בשלבים הראשונים של חיי התינוק גם כשהוא שם לב לאנשים סביבו - הוא לא יכול להיות מודע לצרכים שלהם לרצונות שלהם - רק לשל עצמו - למרות החשיבות של ההורים מבחינתו יקח זמן מה עד שיבין שיש להם קיום עצמאי חוץ מהקשר שלו אליהם... אם כן בתחילת חיי האדם - התינוק והילד לא רואים את הקיום הנפרד שבין האחר - הזולת אלים... אפשר לפעמים לראות ילדים קטנים שרואים את אחד מבני המשפחה או את אחד החברים שנפל קיבל מכה ובוכה ובכל זאת הם לא מצליחים להזדהות איתו הם לא מראים של השתתפות בצער שלו - בגלל שטרם נוצרה בהם "תפיסת האחר". ולפעמים משהו מזה נשאר גם בבגרות שלנו - יכול אחד מבני הזוג לכעוס על השני כשהוא חולה - ומדוע - בגלל שיש להם מטלות בבית וההתנהלות חייבת להמשיך. או לפעמים משהו אוהב תמונה מסויימת או הוא החכים מהרצאה או מספר - והזולת מזלזל ואומר משהו כמו "איך אתה אוהב דברים כאלו" - הוא לא יכול לקבל שלמישהו יש דעת אחרת ואפילו טעם אחר - כי בהבעת דעה שלו - הוא מדגיש את קיומו הנפרד עם הטעם השונה - עם תפיסת העולם השונה מה שכבד עליו מנשוא... והוא באמת כועס או מופתע מכך שלזולת בדרך כלל אדם קרוב אליו - בעל, אישה - אחד מבני המשפחה - יש דעה משל עצמו! נספר לסהם על משהו מעניין שקרה לנו ותוך שתי דקות השיחה עוברת עליהם על משהו שקשור אליהם... ולפעמים אלו אנשים שבחברה הם סובלנים מאד ומבינים מאד את השני - אבל בחוג המשפחה הם לא יכולים להבין שלזולת יש עולם משל עצמו שהוא ייחודי ושונה בדעתו בהרגשותיו ובטעמו... לפעמים האנשים האלו מתבטאים בצורה קיצונית "איך אתה חושב כך" או "מה פתאום אתה מרגיש כך" או "איך עשית את זה" או הטעם שלך גרוע"... אבל לפעמים מדובר על אנשים שיש להם את אותו אופי - אותה תכונה - "נרקסיסטית" - אותה תכונה שרואה בעיקר את עצמם שאין לה מודעות רחבה לזהות שיש אנשים אחרים. והאופי הזה לא בא בצורה ברוטלית ואגרסיבית אלא בצורה עדינה ורגועה... נאמר להם שאנחנו לא יכולים לעזור להם - הם יתחילו לבכות להיות עצובים ולבטאות את זה - הם יתארו כמה הם אומלים ואף אחד לא חושב עליהם וכך הם על ידי אומללות וצמעות - הם יוצרים אווירה כאילו הם קורבן של החיים ולכן אנחנו - צריכים לוותר על עצמנו לוותר על מה שרצינו - כי אין להם יכולת להבחין בין עצמם לבין העולם שסובב אותם - הרגישות יתר היא כלי שלהם לסובב את העולם שיעשה הכל כמו שהם רוצים וכל העולם מצטמצם רק לעולם שלהם - כי כולם צריכים להיזהר לא לפגוע ב"הוא שרגיש יותר מידי". ולכן רגישות יתר - לסביבה - זה מצויין ורגישות לעצמנו - זה גם מצויין - אבל רגישות יתר לעצמו זה כבר אומר דרשני! אדם שמרגיש שהוא רגיש מידי - לא פעם הרגישות הזו היא מצד אחד לא נעימה כל כך - כי הוא מרגיש לא נעים עם הרגישות הזו - אבל מצד שני - הוא מרוויח מזה - כי כולם עומדים דם כשהאזעקה מופעלת - כולם משרתים את הרגיש מידי...

  • + הוסף תגובה
משבר כלכלי מודאגת 01/08/2013 11:44
  • שלום רב, נקלענו למצב כלכלי מאוד קשה ורציתי לדעת איך מסבירים לילדים על משבר מסוג זה? תודה!

  • + הוסף תגובה
משבר כלכלי הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 01/08/2013 17:11
  • במצב של משבר כלכלי ההורים נמצאים במצב של מתח ואי וודאות לגבי ההמשך, הם נמצאים בלחץ, ולא פעם ההורים עצמם זקוקים ומהמקום הזה להרגיע את הילדים, להרגיע את הילדים זה אומר ליצור אווירה שמשדרת ש"בסוף נסתדר", לא כדאי להסתיר מהילדים את המצב, יותר נכון לספר להם על המצב מכיוון שאם אנחנו לא מספרים להם והילדים בעזרת האנטנות הרגישות שלהם מזהים לבד שמשהו שונה אחד ההורים נמצא יותר בבית, יותר מדברים על כסף וחסכונות מאשר בעבר וכדומה אז הילדים בגלל שהם רגישים יותר אז לרוב הם יפרשו את המצב גרוע יותר ממה שהוא באמת, כלומר אם יש משבר כלכלי הם כבר יחשבו שאולי משהו גם חולה וצריך לחסוך בשבילו, או הולכים לעבור דירה שזה אומר לאבד את החברים...הילדים בעזרת הדמיון הרב שפועל שעות נוספות והמנוע הרגשי של הרגישות היתירה יפרשו דברים בצורה שונה ממה שאנחנו שהם באמת, אז לכן נכון יהיה לספר להם אם אבא או אמא לא עובדים יותר או עובדים פחות אבל מצד שני לא להעמיס את כל האינפורמציה אלא באופן כללי כעת יש פחות כסף בגלל סיבה זו או אחרת ולכן נעצה מספר צמצוצים ולא להרחיב יותר מידי, ואז מגיע השלב השני השלב שמשדר אווירת יציבות, שלב שבוא אנחנו אומרים שנכון שיש משברים בחיים, יש עליות וירידות העיקר שבגדול אנחנו נעבור כולנו יחד את התקופה, אפשר לספר סיפורים על אנשים שתקופת זמן מחייהם היו להם קשיים ובסוף הם יצאו מהמצב התמודדו וכדומה, ברגע שהילדים מרגישים אהובים, ביטחון ויציבות בבית הם כבר יישרדו ואפילו ייצמחו מהתהליך הלא רצוי הם ייצמחו יותר חסונים וחזקים לעתיד יהיה להם עוד כלי ומשאב חשוב לחיים שלהם עצמם, אנחנו לא מחפשים משבר בשביל לפתח מצב נפשי חסון אבל אם זה קורה אז לפחות לנצל את זה, לפעמים אפשר אפילו לשתף את הילדים לא בצורה קיצונית אבל לשתף במטלות כמו: אם הוא מבוגר יותר אז הוא יכול לעזור לחפש מקומות עבודה בעיתונים או בכל צורה אחרת או כל דבר אחר העיקר לתת לו תחושה שהוא מועיל הוא חלק מהמשבר והוא עוזר לנו לצאת מהמשבר. ... אפשר גם להסביר לילדים שכעת להורה או להורים יהיה יותר זמן להיות עם הילדים, אפשר גם לומר שזו הזמנות למצוא עבודה טובה יותר... ומצד שני לא ליצור מצב שבו הילדים כעת יתחיל לדאוג בשביל ההורים למקום העבודה ולמצב הכלכלי, אין ספק שמשבר כלכלי זו סיטואציה מתסכלת מאד יחד עם זאת זה זמן שאפשר להיבנות ממנו ולפתח תכונות חיוביות מאד אצל בני המשפחה, שוב זה כמובן לא מומלץ אבל אם זה קרה אז אפשר לנצל את זה. אם אנחנו צריכים להתחיל לצמצם לדוגמא לוותר על חוגים, על חטיפים בבית, על קניית משחקים וכדומה אז טוב שזה לא יהיה בבת אחת, אם לדוגמא יש לילד שלושה חוגים טוב יהיה שנאמר לילד שבעקבות השינוי אנחנו מבקשים ממנו שיחליט איזה חוג הוא מעדיף ללכת מבין כל שלושת החוגים...זה דבר שיעזור לו לחזק את יכולת הבחירה שלו, אם מדובר על חטיפים ניקח את המינימום אבל ניתן לו את הבחירה בידיים שלו כך הוא ירגיש חזק יותר עם המצב... למרות שהמצב הרגשי של ההורים בתקופה הזו יכול להיות קשה יותר מהרגיל – חשוב בכל זאת בתקופה הזו לחזק את הילד ולעודד אותו וכמובן לשמור כמה שאפשר על מצב רוח חיובי בבית, אני ממליץ לקבוע זמן לפחות חצי שעה שכולם בבית שהמטרה של ההורים בזמן הזה זה ליצור מצב רוח רגשי חיובי! אם זה לדבר כולם ביחד, להיות כולם ביחד, פרויקט כולם ביחד העיקר שכולם ביחד יוצרים אווירה חיובית זה מסר חשוב להעביר לילדים שלנו שמשבר כלכלי הוא משבר – אבל הוא רק משבר כלכלי ולא משבר רגשי, וגם בזמנים שהמצב הכלכלי פחות טוב אנחנו עדיין יכולים לתפקד לשמוח ולהתפתח, חשוב שאנחנו ההורים נזכור שרוב האנשים עוברים את המשבר הכלכלי ורוב הסיכויים שבעז"ה גם אנחנו נעבור את המשבר.

  • + הוסף תגובה
משבר אימון שלי בה אחרי שהיתה בקשר עם חבר לשעבר.. ניקי 22/07/2013 17:35
  • משבר אימון שלי בה אחרי שהיתה בקשר עם חבר לשעבר.. שלום וברכה , לאחרונה חזרתי לחברה שלי וגיליתי שהיתה בקשר בשבועיים של הפרידה עם אקס המיתולוגי שלה ..ראוי לציין שהמשבר הגדול שלנו בקשר בא בעיקבות הקשר האובססיבי שלה איתו שנמשך במשך מעל 8 שנים שבמהלכם נפרדו וחזרו ונשארו ידידים מאחר שלא רצה אותה כבת זוג והיא מתוסבכת ומתגעגעת אליו ..ומדברת איתו לפי תקופות .. הבטיחה לי שבחיים לא תהיא איתו בקשר אחרי אירוע שהרגשתי נבגד באימון ומאז נשבעה לי שהוא נשכח ולא עוד גם בלא קשר אליי ואף עם ניפרד .. וגיליתי שהיא כן היתה איתו בקשר במהלך השבועיים פרידה . אני נורא חושש מזה ומתוסכל . זה אוכל אותי מבפנים . מה עושים ? האם להמשיך בקשר כזה ואיך ?

  • + הוסף תגובה
משבר אמון הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 31/07/2013 21:15
  • שלום. אתה מציין שהקשר שלה אתו היה אובססיבי, אם כן קשה לראות איך היא יוצאת מקשר זה. בכל אופן מדובר על מערכת מורכבת שכדאי להתייעץ עם איש מקצוע מה ניתן לעשות אם בכלל, לפעמים אנשים נסחפים במקרים כאלה ונשארים בקשר ולאחר שנים מתחרטים כי הם בזבזו שנים על גבי שנים בבניית קשר שאין בו יכולת לאמון בסיסי בין שניהם. אינני אומר שכך הדברים במקרה הזה אך אני אומר שמומלץ לעשות בדיקה מקצועית. בברכה בהצלחה.

  • + הוסף תגובה
משבר בזוגיות ענת 17/07/2013 12:07
  • שלום, אני במשבר מאוד גדול עם בן זוגי - הרבה מריבות, חוסר הקשבה ועוד. ואני ממש אשמח לשמוע האם יש לך כמה עצות לתת לי, אני ממש לא רוצה רוצה שניפרד!

  • + הוסף תגובה
משבר בזוגיות הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 17/07/2013 17:57
  • כשבני זוג נמצאים במשבר הם מרבים להתלונן אחד על השני... חשוב ברגעים האלה פחות להתלונן אחד על השני ויותר להביע את הצרכים שלנו לדוגמא לדבר בשפת ה"אני" במקום לומר אתה מעצבן אותי לומר אני עצבני – זה סגנון שעוזר לשמור על גחלת רגועה יותר במערך הזוגי, או אפשר גם לדבר בסגנון של: "אנחנו" – אנחנו צריכים למצוא יותר זמן לעצמנו להיות עם הילדים, טוב יהיה שננהל את המערך הכלכלי בצורה יעילה יותר וכדומה. עוד נקודה חשוב בדיאלוג בשעת משבר להשתמש במילים שמעוררות תקווה – מילים כמו: אני מאמין שנוכל להתגבר על זה, אני מאמינה שנוכל למצוא פתרון לבעיה – אלו מילים שמשפיעות על התפיסה שלנו את הבעיה – על ידי סגנון מילים כאלה הבעיה נראית פחות גורפת, פחות כוללנות, יותר ממוקדות ובעיקר בעלת סיכוי לפתרון טוב, אלו נראים כמו סתם מילים אבל מילים יכולים להכריע איך נרגיש במערך הנישואין שלנו. עוד נקודה – הרבה פעמים מזכירים לנו לא ללכת לשון כועסים אחד על השני... וזה לא תמיד נכון ולפעמים עדיף לא לנסות לפתור לפני שינה... לפעמים יש זמן וזה אפשרי לפתור לפני שינה משבר זוגי... אבל מצד שני לפעמים לקחת רגעי הפסקה ומנוחה לפני שינה...ללכת להירדם ממקום כזה ולקום למחרת בבוקר ולתת לזמן להעביר את הכאב... לא ממקום של התחמקות וחוסר רצון לדבר על הבעיה...אבל ממקום שבו אנחנו רוצים לדבר על הבעיה ולפתור אותה אבל לא מתוך התלהטות רגשית, לא מתוך מעורבות רגשית רבה מדי... לפעמים כדאי ללכת לשון לא לפתור את הבעיה... לישון טוב ולהחליט עם בן הזוג שמחר הם ידברו על הבעיה...שניהם יהיו רגועים יותר אחרי שינה טובה מה שיעזור להם לפתור את הבעיה. עוד נקודה חשובה – כל כך הרבה אומרים לנו שאדם צריך להביע את מה שהוא מרגיש... הרבה מכירים את המושג אינטילגנציה רגשית ומאמינים בטעות שאם הם אומרים מה שהם מרגישים בכל נקודת זמן – זו אינטילגנציה רגשית וזה מה שיקדם את המערך הזוגי שלהם, אבל זו טעות זו גם לא אינטילגנציה רגשית וזה גם לא יקדם את המערך הזוגי שלהם, זה לא נכון לומר תמיד כל מה שמרגישים בכל נקודת זמן בחיים....לפעמים טוב לומר מה אנחנו מרגישים, לפעמים אפשר לומר אבל לא הכל...ולפעמים כדאי לא לומר – או בכל אופן לא עכשיו ולחכות לנקודת זמן שמתאימה יותר...ואם יש משהו שמפריע אז לא תמיד מטפלים בזה על ידי שמביעים את התסכול - כי בן זוג יכול לומר לאשתו – אני כל כך כועס ועצבני שאת מדברת עם אמא שלך כל ערב... אולי זה נכון...אבל השאלה החשובה היא האם חשיפת הרגשות תוביל למצב שהאשה גם תשתנה...אם כן.. מצוין אבל אם לא אז הגיע הזמן לחשוב על פתרונות אחרים ולא לצפות שאם אביע את רגשותיי אז כבמטה קסם בן הזוג ישנה את דפוסי החיים שלו... כי אולי לה לדבר עם אמא שלה כל יום זה גם צורך חשוב בחיים שלה...אז אם אני אומר לה להפסיק לדבר עם אמא שלה זה לא בסדר אבל אם אני אומר לה מה אני מרגיש בקשר לזה שהיא מדבר עם אמא שלה אז זה כן אמור להיות בסדר... רגשות הם חשובים אבל הם לא תמיד כלי יעיל לדיאלוג... בן הזוג כן יכול לומר משהו בסגנון של: אני יודע שזה חשוב לך לדבר עם אמא שלך, וזה גם יפה שאת מעודדת אותה בתקופה האחרונה וכדומה – יחד עם זאת הייתי רוצה שנוכל יחד לראות איך אפשר להקדיש את הערבים יותר לעצמנו... לא שתעשי שינוי גדול אבל כן הייתי רוצה יותר זמן לעצמנו" ועוד נקודה לא רק כמה שפחות להאשים את בן הזוג או בת הזוג אלא גם מתי שצריך לומר סליחה, ומצד שני שמקבל הסליחה לא "יסחוט" עוד סליחה על ידי שיאמר לזולת – פגעת בי כל כך קשה האם זו "סליחה" מתאימה... עדיף לקבל את הסליחה כי לרוב הפוגע יאמר עם הסליחה הזו לא בסדר אז אני לא אומר בכלל סליחה... לפעמים בן הזוג שלנו צריך לקבל תמיכה כי פגענו בהם (או בגלל כל דבר אחר מחוץ למערך הנישואין) נכון לתמוך בהם, נכון לעודד אותם אבל יחד עם זאת לפעמים בני הזוג שלנו לא מעוניינים בתמיכה הם רוצים את השקט שלהם, את הזמן שלהם, את הרוגע שלהם...ולכן טוב ויעיל יהיה אם נאמר לבן הזוג שלנו שאנחנו מוכנים לתמוך לעזור אם צריך ואם לא אז מתי שירצה אנחנו פה לצידו... כלומר להעניק תחושה שאנחנו אתך ...שתהיה תחושת רקע שתמיד יש לך מקום אצלי.... בהצלחה

  • + הוסף תגובה
חוסר שיתוף אנונימית 08/07/2013 13:40
  • לום שמי נטלי אני בת 25 נשואה + תינוק .. אני לא יודעת מאיפה להתחיל .. אנחנו גרים בגן יבנה כחצי שנה בעלי גדל בעיר הזו אני מרמלה .. אני מרגישה כבר תקופה ארוכה חסומה ... אני לא מצליחה למצוא פה עבודה ומסגרת לילד אין לי רישיון ולכן אני לא ניידת . בעלי עובד מפעל הוא עובד משעות הבוקר המוקדמות ובשעות הלילה ולכן הוא לא יכול לעזור לי בכל העניין של הטיפול בילד כדי לאפשר לי לצאת לעבוד .. בתקופה הראשונה מצאתי פה עבודה ובגלל זה שהילד חלה המון הייתי חייבת לעזוב ולהישאר איתו בבית, עבדתי במעון כך שהילד היה איתי אז היינו מגיעים ביחד וחוזרים יחד. אחרי תקופה שלמעלה מחצי שנה שאני יושבת בבית עם הילד אני מרגישה צורך לקום ולצאת החוצה לעבוד ללמוד שלילד יהיה מסגרת יום .. אבל אני לא מצליחה פה . אין פה כל כך הרבה מקומות עבודה ואני מוגבלת מבחינת תחבורה .. וכל העניין של הפרנסה מקשה מאוד על הזוגיות ועל חיי היום יום שלנו בקשתי מבעלי לא פעם שנעבור להתגורר ברמלה לתקופה מסוימת עד שאני ילמד מקצוע ויוצא רשיון ואז נוכל לחזור לפה ואני יהיה פחות תלותית אבל הוא לא מוכן .. באיזה שהוא מקום אני מרגישה שזה נוח לו התלותיות הזאת כי הוא מפחד מהעצמאות שלי .. אנחנו בקושי מנהלים פה חיי משפחה נורמלית אין לנו בילויים משפחתיים יחד כי הוא אוהב להסתגר בבית ולא רוצה לצאת (הוא שותה המון אלכוהול הוא טוען שהוא לא מכור אבל אני טוענת שהוא כן זה גובל בזה שאם הוא שותה אז אנחנו לא יכולים לנסוע ואז במקום לצאת לטייל עם הילד אנחנו יושבים בבית והוא שותה)ואני שאני כבר רוצה לצאת עם הילד וללכת לטייל אני לא יכולה בגלל החוסר ניידות .. אני יודעת שרמלה זאת לא העיר הכי מבוקשת לגדל ילדים אבל אני רוצה את זה יותר נכון אני מרגישה שאני צריכה את זה אחרי כל כך הרבה זמן שאני סגורה בבית(בכלא) ללא כל חיי חברה לא משפחה לא חברות אני מרגישה שבאמת אין לי פה כלום שמחבר אותי לכאן אין לי חיי חברה .. ברמלה היו לי חברות וכל המשפחה שלי שם המצומצמת והמורחבת כך שאני יודעת שתהיה לי שם המון עזרה שתעזור לי להתקדם אפילו לא בכדי להשתקע רק כדי שאני אוכל ללכת ללמוד להוציא תעודת מקצוע ולהוציא רישיון שאני יהיה פחות תלותית. אבל בעלי לא מוכן להתפשר בשום פנים מאופן הוא מקובע פה אני מרגישה שהוא לא רוצה לעזור לי שנוח לו במצב הזה שאפילו קניות אני לא יכולה ללכת לעשות לבד אני צריכה אותו בשביל זה אם זה בדיקות לילד אז זה לנסוע לאשדוד באוטובוסים ואם זה ללכת לקניות אז זה במרכז רחוק מאיפה שאני גרה אז אני לא יוצאת לקניות רק בעלי שאני רוצה ללכת לים עם הילד להתאוורר אז בעלי לא רוצה הוא שונא מקומות בילוי אני מרגישה כלואה אני מרגישה בכלא של עצמי בלא כל יכולת לעזור לעצמי כי אני תלותית כל הזמן ברגע שאני אעבור לרמלה אז אני לא אצתרך אותו אני יעשה הכל לבד אני יצא ללמוד ותמיד יהיה מי שיעזור לי לשמור על הילד אני ילך לקניות לבד בשוק אני אוכל להסתדר לבד בכל דבר שאני ירצה בלי להיות תלויה בו יהיה לי חיי חברה חברות להיפגש איתן אחרי צהריים אני בעלי נוכל לבלות ביחד לבד זמן איכות שלי ושלו כי תמיד יהיה מי שישמור לי על הילד .. גם לבעלי יהיה חיי חברה משלו פה כל החברים שלו התרחקו ממנו ולא נשאר לו פה כל כך חיי חברה אני לא מבינה מאיזה מקום מגיע ממנו הפחד הזה שאני יהיה עצמאית למה הוא מתעקש להישאר פה ולכלוא אותי בבית מצד אחד הוא רוצה שאני יצא ללמוד ולעבוד והכל ומצד שני הוא לא באמת רוצה כי הוא יודע ששם אני יהיה עצמאית לעצמי לכל דבר שארצה לעשותאני יעשה ושפה זה הרבה יותר קשה לעשות את הדברים .. אני לא יקום ויעזוב אותו יום אחד בגלל שיש לי את עצמאות שלי להפך אני רוצה לגרום לו להרגיש טוב יותר שיהיה עליו פחות נטל בכל העניינים שקשורים בבית לילד הוא יוכל להיות בראש שקט שאישתו מנהלת את העניינים אבל הוא לא רוצה אם אני יקום וילך יום אחד זה בגלל שהוא גורם לי להרגיש כלואה תלויה ממש כלא שבא לי לקחת את עצמי ופשוט לברוח מהכלא הזה במקרה ואני מריגשה ככה המקום שאני הולכת אליו להתאוורר זה לגן שעשועים מאחורי הבית לבד כל יום לגן שעשועים לבד שם אני מתאווררת אבל עד מתי אני אוכל להמשיך לחיות ככה אני יודעת שיבוא יום ואני פשוט יקח את עצמי ויברח מהכלא של עצמי אני יוריד לעצמי את האזקים מהידיים אבל שזה יקרה אני לעולם לא יחזור וזה מה שהכי עצוב לי שאני צריכה לברוח בהבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם כי הוא לא דואג לעשות לי טוב .. הוא דואג לכלוא אותי בתוך חומות גבוהות כדי שאני לא יצא החוצה שאני לא יברח אבל בעצם זה מה שמבריח אותי ממנו החומות האלו שהוא בנה לעצמו ולי אני רוצה שתציעי לי מה כדי לעשות כדי שהוא יבין שאם הוא לא קם לעזור לי אני פשוט הולכת מפה לתמיד ואני לא חזור לכלא הזה לעולם .. הוא הרבה פעמים נוטה להוריד לי את הבטחון עצמי הוא כל הזמן מדגיש לי את הנקודות שאני לא טובה בהן ובזה הוא נאחז להוריד לי את הבטחון את לא עובדת כי אין לך בטחון את לא רוכשת פה חברות כי אין לך בטחון תארי את איך את ניראת את לא עצמית תעשי עם עצמך משהו אבל כשאני באה להראות לו הנה אני עושה אני לומדת שיעורי נהיגה ואני הוציא רישיון. להה את לא תוציאי רישיון בחיים את לא מהסוג של האנשים שינהגו על הכביש למה אתה מוריד לי תבטחון תגיד לי כן לכי תלמדי תהיה עצמאית כמה זמן שזה יקח כמה כסף שזה יקח תעשי עד שיהיה לך אל תתייאשי במקום זה הוא אומר את ההפך .. אז אני מוותרת אני לא יכולה להוציא רישיון אני לא הוציא אבל בו נגור במקום שיהיה בו תחבורה ציבורית נורמלית שאני אוכל להתנייד לבד לא .. זה בעיה שלך תוציאי רישיון ! כל הנשים בעולם עצמאיות ועושות לבד ורק את צריכה להיות תלותית ואני כל פעם מחדש לא מבינה מאיפה ההתנהגות הזאת מגיעה למה

  • + הוסף תגובה
חוסר שיתוף הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 11/07/2013 23:43
  • שלום וברכה ראשית כל פעם שבעלך מוריד לך את הביטחוו, אני ממליץ לא להשאר בקרבת מקום ולומר לו משהו בסגנון של: אני לא מוכנה שתדבר אליי או עליי בצורה שתפגע בביטחון שלי. אפשר גם פעם בשגרת חיים רגילה לדבר אתו על כך שאת מעריכה את העבודה שלו את העשייה שלו וכו אך יחד עם זאת בשם ההערכה שלך את העשייה שלו לא תוכלי להשאר סבלנית ולשמוע שהוא מדבר עלייך בסגנון שמוריד לך את הביטחון. חשוב לברוח מזה כמו מ"רעל". אני לא אומר שאין מקום שבני הזוג לא מעירים אחד לשני וכדומה אבל לא במשבר כמו שאת נמצאיםמתארת. דבר שני, יכול להיות שבעלך מרגיש מאויים אם את תצאי לעבודה, זו תופעה מוכרת ולכן מה שכדאי בדרך כלל לעשות זה לחזק את ה"צד הגברי" של בעלך על ידי הערכה, פירגון, הערכה אותו מול בני המשפחה שלו וכדומה כך הוא ירגיש בטוח יותר בקשר. הייתי ממליץ חודשיים לעבוד בכיוון הזה של חיזוק הקשר ביניכים על בסיס מה שתארתי (חיזוק ה"גבריות" של בעלך) ואז כעבור חודשיים שלא דברתם על "היציאה" שלך בכלל, תארגני זמן מתאים לשניכם שבו את אומרת לו ברור מה את מצפה מעצמך, ממנו, מהזוגיות וכו, ואם זה עובד מצויין ואם לא אז כל עוד לא תעשי צעד לצאת בעלך יבין שיש לך את הרגעים שבהם את מדברת על "אוטופיות" אבל המציאות מלמדת ששום דבר לא נעשה. בהצלחה רבה.

  • + הוסף תגובה
גיל ההתבגרות חיה 10/07/2013 20:08
  • שלום איך צריך להתנהג עם נער בגיל ההתבגרות שאוהב לישון המון כמעט לא מדבר עם הסביבה רק שהוא רוצה משהו בסוף שנה הוא גם לא רצה ללכת ללמוד והלך כשהתחשק לו

  • + הוסף תגובה
גיל ההתבגרות הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 11/07/2013 23:34
  • שלום וברכה ישנן שתי קבוצות שונות של נעים שמסרבים לקום בבוקר וללכת לבית ספר. אלו שמסרבים ללכת לבית הספר מתוך חרדה חברתית, טראומה שקרתה בתוך בית הספר או נערים או קושי להסתגל לחברה, אם הנער סובל מחרדה אז לרוב הוא יראה סמנים של נער מופנם, ולפעמים זה בגלל שמדובר על נערים בגיל ההתבגרות שהם פורצים גבולות. חשוב שהילד לא יאבד את הזהות שלו כנער בית ספר ולכן בשתי הסיבות יהיה נכון להמשיך לשמור קשר על בית ספר, לשלוח אם יש שיעורי בית, לא לומר לבית ספר שהילד חולה, לא לשתף פעולה אם הילד מעוניין שההורים ישקרו לבית ספר, אם הילד סובל מחרדות כדאי ללכת לייעוץ אחד הדברים החשובים לעשות זה לשמר את הזהות שלו כתלמיד, ולכן חשוב שיקום כמו תלמיד, יתלבש ולא יהיה בפיגמה וכדומה עוד נקודה חשוב שמוסד הלימודים לא ינתק קשר ולכן אנחנו כהורים ניתן למוסד הלימודים לעשות מה שהוא מבין שצריך לעשות, בין אם זה לשלוח מכתבים, לומר לו שהמקום עדיין שלו ואף אחד לא לקח את המקום שלו בכיתה, לשלוח לו חומר וסיכומים, חשוב שמהבית ספר יבואו לבקר אותו אם מזהים שיש לנער קושי עם אחד המורים אז כדאי לראות איך לחדש קשרים עם אותו מורה. חשוב שלא "ישתלם" לנער להישאר בבית, לדוגמא: לא כדאי שיהיה אינטרנט, כדאי לתת לו תפקידים ומטלות בבית שירגיש את הקושי שבהישארות בבית. אפשר לדבר עם הנער על מסגרות אחרות שאולי יהיה לו קל ונעים יותר.

  • + הוסף תגובה
המחשבות שולטות עליי נתנאל 07/07/2013 14:22
  • זה הגיוני שהמחשבות שלנו יכולות להשפיע על החיים שלנו בצורה כזאת קיצונית??

  • + הוסף תגובה
המחשבות שולטות עליי הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 10/07/2013 14:55
  • מחשבה בונה מחשבה הורסת. המחשבות שלנו הן מקור הכוח שלנו - המחשבות שלנו הן כלי אדיר. המחשבות שאנחנו חושבים כ60.000 בממוצע ביום הם אלו שישפיעו על העתיד שלנו, המחשבות של היום הן תוצאות החיים של המחר, מחר אני אחווה את סיכום המחשבות של היום כמו שהיום אני חווה את סיכום המחשבות שהובילו אותי עד היום הזה... ואם נרצה להיזכר מה חשבנו לפני שנה, לא צריך ללכת כל כך לאחור ולנסות לנבור בעבר ובמחשבות שלנו – פשוט ניפכח את העיניים ונראה – מי החברים שלנו , מי המשפחה שלנו מה העבודה שלנו איפה אנחנו נמצאים בהתפתחות האישית שלנו- התוצאה של היום – אלו המחשבות של אתמול – החיים שלנו היום - הם התוצאה של המחשבות שהיו לנו לפני שנה – היום אנחנו- תוצאה של הבחירות של האתמול- אנחנו תוצאה של בחירת המחשבות של יום האתמול- ואם משהו יאמר לנו שהוא אדם זורם וספונטאני ולא חושב עמוק כל כך על החיים שלו על העתיד שלו על הייעוד שלו וכדומה זו גם בחירה – פעם אחת לשים את המוח על ניוטרל- ואנחנו בירידה ונזרום נראה להיכן נגיע.... העתיד שלנו ישתנה על ידי סגנון חשיבה שונה ואיכותי יותר מאשר עד היום הזה- אינשטיין אמר שאי אפשר לפתור בעיה עם אותה רמת חשיבה שאלינו נכנסנו לבעיה וכך גם לא נוכל ליצור שינוי בעתיד שלנו אם נמשיך באותה רמת חשיבה של העבר שלנו... נצטרך לבחור חלומות אחרים דמיונות אחרים עומק חשבתי שונה- להשקיע את החשיבה שלנו בלימוד וביכולת לפרש את המציאות במגוון רחב של אפשרויות איך להגיב איך לומר איך להתבטא איך לעשות טוב יותר לעצמנו ולאחרים. וכמו שרמת חשיבה ברמה שטחית לא תפטור את הבעיות שלנו בגלל שכנראה הבעיות שלנו נבעו בגלל אותו סגנון חשיבה שטחי... כך גם עתיד חדש לא יווצר על ידי אותו סגנון חשיבה כמו בעבר שלנו.... אנחנו שולטים בעתיד שלנו על ידי שליטה על המחשבות שלנו על מה שעובר במוח שלנו- בוא לא נשתעבד לסגנון חשיבה שטחי ציני ורואה שחורות אלא לסגנון חשיבה יצירתי יוצר שפועל ועושה.

  • + הוסף תגובה
שליטה עצמית אמא מודאגת 04/07/2013 14:48
  • אני מרגישה שאני לא מצליחה ללמד את הילד שלי לשלוט בעצמו... איך אני מלמדת את הילד שלי שליטה עצמי?

  • + הוסף תגובה
שליטה עצמית הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 04/07/2013 17:05
  • ילדים ונערים עם יכולת שליטה עצמית אלו ילדים שיצליחו יותר מבחינת הלימודים ומבחינת החברה ואחד הדברים שחשוב שנעשה בשביל לעזור לילדים שלנו להגיע לידי שליטה עצמית זה שלא נפנק אותם יותר מידי... כיום מגיל 0 עד גיל 15 -16 הורים בממוצע לילדים שלהם משחקים בשווי 700.000 ₪.... זה יותר מבית באזורים מסוימים בארץ.... אז אני לא אומר לא לקנות משחקים אבל כן חשוב לתת להם אתגרים, כן חשוב שיפתחו את היכולת שלהם לשליטה עצמית, כן חשוב שמידי פעם אפילו אנחנו נמציא להם אילוצים למה ולעמוד בפיתויים. באותה דרך גם אנחנו צריכים להפגין שליטה עצמית בעצמנו. אם אנחנו נצליח לחכות בסבלנות בתור במכולת או בחנויות אם נצליח לשמור על קור רוח בפקק נוראי ולהישאר רגועים בזמן שאנחנו מנסים לעזור לילד להרכיב מערכת לגו מורכבת, אז הילדים שלנו יינטו לחקות את ההתנהגות שלנו במצבים דומים. לא פחות חשוב משליטה עצמית ודחיית סיפוקים, היא היכולת להתמודד עם תסכולים. אחד מהמאפיינים של בגרות רגשית היא היכולת לא להירתע ממכשולים, אלא להתמיד ולהתמודד עם קשיים. התפקיד שלנו כהורים הוא ללמד את הילדים שלנו לחכות בסבלנות מבלי להיות מתוסכלים, לפתח מיומנויות כמו התמודדות עם תסכולים ובכלליות איך להתמודד עם לחצים. אפשר לתרגל את המושגים האלה על ידי הצבת גבולות וחוקים שהילדים צריכים לכבד – נתעקש שהם ינקו את החדר שלהם או יעשו שיעורי בית לפני שהם משחקים במשחקים. עם כל כמה שקשה לילדים לחוות לחץ ותסכולים, ולנו כהורים לצפות בסבל שלהם, האסטרטגיה הזו תחזק את העובדה ששליטה עצמית היא דבר חשוב ודוחפת ילדים לפתח את יכולת ההתמודדות שלהם עם תסכולים.

  • + הוסף תגובה
חוסר שליטה נחום 25/06/2013 12:28
  • אני מרגיש שאני כל הזמן מנסה להרגיש בשליטה - אני מנסה לשלוט באיך אני נראה בעיני החברה כל הזמן ולא מצליח - מנסה לשלוט במה שסביבי ולא מצליח וזה ממש מתסכל... מה אני יכול לעשות??

  • + הוסף תגובה
חוסר שליטה הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 25/06/2013 18:03
  • אנחנו כבני אדם לא יכולים לחזות מראש את המציאות - ולכן אנחנו לא נוכל לשלוט יותר מידי על מה שקורה מסביבנו בגלל שיהיו הרבה הפתעות - ההפתעות הן מרכיב מובנה בתוך העולם שלנו. להיות במצב של לשלוט במצב זה פחות לשלוט במציאות ויותר לשלוט על התגובות שלי למציאות, אדם איחר לפגישה זו מציאות, על זה אני לא יכול לשלוט אבל אני כן יכול לומר לעצמי שכנראה לא איכפת לו ממני ולכן הוא מרשה לעצמו לאחר ואם כך אני מפרש את המציאות גם רגשית אני ארגיש רע וכנראה שהתפקיד שלי בפגישה יהיה שלילי מצד שני אני יכול לומר לעצמי שהוא אולי מאחר בגלל שאצלו במח אין חיבור בין תחושת חוסר אכפתיות לאי עמידה בזמנים, כלומר מבחינתו איחור לפגישה זה לא נקרא חוסר אכפתיות והוא לא מתכוון להפגין חוסר אכפתיות והוא מאד אכפתי אלא שבתחום הזמן זה לא בא לידי ביטוי כמו שאני רגיל מהמקום הזה האיחור שלו לא הופך להיות מדד "כמה אני שווה" ואם זה לא מדד ואני מפרש את המציאות בצורה חיובית יותר, כלומר זה שהוא איחר זה אומר שהוא איחר ולא יותר (שהוא לא רציני או אני לא חשוב בעיניו וכדומה) ומהמקום הזה אני ממשיך את הפגישה אתו, מהמקום הזה אני מרגיש יותר בשליטה, פחות בחוסר אונים, פחות משקיע בלנסות ולשנות את המציאות, מהמקום הזה אני מרגיש יותר בשליטה ופחות כעסים על המציאות מה שיעזור לי בתפקוד יעיל יותר. אם אחזור לדוגמא שהבאתי עם האדם שמאחר לפגישה, מעבר לכך שאני אקח את האיחור בצורה "קלה יותר" טכנית גם אני אוכל להעירך בצורה יעילה יותר ולדעת שאם קבענו בשעה 20:00 זה אומר שאפשר להגיע ב20:15 ומהמקום הזה להרגיש נח יותר בפגישה. אנחנו לא יכולים לשלוט על המציאות, אנחנו כן יכולים לשלוט על הפרשנות שלנו את המציאות, ופרשנות חיובית שלנו את המציאות לא פעם מובילה לכך שאנחנו מצליחים לשנות את המציאות.

  • + הוסף תגובה
זיכורונת עבר ברוך 25/06/2013 11:09
  • אני מרגיש שאני חי בזיכרונות העבר.... והבעיה שזה בעיקר זיכרונות שליליים , איך אני יכול להתגבר על זה??

  • + הוסף תגובה
זיכרונות עבר הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 25/06/2013 18:02
  • לחיות בעבר שלנו זו חוויה שמספקת לנו הרבה רווחים רגשיים כמו: תחושת ביטחון, כי העתיד לא ידוע אבל העבר הוא תמיד עבר "ידוע" גם אם הוא עבר שלילי כיוון שהוא "ידוע" הוא מספק תחושת ביטחון. אנשים שחוו טראומה לא פעם לא נוטשים את העבר שלהם היות והעבר מספק קרקע יציבה של ביטחון (כאמור העבר ידוע) ולמרות הזיכרונות שהם שליליים וכואבים מאד! בעיקר אדם "חלש" רגשית שעבר טראומה זקוק לתחושת יציבות וחוזקה והוא מגייס את זה ממקום שבו הוא מרגיש שהוא יותר "ידוע" לו, זה העבר שלו, העבר סטטי וקבוע. לפעמים אדם נשאר תקוע בחוויות שליליות בגלל שכך האדם לא צריך לקחת אחריות על החיים שלו, במילים אחרות ההווה שלו מוצדק והוא מרגיש שהוא לא צריך להיות מואשם כי העבר שלו מצדיק אותו, ואת המצב שהוא נמצא בו כעת, ובעיקר אדם שסבל מחוויות קשות והרגיש הרבה רגשות אשמה, קשה לו כעת להתמודד בהווה עם רגשות אשמה ולכן יותר קל לו, לא להרגיש אשם על מצבו בהווה ונח יותר להשליך את מצוקת וקושי החיים בהווה על העבר הקשה שלו. לפעמים לאדם נח להישען על העבר שלו כי הוא לא מאמין שהוא יצליח ליצור עתיד טוב יותר, ולכן הנפש מעדיפה להישאר בעבר שאולי היה שלילי אבל היו בו זמנים טובים, מאשר לקחת "סיכון" ולא להצליח ליצור עתיד טוב יותר. ילד קטן הוא דוגמא טובה לאדם מלא אמונה שהעולם הוא מקום טוב. הוא תמיד מנסה להתפתח - שמח שוכח מאד מהר מהעבר שלו - והוא גמיש להסתגל להווה וליצור את העתיד היותר טוב שלו כלי להתמודדות עם המצבים שהזכרנו הוא שאם היו חוויות קשות בעבר אפילו טראומה היכולות של האדם כשהוא חווה את ההווה (שומע מוזיקה, אוכל, נמצא בחברת משפחה, או אפילו יושב על כיסא ונושם נשימות הרפיה) להתמקד בחוויה, להתמקד בהווה, להרגיש אותו, להרגיל את המח בעיקר שמרגישים טוב בהווה - להתרכז במצב עוד ועוד. מידי פעם נכון שהאדם יזכיר לעצמו - שהעבר הוא סך הכל עבר והעתיד לא חייב להיות גרסה מחודשת של העבר, אפשר ללמוד על אנשים שחוו קשיים והקשיים הפכו אותם להיות אנשים חכמים יותר, חזקים יותר, רגישים יותר וכדומה – מידע שיכול לשנות את נקודת ההתייחסות שלנו לעבר שלנו, צריך ללמוד מהעבר - אבל לא לשקוע בעבר על חשבון חיי ההווה והעתיד.

  • + הוסף תגובה
פוטנציאל לא ממומש מנחם 24/06/2013 15:24
  • אני מרגיש שיש לי הרבה פוטנציאל שאני לא מממש, איך אני אצליח לנצל את היכולות שלי בצורה טובה יותר?

  • + הוסף תגובה
פוטנציאל לא ממומש הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 24/06/2013 18:14
  • בדרך כלל, אנחנו כבני אדם לא יודעים כמה כוחות יש לנו, כמה עוצמה, כמה כוח הסתגלות, עד שאנחנו נקלעים למשבר או לצרה שממלאת את המוח, לצרה שממלאת את הנפש. אנחנו אז חושפים את האומץ שבתוכנו, את העוצמה שבקרבנו, ואנחנו מבינים שיש בנו את הכוח להתמודד גם עם משברים כל כך קשים. הרבה פעמים אנשים שואלים אותי למה זה קורה לי שבזמן משבר אני כל כך טוב, כל כך יעיל, כל כך חריף, כל כך איכותי, כל כך יצירתי, וביום יום אני לא מצליח להיות איכותי באותה רמה. ועל זה אני עונה שאם אנחנו רוצים לשפר את התפקוד שלנו, אנחנו צריכים לשנות את מחשבותינו. מה אנחנו עושים בזמן משבר כשאנחנו מתפקדים ביעילות בלתי רגילה? אנחנו מפרשים את העולם אחרת. למשל, קרתה תאונה. אם אנחנו מתפקדים, זה בגלל שאנחנו מפרשים את המציאות בצורה יחסית חיובית. כלומר, אנחנו מאמינים שאפשר לעשות משהו, אפשר לעזור, אפשר להציל, או שאנחנו מרגישים חשובים יותר מתמיד, אנחנו מרגישים שאנחנו בעלי יכולת. זו פרשנות חיובית וזה מה שמוביל אותנו להתקשר לעזרה, להרגיע נפשות. וכך בכל מיני סיטואציות אחרות, הפרשנות הסמויה החיובית שלא שמנו לב אליה, היא זו שעוזרת לנו לנוע בצורה כל כך איכותית. וכך גם אם נפרש את חיי השגרה שלנו, את היום יום שלנו, מעבר למה שהם באמת, מה המשמעות של חיי השגרה, להיכן הם מוליכים אותנו. אם נצליח לדמיין בעיני רוחנו בסוף שבוע או חודש השגרתי, לפעמים בסוף שנה או עשר שנים שגרתיות, נוכל למצות מעצמנו הרבה יותר. ולמה? בגלל שהצלחנו להעניק משמעות לחיי השגרה על ידי הפרשנות המחודשת. אלו לא רק חיי שגרה, אלא חיי שגרה עם מטרה וייעוד. עם מרחבים חדשים. למרות שאני אשאר באותה מסגרת חיים בעבודה, חברה, משפחה. ובכל זאת הפרשנות של חיי השגרה ותנאי החיים משתנים ויתווסף אז אצלנו כוח מניע חזק שיוציא מעצמנו הרבה יותר. פתגם יפה אומר שרגע המוות הוא טראגי, אבל לא פחות ממנו הם הדברים שמתים בתוכנו בעודנו חיים.

  • + הוסף תגובה
לרופאים בתחום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

הצטרפו לאינדקס הרופאים!